כל עוד באמריקה יש רוב לאלה שמאמינים כי ישראל היא הצד "הטוב" בסכסוך, אין צורך ב"הסברה". זה עתיד להשתנות תוך שניים-שלושה עשורים, כי בעוד שליהודים היה תחליף – האוונגליסטים, לאוונגליסטים לא יהיה תחליף. בסופו של דבר ישראל תצטרך לסגת מהשטח הכבוש, רק שככל שחולף הזמן, מחיר הנסיגה הולך וגדל.
צודק בהחלט. בשני חורבנות הבית, ההנהגה כשלה בהבנת יחסי הכוחות, ונכנסה להתמודדות צבאית עם מעצמה חזקה לאין ערוך (בבל, רומא) מן המדינה היהודית. "שנאת החינם" בתקופת המרד הגדול אמנם גרמה להרוגים רבים, אבל היא לא היתה גורם מרכזי בתבוסה היהודית מול הצבא הרומאי.
א. טוב ששמת את כל הדברים ביחד, בסדר הנכון.
ב. את זה ("לא הערכתי די את כוח האויב וכו') דיין אמר בצורה גלויה, מפורשת ומפורטת, ביום השני למלחמה. בוועדת אגרנט הוא כבר זימן פזמון שונה…
ג. מכל מיני סיבות, המכתב שנשלח ביום שישי לקיסינג'ר הגיע אליו כבר אחרי פרוץ המלחמה.
ד. קרוב לוודאי שבמהלך התקופה שחלפה מאז פרוץ המלחמה ועד תחילת עבודתה של ועדת אגרנט, גולדה ודיין עשו הערכת מצב – והפעם שקולה ונכונה, כי זה נגע לעכוזים האישיים שלהם – והגיעו למסקנה שהדרך הכי טובה לצאת מהבור שהם נפלו (או הפילו את עצמם) לתוכו היא לטעון שהיתה הפתעה, ולקוות שיאשימו בזה את הדרג הצבאי, ובעיקר את המודיעין (שאכן טעה בהערכת הסבירות למלחמה, אבל לא זה מה שקבע את המהלכים). התעלול הזה עבד מצוין והביא לזיכויים בוועדת אגרנט, אבל הם לא הביאו בחשבון את הזעם הציבורי ואת מוטי אשכנזי.
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם