ממליץ לקרוא מעט על השינויים בסטטוס-קוו בהר הבית/חראם-א-שריף שמבצעים בהדרגה גורמי ממשל ישראלים לאורך השנים. זה לא מצדיק בשום אופן אלימות מוסלמית. זה כן משחק פירומני באש. הפעילות הקבועה בשם העליונות היהודית מחד וההתקרבנות הנצחית מאידך, מעציבות מאד. ומסוכנות מאד.

ממליץ לקרוא מעט על השינויים בסטטוס-קוו בהר הבית/חראם-א-שריף שמבצעים בהדרגה גורמי ממשל ישראלים לאורך השנים. זה לא מצדיק בשום אופן אלימות מוסלמית. זה כן משחק פירומני באש

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

לא, ישראל לא אשמה בלעדית בסכסוך. רחוק משם. לא, האחריות אינה מוטלת רק על ישראל. באמת רחוק משם.

אבל האחריות העצומה שמוטלת על כתפי מדינה שסיפחה את ירושלים המזרחית לרבות האגן הקדוש מחד, בלא להעניק אזרחות ל-300 אלף הפלסטינים המתגוררים בה מאידך – היא אחריות שמחייבת רגישות רבה.

לוי אשכול ומשה דיין הבינו זאת ב-1967 כאשר קבעו סטטוס-קוו מול הווקף המוסלמי. הם הבינו את הקושי הפוטנציאלי. אך הם לא ידעו שתנועת העלייה היהודית להר הבית תהפוך למיינסטרים.

הם לא ידעו שאמונה יהודית-דתית תמימה על משיח עתידי ועל בית מקדש שייבנה אי פעם בעתיד מעורפל, תניב פולחן ישראלי מעשי, פרימיטיבי ואלים של עליונות יהודית בהר הבית, בירושלים המזרחית ובגדה.

אשכול – על מכלול המוגבלויות שלו – ביטל את הממשל הצבאי הישראלי בחיי האזרחים הערבים בשנת 1966 (כפי שדרשו לאורך השנים חירות ומק"י). ייתכן שיכול היה להוביל את מדינת ישראל בנתיב דמוקרטי ראוי. ואז הגיעה 1967.

האחריות העצומה שמוטלת על כתפי מדינה שסיפחה את ירושלים המזרחית לרבות האגן הקדוש מחד, בלא להעניק אזרחות ל-300 אלף הפלסטינים המתגוררים בה מאידך – היא אחריות שמחייבת רגישות רבה

אשכול המגמגם הוביל את ישראל לניצחון צבאי מדהים. אשכול גם היה מוכן למשא ומתן מדיני לצורך השבת השטחים תמורת הסכם מדיני (ישעיהו ליבוביץ' היה נבון, תכליתי ומציאותי יותר: להסתלק מהשטחים בלי קשר לשאלת השלום. פשוט כדי שישראל תהיה דמוקרטיה ולא מדינת ש"ב גזענית. את זה כבר פספסנו).

אגב, גם בן גוריון הדועך היה מוכן לכך (למעט ירושלים המזרחית שתמך בסיפוחה). נראה ששני המדינאים (האכזרי והמעשי יותר שייסד את מדינת ישראל וגם העדין והחכם שניסה להובילה בנתיב אנושי יותר) קלטו את הקושי העצום שטמון בשליטה צבאית על מיליונים.

אבל תפיסת העליונות היהודית וההתייחסות לפלסטינים כאל אוויר קנתה לה אחיזה. במפא"י ובליכוד. בימין הדתי-לאומי וגם בימין החרד"לי. במובנים רבים, גם במרכז הישראלי הבורגני לאורך השנים (יאיר לפיד הכריז על הקמת יש עתיד באריאל).

ולאחר קריסת המשא ומתן המדיני עם אש"ף, גם אנשי שאריות השמאל הישראלי מתקשים להציע מוצא סביר מהסבך הלאומני-גזעני הנורא הזה.

שנות נתניהו הובילו כמובן למודל הכי נורא: לאומנות גזענית משולבת בפולחן אישיות פשיסטי ומתקפה כוזבת על המוסדות שנותרו בהם היבטים ליברל-דמוקרטיים חלקיים.

תפיסת העליונות היהודית וההתייחסות לפלסטינים כאל אוויר קנתה לה אחיזה. במפא"י ובליכוד. בימין הדתי-לאומי וגם בימין החרד"לי. במובנים רבים, גם במרכז הישראלי הבורגני לאורך השנים

וכך, אמונה יהודית-דתית תמימה על משיח עתידי ועל בית מקדש דמיוני בעתיד מעורפל, שנישאת לפתע בידי מנהיגות חילונית-ציונית ודתית חלולה לתוך מציאות מעשית, מובילה אותנו לימים הללו.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.