אורתודוקסיה גרעינית

דרשת הפטריארך הרוסי בסלון הבית של דניאל ראקוב
דרשת הפטריארך הרוסי בסלון הבית של דניאל ראקוב

הפקודה המתוקשרת של נשיא רוסיה פוטין לשר ההגנה שויגו ולרמטכ"ל גרסימוב להעלות את הכוננות הפורמלית של המערך הגרעיני הרוסי סביב המשבר באוקראינה, נתפסת בתקשורת המערבית והישראלית כקוריוז וכביטוי לשיגעונו של פוטין. הממשל האמריקאי הגדיר זאת כמהלך "מסלים ולא נחוץ".

בפועל, מדובר במהלך שמעוגן היטב בחשיבה הצבאית הרוסית, המרמז שאנו בפתחו של משבר גרעיני גלובלי בקנה מידה שאינו נופל בחומרתו ממשבר הטילים הגרעיניים בקובה (1962).

העלאת כוננות מערך הגרעין הרוסי היא מהלך מעוגן היטב בחשיבה הצבאית הרוסית, המרמז שאנו בפתח משבר גרעיני גלובלי בקנה מידה שאינו נופל בחומרתו ממשבר הטילים הגרעיניים בקובה

בימים האחרונים נפוצו ברשתות החברתיות בדיחות על כך שכל מי שהיה בעבר פרשן לענייני קורונה עשה הסבה מקצועית לפרשנות על המלחמה באוקראינה. לכאורה, אין בזה פסול, כי אנו נמצאים במשבר חסר תקדים בעשרות השנים האחרונות, ולכאורה, הכל יכול לקרות. ובכל זאת, בנסיבות כאלה שווה לבסס את החשיבה לאומית והתכנון האסטרטגי על ידע קצת יותר עמוק.

אני, בתור מי שמתיימר להיות מומחה רוסיה לעת מצוא, מוצף באינסוף מידע וצריך למצוא משענות ידע חזקות כדי לנסות ולהבין מה באמת קורה, מדוע המלחמה הנוראית הזאת מתנהלת ומה יכול להתפתח.

יש לא מעט מומחים טובים במערב, אבל הטוב מכולם הוא מייקל קופמן מהמרכז הוושינגטוני CNA (Center for Naval Analysis), אשר צפה לפני חודשים, יחד עם המודיעין האמריקני את אשר צפוי לקרות באוקראינה, ויישם לשם כך את הידע העמוק שצבר על החשיבה הצבאית הרוסית ברבדים האסטרטגיים והאופרטיביים. לא בכדי הוא הפך מאז יום חמישי שעבר לאושיית טוויטר.

בחודשים האחרונים קפץ מספר העוקבים שלו מכ-15,000 ליותר מ-170,000 (100,000 רק בחמשת הימים האחרונים). אך כוחו לא בציוצים מרובים, אלא כי מאחוריו עשרות שנים של מחקר ועבודות עומק ביחס לצבא רוסיה.

כשהוא כותב שצבא רוסיה הסתבך, אז אני נוטה להאמין. הוא גם צופה שאנו נראה בימים הקרובים הסלמה בלחימה הקונבנציונלית, כאשר צבא רוסיה ייאלץ להשתמש בכוח האש הסטטיסטית הרחבה שלו כדי לפרוץ את ההתנגדות האוקראינית, מה שיעלה את מניין הקורבנות וההרס.

בחודשים האחרונים קפץ מספר העוקבים של מייקל קופמן מכ-15,000 ליותר מ-170,000 אך כוחו לא בציוצים, אלא בעשרות שנות מחקר עומק על צבא רוסיה. כשהוא כותב שצבא רוסיה הסתבך, אני נוטה להאמין

בישראל בעשור האחרון אין עוררין, כי המומחה הבולט לחשיבה הצבאית הרוסית בנוף המקומי (אך בעצם גם הוא מומחה בקנה מידה בינלאומי) הוא פרופסור דמיטרי (דימה) אדמסקי מאוניברסיטת רייכמן (דיסקליימר – חבר יקר שלי, ובכל זאת אתעקש שהסופרלטיבים במקומם).

הוא אינו מתרוצץ בין אולפנים, ואינו מצייץ עצמו לדעת, אבל הערכותיו מבוקשות ביותר במסדרונות השלטון בארץ ובעולם. אדמסקי מתמחה בחשיבה האסטרטגית הרוסית, במושג החמקמק התרבות האסטרטגית הרוסית, בנושא הרתעה גרעינית בכלל ובעיסוק הרוסי בה. לאחרונה פרסם ספר "אורתודוקסיה גרעינית רוסית" על תפקיד הכנסייה במערך הגרעין הרוסי.

עוד מעט נשוב לאדמסקי, אך קודם ארצה להסביר מדוע ביממה האחרונה העולם מדלג לתוך משבר דרמטי שלא נראה כמותו מאז 1962.

אפשר להתווכח האם פוטין התכוון כבר לפני חודשים לצאת למלחמה באוקראינה, ומה שקרה מאז היה רק הסחת דעת למען ריכוז הכוחות, או שבאמת העניק הזדמנות למשא ומתן עם המערב. אך מה שברור הוא, שהמהלכים שלו אינם עוסקים רק בהישג טריטוריאלי באוקראינה, אלא בעיצוב המערכת הבינלאומית והמקום של רוסיה בה.

אפשר להתווכח האם פוטין התכוון כבר לפני חודשים לצאת למלחמה באוקראינה. אך ברור שמהלכיו אינם עוסקים רק בהישג טריטוריאלי באוקראינה, אלא בעיצוב המערכת הבינלאומית והמקום של רוסיה בה

פוטין נואש בעשורים האחרונים מכך שרוסיה אינה זוכה למקום הראוי לה בזירה הבינלאומית, שאינטרסי הביטחון שלה אינם נענים, ושנאט"ו (שיגידו מה שיגידו על אופיה שוחר השלום, זאת ברית צבאית שבה חברות שלוש מעצמות גרעיניות) מתקרבת לגבולות רוסיה. על כן החליט, שמה שלא יקבל בדיפלומטיה אגרסיבית, יזכה בו בכוח הזרוע.

בראייתי, פוטין העריך שהעיתוי הנוכחי הוא אופטימלי מבחינת המהלך הרוסי:

  • ארה"ב מבקשת להתמקד בסין, אליה פוטין התקרב ביתר שאת, מלקקת את פצעי אפגניסטן ומעורערת מבפנים על ידי קיטוב פוליטי ואינפלציה.
  • אירופה בתלות שיא בנפט וגז רוסיים, שאין להם תחליף ומחירם עולה.
  • מבית הוא נהנה ממצב מאקרו כלכלי איתן (חוב לאומי נמוך ומעל 600 מיליארד דולר יתרות מט"ח, מרביתם לא בדולר) ואופוזיציה מרוסקת.
  • אוקראינה – נתפסה כחלשה צבאית ומעורערת מבפנים – הנשיא זלנסקי ערב המלחמה נהנה מאמונם של 15% מהציבור בלבד.

פוטין העריך, שצבא רוסיה, אשר הוא השקיע עשרים שנים ומאות מיליארדי דולרים בבנייתו – יהיה הקלף המנצח שלו במערכה הצבאית. שהעולם יעמוד מנגד בגלל חשש מהנשק הגרעיני הרוסי, שבו פוטין "נופף" כבר בבוקר היציאה למלחמה. שהמערב יהיה מפולג יחסית והסנקציות יהיו ניתנות להכלה.

פוטין נואש מכך שרוסיה אינה זוכה למקומה הראוי בזירה הבינלאומית, שאינטרסי הביטחון שלה אינם נענים, ושנאט"ו מתקרבת לרוסיה. על כן החליט שמה שלא יקבל בדיפלומטיה אגרסיבית, יקבל בכוח הזרוע

יתכן שפוטין תכנן הסלמה במישור הגרעיני מראש, ואולם נכון לעכשיו המהלך נתפס במערב כתגובה למצב העגום של רוסיה בחזיתות השונות:

1

צבא רוסיה, וכאן אני כאמור נסמך על קופמן, לא "הבריק", גם אם הצליח לצבור הישגים טריטוריאליים (וכמובן שאנו תחת "ערפל הקרב" ומוקדם לסכם) – ואוקראינה לא קרסה.

צבא רוסיה אינו נלחם בהתאם לתפיסות המבצעיות שפותחו בשנים האחרונות, לא הצליח להבטיח עליונות אווירית, לא הצליח לכבוש בתחבולה מרכזי ערים, והצילומים ברשתות החברתיות מציבים סימן שאלה ביחס לטיב המורל והסנכרון בין מפקדיו. צבא רוסיה הוכן למלחמה גדולה כנגד נאט"ו, ונראה שהצורך להילחם ב"אחים" האוקראיניים והרוסיים בתוך אוקראינה הביאו את מפקדיו לזהירות יתרה.

2

העמידה האיתנה של האוקראינים והתמיכה הציבורית במערב העניקה רוח גבית לליכוד שורות בשני צדי האטלנטי ולסנקציות חריפות משצפו התחזיות המחמירות ערב המלחמה.

הדבר המשמעותי ביותר הן הסנקציות על יתרות המט"ח של הבנק המרכזי הרוסי, שאם אכן יוקפאו, ישמטו את הקרע מתחת לאפשרות שהכלכלה הרוסית תעמוד בלחץ החיצוני.

3

ולבסוף, האופוזיציה הרוסית קיבלה זריקת עידוד בגלל המלחמה, אחרי שנדמה היה כי מחסום הפחד מפני מהלכי הדיכוי של ממשל פוטין ימנע מהלכי מחאה שיסכנו את היציבות הפנימית. גם כאן ראויה זהירות, שכן חלק גדול מהציבור הרוסי מאמץ את הנרטיב של ממשל פוטין, כי "העולם כולו נגדנו". ואם לא האמין לו קודם, אז הסנקציות הנוקשות והמפולת הכלכלית – גורמות לו להתגייס מאחורי פוטין.

יתכן שפוטין תכנן הסלמה במישור הגרעיני מראש, אך נכון לעכשיו המהלך נתפס במערב כתגובה למצבו העגום בחזיתות השונות. כאן אני נסמך על קופמן: צבא רוסיה לא "הבריק" ואוקראינה בינתיים לא קרסה

אם נעשה סיכום ביניים – אז כל הקונסטרוקציה הלוגית של המערכה הצבאית באוקראינה, שעשויה הייתה לשרת את פוטין, לכל הפחות התערערה. השאפתנות של המהלך שנקט, שביקש לשנות את המשטר בקייב ולהבטיח את מקומה של רוסיה בסדר העולמי המשתנה, אינה מאפשרת לו לסגת לאחור.

התגובה הכלכלית החריפה של העולם המערבי באמצעות סנקציות כנגד הבנק המרכזי, יכולה, לפי הערכת רוסיה, לעלות כדי "איום קיומי", שתי מילים שבעגה של הרתעה גרעינית משמעותן עילה להפעלת נשק זה.

כבר עשור מזהירים ההוגים הצבאיים הרוסיים, כי בעולם המודרני איומים "לא צבאיים" עלולים לעלות לכדי רמה הדומה בעצימותה לאיום גרעיני צבאי, ואפשר שבראייתם זו נבואה שמגשימה את עצמה. לדעתי, זה ההקשר שבו נדרש לראות את האיום הרוסי בנשק הגרעיני, שאגב הוא המערך המתוחזק, המודרני, המושקע והנשלט ביותר בצבא רוסיה.

אם נתעמק בכתבי קופמן ואדמסקי אז נגלה, שהנושא של הרתעה גרעינית כרוך עמוק בלחימה הקונבנציונלית. אדמסקי קרא לזה לפני מספר שנים "כפייה חוצה-ממדים" (cross-domain coercion). לטענתו, רוסיה פועלת צבאית בו-זמנית במישור הגרעיני, הקונבנציונלי והתודעתי, כשהמהלכים במישורים השונים מתגברים זה את זה.

כך, למשל, האיום בהפעלת נשק גרעיני אמור להבטיח לרוסיה צמצום איומים בהפעלת הצבא הקונבנציונלי. רוסיה אינה ממהרת להפעיל נשק גרעיני, אולם נוכח מודעות לחולשותיה ביחס ליריביה – נאט"ו – מנסה לשלוט במדרגות הסלמה, ובמידת הצורך תדע לדלג למדרגות גבוהות יותר, שבהן איום הפעלת הנשק הגרעיני נראה מוחשי יותר.

התגובה הכלכלית החריפה של העולם המערבי באמצעות סנקציות כנגד הבנק המרכזי, יכולה, לפי הערכת רוסיה, לעלות כדי "איום קיומי". שתי מילים שבעגה של הרתעה גרעינית משמעותן עילה להפעלת נשק זה

אבל האם פוטין מבלף? הקריאה בספרו האחרון של אדמסקי מנסה להתחקות אחר העולם הפנימי של פוטין, באיזה אופן הוא חושב על אתגרי הביטחון הלאומי של רוסיה, מה המקום של רוסיה בהיסטוריה, מה מקומו כמנהיג בהיסטוריה, מיהן דמויות המופת שפוטין שואב מהם השראה.

אדמסקי מציג את פוטין כאדוק מבחינה דתית, מבקש להטביע חותם בהיסטוריה הרוסית והעולמית. במענה לטענות של פרשנים רבים בימים האחרונים, כי "משהו השתבש במוחו של פוטין" – הספר של אדמסקי מציג דגם רציונלי-חלופי, שונה מהתבנית המערבית.

ואכן, בעקבות העלאת הכוננות הרוסית "התועמלן הראשי" של רוסיה, יבגני קיסליוב, חזר מעל מרקע הטלוויזיה על אמירת כנף של פוטין, כי "רוסיה אינה זקוקה לעולם שאין בו מקום עבורה".

ואם בכל זאת "פוטין השתגע", שאלוני אתמול, אין מי שיעצור אותו? אדמסקי מסביר בספרו, כי המערך הגרעיני הרוסי הוא הנשק האדוק ביותר מבחינה דתית בצבא רוסיה. הוא עבר תהליך הדתה עמוק ומואץ בשלושים השנים האחרונות.

כך יצא, שהכנסייה, שנעקרה מהנוף הפוליטי הרוסי בימי המשטר הקומוניסטי-אתאיסטי, בחרה להתמקד במערך זה במסגרת התחייה הרוחנית ברוסיה המודרנית.

היה זה מאמץ משולב של הכנסייה, של הצבא, והחל מאמצע התקופה של פוטין – לחזק את הסנטימנט הדתי בצבא, ובפרט בכוחות הגרעין. אדמסקי תוהה בספר, האם האופי הזה לא יגרום למפעילי הנשק הגרעיני צייתנות יתר בהפעלת הנשק הזה.

אדמסקי מציג את פוטין כאדוק מבחינה דתית, מבקש להטביע חותם בהיסטוריה הרוסית והעולמית. במענה לטענות פרשנים כי "משהו השתבש במוחו של פוטין" – מדובר בדגם רציונלי-חלופי, שונה מהתבנית המערבית

זו הנקודה שבה החוקרים וגם רבים מחוץ לאקדמיה מתווכחים עם אדמסקי, ואני תקווה שלא נמצא לזה תשובה אמפירית חד משמעית לעולם. אבל לי אין ספק שסימן השאלה הזה של אדמסקי נשען על מחקר עמוק ויסודי. אדמסקי עסק בנושא מעל עשור, פגש כמרים, למד את הדוקטרינה הכנסייתית, ומאז פרסם את הספר שלו במהדורה האנגלית נמצא בוויכוח עד כמה הטענה שלו לגבי השפעת הדת על החשיבה הגרעינית מבוססת.

לפני שנים אחדות הוא הוזמן למוסקבה להציג נושא אחר עליו כתב, וזכה לביקורת מפי "כומר גרעיני", כי הוא משמש את המערב בלהשמיץ את רוסיה. הסיפור קיבל טוויסט מעניין, כאשר בנובמבר 2019, בכנס של סגל הפיקוד הכללי של חיל הטילים האסטרטגיים הרוסיים, בהובלת מפקד החיל, גנרל (***) קרקאייב, הציגו "הכמרים הגרעיניים" את ספרו של אדמסקי לדיון, מבלי למתוח ביקורת על תוכנו. נראה, כי קראו והפנימו כי מדובר במחקר אובייקטיבי, יסודי וזהיר.

למלחמה באוקראינה ישנו נדבך דתי חשוב. בו ביום שבו פוטין פקד על העלאת הכוננות הגרעינית, הפטריארך של מוסקבה, קיריל, הגדיר את האוקראינים ככוחות רשעים. אף כי בימים הראשונים למלחמה יצא מגדרו כדי לא לתפוס צד, לנוכח הפוליטיזציה היתרה של הכנסייה בשנים האחרונות.

בשבת האחרונה הדלקתי את הטלוויזיה הרוסית, והתפלאתי לראות בו דרשה של הפטריארך בנושא "שובו של הבן האובד", אותה פירשתי כאלגוריה לרוסיה (האב הרחום והסולח, שנכון לקבל בחזרה ולרומם את בנו, אם יודה בחטאיו) ולאוקראינה (שהיא הבן האובדן והפושע, שצריך להתעלות, לגלות אצילות, ולבוא להתחרט, לאחר שנים של חטא ופשע).

בדיעבד, הסתבר כי את הדרשה נשא כשבוע לפני תחילת המלחמה, ובאופן מרומז הפטריארך הכשיר בה את הנרטיב של ממשל פוטין, על חוסר הלגיטימיות של השלטון האוקראיני.

למלחמה באוקראינה ישנו נדבך דתי חשוב. בו ביום שבו פוטין פקד על העלאת הכוננות הגרעינית, הפטריארך של מוסקבה, קיריל, הגדיר את האוקראינים ככוחות רשעים

יום לפני פתיחת המלחמה כומר צבאי רוסי בכיר התגאה בראיון ליומון רוסי מוביל:

"אין דבר שוחר שלום יותר מאשר המגן הגרעיני. לי אלה גרעינית, לך אלה גרעינית, וכל אחד יחשוב טוב-טוב לפני שישתמש בה".

מזכיר את דוקטור סטרנג'לוב – Peace is our profession.

סא"ל (מיל.) דניאל ראקוב הינו עמית מחקר בכיר במכון הירושלמי לאסטרטגיה וביטחון (JISS). הוא שרת בצה"ל 21 שנים, מרביתן באגף המודיעין. עסק במחקר מודיעיני ועבודת מטה, במיקוד על האתגרים האסטרטגיים והאופרטיביים הבולטים של ישראל, בזירות גיאוגרפיות מגוונות. מתמחה במעורבות המעצמות במזרח התיכון, בדגש על האסטרטגיה הרוסית באזור ויחסי רוסיה עם ישראל

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,700 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום חמישי, 26 במאי 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

דיווח: תחקיר המשטרה קובע שניתן היה להימנע מהפעלה של כוח רב בהלוויית אבו עאקלה

הרשות הפלסטינית: העיתונאית שירין אבו עאקלה נורתה ישירות על ידי כוח צה"ל ● כוכבי: "אף חייל בצה"ל לא ירה במכוון בעיתונאית" ● ארצות הברית הביעה דאגה מכך שמצעד הדגלים, במתכונתו הנוכחית, יביא להסלמה באזור ● דיווח: ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון אמר לגורמים במשרדי ההגנה והחוץ של ארצות הברית שהפרישה מהסכם הגרעין הייתה שגויה

עוד 42 עדכונים

הבעיה היא לא הדגל, אלא מי שתוקע את המוט שלו בעיני שכניו

ביום ראשון שוב ייצא לדרך מצעד דגלים. המאבק על ההפגנה הזו, המלווה בריקודים של אלפי בני נוער מהמגזר הדתי, הפך לכאורה לשאלה של משילות וריבונות, חופש ביטוי והזכות להניף דגלי ישראל בירושלים בירתה. לכאורה. צריך לומר שוב שכל הערכים הללו הם לכאורה.

ביום ראשון שוב ייצא לדרך מצעד דגלים. המאבק על ההפגנה הזו, המלווה בריקודי אלפי בני נוער מהמגזר הדתי, הפך לכאורה לשאלה של משילות וריבונות, חופש ביטוי והזכות להניף דגלי ישראל בירושלים בירתה

מדוע?

מפני שהנפת דגלי ישראל בירושלים היא לא הבעיה. הבעיה היא בשם מה מונף הדגל.

מצעד הדגלים הפך למעשה למצעד שנאה, גזענות, הסתה וריקודים שכל מטרתם לבזות את הפלסטינים. לתקוע להם אצבע בעין ליד שער שכם ומסגד אל אקצה.
מבחינת המפגינים חופש הפולחן בירושלים הוא רק יהודי והם בזים לפולחן המוסלמי.

כותב שורות אלה השתתף בשנים אחרות ביום ירושלים, כאשר ההתיישבות העובדת הייתה עולה לירושלים עם כלים חקלאיים ותוצרת חקלאית. כאנשי מילואים עזרנו והתנדבנו לארגון יום ירושלים והוא עבר בדרך כלל כחג שמח, בהסכמה לאומית רחבה, ללא הפרעות מצד הפלסטינים וללא הפגנות לאומניות גזעניות.

ההתיישבות מצדיעה לירושלים באיחודה.

תהלוכה של כלים חקלאיים עתיקים בטקס לאיחוד ירושלים 30.5.2011

Posted by ‎שלמה דביר‎ on Monday, May 30, 2011

אולם עם השנים, ישראלים חילונים ממגזרים שונים הדירו עצמם מירושלים ביום חגה. הנוער הדתי הלאומי והלאומני השתלט על יום ירושלים, עם מצעד גס מלווה בקריאות שנאה והסתה, וגרם לעימות צפוי מול האוכלוסייה הפלסטינית של ירושלים.

מצעד הדגלים הפך למצעד שנאה, גזענות, הסתה וריקודים, שכל מטרתם לבזות את הפלסטינים. לתקוע להם אצבע בעין ליד שער שכם ומסגד אל אקצה. מבחינת המפגינים חופש הפולחן בירושלים הוא יהודי בלבד

הדגל הוא לא הבעיה. דגל ישראל מכובד גם במדינות ערביות כאשר נערכים שם הסכמים או מתארחים נציגי המדינה.

גם מפגשים עם נציגי הפלסטינים מלווים בהצבת דגלי ישראל ברקע המפגש.
דגל ישראל הוא לא הגורם למהומות ולא לטילים שעלולים להיירות מעזה.
הבעיה היא דברי השטנה המופקרים שסביבם חוגגים בני נוער מוסתים ושפת השנאה המזמינה מלחמה.

הנושא כבר הגיע לביהמ"ש העליון בשנת 2015 כאשר השופטים נדרשו לדון בקריאות "מוות לערבים" שנישאו במצעד הדגלים, לצד קריאות הסתה מוכרות אחרות: "איטבח אל ערב" ו"יבנה המקדש וישרף המסגד".

לקראת המצעד בשנת 2015 עתרו עמותת "עיר-עמים" ופורום "תג מאיר" לבית המשפט העליון בדרישה למנוע את מעבר הצעדה ברובע המוסלמי בעיר העתיקה. ביהמ"ש אמנם דחה את העתירה, לא לפני שרקד מילולית בעצמו סביב הסוגיה, כאשר השופט אליקים רובינשטיין, חובש כיפה בעצמו, דרש מהמשטרה אכיפה ראויה כלפי סיסמאות הסתה:

"מי שאומר 'מוות לערבים' אנו בדעה שהוא צריך לקבל עונש וגם המשטרה צריכה להיות בדעה זו. זה לא חופש הביטוי אלא חופש ההסתה".

אמר והתיר את המצעד.

ביהמ"ש אמנם דחה את העתירה נגד המצעד, לא לפני שרקד מילולית בעצמו סביב הסוגיה, כאשר השופט רובינשטיין, חובש כיפה בעצמו, דרש מהמשטרה אכיפה ראויה כלפי סיסמאות הסתה. אמר והתיר את המצעד

מבין אלפי החוגגים המוסתים המשטרה הייתה עוצרת בודדים. על כתבי אישום שהסתיימו בהרשעה לא שמענו מעולם.

בשנה שעברה רה"מ לשעבר בנימין נתניהו עצמו דרש מאיתמר בן גביר לא להגיע לשער שכם בשל איום הטילים, ומפכ"ל המשטרה ושב"כ התריעו על הצפוי. האירועים התדרדרו לירי רקטות על ירושלים, דחיית המצעד ומהומות בערים המעורבות.

הבעיה היא לא הדגל. הדגל המסמל את מדינת ישראל לא עשה שום דבר לאיש.

אבל מי שמנצל את זהותו היהודית במדינת ישראל כדי לתקוע את מוט הדגל בעיני שכניו, קורא מוות לערבים ומסית לשריפת מסגד החשוב לעולם המוסלמי – הוא האשם ואותו יש לעצור ולמנוע ממנו את הנפת הדגלים במחול החרבות הלאומני שאותו חוגגים דוקא ביום ירושלים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 511 מילים ו-1 תגובות

מסתבר שהם כן יכולים עוד

ההטבות שקיבלה רינאוי־זועבי עם חזרתה לקואליציה עשויות לפגוע גם בה וגם במרצ אבל חמור מכך – הן אולי הכשירו את מצעד הדגלים במתווה הנוכחי ● הניסיונות החוזרים לייצב את הממשלה העירו מחדש דיונים בנושא השיטה הפוליטית ● אבל הבעיה לא נמצאת בשיטה אלא בדינמיקה שבה היא פועלת וההתעלמות מהבעיות האמיתיות ● דעה

עוד 1,384 מילים ו-1 תגובות

גל ההתייקרויות: החזקים לא נפגעו, החלשים כן

המחירים מזנקים ויוקר המחיה יעלה אף יותר בשל העלאת הריבית ● גם השכר עלה - אבל בענפים מסוימים, בעיקר בהייטק, השכר עלה הרבה, ובענפים אחרים הוא אפילו ירד בחדות, אחרי חודשים ארוכים של חל"ת וחיים מדמי אבטלה ● גם העצמאים נפגעו קשה ● כשמשווים הוצאות מול הכנסות, רואים שמצבם של החזקים השתפר, מצב החלשים הידרדר - והפערים גדלו

עוד 2,522 מילים

למקרה שפיספסת

"מגדלי מגורים הם מנכרים, מעקרים, מייקרים ומסכנים"

הנתונים מאשרים את מה שרואות העיניים: בשנתיים האחרונות חל זינוק במספר התחלות הבנייה של מגדלי מגורים, ואנשי התכנון טוענים כי בשנים הבאות נצטרך לבנות בניינים אפילו גבוהים יותר ● פרופ' רחל אלתרמן, מתכננת ערים ומשפטנית, נחרדת ממה שמחכה לנו ומזהירה: "הרבה יותר יקר לבנות מגדלים ולתחזק אותם, הם אסון סביבתי, והחיים בהם הם חיים של ניכור חברתי"

עוד 1,295 מילים ו-1 תגובות

ממדים ללימודים - משקיעים בחזקים

חוק "ממדים ללימודים" הוא בשורה חשובה רק עבור כמחצית מהלוחמים המשוחררים. מהחוק החדש ייהנו מי שעומדים בתנאי הסף ומתאימים מבחינה אישית ללימודים אקדמיים, וגם רוצים ויכולים להקדיש לפחות שלוש שנים מחייהם ללמידה עיונית.

חוק "ממדים ללימודים" הוא בשורה חשובה רק עבור כמחצית מהלוחמים המשוחררים. ייהנו רק מי שעומדים בתנאי הסף, וגם רוצים ויכולים להקדיש לפחות 3 שנים מחייהם ללמידה עיונית

אבל מה עם החצי השני? הלוחמים שמתחילים מנקודת פתיחה נמוכה יותר, בין השאר עקב הפערים העצומים במערכת החינוך. אלה שאינם יכולים ללמוד ולקיים את עצמם במקביל, ולהוריהם אין את האמצעים הנדרשים לסייע להם. אלה שכישוריהם והעדפותיהם אינם בתחום העיוני ומחפשים למידה יותר מעשית ותכליתית.

כרגיל, קבוצה זו נשארת מאחור. מדינת ישראל כבר משקיעה משאבים עצומים בסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות האקדמיות. כשישה מיליארד שקלים מתוקצבים מדי שנה רק להוראה במוסדות הללו, ועוד מיליארדים נוספים מוקצים למחקר – וטוב שכך!

תקצוב האקדמיה מניב בסופו של דבר תשואה משמעותית לחברה הישראלית, הן במישור הכלכלי והן בהיבטים אחרים. ככל שניתן להסיר חסמים בפני הגישה למוסדות אלה ולפתוח אותם לאוכלוסיות נוספות, כפי שעושה תוכנית "ממדים ללימודים", מדובר במאמץ מבורך וראוי.

אלא שהפעילות החשובה הזו רק מדגישה את העוול המשווע והנזק הכבד של הזנחת החצי השני של האוכלוסייה, שחופף במידה רבה ל"ישראל השנייה": בקרב מי  שאינם הולכים כיום לאקדמיה, וגם לא ילכו למרות המימון הגבוה שמציעה תוכנית "ממדים ללימודים", יש  הרבה יותר צעירים ממשפחות עם הכנסה והשכלה נמוכה.

במילים אחרות, אלה הצעירים שבהם נדרשת ההשקעה הממשלתית הגדולה ביותר. הפוטנציאל שלהם לא נמוך יותר מזה של בעלי תארים אקדמיים, הם פשוט קיבלו ומקבלים פחות הזדמנויות.

אבל מה עם החצי השני? הלוחמים שמתחילים מנקודת פתיחה נמוכה יותר, בין השאר עקב הפערים העצומים במערכת החינוך. אלה שאינם יכולים ללמוד ולקיים את עצמם במקביל, ולהוריהם אין אמצעים לסייע להם

ישראל צריכה אותם, עם כישורים וידע מקצועי ברמה גבוהה, כדי לקיים כלכלה מודרנית ומפותחת. המשק משווע לעובדים עם מיומנויות שאינן נרכשות באקדמיה, ולא רק בהייטק – אלא גם בענפי התעשייה, הרכב, השירותים, המלונאות ועוד. בה בעת, מאות אלפי ישראלים תקועים בעבודות בשכר נמוך וללא אופק להתפתחות או התקדמות מקצועית.

ההשקעה בצעירים אלה זניחה לעומת המשאבים העצומים שמועברים לאקדמיה. התקציבים הממשלתיים לקורסים להכשרות מקצועיות וללימודי הנדסאות הם פחות מעשירית ממה שניתן ללומדים במוסדות אקדמיים.

כתוצאה מכך, היקף הלומדים ואיכות המענה שהם מקבלים נמוכים מאוד גם הם. זאת אף שמחקרים מראים שהתשואה של לימודים מקצועיים ברמה נאותה, יחסית לעלותם, אינה נופלת מהתועלת של לימודים אקדמיים.

ההזנחה באה לידי ביטוי לא רק בתקציבים, אלא גם במעמד ובתשומת הלב הציבורית להם זוכים ההכשרות ולימודי ההנדסאות. במידה רבה, המדינה כבר מספר עשורים מתייחסת למסלולים אלה כ"חצר אחורית" של עולמות ההשכלה והתעסוקה, ואינה מתייחסת אליהם כאל סוגיה לאומית אסטרטגית מהמעלה הראשונה.

בין השאר, הדבר בא לידי ביטוי בדרך שבה הטיפול בנושא מפוצל בין מגוון רחב של משרדים, גופים ותוכניות ממשלתיות, שחלוקת האחריות ביניהם עמומה ומשתנה לעתים תכופות. אין שום מקבילה למועצה להשכלה גבוהה, או לתהליכי התכנון הרחבים וארוכי הטווח שאותם היא מובילה.

בכך, ישראל בולטת כחריגה ומבודדת בין המדינות המפותחות, שכולן מייחסות ללימודים מקצועיים עדיפות גבוהה, ומשקיעות בהם הרבה יותר משאבים.

ההשקעה בצעירים אלה זניחה לעומת המשאבים העצומים שמועברים לאקדמיה. התקציבים הממשלתיים לקורסים להכשרות מקצועיות וללימודי הנדסאות הם פחות מעשירית מהניתן ללומדים במוסדות אקדמיים

תוכנית "ממדים ללימודים" מהווה קומה נוספת על גבי המערך הנרחב והמסועף של הלימודים האקדמיים בישראל. בתחום הלימודים המקצועיים, עוד לא התחלנו לחפור את היסודות.

רועי מאור הוא מנהל פיתוח מדיניות ומחקר בעמותה "121 – מנוע לשינוי חברתי". קודם לכן שימש למעלה מעשור בתפקידי מנכ"ל, סמנכ"ל חבר ועד ויועץ של ארגונים בתחומי זכויות אדם, תקשורת, אזרחות משותפת וחינוך, וליווה את הקמתם של מספר ארגונים לשינוי חברתי. בעל תואר שני בהיסטוריה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 515 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

החברה החדשה של ישראל

המלחמה באוקראינה, חוסר הביטחון האנרגטי, איום הטרור והעלייה באנטישמיות - כל אלה הביאו לשינוי ביחס של האיחוד האירופי לישראל ● בלי הרבה כותרות, הנשיאה הצעירה של הפרלמנט ביקרה בתחילת השבוע בארץ - ובירושלים התמוגגו מדבריה ● היא לא הזכירה את ההתנחלויות, לא התעכבה על הארועים הביטחוניים ולא גינתה את ישראל ● האם באמת הכל עד כדי כך ורוד? ● פרשנות

עוד 835 מילים

אם נדמה לכם שבאביב הזה ישראל מדלגת מאובך לאובך - אתם לא מדמיינים: מספר סופות החול והאבק בארץ גדל בחדות השנה לעומת אשתקד ● מצד שני, במהלך השנים המגמה היא דווקא של ירידה, ואין הוכחה שיש קשר לשינוי האקלים ● לסופות החול האיומות בעיראק, לעומת זאת, יש ועוד איך

עוד 1,018 מילים

מיינד דה גאפ הסגולה של לונדון

אחרי עשורים של תכנונים ובאיחור של שלוש שנים, החל לפעול אתמול קו אליזבת, המחבר בין מזרח ומערב לונדון ● אלפים עמדו בתור כדי לעלות על הנסיעה הראשונה והאווירה החגיגית הורגשה בכל התחנות ● יש סיבה לחגיגה: הקו החדש משפר את איכות החיים של תושבי הפרברים, מעלה את ערך הנדל"ן ומקצר את הנסיעה למרכז העיר ● שאול אדר יצא לסיבוב בעתיד של לונדון

עוד 1,418 מילים ו-1 תגובות

מנכ"ל דניה סיבוס בשימוע: "יש אתרים לא טובים, העובדים מוענשים"

פרסום ראשון בנובמבר נערך שימוע משמעתי לחברת הבנייה דניה סיבוס ● פרוטוקול השימוע, הנחשף כאן לראשונה, מעיד על הליך נינוח ושטחי ● מנכ"ל החברה מתפלא שהוא מוזמן ל"מעמד המשפיל" ומבקש החלטה מהירה ● הוועדה משבחת את החברה על מאמציה להשתפר וממליצה לא לנקוט צעדי משמעת ● ודניה סיבוס מציגה רווחי שיא ● מאז השימוע נהרגו עוד שני עובדים באתרי הבנייה של החברה

עוד 1,957 מילים

אחרי חיסול בכיר משמרות המהפכה וההדלפה אתמול כי ביידן החליט להשאיר את הכוח הצבאי ברשימת ארגוני הטרור, איראן לא ממהרת להגיב ורומזת הלילה שהעניין לא סגור ● בטהרן ממתינים להודעה הרשמית של הבית הלבן וכפי הנראה ממשיכים במגעים מול האמריקאים והמעצמות האחרות מתחת לרדאר ● ובינתיים, איראן ממשיכה לדהור מבחינת כמויות האורניום המועשר ● פרשנות

עוד 579 מילים

לפיד: תומך במסלול מצעד הדגלים, מותר לצעוד עם דגל ישראל ביום ירושלים

הרצוג נגד תחקיר CNN על מות עיתונאית אל־ג'זירה: "אי אפשר להגיע לאמת בלי שיתוף פעולה" ● בעקבות הנפת דגלי פלסטין: ליברמן מעוניין להפחית את תקציב אונ' בן גוריון ● דרמה בכנסת: הליכוד הפיל את "חוק השקיות" של גמליאל, ההצעות של רוזין ולהב הרצנו אושרו ● המחוזי ביטל את החלטת השלום להתיר תפילת יהודים בהר הבית ● גנץ יטוס לביקור רשמי בהודו בשבוע הבא

עוד 62 עדכונים

הציפור הכחולה מאסקונספציה

האיש העשיר בעולם, מנכ"ל טסלה וספייס אקס, לא מפסיק לסחרר את השווקים ● הכריזמה, הכישרון והשערוריות הקשורות בשמו – בין היתר האשמות בגין הטרדה מינית וניצול עובדים – לא מנעו ממנו לחתום על הסכם פזיז לרכישת טוויטר על בסיס מניות טסלה, מה שהביא לצניחה במניות החברה ● כל המשקיעים מחכים למהלך הבא של מאסק, שעשוי לפוצץ את הבועה של עצמו

עוד 2,653 מילים ו-1 תגובות
אחד חי, השני מת. איור: אבי כ"ץ

אשמה, חששות וייסורי מצפון: נשים הרות לתאומים שאיבדו את אחד העוברים בשלבים מתקדמים חושפות את סיפוריהן המטלטלים ומתחננות: "תנו לנו רגע להתאבל. זה שנותר תינוק חי לא אומר שהכול בסדר" ● אחים לתאומים שלא הכירו מספרים על חוויות נטישה ועל ימי הולדת בצל הטראומה: "הלידה לא הייתה מאורע משמח" ● הסערה שאחרי השקט

עוד 2,989 מילים ו-1 תגובות

החלטת שופט השלום ציון סהראי בעניינם של שלושה צעירים שעוכבו על ידי המשטרה אחרי שקראו תפילת "שמע ישראל" בהר הבית - איננה תקדים והיא לא עוסקת כלל בענייני דת ומדינה ● אם כבר, זוהי החלטה אמיצה במובן זה שהיא יוצאת נגד היד המשטרתית הקלה בהטלת תנאים מגבילים על בני אדם, תוך שימוש בעבירות מעורפלות והטלת כתם של חקירה פלילית על אזרחים תמימים ● פרשנות

עוד 808 מילים

מדינה שיש לה אופוזיציה

התנהלות הליכוד בשורות האופוזיציה היא חסרת תקדים בתולדות הכנסת ● הסיעה מחרימה את ועדות הכנסת, לא מאפשרת הקמת ועדת האתיקה ופוסלת כל חוק שעולה להצבעה מטעם הממשלה - כולל חוקים שהמפלגה תמכה בהם במשך שנים רבות ● אתמול בלילה הוכיח שר הביטחון שפוליטיקה היא אומנות הפשרות ● השאלה היא מתי יפנימו זאת גם בליכוד ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
עובדה פשוטה ולא מסובכת: הליכוד של ביבי זה שחיתות, מאפיונריות/עבריינות, אגואיזם בהתגלמותו, השתעבדות לפולחן אישיות חולני, הרס עצמי פסיכותי של המנהיג. אם הממשלה תדע להשתמש בעובדה הזאת לטוב... המשך קריאה

עובדה פשוטה ולא מסובכת: הליכוד של ביבי זה שחיתות, מאפיונריות/עבריינות, אגואיזם בהתגלמותו, השתעבדות לפולחן אישיות חולני, הרס עצמי פסיכותי של המנהיג. אם הממשלה תדע להשתמש בעובדה הזאת לטובת השתפרות ולחתירה לערכים – שווה.

פרחה קולנית שעושה מה שיאיר נתניהו אומר לה. שכחה שהיא מה שהיא בזכות מי שהעלה את העדה שלה לארץ. נכון לא הכל היה מושלם בקליטת העדה המרוקאית אבל אם היה הייתה חיה עכשיו במרוקו לא בטוח שלא הי... המשך קריאה

פרחה קולנית שעושה מה שיאיר נתניהו אומר לה. שכחה שהיא מה שהיא בזכות מי שהעלה את העדה שלה לארץ. נכון לא הכל היה מושלם בקליטת העדה המרוקאית אבל אם היה הייתה חיה עכשיו במרוקו לא בטוח שלא הייתה נהרגת מאיזה פוגרום מוסלמי לא צפוי וחליה בעוני ובדלות, מתחתנת בגיל 15 וקולה לא היה נשמע לעולם. מה רע לה פה שהיא רוצתה להרוס את המדינה.

עוד 659 מילים ו-3 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה