לפני מספר ימים פגשתי חבר מהשב"כ ושאלתי אותו: "תגיד, איפה היומינט?" הוא הביט בי דקה ארוכה בשתיקה ואחר נאנח ואמר לי "אין יומינט".

לאזרחי ישראל יש סיבה לדאגה. שלושת הפיגועים שהתרחשו בשבוע האחרון בישראל הם לא סתם רצף מקרי של כישלונות מודיעיניים, אלא הם סימן אזהרה לכך ששירות הביטחון הכללי הזניח את הכלי החשוב ביותר שיש לו באיסוף מודיעין – איסוף מודיעין ממקורות אנושיים, או בשמו המקצועי "יומינט".

לאזרחי ישראל יש סיבה לדאגה. 3 פיגועי השבוע האחרון הם לא סתם רצף מקרי של כישלונות מודיעיניים, אלא סימן אזהרה לכך שהשב"כ הזניח את הכלי החשוב ביותר באיסוף מודיעין – איסופו ממקורות אנושיים

שירות הביטחון הכללי היה ידוע מאז ומעולם ביכולות שלו לגייס סוכנים או מקורות (בשפת הרחוב המילה השנואה על הח"מ – משת"פים), ובאמצעותם לאסוף מודיעין איכותי ולבצע מבצעים עלומים, שמימושם עלה לא אחת על סרטי הפעולה המותחים ביותר של הוליווד.

עוד כחניך בקורס רכזים/חוקרים בשב"כ, הגיע אחד הרכזים הבכירים והציג לנו "פרשיית מודיעין", שבמסגרתה אחד ממקורותיו הוביל את השב"כ וצה"ל למחבוא בו הסתתר מבוקש חמאס צבאי, שביצע אינספור פיגועים בישראל והיה בן מוות.

לאחר חיסולו של המחבל, התראיינו הוריו של המחבל לטלוויזיה, רקדו בשמחה והיללו את בנם השאהיד. זו הייתה אחת הפעמים הראשונות בה נחשף הציבור הישראלי לקיצוניות האסלאמיסטית. האבא, שרקד והילל את בנו השאהיד, הוא אותו מקור שמוקדם יותר חשף בפני מפעילו בשב"כ את מיקומו של בנו המחבל והביא לחיסולו.

במהלך השנים, שיכלל שב"כ את יכולותיו הטכנולוגיות. האינתיפאדה השנייה סימנה קפיצת מדרגה בשיתוף הפעולה בין שב"כ לבין אמ"ן בכל הקשור ליכולות סיגינטיות (סיגינט – מודיעין המבוסס על איסוף אותות, האזנות וכו'). השנים האחרונות הן השנים בהן שב"כ הלך והרחיב את יכולותיו בתחום הסייבר וזאת לאור איומים הולכים וגדלים בתחום זה.

אלא שנדמה כי שב"כ לא השכיל לאזן בין המשאבים האדירים שהארגון משקיע על מנת לקדם את תחומי הטכנולוגיה ושמירת היכולת האדירה שלו בתחום של איסוף מודיעין יומינטי. קרנו של היומינט הלכה ונשחקה לאורך השנים.

לאחר חיסולו של המחבל, התראיינו הוריו לטלוויזיה, רקדו והיללו את בנם השאהיד. האבא, שרקד הוא אותו מקור שמוקדם יותר חשף בפני מפעילו בשב"כ את מיקומו של בנו המחבל והביא לחיסולו

שיקוף מסוים לשחיקה במעמד היומינט בשב"כ ניתן למצוא בעובדה שלאורך השנים ועד להתפטרותו של כרמי גילון מראשות השב"כ לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, ראשי השב"כ הגיעו מהשטח. לאחר התפטרות גילון מונה עמי אילון לראש שב"כ בלי שהיה בעל רקע מודיעיני, ואחריו מונו אבי דיכטר ויובל דיסקין ויורם כהן, שלושתם בעלי רקע בשטח.

לקראת מינויו של ראש השב"כ הבא, היה די ברור שרוני אלשייך, שצמח בחקירות, היה רמ"ח דסק וראש אגף יהודה ושומרון, איש מבריק בעל רקע מודיעיני מרשים – יהיה ראש ה/ב"כ הבא. הוא כמעט נולד לתפקיד, בוודאי רצה בו מאוד. אלא שהנסיבות הפוליטיות הובילו לכך שבנימין נתניהו ראש הממשלה דאז רצה את אלשייך כמפכ"ל, בזמן שהמשטרה עברה טלטלה עזה.

נתניהו אולי חשב בסתר ליבו כי מתנחל חובש כיפה סרוגה יהיה עדיף לו בכיסא המפכ"ל. נתניהו לא פילל כי נאמנותו של רוני אלשייך למדינת ישראל תגבר על נאמנותו לראש הממשלה שמינה אותו.

אבל התוצאה הייתה שלראש השב"כ מונה נדב ארגמן. נדב, איש ראוי אמיץ וישר גדל וצמח באגף המבצעים של השב"כ כמו ממשיכו רונן (ברזובסקי) בר. את היומינט הניחו בצד ועברו להתמקד בסייבר. חלק מהרכזים הוותיקים עברו מטבע הדברים לסייבר. השינוי חל גם באופן העסקת עובדי השב"כ. אנשי טכנולוגיה גויסו בחוזים אישיים, כאשר הזיקה שלהם לשב"כ רופפת. מנהלת פרויקט טכנולוגי מסווג בדרגת ראש ענף, הגיעה יום אחד והודיעה למנהליה ההמומים כי היא מתפטרת והסבירה שהצליחה לגייס 2 מיליון דולר לסטרטאפ שלה והיא עוזבת לאלתר את השב"כ על מנת להגשים חלום.

אנשי טכנולוגיה גויסו בחוזים אישיים, כשזיקתם לשב"כ רופפת. מנהלת פרויקט טכנולוגי מסווג בדרגת ראש ענף, הודיעה יום אחד למנהליה ההמומים על התפטרותה לאחר שגייסה 2 מיליון דולר לסטרטאפ שלה

רכז שב"כ מתחיל את עבודתו כאשר הוא מקבל יחידת שטח מוגדרת בה חיים עשרות ואף מאות אלפי פלסטינים. מצופה ממנו ללמוד את השטח, להכיר כל בית וכל מוסד, להכיר מי הם הארגונים הפעילים בשטח שעליו הוא מופקד. הוא מקבל לידיו קבוצה של מקורות שמסייעים לו בהכרת השטח והוא נמדד ביכולת שלו לגייס מקורות נוספים.

שיטת העבודה של השב"כ, מבלי להיכנס לפרטים אסורים, מבוססת למעשה על היכולת לכיסוי בסיסי של השטח, מה שנקרא בעגת השב"כ יתד כס"ב. כל מקור, בין אם הוא מחובר ליעד פח"עי דוגמת "הנסיך הירוק" או מקור "פשוט", אמור להיות מתודרך בכל פגישה מחדש לזהות בשטח "סימנים מעידים": צעירים שחוזרים בתשובה, הסתודדויות במסגד, פעילים מוכרים שיוצאים בשעות לילה אל ההרים. כל אלה סימנים מעידים, שיחד עם דיווחים נוספים והצלבות יכולים להוביל, ולא אחת הובילו, את שב"כ לפתוח בפרשיית מודיעין שסופה סיכול.

אבל בשנים האחרונות ניכרת חולשתו של היומינט בשורה של כישלונות.

כל מקור אמור להיות מתודרך בכל פגישה מחדש לזהות בשטח "סימנים מעידים", שיכולים להוביל את שב"כ לפתוח בפרשיית מודיעין שסופה סיכול. אבל בשנים האחרונות ניכרת חולשת היומינט בשורת כישלונות

אמנה חלק מהם:

1

שובו אחים – פרשת חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים בגוש עציון – המחבלים היו פעילים בתשתית החמאס בחברון. מדובר בפעולה בה היו מעורבים פעילי חמאס בטורקיה בעזה ובגדה. המחבלים, כלואים לשעבר, הסתובבו בכפרים באיזור חברון טרם הפיגוע לחפש דירות מסתור בעלות מאפיינים מסוימים, על מנת שניתן יהיה להחביא בהן חטופים/גופות. די בדיווח של מקור על בלמ"זים (בלתי מזוהים) שמחפשים לשכור דירה בכפר על מנת שידלקו נורות אזהרה.

2

פיגוע הירי בהר הבית (2017) – הפיגוע בהר הבית היה פיגוע ירי שהתרחש ביום שישי, 14 ביולי 2017, בשעה 7 בבוקר, כאשר שלושה מחבלים, ערבים-ישראלים מאום אל פאחם, רצחו ביריות שני שוטרים ישראלים בשער הסליחה של הר הבית, בטרם נורו למוות. שלושה צעירים שבאופן קבוע מגיעים לתפילות בהר הבית, אוגרים נשקים, וסביר להניח שיוצאים למטווחים על מנת להשתפר בירי לקראת הפיגוע. גם מקור שאינו מחובר אל החולייה יכול היה להציף דיווח ברמה של "סימנים מעידים".

3

כך לגבי חולייה מאיזור ג'נין, שבצעה ב-21.5.21 פיגוע באיזור ג'נין. שלושה מחבלים נושאי נשק, אשר התאבלו על מות חברם, שאף הוא ביצע פיגוע ונהרג מאש צה"ל. כאשר מדובר בחולייה, גם אם היא לא מחוברת לתשתית מוכרת, ובמיוחד כאשר מדובר באנשים שחברם ביצע פיגוע, הרי שחוסר יכולת השב"כ לזהות מראש את פעילותם מעידה אולי על בעיה בסיסית בהפעלת המקורות, או בציון הידיעות החשובות (צי"ח) שמעביר הדסק לרכזי השטח.

4

הפיגוע האחרון בחדרה הינו עוד דוגמה. שני מחבלים מוכרים למערכת. אחד עמד לדין על ניסיון להתגייס לדאע"ש (והוסגר למערכת הביטחון על ידי משפחתו) . השניים משיגים נשק רב. מתאמנים. אולי גם עושים סיורי שטח על מנת למצוא את המקום המתאים לבצע בו פיגוע, ולמרבה הצער גם מוצאים אותו לפועל מבלי ששב"כ ער לפעילותם.

5

פיגוע הירי ברחוב דיזנגוף היה פיגוע ירי שביצע מוסלמי ערבי ישראלי מוואדי ערה ב-1 בינואר 2016 בפאב "הסימטה" שברחוב דיזנגוף בתל אביב. בפיגוע נרצחו שני בני אדם ונפצעו שבעה. בעת מנוסתו, רצח המפגע את נהג המונית שהסיע אותו. המחבל, נשאת מלחם, גם הוא "בדוקאי" אשר בעבר ריצה מאסר לאחר שניסה לחטוף נשק מחייל צה"ל. המחבל זוהה על ידי משפחתו. הוא ברח לוואדי ערה והיה מבוקש כשבוע לפני שנתפס, בעקבות מידע של מקור משטרתי, וזאת על אף שהסתתר באזור בו גר בעבר בוואדי ערה.

*  *  *

חשוב להדגיש – שירות הביטחון הכללי מסכל מאות פיגועים בשנה. רוב הסיכולים כלל אינם נחשפים לציבור. חלקם "מובלים" על ידי מודיעין שהתקבל ממקורות יומינט. אבל רצף של כישלונות בשנים האחרונות מאותת שהשב"כ כבר לא משקיע ביומינט כבעבר. מספר הרכזים בשלושים שנים האחרונות לא השתנה – רק המשימות גדלו, וכמובן האוכלוסייה גדלה פי כמה. רכז שב"כ כבר לא מסוגל להביא מודיעין איכותי כפי שעשה בעבר.

רוב הסיכולים כלל אינם נחשפים לציבור. חלקם "מובלים" ע"י מודיעין ממקורות יומינט. אבל רצף של כישלונות בשנים האחרונות מאותת שהשב"כ כבר לא משקיע ביומינט כבעבר

שירות הביטחון הכללי חייב לעשות חושבים ולהשקיע מאמץ גדול יותר בתחום היומינט, החל מגיוס עוד רכזים, דרך שדרוג תחום ההכשרה (זה אולי למאמר אחר) וכלה בתשומות ארגוניות לתחום היומינט.

כן, סייבר זה הרבה יותר סקסי ובהמשך בוודאי יותר מתגמל, אבל השב"כ מאבד את היכולת המודיעינית החשובה ביותר שלו, וזה עולה לנו בדם.

עו"ד גונן בן יצחק, בן 48 נשוי + 4. ממייסדי ארגון העובדים "תנופה לעובד". בעבר איש שב"כ ומפעילו של "הנסיך הירוק", והיום פעיל חברתי וחבר עמותת "חוזה חדש" נגד השחיתות השלטונית, ועמותת "ישראל יקרה לנו" הנלחמת ביוקר המחייה בישראל