רוב האנשים לא מדמיינים את עצמם נפגשים לכוס קפה עם בת של דיקטטור שנודע לשמצה בתור מי שנוהג להאכיל את תניניו במתנגדים שלו. אבל בשביל בריאן קלאס מדובר רק בעוד יום עבודה שגרתי.

קלאס חוקר שנים ארוכות את נושא הכוח וניצולו לרעה. זה היה גם נושא הדוקטורט שלו. הוא דן על כך בהסכתים שלו ובטוריו בעיתון הוושינגטון פוסט. כעת הוא מוציא ספר חדש בהוצאת סקריבנר בשם Corruptible: Who Gets Power and How It Changes Us  ("ברי השחתה: מי זוכה בכוח ואיך הוא משנה אותנו").

"כל העדויות הקיימות מצביעות לכיוון אחד", כותב קלאס בספרו. "כשאתה הופך לאדם רב עוצמה זה הופך אותך לאנוכי יותר, אתה פחות אמפתי, יותר צבוע ויש יותר סיכוי למקרי התעללות. לורד אקטון צדק: הכוח נוטה להשחית".

"לפעמים השלטון הופך אנשים לרעים", אומר קלאס בריאיון לזמן ישראל. "לפעמים אנשים רעים עולים לשלטון. לפעמים אנשים בשלטון נתקלים בבחירות בלתי אפשריות ועושים דברים רעים כי האלטרנטיבות רעות. חשוב לבדוק מה גרם למה. חשוב להבין למה משהו קורה אם את רוצה למנוע את זה בעתיד".

בריאן קלאס, מחבר הספר "ברי השחתה" (צילום: Sheng Peng)

"לפעמים השלטון הופך אנשים לרעים", אומר קלאס בריאיון לזמן ישראל. "לפעמים אנשים רעים עולים לשלטון. לפעמים אנשים בשלטון נתקלים בבחירות בלתי אפשריות"

הספר הפך רלוונטי מתמיד בעקבות המלחמה באוקראינה והסנקציות נגד האוליגרכים הרוסים. "פוטין נשאר בשלטון בזכות האוליגרכים", מסביר קלאס. "אם הם יצאו נגדו, הוא יהיה בצfרות.

"המערב אפשר בעשורים האחרונים לאוליגרכים האלה להסתובב ברחבי העולם – לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הטובים ביותר במערב, להעביר את הכספים המזוהמים שלהם לבנקים בחוץ לארץ, לקנות ויזות ונכסים בבירות אירופאיות ולצאת לחופשות ביאכטות הענקיות שלהם בים התיכון. הדרך הטובה ביותר ללחוץ על פוטין היא להפוך את חייהם ליותר 'רוסים'", הוא מסביר.

"כמובן", מוסיף קלאס, "חלק גדול בספר מתייחס לפוטין בצורה ישירה יותר – הוא דוגמה מעולה לאופן שבו מפלצות תאבות שלטון מצליחות לצבור כוח ולהישאר בעמדות שלהם יותר מהדרוש".

קלאס, יליד מינסוטה ופרופסור למדעי המדינה בקולג' האוניברסיטאי של לונדון, בוחן בספרו את מושג הכוח בעזרת כעשר דיסציפלינות שונות, ביניהן אנתרופולוגיה ופסיכולוגיה. כמו כן, הוא משלב סיפורים אמיתיים של אנשים שניצלו את כוחם לרעה – מראשי מדינה ועד יו"ר תאב שלטון במיוחד של ועד בית מסוים.

ראש ממשלת רוסיה ולדימיר פוטין מברך את חברי המשלחת הרוסית (משמאל): ואלרי גרגייב, רומן אברמוביץ' ומושל העיר ניז'ני נובגורוד ואלרי שנטסב, 2010 (צילום: AP Photo/Alexei Nikolsky, Pool, File)

"המטרה הייתה לאסוף אינפורמציה בכל מקום שניתן, אם היא רלוונטית", אומר קלאס. הוא התייחס בספרו למחקר מעורר תמיהה שגורס כי יש בערך "פי 20 יותר פסיכופתים בהנהגה התאגידית מבאוכלוסייה הכללית". כמו כן, במחקר נטען כי בעולם העסקים ובפוליטיקה יש ייצוג יתר של "השילוש האפל" – נרקיסיזם, מקיאווליזם ופסיכופתיה.

קלאס מסרב להתייחס במושגים כאלה לנשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ, מושא של אבחונים רבים. "פסיכופתיות היא אבחנה קלינית", הוא מסביר. "אני לא פסיכולוג קליני ולכן אני לא יכול להגיד כלום. אני יכול די בוודאות לומר שהוא נרקיסיסט ודמות מקיאוולית. הוא בהחלט מונע על ידי אגו ומאמין שהמטרה מצדיקה את האמצעים".

"השורה התחתונה במחקר היא שקיים ייצוג יתר של אישיויות מסוימות – כאלה הטובות בלתפוס את השלטון אבל גרועות בלהנהיג"

לדבריו, "השורה התחתונה במחקר היא שקיים ייצוג יתר של אישיויות מסוימות – כאלה הטובות בלתפוס את השלטון אבל גרועות בלהנהיג". קלאס התחיל לחשוב על מושגי הכוח והשלטון כשגדל במינסוטה. הוא מתאר אותה כמקום אידילי העונה על סטריאוטיפ "הנחמדות" שדבק בה ובזירה הפוליטית שלה.

משפחתו אף התברגה בפוליטיקה המקומית: אימו התמודדה על מקום בוועדת החינוך והוא עצמו סייע לנהל את הקמפיין המנצח של מארק דייטון הדמוקרטי לתפקיד המושל.

נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ נואם בעצרת בטקסס. 29 בינואר, 2022 (צילום: Jason Fochtman/ Houston Chronicle via AP)

עם זאת, קלאס רצה לדעת מה קורה במקומות פחות מצוחצחים, בין אם בארה"ב ובין אם בזירה הבינלאומית. "כתבתי את הדוקטורט שלי על מערכות סמכות מדכאות – על שלטון סמכותני, אלימות פוליטית, מלחמות אזרחים, מהפכות צבאיות", הוא אומר. "ריאיינתי כמה אנשים איומים כדי להבין איך הם הגיעו לשלטון".

קלאס ריאיין מאות אנשים כדי לכתוב את "ברי השחתה". בכריכה הפנימית צוין שהספר מבוסס על "ראיונות עם כמה מהמנהיגים המובילים בעולם – מהאצילים ביותר ועד למושחתים ביותר – ביניהם נשיאים ופילנתרופים כמו גם מנהיגי כתות, טרוריסטים ודיקטטורים".

הוא טס לתאילנד כדי להיפגש עם ראש הממשלה לשעבר אבהיסיט וג'ג'יווה, שהיה אחראי לפיזור אלים של הפגנות במדינה ב־2010. קלאס מעריך ש־99 איש נהרגו במהלך העימותים האלה. כשנסע לפריז, ישב לכוס קפה בביסטרו מקומי עם מארי־פרנס בוקסה, בתו של דיקטטור האפריקאי – ושליט לזמן קצר של הרפובליקה המרכז אפריקאית – ז'אן בדל בוקאסה.

"אבא שלה האכיל את תניניו במתנגדיו", אומר קלאס. "טענו שהוא הגיש בשר אדם למשלחת מכובדים מצרפת, שהוא היה קניבל. הוא היה דיקטטור רצחני ומפלצתי". הוא מכנה את הפגישה הזאת כחוויה מאירה. "היא דיברה במובנים מסוימים בחביבות על אביה, אחד הרודנים האיומים ביותר בפוליטיקה האפריקאית".

השליט ז'אן בדל בוקאסה, רודן הרפובליקה המרכז אפריקאית, עם אשתו השליטה קתרין, 4 בדצמבר 1977 (צילום: AP Photo)

בשוויץ הוא נפגש עם מא אננד שילה, מנהלת בית דיור מוגן לקשישים שהייתה בעברה יד ימינו של ראג'ניש – מנהיג כת סקס לכאורה באורגון של שנות ה־80. כעוזרת של ראג'ניש היא הוציאה לפועל את פיגוע הטרור הביולוגי הגדול ביותר באמריקה והרעילה כאלף איש כדי לנסות ולשבש את הבחירות המחוזיות.

כמו כן, הכת תכננה להתנקש בחיי התובע הכללי ולהפוך את ה־HIV לנשק. בניגוד לפגישה עם בוקסה, קלאס סירב להצעת שילה לשתות איתה כוס מים. להפתעתו, הוא אומר, "כשטסתי לפגוש את שילה היא הייתה נחמדה וחמימה, אישה נמוכה בת 70 עם שיער מאפיר.

"קשה לחבר את הדמות לתמלילים מבית המשפט על הרעלות וניסיונות חיסול. החוויה הזאת הייתה משהו שהרגשתי בדרך כלל במפגשים עם אנשים כאלה. מצאתי שהם מקסימים, לפעמים מצחיקים"

"קשה לחבר את הדמות הזאת לתמלילים מבית המשפט על הרעלות וניסיונות חיסול. החוויה הזאת הייתה משהו שהרגשתי בדרך כלל במפגשים עם אנשים כאלה. מצאתי שהם מקסימים, לפעמים מצחיקים. אך הם עשו דברים מפלצתיים באמת".

הוא פותח את הספר בעלייתו ונפילתו של מארק ראוואלומנאנה – יזם יוגורט שהפך לנשיא מדגסקר. בהתחלה הוא נחשב למהפכן אך מפלתו לא איחרה להגיע כשרכש מטוס נשיאותי בכספי המדינה. קלאס מכנה את ראוולומנאנה "מקרה מושלם". מוטב היה שראש ממשלה לשעבר אחר – בנימין נתניהו – היה לומד ממנו.

מנהיג הליכוד בנימין נתניהו עם רעייתו שרה בביתם בירושלים, מרץ 2006 (צילום: יוסי זמיר / פלאש 90)

"ככל שאתה נמצא בשלטון יותר זמן, וזה חל גם על נתניהו, כך אתה מאמין שאתה יכול לשחק יותר עם המערכת", אומר קלאס. "יש המון עדויות לכך שככל שמישהו נמצא בשלטון זמן רב יותר, כך הוא חושב שהוא יוכל לצאת בשלום מכל מיני סיטואציות. כל ההאשמות בשחיתות, השערוריות – לרוב הן מתקיימות במקביל לשלטון ממושך".

גם כשריאיין אנשים בכירים המשיך קלאס לעקוב אחר דיווחים על אנשים תאבי שלטון ברמות הנמוכות יותר. "רציתי להראות שעוצמה משפיעה גם במקומות היותר קטנים", אומר קלאס. "כמובן שאם אתה דיקטטור למעשים שלך יש יותר השפעות ישירות, אבל סוגי האישיות דומים.

"הייתי מספר על מקרים כאלה לאנשים בחיים החברתיים שלי, לחברים ולמשפחה, והם היו אומרים, 'אה, זה בדיוק כמו הבוסית שלי לשעבר או יו"ר ועד הבית, הם לגמרי שיכורים מכוח".

מא אננד שילה בניו דלהי, הודו, 1 בנובמבר 2019 (צילום: AP Photo/ Krithika Varagur)

"הרודן הזה מוועד הבית באריזונה, אם הוא באמת היה דיקטטור, הוא כנראה היה מפלצת אמיתית"

בעקבות השיחה הזאת, קלאס העלה פוסט לפורום ועד הבית באתר רדיט, סיפר על מחקרו וציין שהוא מחפש סיפורים מעניינים. הוא קיבל מאות תגובות. "הייתה אחת בולטת", אומר קלאס. "מישהו חפר על החוויות שלו מיו"ר הוועד. אמרתי, הסיפור הזה מושלם… זה סיפור אמיתי. בספר שיניתי את השמות, לא רציתי שייתבעו אותי על לשון הרע".

יחד עם זאת, הוא מוסיף, "הרודן הזה מוועד הבית באריזונה, אם הוא באמת היה דיקטטור, הוא כנראה היה מפלצת אמיתית".