בתחילת שנת 2003, בתקופת מערכת הבחירות לכנסת שבה התמודד אריאל שרון על ראשות הממשלה מעמדת יו"ר הליכוד, פרצה לאוויר העולם פרשת סיריל קרן.
הייתה זו הסתעפות חשאית של פרשה אחרת שנחקרה נגד שרון זה תקופה ארוכה, פרשת "אננקס מחקרים" (חברות הקש), ובהוראת היועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין, עצם קיומה של החקירה החדשה לא דווח לציבור ונשמר כחקירה סמויה במשך תקופה ארוכה.
החשאיות הזו הסתיימה כשהעיתונאי הצעיר ברוך קרא חשף את דבר קיומה של החקירה מעל דפי עיתון "הארץ". באותו ערב ערך ראש הממשלה שרון מסיבת עיתונאים בשידור חי. הוא ניצל את זמן המסך שלו כדי להשתלח ביריבו ממפלגת העבודה עמרם מצנע, וכדי לבוא חשבון עם עיתון "הארץ" שחשף את הפרשה.
דבריו נשמעו אז כמו תעמולת בחירות אסורה לאוזניו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית באותה עת, השופט מישאל חשין, אשר באורח חסר תקדים, החליט לגדוע את שידור מסיבת העיתונאים, פחות משלושה שבועות לפני הבחירות.
בן-רגע חשין הפך עצמו למרכז הסיפור: שופט עליון המנחית הוראה לערוצי השידור להוריד את השאלטר מעל דבריו לאומה של ראש הממשלה.
ממרחק הזמן, חייבים להודות שיש משהו מאוד לא סביר בכוח הנתון ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שהוא במקרה שופט מכהן מבית המשפט העליון, להכריע הכרעות מעין אלה בזמן אמת בתקופת מערכת בחירות לכנסת. חוק הבחירות (דרכי תעמולה) הוא חוק מיושן ומשונה, שנחקק בעידן אחר והזועק כבר שנים ארוכות לרפורמה מקיפה.
היום (שלישי) בצהריים תתחיל ועדת החוקה של הכנסת את המהלך המסמל ניסיון נוסף – ולא בפעם הראשונה בשנים האחרונות – לתקן את חוק התעמולה. כינוס מיוחד של הוועדה, בהשתתפות נשיאת בית המשפט העליון בדימוס דורית ביניש, יהווה יריית הפתיחה למהלך חקיקתי שיוזמת ועדת החוקה, על יסוד דיונים שנערכו בחוק בשנים האחרונות.
כינוס מיוחד של הוועדה, בהשתתפות נשיאת בית המשפט העליון בדימוס דורית ביניש, יהווה יריית הפתיחה למהלך חקיקתי שיוזמת ועדת החוקה, על יסוד דיונים שנערכו בחוק בשנים האחרונות
בשנת 2015 מינה נשיא המדינה דאז ראובן ריבלין ועדה ציבורית בראשות ביניש ובהשתתפות אישים בולטים משדה המשפט, הפוליטיקה והאקדמיה, שתפקידה היה להציע רפורמה בדיני התעמולה.
ועדת ביניש פרסמה את הדו"ח הסופי שלה בשנת 2017, ובו הצעות מרחיקות לכת – ובהן:
- ביטול האיסור על תעמולת בחירות ברדיו ובטלוויזיה ב-60 הימים שלפני יום הבחירות – ובמקום זאת חובה על הגוף המשדר להקפיד על מתן ביטוי הוגן, שוויוני ומאוזן למגוון ההשקפות והדעות הבאות לביטוי בבחירות;
- איסור על פרסום תוכן גזעני או מסית לאלימות;
- ביטול איסורים מיושנים, כגון איסור תעמולה בכלי שיט ובכלי טיס, או איסור על נשיאת לפידים בתעמולה;
- ביטול תשדירי התעמולה הנהוגים ברדיו ובטלוויזיה בשלושת השבועות שלפני בחירות, והנהגת הסדר של אפשרות לרכישת "פרסומות בחירות" על ידי המפלגות, לצד הקצאת ארבע דקות לכל מפלגה להציג את מסריה לציבור, ברדיו ובטלוויזיה;
- הטלת הגבלות והוראות שונות על פרסום סקרי בחירות כדי למנוע הטעיה;
- הטלת חובת שקיפות (של הגוף המפרסם) גם על מודעות בחירות המתפרסמות מטעם גופים חוץ-מפלגתיים, כגון עמותות קשורות וכיו"ב;
- הרחבת האיסורים הנהוגים על תעמולה ברדיו ובטלוויזיה גם לרשת האינטרנט.
הדיונים בהצעות של ועדת ביניש החלו עוד בתקופת כהונתה של הכנסת ה-20, שהתפזרה ב-2019. נוכח היקפה של הרפורמה, הוחלט לפצל אותה ולקדם בשלב הראשון הצעת חוק מטעם ועדת החוקה שתכלול תיקון של כמה סעיפים מרכזיים, שעליהם הסתמן שיש הסכמה.
התיקונים המרכזיים שעליהם הוסכם הם: שקיפות בתעמולת בחירות, למעט על אנשים פרטיים שאינם מקבלים תשלום על פרסומיהם ושאינם פועלים בשירותו של מועמד מסוים, המבקשים לפרסם את עמדותיהם הפוליטיות באופן אנונימי; וכן ביטול האיסור על תעמולה בשידורי הרדיו והטלוויזיה ב-60 הימים שלפני בחירות.
בהתאם למסמך שהניח הייעוץ המשפטי לכנסת על שולחן ועדת החוקה לקראת הדיון היום, יש להניח שהוועדה מתכוונת להמשיך מהמקום שבו נפסקו הדיונים לפני בחירות 2019. אפשר לקוות שהפעם תצליח ועדת החוקה להשלים את המלאכה ולהעביר את התיקונים הנדרשים בחוק התעמולה.
בהתאם למסמך שהניח הייעוץ המשפטי לכנסת על שולחן ועדת החוקה לקראת הדיון היום, יש להניח שהוועדה מתכוונת להמשיך מהמקום שבו נפסקו הדיונים ב-2019
מערכות הבחירות האחרונות לימדו כי עיקרה של תעמולת הבחירות מתרחש כיום באינטרנט, ברשתות החברתיות ובאמצעים דיגיטליים להעברת מסרים ממוקדים ומפולחים. פרופ' קרין נהון, שהייתה חברת ועדת ביניש, כתבה כי "אי ההסדרה הביאה לכך שבעלי עניין רבים ראו והשתמשו במרחב האינטרנט כמרחב העוקף את ההגבלות הקבועות בחוק".
צריך להדגיש – ההסדרים החוקיים הנוגעים לתעמולת בחירות, אינם עוסקים כמובן בתכנים המערכתיים של ערוצי השידור והתקשורת. עיתונאים או שדרים המזוהים פוליטית אינם נחשבים חלק ממערך התעמולה הפורמלי, ולכן הרגולציה הזו אינה חלה עליהם.
ההסדרים החוקיים הנוגעים לתעמולת בחירות, אינם עוסקים כמובן בתכנים המערכתיים של ערוצי השידור והתקשורת. עיתונאים או שדרים המזוהים פוליטית אינם נחשבים חלק ממערך התעמולה הפורמלי
על תופעות כמו יעקב ברדוגו – שהודח בשבוע שעבר מהגשת יומן הערב של גלי צה"ל לאחר שנים ארוכות שבהן שימש תועמלן מטעם בנימין נתניהו בשידורי התחנה – חלות מערכות כללים אחרות, שכעת נמצא סוף סוף מי שהואיל להחיל אותן בעניינו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם