ממליץ לקרוא מעט על השינויים בסטטוס-קוו בהר הבית/חראם-א-שריף שמבצעים בהדרגה גורמי ממשל ישראלים לאורך השנים. זה לא מצדיק בשום אופן אלימות מוסלמית. זה כן משחק פירומני באש. הפעילות הקבועה בשם העליונות היהודית מחד וההתקרבנות הנצחית מאידך, מעציבות מאד. ומסוכנות מאד.

ממליץ לקרוא מעט על השינויים בסטטוס-קוו בהר הבית/חראם-א-שריף שמבצעים בהדרגה גורמי ממשל ישראלים לאורך השנים. זה לא מצדיק בשום אופן אלימות מוסלמית. זה כן משחק פירומני באש

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

לא, ישראל לא אשמה בלעדית בסכסוך. רחוק משם. לא, האחריות אינה מוטלת רק על ישראל. באמת רחוק משם.

אבל האחריות העצומה שמוטלת על כתפי מדינה שסיפחה את ירושלים המזרחית לרבות האגן הקדוש מחד, בלא להעניק אזרחות ל-300 אלף הפלסטינים המתגוררים בה מאידך – היא אחריות שמחייבת רגישות רבה.

לוי אשכול ומשה דיין הבינו זאת ב-1967 כאשר קבעו סטטוס-קוו מול הווקף המוסלמי. הם הבינו את הקושי הפוטנציאלי. אך הם לא ידעו שתנועת העלייה היהודית להר הבית תהפוך למיינסטרים.

הם לא ידעו שאמונה יהודית-דתית תמימה על משיח עתידי ועל בית מקדש שייבנה אי פעם בעתיד מעורפל, תניב פולחן ישראלי מעשי, פרימיטיבי ואלים של עליונות יהודית בהר הבית, בירושלים המזרחית ובגדה.

אשכול – על מכלול המוגבלויות שלו – ביטל את הממשל הצבאי הישראלי בחיי האזרחים הערבים בשנת 1966 (כפי שדרשו לאורך השנים חירות ומק"י). ייתכן שיכול היה להוביל את מדינת ישראל בנתיב דמוקרטי ראוי. ואז הגיעה 1967.

האחריות העצומה שמוטלת על כתפי מדינה שסיפחה את ירושלים המזרחית לרבות האגן הקדוש מחד, בלא להעניק אזרחות ל-300 אלף הפלסטינים המתגוררים בה מאידך – היא אחריות שמחייבת רגישות רבה

אשכול המגמגם הוביל את ישראל לניצחון צבאי מדהים. אשכול גם היה מוכן למשא ומתן מדיני לצורך השבת השטחים תמורת הסכם מדיני (ישעיהו ליבוביץ' היה נבון, תכליתי ומציאותי יותר: להסתלק מהשטחים בלי קשר לשאלת השלום. פשוט כדי שישראל תהיה דמוקרטיה ולא מדינת ש"ב גזענית. את זה כבר פספסנו).

אגב, גם בן גוריון הדועך היה מוכן לכך (למעט ירושלים המזרחית שתמך בסיפוחה). נראה ששני המדינאים (האכזרי והמעשי יותר שייסד את מדינת ישראל וגם העדין והחכם שניסה להובילה בנתיב אנושי יותר) קלטו את הקושי העצום שטמון בשליטה צבאית על מיליונים.

אבל תפיסת העליונות היהודית וההתייחסות לפלסטינים כאל אוויר קנתה לה אחיזה. במפא"י ובליכוד. בימין הדתי-לאומי וגם בימין החרד"לי. במובנים רבים, גם במרכז הישראלי הבורגני לאורך השנים (יאיר לפיד הכריז על הקמת יש עתיד באריאל).

ולאחר קריסת המשא ומתן המדיני עם אש"ף, גם אנשי שאריות השמאל הישראלי מתקשים להציע מוצא סביר מהסבך הלאומני-גזעני הנורא הזה.

שנות נתניהו הובילו כמובן למודל הכי נורא: לאומנות גזענית משולבת בפולחן אישיות פשיסטי ומתקפה כוזבת על המוסדות שנותרו בהם היבטים ליברל-דמוקרטיים חלקיים.

תפיסת העליונות היהודית וההתייחסות לפלסטינים כאל אוויר קנתה לה אחיזה. במפא"י ובליכוד. בימין הדתי-לאומי וגם בימין החרד"לי. במובנים רבים, גם במרכז הישראלי הבורגני לאורך השנים

וכך, אמונה יהודית-דתית תמימה על משיח עתידי ועל בית מקדש דמיוני בעתיד מעורפל, שנישאת לפתע בידי מנהיגות חילונית-ציונית ודתית חלולה לתוך מציאות מעשית, מובילה אותנו לימים הללו.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

יאיר גולן מתיימר להציג לציבור הישראלי תפיסת ביטחון לאומי שאמורה להוות אלטרנטיבה לכשלי ההתנהלות של הממשלה הנוכחית. יש בה חלקים חיוביים, אלו שנוגעים להפסקת הלחימה בעזה ובניית מוכנות לאיום האיראני. אולם היא כושלת באופן קשה בהבנת המציאות הביטחונית מול הפלסטינים, ובסופו של דבר תיכשל גם בשינוי המציאות הפוליטית.

לאורך שנות שלטונו, נתניהו אבחן בדייקנות את הפחד הקמאי של הציבור הישראלי מקידום פתרונות קבע של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הפתרון שמציע מחנה השמאל, של פשרה טריטוריאלית והקמת מדינה פלסטינית, עורר חשש מנסיגה לגבולות שאינם ברי הגנה, מהיעדרה של מנהיגות פלסטינית שתייצב את המדינה שתקום, ומאלימות רחבה שעלולה להיווצר עקב פינוי מסיבי של התנחלויות.

בן זוג, אבא, גר בקיבוץ בגליל. פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת חיפה. מתעניין בעיקר באופן שבו זהויות קולקטיביות משפיעות על משטרים פוליטיים. חושב וכותב על דת ומדינה, פוליטיקה ישראלית והסכסוך הישראלי פלסטיני. מאמין שישראל יכולה וצריכה להיות טובה יותר.

קל להתייאש מציבור המצביעים הישראלי שכה רבים בו פשוט אינם מבינים שהימין מוביל את המדינה לחורבן: מדינה דו-לאומית, לא דמוקרטית, ענייה ותאוקרטית. בעקבות האסון האלקטורלי שהתרחש כעת בארצות הברית, אולי יש חצי נחמה בהוכחה שבלבול המוני הוא צרת רבים.

בסקר אחר סקר סביב בחירות 2024 אמרו האמריקאים שהכלכלה נמצאת בעדיפות עליונה ושהאינפלציה היא הנושא הכלכלי החשוב מכולם. זה עזר מאוד לדונלד טראמפ. היותו אדם לא מוסרי באופן מזעזע וחסר תקדים בעידן המודרני במערב לא נחשב לחשוב במיוחד. את הציבור עניינה המדיניות, כביכול.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

הנה מדד הדמוקרטיות העדכני.

צ'ילה מוגדרת דמוקרטיה ליברלית. מדינת ישראל (ללא הגדה והרצועה – ולפחות לגבי הגדה, זוהי אבחנה מלאכותית שכבר מזמן אינה מציאותית) אינה מוגדרת עוד דמוקרטיה ליברלית אלא דמוקרטיה אלקטורלית: כזו שנערכות בה בחירות חופשיות (גם זה אינו בטוח עוד, כפי שמבין כל מי שעיניו בראשו) אך אין בה עוד הגנה מספקת על זכויות האדם, עצמאות מערכת המשפט מותקפת בידי הממשלה וכך גם עצמאות התקשורת ועוד.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.