הפקודה המתוקשרת של נשיא רוסיה פוטין לשר ההגנה שויגו ולרמטכ"ל גרסימוב להעלות את הכוננות הפורמלית של המערך הגרעיני הרוסי סביב המשבר באוקראינה, נתפסת בתקשורת המערבית והישראלית כקוריוז וכביטוי לשיגעונו של פוטין. הממשל האמריקאי הגדיר זאת כמהלך "מסלים ולא נחוץ".

White House responds to Russia's decision to put deterrence forces on high alert https://t.co/2tEHxqkAte

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

— Fulvio Meloni (@MeloniFulvio) February 27, 2022

בפועל, מדובר במהלך שמעוגן היטב בחשיבה הצבאית הרוסית, המרמז שאנו בפתחו של משבר גרעיני גלובלי בקנה מידה שאינו נופל בחומרתו ממשבר הטילים הגרעיניים בקובה (1962).

העלאת כוננות מערך הגרעין הרוסי היא מהלך מעוגן היטב בחשיבה הצבאית הרוסית, המרמז שאנו בפתח משבר גרעיני גלובלי בקנה מידה שאינו נופל בחומרתו ממשבר הטילים הגרעיניים בקובה

בימים האחרונים נפוצו ברשתות החברתיות בדיחות על כך שכל מי שהיה בעבר פרשן לענייני קורונה עשה הסבה מקצועית לפרשנות על המלחמה באוקראינה. לכאורה, אין בזה פסול, כי אנו נמצאים במשבר חסר תקדים בעשרות השנים האחרונות, ולכאורה, הכל יכול לקרות. ובכל זאת, בנסיבות כאלה שווה לבסס את החשיבה לאומית והתכנון האסטרטגי על ידע קצת יותר עמוק.

אני, בתור מי שמתיימר להיות מומחה רוסיה לעת מצוא, מוצף באינסוף מידע וצריך למצוא משענות ידע חזקות כדי לנסות ולהבין מה באמת קורה, מדוע המלחמה הנוראית הזאת מתנהלת ומה יכול להתפתח.

יש לא מעט מומחים טובים במערב, אבל הטוב מכולם הוא מייקל קופמן מהמרכז הוושינגטוני CNA (Center for Naval Analysis), אשר צפה לפני חודשים, יחד עם המודיעין האמריקני את אשר צפוי לקרות באוקראינה, ויישם לשם כך את הידע העמוק שצבר על החשיבה הצבאית הרוסית ברבדים האסטרטגיים והאופרטיביים. לא בכדי הוא הפך מאז יום חמישי שעבר לאושיית טוויטר.

The point of my comment about Ukraine is that I think there is a developing situation, and it could turn into something significant. Yes, in the winter (like 2015). Not in the next few days, but weeks/months. Overall, I don't think you're seeing a drill or regular training.

— Michael Kofman (@KofmanMichael) October 29, 2021

בחודשים האחרונים קפץ מספר העוקבים שלו מכ-15,000 ליותר מ-170,000 (100,000 רק בחמשת הימים האחרונים). אך כוחו לא בציוצים מרובים, אלא כי מאחוריו עשרות שנים של מחקר ועבודות עומק ביחס לצבא רוסיה.

כשהוא כותב שצבא רוסיה הסתבך, אז אני נוטה להאמין. הוא גם צופה שאנו נראה בימים הקרובים הסלמה בלחימה הקונבנציונלית, כאשר צבא רוסיה ייאלץ להשתמש בכוח האש הסטטיסטית הרחבה שלו כדי לפרוץ את ההתנגדות האוקראינית, מה שיעלה את מניין הקורבנות וההרס.

בחודשים האחרונים קפץ מספר העוקבים של מייקל קופמן מכ-15,000 ליותר מ-170,000 אך כוחו לא בציוצים, אלא בעשרות שנות מחקר עומק על צבא רוסיה. כשהוא כותב שצבא רוסיה הסתבך, אני נוטה להאמין

בישראל בעשור האחרון אין עוררין, כי המומחה הבולט לחשיבה הצבאית הרוסית בנוף המקומי (אך בעצם גם הוא מומחה בקנה מידה בינלאומי) הוא פרופסור דמיטרי (דימה) אדמסקי מאוניברסיטת רייכמן (דיסקליימר – חבר יקר שלי, ובכל זאת אתעקש שהסופרלטיבים במקומם).

הוא אינו מתרוצץ בין אולפנים, ואינו מצייץ עצמו לדעת, אבל הערכותיו מבוקשות ביותר במסדרונות השלטון בארץ ובעולם. אדמסקי מתמחה בחשיבה האסטרטגית הרוסית, במושג החמקמק התרבות האסטרטגית הרוסית, בנושא הרתעה גרעינית בכלל ובעיסוק הרוסי בה. לאחרונה פרסם ספר "אורתודוקסיה גרעינית רוסית" על תפקיד הכנסייה במערך הגרעין הרוסי.

ספר חדש יצא לאור! אורתודוקסיה גרעינית רוסית מאת @DimaAdamsky

ספר חדש שעוסק בשאלות כיצד הפיכת הדת האורתודקסית ברוסיה לחלק חיוני בביטחון הלאומי משליכה על הביטחון הלאומי של המדינה, ומה בעצם תפקיד האמונה והדת בצבאות מודרניים?

עכשיו – בחנויות הספרים: https://t.co/JeRV8ngVdK pic.twitter.com/gCusKWDqTv

— מערכות (@MAARACHOT) December 12, 2021

עוד מעט נשוב לאדמסקי, אך קודם ארצה להסביר מדוע ביממה האחרונה העולם מדלג לתוך משבר דרמטי שלא נראה כמותו מאז 1962.

אפשר להתווכח האם פוטין התכוון כבר לפני חודשים לצאת למלחמה באוקראינה, ומה שקרה מאז היה רק הסחת דעת למען ריכוז הכוחות, או שבאמת העניק הזדמנות למשא ומתן עם המערב. אך מה שברור הוא, שהמהלכים שלו אינם עוסקים רק בהישג טריטוריאלי באוקראינה, אלא בעיצוב המערכת הבינלאומית והמקום של רוסיה בה.

אפשר להתווכח האם פוטין התכוון כבר לפני חודשים לצאת למלחמה באוקראינה. אך ברור שמהלכיו אינם עוסקים רק בהישג טריטוריאלי באוקראינה, אלא בעיצוב המערכת הבינלאומית והמקום של רוסיה בה

פוטין נואש בעשורים האחרונים מכך שרוסיה אינה זוכה למקום הראוי לה בזירה הבינלאומית, שאינטרסי הביטחון שלה אינם נענים, ושנאט"ו (שיגידו מה שיגידו על אופיה שוחר השלום, זאת ברית צבאית שבה חברות שלוש מעצמות גרעיניות) מתקרבת לגבולות רוסיה. על כן החליט, שמה שלא יקבל בדיפלומטיה אגרסיבית, יזכה בו בכוח הזרוע.

בראייתי, פוטין העריך שהעיתוי הנוכחי הוא אופטימלי מבחינת המהלך הרוסי:

• ארה"ב מבקשת להתמקד בסין, אליה פוטין התקרב ביתר שאת, מלקקת את פצעי אפגניסטן ומעורערת מבפנים על ידי קיטוב פוליטי ואינפלציה.
• אירופה בתלות שיא בנפט וגז רוסיים, שאין להם תחליף ומחירם עולה.
• מבית הוא נהנה ממצב מאקרו כלכלי איתן (חוב לאומי נמוך ומעל 600 מיליארד דולר יתרות מט"ח, מרביתם לא בדולר) ואופוזיציה מרוסקת.
• אוקראינה – נתפסה כחלשה צבאית ומעורערת מבפנים – הנשיא זלנסקי ערב המלחמה נהנה מאמונם של 15% מהציבור בלבד.

פוטין העריך, שצבא רוסיה, אשר הוא השקיע עשרים שנים ומאות מיליארדי דולרים בבנייתו – יהיה הקלף המנצח שלו במערכה הצבאית. שהעולם יעמוד מנגד בגלל חשש מהנשק הגרעיני הרוסי, שבו פוטין "נופף" כבר בבוקר היציאה למלחמה. שהמערב יהיה מפולג יחסית והסנקציות יהיו ניתנות להכלה.

פוטין נואש מכך שרוסיה אינה זוכה למקומה הראוי בזירה הבינלאומית, שאינטרסי הביטחון שלה אינם נענים, ושנאט"ו מתקרבת לרוסיה. על כן החליט שמה שלא יקבל בדיפלומטיה אגרסיבית, יקבל בכוח הזרוע

יתכן שפוטין תכנן הסלמה במישור הגרעיני מראש, ואולם נכון לעכשיו המהלך נתפס במערב כתגובה למצב העגום של רוסיה בחזיתות השונות:

1

צבא רוסיה, וכאן אני כאמור נסמך על קופמן, לא "הבריק", גם אם הצליח לצבור הישגים טריטוריאליים (וכמובן שאנו תחת "ערפל הקרב" ומוקדם לסכם) – ואוקראינה לא קרסה.

צבא רוסיה אינו נלחם בהתאם לתפיסות המבצעיות שפותחו בשנים האחרונות, לא הצליח להבטיח עליונות אווירית, לא הצליח לכבוש בתחבולה מרכזי ערים, והצילומים ברשתות החברתיות מציבים סימן שאלה ביחס לטיב המורל והסנכרון בין מפקדיו. צבא רוסיה הוכן למלחמה גדולה כנגד נאט"ו, ונראה שהצורך להילחם ב"אחים" האוקראיניים והרוסיים בתוך אוקראינה הביאו את מפקדיו לזהירות יתרה.

2

העמידה האיתנה של האוקראינים והתמיכה הציבורית במערב העניקה רוח גבית לליכוד שורות בשני צדי האטלנטי ולסנקציות חריפות משצפו התחזיות המחמירות ערב המלחמה.

הדבר המשמעותי ביותר הן הסנקציות על יתרות המט"ח של הבנק המרכזי הרוסי, שאם אכן יוקפאו, ישמטו את הקרע מתחת לאפשרות שהכלכלה הרוסית תעמוד בלחץ החיצוני.

3

ולבסוף, האופוזיציה הרוסית קיבלה זריקת עידוד בגלל המלחמה, אחרי שנדמה היה כי מחסום הפחד מפני מהלכי הדיכוי של ממשל פוטין ימנע מהלכי מחאה שיסכנו את היציבות הפנימית. גם כאן ראויה זהירות, שכן חלק גדול מהציבור הרוסי מאמץ את הנרטיב של ממשל פוטין, כי "העולם כולו נגדנו". ואם לא האמין לו קודם, אז הסנקציות הנוקשות והמפולת הכלכלית – גורמות לו להתגייס מאחורי פוטין.

יתכן שפוטין תכנן הסלמה במישור הגרעיני מראש, אך נכון לעכשיו המהלך נתפס במערב כתגובה למצבו העגום בחזיתות השונות. כאן אני נסמך על קופמן: צבא רוסיה לא "הבריק" ואוקראינה בינתיים לא קרסה

אם נעשה סיכום ביניים – אז כל הקונסטרוקציה הלוגית של המערכה הצבאית באוקראינה, שעשויה הייתה לשרת את פוטין, לכל הפחות התערערה. השאפתנות של המהלך שנקט, שביקש לשנות את המשטר בקייב ולהבטיח את מקומה של רוסיה בסדר העולמי המשתנה, אינה מאפשרת לו לסגת לאחור.

התגובה הכלכלית החריפה של העולם המערבי באמצעות סנקציות כנגד הבנק המרכזי, יכולה, לפי הערכת רוסיה, לעלות כדי "איום קיומי", שתי מילים שבעגה של הרתעה גרעינית משמעותן עילה להפעלת נשק זה.

כבר עשור מזהירים ההוגים הצבאיים הרוסיים, כי בעולם המודרני איומים "לא צבאיים" עלולים לעלות לכדי רמה הדומה בעצימותה לאיום גרעיני צבאי, ואפשר שבראייתם זו נבואה שמגשימה את עצמה. לדעתי, זה ההקשר שבו נדרש לראות את האיום הרוסי בנשק הגרעיני, שאגב הוא המערך המתוחזק, המודרני, המושקע והנשלט ביותר בצבא רוסיה.

אם נתעמק בכתבי קופמן ואדמסקי אז נגלה, שהנושא של הרתעה גרעינית כרוך עמוק בלחימה הקונבנציונלית. אדמסקי קרא לזה לפני מספר שנים "כפייה חוצה-ממדים" (cross-domain coercion). לטענתו, רוסיה פועלת צבאית בו-זמנית במישור הגרעיני, הקונבנציונלי והתודעתי, כשהמהלכים במישורים השונים מתגברים זה את זה.

כך, למשל, האיום בהפעלת נשק גרעיני אמור להבטיח לרוסיה צמצום איומים בהפעלת הצבא הקונבנציונלי. רוסיה אינה ממהרת להפעיל נשק גרעיני, אולם נוכח מודעות לחולשותיה ביחס ליריביה – נאט"ו – מנסה לשלוט במדרגות הסלמה, ובמידת הצורך תדע לדלג למדרגות גבוהות יותר, שבהן איום הפעלת הנשק הגרעיני נראה מוחשי יותר.

התגובה הכלכלית החריפה של העולם המערבי באמצעות סנקציות כנגד הבנק המרכזי, יכולה, לפי הערכת רוסיה, לעלות כדי "איום קיומי". שתי מילים שבעגה של הרתעה גרעינית משמעותן עילה להפעלת נשק זה

אבל האם פוטין מבלף? הקריאה בספרו האחרון של אדמסקי מנסה להתחקות אחר העולם הפנימי של פוטין, באיזה אופן הוא חושב על אתגרי הביטחון הלאומי של רוסיה, מה המקום של רוסיה בהיסטוריה, מה מקומו כמנהיג בהיסטוריה, מיהן דמויות המופת שפוטין שואב מהם השראה.

אדמסקי מציג את פוטין כאדוק מבחינה דתית, מבקש להטביע חותם בהיסטוריה הרוסית והעולמית. במענה לטענות של פרשנים רבים בימים האחרונים, כי "משהו השתבש במוחו של פוטין" – הספר של אדמסקי מציג דגם רציונלי-חלופי, שונה מהתבנית המערבית.

ואכן, בעקבות העלאת הכוננות הרוסית "התועמלן הראשי" של רוסיה, יבגני קיסליוב, חזר מעל מרקע הטלוויזיה על אמירת כנף של פוטין, כי "רוסיה אינה זקוקה לעולם שאין בו מקום עבורה".

ואם בכל זאת "פוטין השתגע", שאלוני אתמול, אין מי שיעצור אותו? אדמסקי מסביר בספרו, כי המערך הגרעיני הרוסי הוא הנשק האדוק ביותר מבחינה דתית בצבא רוסיה. הוא עבר תהליך הדתה עמוק ומואץ בשלושים השנים האחרונות.

כך יצא, שהכנסייה, שנעקרה מהנוף הפוליטי הרוסי בימי המשטר הקומוניסטי-אתאיסטי, בחרה להתמקד במערך זה במסגרת התחייה הרוחנית ברוסיה המודרנית.

היה זה מאמץ משולב של הכנסייה, של הצבא, והחל מאמצע התקופה של פוטין – לחזק את הסנטימנט הדתי בצבא, ובפרט בכוחות הגרעין. אדמסקי תוהה בספר, האם האופי הזה לא יגרום למפעילי הנשק הגרעיני צייתנות יתר בהפעלת הנשק הזה.

אדמסקי מציג את פוטין כאדוק מבחינה דתית, מבקש להטביע חותם בהיסטוריה הרוסית והעולמית. במענה לטענות פרשנים כי "משהו השתבש במוחו של פוטין" – מדובר בדגם רציונלי-חלופי, שונה מהתבנית המערבית

זו הנקודה שבה החוקרים וגם רבים מחוץ לאקדמיה מתווכחים עם אדמסקי, ואני תקווה שלא נמצא לזה תשובה אמפירית חד משמעית לעולם. אבל לי אין ספק שסימן השאלה הזה של אדמסקי נשען על מחקר עמוק ויסודי. אדמסקי עסק בנושא מעל עשור, פגש כמרים, למד את הדוקטרינה הכנסייתית, ומאז פרסם את הספר שלו במהדורה האנגלית נמצא בוויכוח עד כמה הטענה שלו לגבי השפעת הדת על החשיבה הגרעינית מבוססת.

לפני שנים אחדות הוא הוזמן למוסקבה להציג נושא אחר עליו כתב, וזכה לביקורת מפי "כומר גרעיני", כי הוא משמש את המערב בלהשמיץ את רוסיה. הסיפור קיבל טוויסט מעניין, כאשר בנובמבר 2019, בכנס של סגל הפיקוד הכללי של חיל הטילים האסטרטגיים הרוסיים, בהובלת מפקד החיל, גנרל (***) קרקאייב, הציגו "הכמרים הגרעיניים" את ספרו של אדמסקי לדיון, מבלי למתוח ביקורת על תוכנו. נראה, כי קראו והפנימו כי מדובר במחקר אובייקטיבי, יסודי וזהיר.

למלחמה באוקראינה ישנו נדבך דתי חשוב. בו ביום שבו פוטין פקד על העלאת הכוננות הגרעינית, הפטריארך של מוסקבה, קיריל, הגדיר את האוקראינים ככוחות רשעים. אף כי בימים הראשונים למלחמה יצא מגדרו כדי לא לתפוס צד, לנוכח הפוליטיזציה היתרה של הכנסייה בשנים האחרונות.

בשבת האחרונה הדלקתי את הטלוויזיה הרוסית, והתפלאתי לראות בו דרשה של הפטריארך בנושא "שובו של הבן האובד", אותה פירשתי כאלגוריה לרוסיה (האב הרחום והסולח, שנכון לקבל בחזרה ולרומם את בנו, אם יודה בחטאיו) ולאוקראינה (שהיא הבן האובדן והפושע, שצריך להתעלות, לגלות אצילות, ולבוא להתחרט, לאחר שנים של חטא ופשע).

בדיעבד, הסתבר כי את הדרשה נשא כשבוע לפני תחילת המלחמה, ובאופן מרומז הפטריארך הכשיר בה את הנרטיב של ממשל פוטין, על חוסר הלגיטימיות של השלטון האוקראיני.

למלחמה באוקראינה ישנו נדבך דתי חשוב. בו ביום שבו פוטין פקד על העלאת הכוננות הגרעינית, הפטריארך של מוסקבה, קיריל, הגדיר את האוקראינים ככוחות רשעים

יום לפני פתיחת המלחמה כומר צבאי רוסי בכיר התגאה בראיון ליומון רוסי מוביל:

"אין דבר שוחר שלום יותר מאשר המגן הגרעיני. לי אלה גרעינית, לך אלה גרעינית, וכל אחד יחשוב טוב-טוב לפני שישתמש בה".

מזכיר את דוקטור סטרנג'לוב – Peace is our profession.

Самый секретный священник Михаил Васильев: «В междоусобной войне все губят свои души и в первую очередь политики»

Главный военный протоиерей России во время визита в Челябинск благословил служащих ЧВАКУШа и Чебаркульского полигонаhttps://t.co/wGFKoPybfr

— KP.RU – Челябинск (@kpchel) February 23, 2022

סאל (מיל.) דניאל ראקוב הינו עמית מחקר בכיר במכון הירושלמי לאסטרטגיה וביטחון (JISS) וחוקר בכיר במרכז אלרום לחקר מדיניות ואסטרטגית אוויר וחלל באוניברסיטת תל אביב. קודם לכן, הוא שרת בצהל 21 שנים, מרביתן באגף המודיעין. מתמחה במעורבות המעצמות במזרח התיכון, בדגש על האסטרטגיה הרוסית באזור ויחסי רוסיה-ישראל.