ב-21בינואר, מוחמד אל-כורד ביקר באוניברסיטת מינסוטה לשיחה עם 80 סטודנטים בהנחיית SJP (סטודנטים למען צדק בפלסטין). לראות את אל-כורד מתארח בקמפוסים אמריקאים בפורומים של ארגונים אנטי-ישראלים, או אפילו על ידי מחלקות לימודים של אוניברסיטאות, הפך לאירוע שכיח יותר ויותר.

לראות את אל-כורד מתארח בקמפוסים אמריקאים בפורומים של ארגונים אנטי-ישראלים, או אפילו על ידי מחלקות לימודים של אוניברסיטאות, הפך לאירוע שכיח יותר ויותר

View this post on Instagram

A post shared by AU SJP (@au_sjp)

אז איך זה הפך לנורמה, שפעיל פלסטיני, שלא חש בושה לשתף את תמיכתו במחבלים מורשעים ברשתות החברתיות, מצא בית חם באוניברסיטאות אמריקאיות? הדוגמה האחרונה לכך, אל כורד אהב פוסט מסית שיצא ב-6 לאפריל בטוויטר, המצדיק את מעשי הטרור שמבצעים מחבלים פלסטינים. הפוסט אפילו קרא לאזרחים ישראלים שגרים בתוך גבולות הקו הירוק "מתנחלים".

In the aftermath of any act of resistance carried out by Palestinians, many hasten to condemn the "barbaric" act of killing “civilian” settlers, disregarding the Israeli systemic violence committed against Palestinians on a daily basis. Here's the truth behind “civilian Israelis” pic.twitter.com/T7tVHd73Ii

— MetrasGlobal (@Metras_global) April 6, 2022

למי שלא מכיר, מוחמד אל-כורד הוא פעיל פלסטיני בולט, עיתונאי ומשורר, אשר השיג הכרה בינלאומית ומעמד גבוה כתומך בפלסטינים. אל-כורד עלה לגדולה בשנה שעברה בגלל שדיבר נגד "גניבת הקרקעות" בשייח ג'ראח, שכונה במזרח ירושלים.

מעבר לדעות הלאומניות שלו, לאל-כורד התבטאויות אנטישמיות מזעזעות שלא רחוקות מהאמרות הנוראיות שהנאצים אמרו על היהודים; הוא האשים את הישראלים בתאווה לדם פלסטיני, ובנוסף הוא מעז להשוות בין ישראלים לנאצים.

מעבר לדעותיו הלאומניות, לאל-כורד התבטאויות שמזכירות אמרות נאציות על היהודים; הוא העז להשוות בין ישראלים לנאצים והאשים אותם בתאווה לדם פלסטיני

למרות נסיונותיו של אל-כורד לנכס לאירועי שייח ג'ארח גוון פוליטי ולאומני מצד ישראל, זה לא המצב. ממשלת ישראל לא לוקחת צד בסכסוך על הקרקעות בשייח ג'ארח, ולמעשה כל הסכסוך בשייח ג'ארח הוא רק מחלוקת על זכויות בעלות ושכר דירה. מאותה סיבה, הדיירים הפלסטינים פונו מבתיהם לאחר שלא שילמו שכר דירה.

אותן קרקעות נמצאות בבעלות התאחדויות יהודיות טרם הקמת מדינת ישראל ב-1948. יתר על כן, הוסכם ב-1982 עם התושבים הערבים בשייח ג'ארח שהם יישארו בבתיהם כדיירים מוגנים, כל זמן שהם ישלמו שכירות לבעלים היהודים. כאשר התושבים הערבים בשכונה לפתע החליטו לא לעמוד בהסכם ולהפסיק לשלם את שכר הדירה, הם נאלצו על פי חוק להתפנות ממקום מגוריהם.

זאת לא קרקע שנגנבה על ידי מדינת ישראל, אלא מדובר בפורעי חוק שהחליטו להתנחל בבתים של אחרים מבלי לשלם שכר דירה. אגב, שכר הדירה שחויבו לשלם תושבי שייח ג'ארח היה מלכתחילה נמוך במיוחד ולא הועלה במהלך השנים, כיוון שהתושבים הוגדרו כדיירים מוגנים, ובכל זאת הם בחרו שלא לעמוד בהסכם כיוון שהם טענו ש"הונו" אותם.

"שגרירי קמפוסים", או ליתר דיוק "בריוני קמפוסים" כמו אל-כורד, שבראש מעייניהם לא עומדת טובת הפלסטינים אלא הכפשת מדינת ישראל, שוללים מהיסוד את זכותה של מדינת ישראל להתקיים בשלום.

במשך שנים אל-כורד מסית בגלוי לאלימות נגד העם היהודי ומדינת ישראל. ב-2014 אל-כורד קרא בטוויטר ל"אינתיפאדה שלישית". כלומר לרצח יהודים, כפי שעשו באינתיפאדה הראשונה והשנייה, כשהביאו לטבח 1,300 קורבנות ישראלים.

במשך שנים אל-כורד מסית בגלוי לאלימות נגד העם היהודי והמדינה. ב-2014 אל-כורד קרא בטוויטר ל"אינתיפאדה שלישית". כלומר לרצח יהודים, כמו באינתיפאדה הראשונה והשנייה

בדצמבר האחרון, בשכונת שייח ג'ארח, נדקרה אם שהייתה בדרך לבית הספר עם ילדיה, על ידי מחבלת בת 14! כמובן שאל-כורד לא הוציא על כך שום הודעת גינוי, כיוון שהוא בעצמו מעודד התנהגות כזאת ברשתות החברתיות.

במהלך המבצע של ישראל נגד החמאס במאי 2021, אל-כורד איחל מוות ליהודים בציוץ "אני מקווה שכל אחד מהם ימות בדרכים המייסרות והאיטיות ביותר. אני מקווה שהם יראו את אמם סובלת. אני מקווה שהטרוריסטים (ישראלים) האלה יקבלו את המגיע להם פי עשרה".

וזה לא נגמר שם. אל-כורד האשים את ישראל בכך שנאלצה להגן על אזרחיה מפני 4,500 הטילים שנורו על ידי החמאס במאי האחרון.

הטענה של אל-כורד שישראל עוסקת בחיסול הילידים הפלסטינים הפוכה מהמציאות. מאז פלישת צבאות ערב למדינת ישראל ב-1948 מספר הפליטים הפלסטינים גדל מ-700 אלף ל-5.5 מיליון פליטים היום.

באשר לשייח ג'ארח – בית המשפט הישראלי ניסה פעמים רבות לפתור בדרכי גישור א-פוליטיות את סוגיית הקרקעות. התחנונים המאוסים של הצד הפלסטיני והצגת הנרטיב של הקורבן אחרי סירוב עיקש לנסות לפתור את סוגיית שייח ג'ארח מעידה על איך הציבור הפלסטיני ומנהיגיו נוהגים במהלך משאים ומתנים עם ישראל. דוגמה לכך שבית המשפט הישראלי מנסה ללכת לקראת המשפחות הפלסטיניות היא הפסיקה של בג"ץ ב-1.3.22, לפיה ארבע משפחות פלסטיניות בשכונת השייח' ג'ראח ישארו במגוריהן עד שמשרד המשפטים יישב את תביעות הבעלות שלהן על הנכס.

דוגמה לכך שביהמ"ש הישראלי מנסה ללכת לקראת המשפחות הפלסטיניות היא פסיקת בג"ץ ב-1.3.22, לפיה 4 משפחות פלסטיניות בשייח' ג'ראח ישארו במגוריהן עד שמשרד המשפטים יישב את תביעות בעלותן על הנכס

המאבק על שכונת שייח ג'ראח הוא לא רק מאבק תודעתי אלא גם מאבק אלים.

כמו באפריל 1948, כשפורעים פלסטינים ביצעו טבח מחריד בשייח ג'ראח, והרגו 78 יהודים בהם רופאים, אחיות, חולים ואחרים, שהיו בשיירה להר הצופים ולבית החולים הדסה.

 בגלל שזיכרונו של אל-כורד מאד קצר וסלקטיבי, אזכיר שבמהלך אותה מלחמה כבשו הכוחות הירדניים הפולשים את יהודה ושומרון, כולל שייח' ג'ראח וחלקים נוספים של ירושלים – והיהודים ששרדו את הלחימה נאלצו לברוח משם. השלטון הירדני השתלט על כל רכוש בבעלות יהודים שם, כולל מבנים יהודיים ואדמות בשייח ג'ראח.

רק ב-1967 ישראל קיבלה את השטחים לאחר מלחמת ששת הימים; התנועות היהודיות הוכיחו את חזקתן על שייח' ג'ראח בבית המשפט. הם לא ניסו לפנות את המשפחות הפלסטיניות, אלא רק בישרו להם שהם יתחילו לשלם שכר דירה.

אם נלך עוד אחורה בהיסטוריה נגלה שאדמות שייח ג'ארח נרכשו בצורה חוקית על ידי ועד של יהודים אשכנזים וספרדים ב 1876. אותה קבוצה רכשה את הקרקע של קבר שמעון ושדה צמוד של 18 דונם.

כבר כמה מאות שנים לפני כן, יהודים נהגו לעלות לקבר. היהודים הספרדים החלו לבנות בתים באזור, והקימו קהילה שבסופו של דבר מנתה מאות, אך לנוכח האלימות הערבית בשנות ה-30 של המאה ה-20 הקהילה הלכה ופחתה.

רק ב-1967 ישראל קיבלה את השטחים לאחר מלחמת ששת הימים; התנועות היהודיות הוכיחו את חזקתן על שייח' ג'ראח בביהמ"ש. הם לא ניסו לפנות את המשפחות הפלסטיניות, אלא דרשו שיתחילו לשלם שכר דירה

לאור ההתבטאויות וההסתה שלו, אני נדהם כיצד אל-כורד יכול להיכנס לתחומה של ארה"ב עם התמיכה הגלויה שלו בטרור. מעבר לביטוי השנאה, אל-כורד משתדל לנבל את פיו ככל יכולתו ברשתות החברתיות. ב-18 לינואר הוא צייץ בטוויטר: "שתלך לעזאזל ישראל וכת המוות של רצח עם שהיא הציונות". זה "גיבור התרבות" שקמפוסים נושאים אליו עיניים? מעבר למה שזה אומר עליו, זו גם צריכה להיות נורת אזהרה לאווירה האנטישמית והאנטי-ציוניות ששוררת בקמפוסים בשנים האחרונות.

Yet another example of @thenation's Mohammad El-Kurd posting vile, inexcusable antisemitism. This is incitement​ and comes just days after Jews were held hostage at gunpoint in a synagogue by a terrorist ranting about Jewish influence and power. pic.twitter.com/qKbjk5N4pS

— Jonathan Greenblatt (@JGreenblattADL) January 19, 2022

אוניברסיטאות צריכות להיות מקום עם חופש ביטוי, אבל הן גם צריכות להבדיל בין חופש ביטוי להסתה. זה גבול שלפעמים יכול להיות מאד דק, אך במקרה של אל-כורד אי אפשר לפספס את זה. הקמפוסים בארה"ב הם מראה לחברה האמריקאית, והשפעתו של אל-כורד  ממשיכה לחלחל גם מעבר לקמפוסים.

תום יוחאי למד מדעי המדינה וגיאוגרפיה באוניברסיטת בן גוריון. רכז קמפוסים ב-CAMERA, ארגון פרו ישראלי הפועל בקמפוסים ברחבי העולם וברשתות חברתיות. פעיל בתוכנית מודל האו"ם.

התרבות הפוליטית שלנו, השיטה הפוליטית שלנו, שבורות ורקובות לגמרי. בגידתה של ח"כ ג'ידא רינאווי זועבי בבוחרי מרצ היא רק עוד ביטוי של השבר העמוק הזה. מי שאחראי לריקבון הוא נתניהו, שהפך בוגדנות בבוחרים למטבע עובר לסוחר ו"נירמל" שוחד, מירמה והפרות אמונים בכל תחום שבו נגע, כולל שיחוד פוליטיקאים כשיטה.

התרבות הפוליטית והשיטה הפוליטית שלנו שבורות ורקובות לגמרי. בגידתה של ח"כ רינאווי זועבי בבוחרי מרצ היא עוד ביטוי לשבר העמוק הזה. מי שאחראי לריקבון הוא נתניהו, שהפך בוגדנות בבוחרים למטבע עובר לסוחר

נכון שהיו דברים כאלה גם בעבר. המונח "כלנתריזם" – קניית בגידה של נבחר ציבור בבוחריו תמורת טובת הנאה – בא לעולם כבר ב-1956, המיצובישי של גולדפרב שסייעה להעברת הסכמי אוסלו זכורה היטב גם היא.

אבל נתניהו לקח את המעשים הללו כמה וכמה מדרגות הלאה, והפך אותם לכלי העבודה המרכזי שלו, לצד הקמפיינים השחורים ברשתות, והשגת כספי טייקונים למימונם ולמימונו. אלו העוגנים של השיטה הביביסטית, אלו הערובות והבטוחות להישרדותו הפוליטית, וזו תהיה מורשתו הבאושה שאתה נחייה עוד שנים ארוכות, ושאת מחיריה כולנו משלמים כבר שנים.

עכשיו, עם עריקתה המפתיעה של זועבי – חברת כנסת שלא נבחרה בבחירות פנימיות אלא שוריינה ברגע האחרון ברשימת מרצ – מן הקואליציה, אם אכן תתפזר הכנסת וישראל תלך לבחירות חמישיות רק בגלל חוסר המעצורים הטוטלי של נתניהו וחסידיו, אנחנו עלולים לשלם בעוד הידרדרות משמעותית לעברי פי פחת.

יש רק פתרון מעשי ומיידי אחד להפסקת מחול השדים המופרע שמחולל כאן נתניהו, והוא העברת חוק טוהר המידות ("חוק הנאשם") בנוהל בהול. סילוקו של נתניהו ושל כלל הנאשמים והמורשעים האחרים מן הכנסת ומן החיים הציבוריים בכלל. הכנסת צריכה לסמן קו ברור ולקבוע נורמות חדשות לאישי ציבור.

יש רק פתרון מעשי ומיידי אחד להפסקת מחול השדים המופרע שמחולל נתניהו: חוק טוהר המידות ("חוק הנאשם") בנוהל בהול. סילוקו וסילוק כלל הנאשמים והמורשעים מהכנסת והחיים הציבוריים

אילו היה חוק כזה מובא למשאל עם הוא היה זוכה לרוב מוחץ. אף אזרח/ית הגון/ה איננו מעוניין להפקיד על הקופה הציבורית ולהושיב בחדרי קבלת החלטות גורליות נוטלי שוחד או חשודים בנטילתו, וגם לא רמאים או מפירי אמונים.

הדיון בנושא הפך פרסונלי, ממוקד-נתניהו, אבל מדובר בנושא עקרוני וקיומי.

דמוקרטיה אכולת-שוחד לא תשרוד ככזו, וישראל בתקופת נתניהו כבר הידרדרה משמעותית בכל המדדים הבינלאומיים של שחיתות ושל דמוקרטיה. אם לא נשכיל לעצור את ההידרדרות, נצלול לחברתן של מדינות עולם שלישי, ביטחוננו הלאומי ייפגע אנושות, ומירקם חיינו כישראלים ישתנה לבלי הכר.

לחוק טוהר המידות בנוסח מורחב, שינקה את הממשלה, הכנסת והחיים הציבוריים בכלל מנאשמים/ות ועבריינים/ות, צריך להוסיף עוד חוק-חירום להצלת הדמוקרטיה – חוק שימנע מחבר/ת כנסת לגנוב את המנדט שהעניקו בוחריו/ה למפלגתו/ה, ולהישאר בכנסת.

המנדט צריך להיות נכס של המפלגה, ולא של הח"כ הבודד. ח"כ/ית שלא ירצה להמשיך להיות חלק מסיעתו מכל סיבה שהיא – אידאולוגית עם או בלי מרכאות, בריאותית, פסיכולוגית, תעסוקתית או כל סיבה שלא תהיה –  יחוייב להתפטר מיידית מהכנסת והמנדט שלו/ה יוחזר אחר כבוד למפלגתו/ה. לא תהיה לא שום אופציה לערוק או להתפטר רק מהמפלגה, ולהישאר בכנסת. מספיק עם השיגעון הזה.

לחוק טוהר המידות שינקה את החיים הציבוריים מנאשמים ועבריינים, צריך להוסיף עוד חוק-חירום להצלת הדמוקרטיה – שימנע מחכ"ים לגנוב את המנדט שהעניקו הבוחרים למפלגתם ולהשאר בכנסת

גם את החוק המאפשר פיצול של שליש מחברי סיעה מכהנת צריך לעדכן. במפלגות קטנות של מתחת ל-10 מנדטים אין לאפשר פיצול בשום אופן. במפלגות של מעל 10 מנדטים ניתן אולי לאפשר פיצול של מינימום 50% מהסיעה, וגם זה בהתניות מחמירות שצריך להגדיר במדויק.

פיצול כזה צריך להיעשות רק כאשר יש סיבה אידאולוגית מוצקה, ורק כשניתן לוודא שאין מדובר בשוחד פוליטי או מתן טובות הנאה מכל סוג. לא ברור שניתן ליצור תנאים כאלה כלל.

במצב הנוכחי, לאחר 16 שנות פיגועים ביביסטים באושיות הדמוקרטיה והממשל הישראלי, וכל עוד לא מתקנים את הלאקונה המאפשרת בגידת ח"כ/ית בבוחריו/ה מבלי שיתפטר מהכנסת, ההצבעה שלנו בבחירות היא בגדר הימור פרוע והנחת הקול שלנו על קרן הצבי.

אם כל ח"כ/ית יכול/ה לגנוב את המנדט ולערוק לצד השני, וכך קורה בפועל והופך ל"נורמלי החדש", מה משמעות ההצבעה שלנו למפלגת X או Y? אנחנו בידיים של הנוכלים/ות, של המשחדים/ות ושל המשוחדים/ות.

בנוסף, העובדה שסחר-מכר בחברי/ות כנסת, הפעלת טרור כלפיהם/ן וכלפי בני משפחותיהם/ן, מתן שוחד וטובות הנאה, כל אלה עוברים מתחת לאפן של רשויות אכיפת החוק שהפכו אסקופה נדרסת תחת ממשלות נתניהו, מוציאה עוד לבנה משמעותית מחומת ההגנה על הדמוקרטיה.

לדוגמה, בעלה של עידית סילמן והיא עצמה היו אמורים להיחקר מיידית במשטרה על סמך דבריהם-שלהם באשר להבטחות שניתנו להם. ההבטחות שניתנו לכאורה לחברי כנסת נוספים מסיעת ימינה מהוות גם הן עילה מוצקה לחקירה יסודית. אבל המשטרה והפרקליטות מעדיפות לעצום עיניים.

לאחר 16 שנות פיגועים ביביסטים באושיות הדמוקרטיה, וכל עוד לא מתקנים את הלאקונה המאפשרת בגידת חכ"ים בבוחריהם, הצבעתנו היא בגדר הימור פרוע והנחת הקול שלנו על קרן הצבי

כך קורסות דמוקרטיות. כך קורסות מדינות. ישראל נמצאת בצומת הסטורי, והציבור חייב לאלץ את נבחריו/ותיו להניח חסמי-עורקים על הפצעים המדממים שפצע הביביזם בדמוקרטיה שלנו. מיד אחר כך, ומשתיכון ממשלה מתפקדת ויציבה, יש לגשת לשינוי יסודי של שיטת הממשל ושיטת הבחירות כולה.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

הבחירות לפרלמנט, שהתקיימו השבוע בלבנון (15 במאי), הן הראשונות מאז פריצתה של המחאה הציבורית במדינה באוקטובר 2019. התוצאות מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אולם יש בהן מספר התפתחויות מעניינות, שעשויות להשפיע על מגמות ארוכות-טווח יותר בזירה הלבנונית.

תוצאות הבחירות שהתקיימו השבוע בלבנון, לראשונה מאז פרוץ המחאה הציבורית ב-2019 מבטיחות שהמצב הפוליטי בלבנון יוסיף להיות סבוך ומאתגר, אך עם התפתחויות מעניינות

חשוב להצביע על מספר תוצאות בעלות עניין:

• מחנה ה–8 במרץ, במילים אחרות מחנה החזבאללה ותומכיו, נחלש בהשוואה לבחירות הקודמות. הוא מונה כעת 61 חברי פרלמנט (מתוך 128), לעומת 71 בפרלמנט היוצא. המשמעות: אובדן הרוב בפרלמנט. עם זאת, היחלשותו נובעת מירידה בכוחם של בעלי בריתו של חזבאללה, ולאו דווקא של העדה השיעית (חזבאללה ואמל), ששמרה ככלל על כוחה וזכתה יחד ב–27 מנדטים.
• בעדה הנוצרית חל שינוי משמעותי למדי, לפיו מפלגת "הזרם הפטריוטי הלאומי", בהנהגת חתנו של הנשיא אעון, ג'בראן בסיל, איבדה מכוחה ואיננה המפלגה הנוצרית הגדולה ביותר. מפלגת "הכוחות הלבנוניים" בהנהגת סמיר ג'עג'ע, יריבתה המרה, חלפה על פניה עם 20 מושבים בפרלמנט על-פני 18 ליריבתה.
• "העצמאיים" – "מחנה" חדש, המונה כעת 14 חברי פרלמנט, נבחרו על בסיס מצע אזרחי, שהדגיש את ההכרח בשינוי ויצא נגד השחיתות ושליטת המשפחות הגדולות והאליטות המסורתיות. לא מדובר במחנה מגובש, ויהיה מעניין לבחון את התנהלותו או חבירתו לגורמי כוח אחרים בשבועות ובחודשים הבאים.

האם מדובר בכיוון חדש אליו צועדת לבנון? וכמובן, מהן המשמעויות לישראל?

לא מדובר, לצערם של גורמים רבים בלבנון ומחוצה לה, ב"שחר של יום חדש". למעשה, תמונת המצב הפוליטית מסובכת ומורכבת יותר, ומלאכת הרכבתה של ממשלה חדשה תהיה מאתגרת ביותר. מבחינה זו, לא מדובר בשורה תחתונה חיובית, מיידית לפחות, מבחינת הציבור הלבנוני, שכן תנאי מוקדם והכרחי להזרמתו של סיוע בינלאומי ללבנון הינו ממשלה ומוסדות מתפקדים.

Voters in Lebanon drove the Hezbollah militant group and its political allies out of a parliamentary majority, and a dozen new independents won seats, according to official results released on Tuesday. https://t.co/wWs8QmYna3

— The New York Times (@nytimes) May 18, 2022

אין בכך גם כדי לבשר על שינוי משמעותי שיבלום את כוחו והשפעתו של חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. חשוב להבהיר, כי הצרת צעדיו של הארגון, ובעיקר כוחו הצבאי, לא הייתה ואיננה על הפרק מבחינה מעשית. אולם תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שיש בידיו.

לא שחר של יום חדש, ואף לא שינוי משמעותי שיבלום את כוח והשפעת חזבאללה בזירה הפוליטית בלבנון. תמונת המצב המורכבת יותר כעת תחייב את הארגון לשקלל בצורה מושכלת יותר את מרחב התמרון שלו

העדה הנוצרית מפולגת אולי יותר מתמיד, ותידרש לחשבון נפש לגבי המשך דרכה. קשה להניח שזה יקרה כך שהפילוג ישרת בהכרח את מחנה החזבאללה ותומכיו, כפי שהיה בשנים האחרונות. מדובר בתהליך היסטורי של היחלשותה של העדה הנוצרית, דמוגרפית ופוליטית, שמצליחה לשמור על מעמדה הבכיר רק מכוח החוקה (הנשיא חייב להיות נוצרי), אשר שוחקת משנה לשנה את החיבור שלה למציאות הדמוגרפית בשטח.

התופעה המרעננת ביותר הינה כאמור המועמדים העצמאיים שנבחרו לפרלמנט – 14 חברים חדשים. יש בכך ביטוי מעודד לטלטלה שעוברת על החברה הלבנונית בשנים האחרונות, ובעיקר מאז אוקטובר 2019. ההשלכות המיידיות אינן ברורות, ויש להמתין להתרוצצויות שיתקיימו במסדרונות הפוליטיים בתקופה הקרובה. אולם, יתכן שהשלכותיהן ייראו ויורגשו בטווח הארוך יותר.

Lebanon's next parliament will feature fragmented blocs including:
– A smaller share of seats for Hezbollah’s allies
– A more empowered pro-Saudi party
– A surprise showing for reform-minded first-time MPs.https://t.co/tRJ5tbbUn6

— Timour Azhari (@timourazhari) May 18, 2022

מבחינת ישראל, אין הרבה בשורות, לבטח לא בטווח הזמן המיידי-קרוב. חוסר היציבות הפוליטית בלבנון צפוי להימשך, כמו גם ההשפעה הרבה (מאד) של החזבאללה ומחנהו.

המשוכות הפוליטיות המידיות שעל הפרק: כינונה של ממשלה חדשה. והאתגר המשמעותי והמסקרן ביותר: בחירתו של נשיא חדש, שצריכה להתקיים באוקטובר השנה. סיכוייו של  ג'בראן בסיל, חתנו של הנשיא המכהן מישל אעון, הנושא עיניו לתפקיד, הסתבכו עוד יותר. לא ברור כלל ועיקר אם חזבאללה יחליטו לתמוך בו, או שהנסיבות החדשות תכתבנה כיוון אחר.

כך או כך, ולמרות שכאמור לא צפוי שינוי בכוחו של חזבאללה, אין לבטל על הסף את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בכל מה שנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושה של הישגיות, שיש לקוות שתישמר, ולא תגווע במהרה.

למרות שלא צפוי שינוי בכוח חזבאללה, אין לבטל את המסר הטמון בבחירות הללו, ובעיקר בנוגע לחברה האזרחית בלבנון. שוררת בקרבה תחושת הישגיות, שיש לקוות כי תישמר

חשוב שישראל תביט על כך באורח חיובי, אמנם זהיר ובערבון בהחלט מוגבל, אך לא תבטלה על הסף.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/