לפחות עד כתיבת שורות אלה, חמאס עזה לא הגיב הפעם בטילים על ישראל.

מאחורי הקלעים יש מגעים בין-ערביים על שינוי הסטטוס קוו על הר הבית, לפיו כוח בין-ערבי יקח את האחריות על המקום. אבל המשבר גם חשף את המחלוקות הבין-ערביות. עד שהערבים – והמוסלמים – לא יוכלו להסכים על סטטוס קוו חדש, ברירת המחדל היא שישראל תמשיך למלא את תפקידה כאחראית על הסדר והביטחון על הר הבית.

לפחות עד כתיבת שורות אלה, חמאס עזה לא הגיב הפעם בטילים על ישראל. מאחורי הקלעים יש מגעים בין-ערביים על שינוי הסטטוס קוו על הר הבית, לפיו כוח בין-ערבי יקח את האחריות על המקום

אבל זה מחייב אותה לעשות סדר בביתה פנימה. הסכנות להר הבית נובעות מקבוצות המקדש מצד אחד, ומן התנועה האסלאמית הצפונית מצד שני, שלכאורה הוצאה אל מחוץ לחוק, אבל ממשיכה ללחוץ על הר הבית מאום אל פחם.

כדי שישראל תמלא בהצלחה את התפקיד הזה, עליה להוציא מהמשוואה כל חישוב פנים פוליטי, הן של מפלגות הימין והן הרשימה המשותפת, לאכוף בצעדים של ממש את הוצאת הרשימה האסלאמית אל מחוץ לחוק, ולהוציא את קבוצות המקדש הקיצוניות אל מחוץ לחוק, כי הם מהוות סכנה לשלומה של המדינה.

לגבי חמאס, ראינו הבדלי גישות בין עזה לבין חמאס חוץ. יחיא סינוואר מעזה שמר על שתיקה, ואף כינס את הפלגים בעזה כדי לקבל החלטה משותפת שהייתה מתונה ולא מתלהמת.

עיקר ההחלטה הוא שעצם ביטול קורבן הפסח ע"י ישראל, פירושו שחמאס כבר ניצחה. כלומר: ביטול קורבן הפסח ביטל את הצורך בסבב מלחמה נוסף בין עזה לישראל. כמובן שישראל לא ביטלה כלום, אלא מנעה את הטקס חסר הטעם הזה של קבוצה הזויה.

הסכנות להר הבית נובעות מקבוצות המקדש מצד אחד, ומצד שני מן התנועה האסלאמית הצפונית, שלכאורה הוצאה אל מחוץ לחוק, אך ממשיכה ללחוץ על הר הבית מאום אל פחם

מול האיפוק של עזה, ראינו הודעות מתלהמות של חמאס חוץ בכלי התקשורת של חיזבאללה: טלוויזיה מיאדין והיומון אל-אח'באר. הנייה ומשעל הופיעו שם באיומי דם ואש ותימרות עשן.

הקושי להבחין בין עזה לחמאס חוץ נובע מכך לחמאס חוץ יש מאחזים בתוך עזה ואמירות מתלהמות מתוך עזה. מקור אלה באירגונים שבסיסם בביירות, או באישים מדרגות נמוכות המתראיינים למיאדין.

בשורש ההבדל בין עזה לחמאס חוץ יש הסכמה בהנהגת חמאס לגבי זה שחמאס חוץ לא יתערב בענייני עזה. מבחינת עזה, הנהגת החוץ יכולה להיאבק על מקומה בגדה בירושת אבו מאזן, בתנאי שהפעילות בגדה לא תגרור את ישראל לפעול בעזה ולהרוס את עזה, בארועים כמו כמו שומר חומות, ובעיקר סביב צוק איתן, שפרץ אחרי רצח בחורי הישיבה בגוש עציון ב-2014.

את הרצח ההוא יזם סאלח עארורי מטורקיה, בתקווה לנהל מו"מ לשחרור הבחורים, מה שהיה מעמיד אותו בחוד החנית של ההנהגה של חמאס בגדה. אבל הבחורים חוסלו, ישראל הכתה מכה קשה בעזה, והדבר גרר חילופי האשמות בין עזה לחוץ על הנזקים שעארורי גרם לעזה בגלל שאפתנותו. יש להניח שלקחי אותה פרשה הביאו את חמאס חוץ לקבל את משמעת יחיא סינוואר עד לרגע זה לפחות.

יש הסכמה בהנהגת חמאס בעזה שחמאס חוץ לא יתערב בענייני עזה. מבחינת עזה, הנהגת החוץ יכולה להיאבק על מקומה בגדה בירושת אבו מאזן, בתנאי שהפעילות בגדה לא תגרור את ישראל לפעול בעזה ולהרסה

לגבי הבעייתיות עם התנועה האסלאמית של ראאד סלאח, יש לשים לב לקרירות שבה התקבל במסגד אל אקצא כאשר בא לבקר בו אחרי ששוחרר מן הכלא.

במגעים הבין-ערביים שר החוץ הירדני איימן ספדי קיים שיחות בריאד, ושגריר סעודיה ברבת עמון הודיע כי סעודיה מכירה בירדן כפטרון של המקומות הקדושים בירושלים.

אין בטחון שסעודיה תתמיד בקו זה, כי זו בפירוש לא עמדתה. היא רוצה פטרונות חדשה, קולקטיבית, שירדן חברה בה אבל לא עומדת בראשה.

עם טורקיה יש בעיות. למרות ששליח של ארדואן, שנועד בווקף המוסלמי השייך לירדן, הצהיר על ירדן כאפוטרופוס על המקומות הקדושים, ארדואן עצמו ביטל ביקור בירדן שהיה אמור להיערך בימים אלה, כי לא רצה לומר הכרזה זאת בפומבי, לצד המלך עבדאללה.

בעבר הכריז ארדואן כי יכריז על החליפות העות'מאנית מהר הבית, ואת זאת שום מדינה ערבית לא יכולה לקבל.

למרות ששליח של ארדואן הצהיר על ירדן כאפוטרופוס על המקומות הקדושים, ארדואן עצמו ביטל ביקור בירדן שהיה אמור להיערך בימים אלה, כי לא רצה לומר הכרזה זאת בפומבי, לצד המלך עבדאללה.

במגעים הבין-ערביים, שר החוץ הירדני קיים שיחות בריאד, ושגריר סעודיה ברבת עמון הודיע כי סעודיה מכירה בירדן כפטרון של המקומות הקדושים בירושלים

מבחינת המערכת הפוליטית הישראלית, במשוואת הסטטוס קוו – רע"ם נמצאת עם הווקף לצד ירדן, ראאד סלאח משתלב עם השאיפות של טורקיה. מכיוון שהקשר של סינוואר עם מצרים מתהדק, הרי שבמשתמע הוא נגד טורקיה ובעד ירדן, אבל נראה שהוא משאיר את הכאב ראש הזה לחמאס חוץ.

בשלב הזה לפחות, חמאס חוץ הם עם איראן, כי הם משתמשים בבמות של חיזבאללה כדי לבטא את הגיגיהם.

לגבי המפרץ, שם ההפתעה הגדולה. הפלסטינים, ובכללם אבו מאזן, קיוו כי המהומות על הבית יעוררו את הרחוב הערבי, אבל מעקב אחרי ההתייחסויות במפרץ, הן מעידות על תמיכה בישראל והתקפות על כך שהפלסטינים הם אשר מחללים את המקום הקדוש.

וגם הפלסטינים הרגילים די אדישים, למען האמת. מה שראינו על הר הבית זה לא משהו עממי ספונטני, אלא חבורות שהתארגנו מראש של האירגונים, פתח, חמאס והחזית העממית. אחרי שצה"ל פינה אותם, חזרו המתפללים.

בימים שקדמו להתפרעויות, הצעירים ניסו לעשות "איעתיכאף" כלומר: התכנסות כאילו לצורך דתי, אבל באמת כדי להתארגן למהומות, אבל הווקף פיזר אותם, וזכה להתקפות של הג'יהאד האיסלאמי.

ההפתעה הגדולה היא במפרץ. הפלסטינים, ובכללם אבו מאזן, קיוו כי המהומות על הבית יעוררו את הרחוב הערבי, אבל התגובות במפרץ מעידות על תמיכה בישראל והתקפות על הפלסטינים שמחללים את המקום הקדוש

עד לרגע זה הווקף הירושלמי לא גינה את כניסת משטרת ישראל לתוך המסגד, אלא פרסם הודעה המזהירה את הציבור מפני שמועות על שת"פ בין הווקף למשטרת ישראל.

באתר של הווקף אפשר למצוא את הגינוי הירדני. הווקף עצמו שותק.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.