הודעותיהם של שר המשטרה ושל היועץ המשפטי לממשלה לשעבר על כך שלא היה שימוש בתוכנת פגסוס נגד פעילים חברתיים ואישי ציבור אינן משכנעות. גם הענישה והשמחה לאיד על הפגיעה בחברות הסייבר, ובראשן NSO, מעוררות תמיהה. לא היזמים ולא המהנדסים הם אלה שראויים לגינוי. הראשונים לשאת באשמה הם אלה שהזמינו ואלה שאישרו את השימוש בתוכנות האלה שלא על מנת לשמור על חיי אדם, אלא כדי לחפור לתוך חייהם פנימה. אסור שהם יבדקו את עצמם.

לא יזמי ומהנדסי תכנת פגסוס הם אלה שראויים לגינוי, אלא אלה שהזמינו ואישרו את השימוש בתוכנות האלה שלא על מנת לשמור על חיי אדם, אלא כדי לחפור לתוך חייהם פנימה. אסור שהם יבדקו את עצמם

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

על המוסר

אין זה מפתיע כי במדינה ששולטת על עם אחר בניגוד לרצונו במשך 55 שנה  נעשה שימוש באמצעי מעקב שמשתכללים עם הזמן, כדי לצמצם איומי טרור ופגיעה בחפים מפשע. אין פלא גם, שאם האיש הלא נכון מגיע למקום הלא נכון, הוא עלול להשתמש באותם אמצעים גם נגד אזרחי מדינתו כדי לקדם אג'נדה אישית ולהשיג מטרות פסולות.

*  *  *

הנה סיפור שהיה. באחד הערבים, בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה, שוחחתי בטלפון מביתי עם פרופ' סארי נוסייבה. באותם ימים, בסוף שנות ה-80, סיקרתי מטעם מעריב את התחום הפלסטיני. הקשר בין הפרופסור הצעיר באוניברסיטת ביר זית לביני היה מבוסס על הערכה הדדית ועל הבנות משותפות: הוא לאומן פלסטיני ואני יהודי לאומי; הוא לוחם למען זכויות עמו באמצעים לא אלימים, ואני עיתונאי ציוני ששואף לשקף את המציאות מתוך כיבוד זכויות אדם.

למחרת, בשעה מוקדמת, קיבלתי טלפון ממתאם הפעולות בשטחים אלוף שמואל גורן. הקצין הבכיר הגיע לתפקידו המורכב לאחר שפיקד בין היתר על היחידה 504 לגיוס סוכנים של חיל המודיעין, הוביל את פעילות היחידה המקבילה במוסד לתפקידים מיוחדים באירופה, הנהיג את "קשת" (היחידה במוסד שהופקדה על השגת מודיעין באמצעיים אלקטרוניים) ושימש סגן לראש המוסד.

יחסיי עם גורן היו מורכבים. מחד הערכתי אותו על תרומתו העצומה לביטחון ישראל, ומצד שני ראיתי שליחות במניעת פגיעה בזכויות אדם במשמרת שלו.

למחרת קיבלתי טלפון ממתאם הפעולות בשטחים, אלוף גורן. יחסיי איתו היו מורכבים. מחד הערכתי אותו על תרומתו העצומה לביטחון המדינה, ומאידך ראיתי שליחות במניעת פגיעה בזכויות אדם במשמרת שלו

צריך לזכור שאלה היו שנים שבהם התפוצצו אוטובוסים בירושלים, הונחו מטענים במרכזי קניות, הותקפו נציגויות ומרכזים קהילתיים יהודיים בעולם ונמשכו הניסיונות לחטוף מטוסים.

הוא עשה כל מאמץ להשתמש בי בתחכום. אני חושב שהבנתי את המשחק. ראיתי בו מקור ועשיתי ככל יכולותיי על מנת להשיג ממנו מידע מבלי לשלם מחיר. לכל שיחה בינינו התייחסתי כהתמודדות בין מוחות. ידעתי שבתרבות האירגונית שבה התקדם לצמרת, השגת המטרה ניצבת מעל לכל. חיבבתי אותו ונזהרתי מפניו.

באותו בוקר, בעקבות שיחתי עם נוסייבה, פתח גורן כהרגלו בסקירה על ההטבות שהוא יוזם בשטחים על אף האינתיפאדה, על מנת להוריד להבות. בהמשך, בדרך עוקפת, התחיל להעלות נקודות שעלו בשיחה שלי עם נוסייבה תוך ציטוט משפטים שלמים מתוכה.

הבנתי שהוא קורא מהדיווח על השיחה כפי שהוקלטה בשב"כ. הערתי לו, והוא השיב: "השתגעת? מי יעז להאזין לך". הוא צדק. אני הייתי מואזן יד שנייה. עד היום איני בטוח למה כיוון: להזהיר אותי שאני חשוף בפניו, או להזהיר אותי שיושבים לי על הזנב. אולי לשניהם.

ייתכן שמבחינה ביטחונית ההאזנה לפרופסור מביר-זית הייתה חיונית. לימים נחשף על ידי גורמי ביטחון ישראליים כי באותה עת הוטל על נוסייבה לחלק את כספי אש"ף לפעילי שטח ולבני משפחותיהם.

הוא לא היה מחבל. הוא לא היה פצצה מתקתקת. במידה רבה הוא היה האידאולוג של הפת"ח שהתבקש לשמש "גזבר" משום יושרו והביטחון אצל מפעיליו שלא יכניס מעשר לכיסו. באמצעות הטלפון בביתו ניתן היה להגיע למחבלים עצמם, אולם בדרך גם התאפשר לעקוב אחר העיתונאים והישראלים שהיו אתו בקשר.

הבנתי שהוא קורא מדיווח על השיחה שהוקלטה בשב"כ. כשהערתי, השיב: "השתגעת? מי יעז להאזין לך". צדק. אני הייתי מואזן יד שנייה. עד היום איני בטוח אם הזהיר אותי שאני חשוף בפניו

* * *

היום שכלול הטכנולוגיות מאפשר חדירה עמוקה הרבה יותר, מעקבים, חיטוט בנבכי עבר, שימוש בפרטי שיחה שלא כוונו לבצע עבירה, אלא לייצר אווירה לצורך חיזוק האמון אצל בני שיח מסתירי סוד. חשיפה חסרת פשרות שמאפשרת לרשויות הפעלת לחץ בלתי הוגן על נחקרים.

על מוסר השכל

שופט שמתבקש לאשר את החדירה לפרטיות צריך להיות ער לכך שההאזנה איננה מכוונת דווקא לאיש שעבורו נדרש האישור, אלא יתכן שהיא מכוונת דווקא לאנשים שנמצאים אתו במגע. כאשר מדובר בתוכנות כדוגמת פגסוס, הסכנה לדמוקרטיה היא מוחשית עוד יותר.

על פי חוקי ההאזנה בארץ יש לרמטכ"ל (בנושאים ביטחוניים) ולמפכ"ל המשטרה (בנושאים פליליים) סמכות להורות על האזנה במשך 48 שעות ללא היתר של שופט. באמצעים הטכנולוגיים היום, חדירה של 48 שעות מספיקה כדי לשאוב את כל המידע הנחוץ על מנת לחסל את פרטיותו של האזרח ושל מקורביו. פרקליט מדינה או יועץ משפטי לממשלה שמוכנס לסוד העניין הופך את עצמו לשותף לדבר עברה.

לא פלא שרב ניצב רוני אלשיך, "השועל", כפי שכונה בשירות הביטחון הכללי שם צמח, מצא מזור בהפעלת התוכנה שנרכשה על ידי קודמו. הייתכן שהשימוש בטכנולוגיות המאפשרות חדירה לפרטיות בתקופתו לא ייבדקו?

הייתכן ששיטות הפעולה והאמצעים שהפעיל ניצב מני יצחקי – שהכין את המסמך הנושא את שמו ומרכז מידע מודיעיני על חשדות שלא התבררו נגד נבחרי ציבור – יישארו חסויות? מי יבדוק אם יצחקי או גורמים נוספים במשטרה לא אספו חומר כדי לשלוף אותו כאשר המערכת עשויה להימצא בניגוד עניינים עם מי שנבחר כחוק?

על פי חוקי ההאזנה בארץ יש לרמטכ"ל ולמפכ"ל סמכות להורות על האזנה במשך 48 שעות ללא היתר שופט. באמצעים הטכנולוגיים היום, 48 שעות מספיקות לשאיבת המידע הנחוץ לחיסול פרטיותו של האזרח ומקורביו

המקרה של תא"ל (מיל') גל הירש, שמועמדותו למפכ"ל סוכלה משום שבמשטרה לא ראו בעין יפה הבאת מועמד מבחוץ, צריך להדליק אור אדום בעיני כל שוחר דמוקרטיה בארץ. ההדלפה מתוך מסמך יצחקי כי בין הבדוקאים ישנו גם מי שהיה אז שר המשטרה גלעד ארדן, עשויה להתפרש כאיתות: "אל תתעסק אתנו"! גם האזהרה שהגיעה מכיוונו של ראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה, עם פרסום הקלטת שכללה את התבטאויותיו של היועמ"ש מנדלבליט נגד שי ניצן, הבהירו שיש מי שמאיים בפתיחת תיבת פנדורה. אולי מבלי משים גם פרקליטת מחוז מרכז לשעבר רות דוד נהגה באופן דומה כדי למסמס את החקירה נגדה.

בצה"ל ובכלל במערכת הישראלית יש תופעה של חבורות של אנשים שהלכו כברת דרך ביחד וממשיכים לקרוץ אחד לשני, לדאוג אחד לשני, לתמוך אחד בשני, ולקדם אחד את השני. קראו לזה "קליקות". מה שנחשף עתה סביב מערכות החוק זה חבורות של אנשים שמנסים להחזיק האחד את השני בגרון. פלא שזה פוגע באמון הציבור באלה שאמורים להיות שומרי הסף ומי שאמונים להגן על מערכות הצדק והמשפט?

* * *

55 שנות השליטה על הפלסטינים גורמות נזק כבד גם לדמוקרטיה הישראלית. אין ספק שהמצב הרצוי היה להגיע לשלום, גם במחיר כואב של חלוקת הארץ; להשיג הסדר שייתר את השימוש באמצעים פסולים.

באופן אישי אני מוקיר תודה לשמואל גורן על כך שמצא לנכון להזהיר אותי, אולם אני מאוד מוטרד מדברי השר בר-לב. הוא וחבריו לגוש נבחרו כדי לקדם פתרון לסכסוך הדמים, לא כדי לחפות על מעשים פסולים שנעשו בפרקליטות ובמשטרה.

55 שנות השליטה על הפלסטינים גורמות נזק כבד גם לדמוקרטיה הישראלית. רצוי להגיע לשלום גם במחיר כואב של חלוקת הארץ ולייתר את השימוש באמצעים פסולים

בינתיים חייבים להקפיד שהאנשים הלא נכונים לא יגיעו למקומות הלא נכונים. כאשר מתברר שזה קורה, אסור בתכלית האיסור להפקיד את חקר האמת בידי מי שלכאורה ביצע את העבירות.

אבינועם בר-יוסף הוא נשיא (אמריטוס) ומנכ"ל מייסד של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI). למד תיאטרון ולימודי מזרח תיכון באוניברסיטה העברית ובמקביל החל את דרכו כעיתונאי בקול ישראל. בהמשך הצטרף למעריב, עמד בראש הדסק הפלסטיני, שימש כתב ופרשן מדיני של העיתון ובהמשך היה שליח מעריב בוושינגטון. במהלך השנים כתב אלפי מאמרים, פרשנויות וטורי דעה. בשנת 1999 הצטרף לצוות הבכיר של יו"ר הסוכנות היהודית סלי מרידור, שם החל לפעול להקמת המכון למדיניות העם יהודי שניהל במשך קרוב לעשרים שנה. גם בתקופה זו פרסם מאמרים, בין היתר בניו-יורק טיימס, בוול סטריט ג'ורנל, ב"הארץ”, בטיימס אוף ישראל ובג'רוזלם פוסט. הוא נשוי לנאוה ואב לשלושה: דרור, נועה וישי.