"הסכם קצא"א" הוא הסכם בין החברה הממשלתית הישראלית קצא"א לחברת רד-מד לנד ברידג' – מיזם משותף של חברות ישראליות וחברה אמירתית, שמטרתו אחסון ושינוע נפט גולמי בכמות עצומה, בתשתיות של קצא"א באילת ובאשקלון.
מדובר למעשה בהשכרה ארוכת טווח של חלק ניכר מיכולת האחסון של קצא"א ל-10 שנים, עם אופציה להארכה ל-10 שנים נוספות. המשמעות של ההסכם היא שלקצא"א לא תהייה כל שליטה על מקורות הנפט הגולמי שיפורק ויאוחסן במכלי האחסון שלה, או ישונע בצינור שלה.
המשרד להגנת הסביבה הכריז בנובמבר 2021 על מדיניות של "אפס תוספת סיכון" ביחס למפרץ אילת, שמשמעותה היא אפס תוספת נפט במפרץ אילת – קצא"א תהא מנועה מלהרחיב את פעילותה בתחום הנפט במתקניה שבאילת. בתגובה, קצא"א הגישה ב-10 לפברואר 2022, עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד מדיניות זו.
המשרד להגנת הסביבה הכריז בנובמבר 2021 על מדיניות "אפס תוספת סיכון" ביחס למפרץ אילת, לפיה קצא"א תהא מנועה מלהרחיב את פעילותה בתחום הנפט במתקניה שבאילת. קצא"א עתרה נגד מדיניות זו
שני אשכנזי פרסמה ב-10 לפברואר בגלובס כי החברה הממשלתית קצא"א, הגישה עתירה לבית המשפט נגד מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, גלית כהן, והיחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד.
קצא"א מבקשת בעתירה כי בית המשפט יבטל את החלטת המשרד להגנת הסביבה שלא לדון בתוכנית החירום המפעלית של החברה לטיפול באירוע זיהום ים בנפט למכלל אילת. למעשה לבטל את מדיניות "אפס תוספת סיכון" של המשרד להגנת הסביבה, ולחייב את המשרד להגנת הסביבה בהוצאותיה בהליך.
לפי המאמר:
"מהעתירה משתמע כי בחברת קצא"א מאיימים כי ביכולתם לממש בפועל את ההסכם. זאת, למרות מדיניות ה'אפס תוספת סיכון', בהסתמך על היתרים שונים שקיבלה לאורך השנים".
קצא"א תובעת את המשרד להגנת הסביבה https://t.co/dW9w2Jw9Fw pic.twitter.com/w7VAzE4FeE
— Globes גלובס (@globesnews) February 10, 2022
מסתבר שקצא"א אינה רואה עצמה מחוייבת למדיניות המשרד להגנת הסביבה, ולהחלטת מנכ"ל משרד רה"מ ומנכ"לית משרד רה"מ החליפי, החלטה שנמסרה לבג"ץ, המכיר במדיניות זו.
על פי החלטת מנכ"ל משרד רה"מ ומנכ"לית משרד רה"מ החליפי, בתום הליך הבחינה הממשלתי, בדצמבר 2021:
"מצאנו כי הסוגיה דנן מטופלת על-ידי משרדי הממשלה הרלוונטיים, תוך הסתייעות בגורמי המקצוע שהעניין מצוי במומחיותם; ועל כן איננו רואים מקום או צורך במעורבות נוספת מעבר לכך". כאן וכאן.
קצא"א טוענת בכתב העתירה (סעיף 20 ב.):
"לקצא"א זכויות מוקנות וברורות על פי תוכנית סטוטורית שאושרה כדין בחודש ספטמבר 2020, להפעיל את מסוף הנפט לשימוש שאינו מוגבל בנפח הפעילות" (סעיף 20ב').
"ככלל, ומטבע הדברים, נפח הפעילות נקבע על-ידי העותרת [קצא"א]" (סעיף 58).
מסתבר שקצא"א אינה רואה עצמה מחוייבת למדיניות המשרד להגנת הסביבה, ולהחלטת מנכ"ל משרד רה"מ ומנכ"לית משרד רה"מ החליפי, החלטה שנמסרה לבג"ץ, המכיר במדיניות זו
במילים אחרות, קצא"א טוענת שאינה מוגבלת בכמות הנפט שהיא תשנע, שרק היא רשאית לקבוע את כמות הנפט שתשנע דרך מפרץ אילת, ושהיא תשנע נפט ברחבי ישראל כאוות נפשה, איך שנראה לה, ואף אחד לא יעצור בעדה.
יתרה מזאת, קצא"א אומרת למעשה שהיא תפעל רק לפי השיקולים של הנהלתה גם אם הם ייפגעו באינטרסים של המדינה. נשאלת השאלה מה יקרה אם שיקולים אלו יביאו לעסקה רווחית של שינוע נפט ממקורות הנמצאים תחת סנקציות אמריקאיות או לסיכונים סביבתיים? השאלה נשארה פתוחה.
אילנה קוריאל פרסמה ב-10 לפברואר מאמר ב-Ynet ובשרשור ארוך בטוויטר על מכתב חריף של האוצר נגד המשרד להגנת הסביבה. מנכ"ל משרד האוצר רם בלינקוב כתב במכתב שנשלח למנכ"ל משרד ראש הממשלה, יאיר פינס, כי משרדו מתנגד למדיניות "אפס תוספת סיכון" של המשרד להגנת הסביבה.
מנכ"ל משרד האוצר רם בלינקוב תוקף את מדיניות "אפס תוספת סיכון" של @SvivaMinistry: מדיניות תקדימית, לא סבירה במדינה מתוקנת ובעלת השלכות כלכליות משמעותיות, שנעשתה ללא דיון. המדיניות לא תאפשר בניית תשתיות חיוניות בישראל ותעצור את הפיתוח במדינה. זאת במכתב למנכ"ל משרד רה"מ יאיר פינס
— ilana curiel (@ilanacuriel) February 11, 2022
אלא שלמשרד להגנת הסביבה יש לא רק סמכות להורות במקרים מסויימים על "אפס תוספת סיכון", יש לו סמכות, והוא עושה זאת בשוטף, להגביל כמויות מאוחסנות ומשונעות של חומרים מסוכנים.
אזכיר שקצא"א היא חברה ממשלתית הכפופה למשרד האוצר.
אציין גם שעתירת קצא"א ומכתב בלינקוב הם בניגוד להצהרתם של 7 שרי ושרות ממשלה רלוונטים, לפיה יש לעצור/לבטל את העסקה: שרת האנרגיה, השרה להגנת הסביבה, שר התיירות, שר הביטחון, שר הבריאות, שר החוץ, ושרת התחבורה.
למשרד להגנת הסביבה יש לא רק סמכות להורות במקרים מסויימים על "אפס תוספת סיכון", יש לו סמכות, והוא עושה זאת בשוטף, להגביל כמויות מאוחסנות ומשונעות של חומרים מסוכנים
ובניגוד למה שמספרים לנו, חברות ממשלתית וחברות פרטיות, אינן יכולות לעשות הכול כדי להשיא את רווחיהן. הן כפופות, לדוגמה, לאישור ממשלתי לייצוא מוצרים בטחוניים, לחוקי הגנת הסביבה וכו'. בנוסף, חברות ממשלתיות כמו קצא"א (וחברות פרטיות) כפופות לאינטרסים של המדינה, כמו שראינו בעסקת מטוסי הפלקון של החברה הממשלתית אלתא, בה הממשלה התערבה וביטלה הסכם שכבר נחתם ושולמה בו מקדמה.
בעסקת מטוסי הפלקון, ב-1999 נחתם ההסכם שעל פיו התחייבה ישראל למכור לסין שלושה מטוסי ביון מתקדמים מתוצרת ישראל, מסוג פלקון. שווי העסקה נמדד במיליארדי דולרים, ומשרד ההגנה הסיני שילם לאלתא מקדמה בסך של כ-190 מיליון דולר. ארצות הברית התנגדה נחרצות לעסקה, ובעקבות התנגדות זו ממשלת ישראל פעלה לביטול ההסכם כשנה לאחר שנחתם. בעקבות זאת ישראל שלמה פיצויים לממשלת סין בסך של כ-350 מיליון דולר.
אז מה יש לנו במקרה של קצא"א:
• חברה ממשלתית התובעת משרדי ממשלה, ודורשת מבית המשפט לחייב את המשרד הנתבע בהוצאות שלה בהליך.
• חברה ממשלתית המאיימת לפעול בניגוד למדיניות המשרד להגנת הסביבה, ובניגוד להחלטת מנכ"ל משרד רה"מ ומנכ"לית משרד רה"מ החליפי, החלטה שנמסרה לבג"ץ, המכירה במדיניות זו.
• חברה הטוענת שהיא ורק היא, רשאית לקבוע את כמות הנפט שהיא תשנע ברחבי ישראל.
• חברה ממשלתית המוכנה להטיל על המדינה סיכונים גיאו-פוליטיים, סיכונים כספיים, וסיכונים סביבתיים.
• מנכ"ל משרד האוצר הכותב בתוקפנות נגד שרה במשרד הגנת הסביבה.
חברות פרטיות וממשלתיות כמו קצא"א כפופות לאינטרסים של המדינה. בעסקת מטוסי הפלקון, למשל, הממשלה התערבה וביטלה הסכם שנחתם עם מקדמה, ושילמה פיצויים לממשלת סין, כ-350 מיליון דולר
איך קורה שאף אחד בממשלה, במשרד האוצר או ברשות החברות לא דורש להבין מי בקצא"א נתן את ההוראה לעתור נגד המשרד להגנת הסביבה ונגד מדיניות "אפס תוספת סיכון למפרץ אילת" של המשרד להגנת הסביבה?
איך קורה שאף אחד בממשלה במשרד האוצר או ברשות החברות לא דורש לכנס את דירקטוריון קצא"א ולפטר מיידית את מי שנתן, ואת מי שעומד מאחורי או אישר הוראה זו?
כדי להשיג את מטרותיה, קצא"א יצאה למתקפה תקשורתית, הכוללת עתירה לבית המשפט, פרסום מאמרים ומסע יחסי ציבור, ומכתב תמיכה של רם בלניקוב, מנכ"ל האוצר.
המכתב התוקפני של רם בלניקוב מביש. במקום להעמיד במקומם את מנהלי קצא"א על העתירה לבית המשפט כנגד משרד להגנת הסביבה, על התפיסה שאני ואפסי עוד, שרק הם והחברה עצמה רשאית לקבוע את כמות הנפט שתשנע דרך מפרץ אילת, הוא כתב מכתב תמיכה הכולל בין השאר אי דיוקים, ורווי בחצאי אמת. במקום הסיכום במכתב של רם בלניקוב (סעיף 19), אני מציע את נוסח הסיכום הבא:
לסיכום, עמדתנו היא כי מדיניות רחבה שכזו בדבר הרחבת הפעילות המשמעותית בתחום הובלת הנפט במפרץ אילת הנגזרת מהסכם קצא"א, מחייבת בחינה מקדימה של ההשלכות שלה עם כלל הגורמים הרלוונטיים, ובכלל זה השלכות בעניין אפשרות שינוע נפט ממקורות הנתונים לסנקציות אמריקאיות.
ראוי ונדרש להביא בפני הממשלה הצעת החלטה לשינוי במדיניות הממשלה ביחס לחברת קצא"א, כך שהחברה תפעל רק לטובת מדינת ישראל, מבלי להטיל על המדינה סיכונים גיאו-פוליטיים, וסיכונים סביבתיים ואחרים. כאמור, הדברים נאמרים לא רק ביחס להסכם קצא"א ולנזקים מיישומו, אלא גם באופן כללי שכן פיתוח כלכלי תקין, מחייב, בין השאר, מדיניות של 'אפס תוספת סיכון סביבתי'".
אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם