"פועלי כל העולם התאחדו!" - מי זוכר את הסיסמה ההיא?

כרזת אחד במאי
כרזת אחד במאי

החלטתי לנסות לכתוב פוסט על האחד במאי, יום הפועלים הבינלאומי. "אחד במים" קראנו לו בלגלוג בילדותנו, בקיבוץ. לפתע הבליחה בזיכרוני, בהצתה מאוחרת, הסיסמה שנישאה סביבנו באותו יום אביב חגיגי: "פועלי כל העולם התאחדו!". הסיסמה הזאת ביטאה, כמובן, סולידריות עם העמלים, עם המנוצלים ועם קשי היום באשר הם.

לפתע הבליחה בזיכרוני הסיסמה שנישאה סביבנו באותו יום אביב חגיגי: "פועלי כל העולם התאחדו!" וביטאה סולידריות עם העמלים, עם המנוצלים ועם קשי היום באשר הם

היום, מן הסתם, היו עושים ממנה ג'ינגל, זמריר בעברית צחה. אבל אותה סיסמה לקוחה מתוך טקסט רציני וכבד ראש במיוחד: "פועלי כל העולם התאחדו!" זה המשפט הפותח את המניפסט הקומוניסטי, הנחשב לטקסט המכונן של הקומוניזם בעולם כולו. מחברו העיקרי היה קרל מרקס בכבודו. המניפסט פורסם לראשונה בלונדון ב-1848 ובהמשך תורגם מגרמנית לעשרות שפות.

האתוס "האדום", הסוציאליסטי, נחגג בעצרות ובטקסים של ארץ ישראל העובדת, ובייחוד בקיבוצים ובתנועות הנוער החלוציות של השמאל. רבים מהשירים ששרנו בנעורינו והספרים ש"הוסללנו" לקרוא היו ספוגים מסרים סוציאליסטיים ורגשי הזדהות עם העמלים.

*  *  *

הצייר והסופר יאיר גרבוז, בוגר תנועת הנוער העובד והלומד, סיפר לימים בדרכו הסאטירית על אותם טקסים, עצרות וסמלים:

"אני בעצם נולדתי בתוך עצרת. מין עצרת הגשמה כזאת [הכוונה ליעד העליון של הגשמה בקיבוץ שהוצב בפני חניכי תנועות הנוער, ש.ט]. כל הזמן היו לפני עינינו שלטים, כרזות וסיסמאות. וכל הזמן חגיגות. פעם זה עם טנא על הראש, ואם לא טנא אז כד. ואם לא כד אז דגלונים. ולי היה מובן מאליו שהעולם מתקיים על במה וכל הדברים גזורים מאחוריך בקרטון. וכל הזמן חוגגים. וכולם גם מרוצים מאוד מכך".

הדגל נחשב לסמל מקודש וטעון במיוחד. עצרות, חגיגות ומפקדים נפתחו בטקס של הנפת דגלי הלאום. בתנועות השמאל הונף כמובן גם הדגל האדום. וכה אמר יצחק טבנקין מנהיג הקיבוץ המאוחד בעת שנשא דברים בפני חניכים, בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת:

"דגל האנושות, דגל תנועת הפועלים, דגל שחרור עם ואדם – הוא הדגל שישחרר את עמנו".

במסיבות ובחגיגות שהתקיימו בתנועות הנוער הודגשו נושאים לאומיים לצד מוטיבים הקשורים באדם העמל וב"חג העמלים" – האחד במאי. כאמור, הודגשו גם הסולידריות הבינלאומית וההזדהות עם העמלים באשר הם. העלו שם על נס את מהפכת אוקטובר ומנהיגיה, את כורי הפחם המנוצלים, את הנדכאים והמקופחים, לרבות ילדים, בכל רחבי העולם.

"אני בעצם נולדתי בתוך עצרת", כתב יאיר גרבוז. מין עצרת הגשמה כזאת. כל הזמן היו לפני עינינו שלטים, כרזות וסיסמאות. וכל הזמן חגיגות. פעם זה עם טנא על הראש, ואם לא טנא אז כד. ואם לא כד אז דגלונים"

חג העמלים, האחד במאי, אותו מועד כמעט נשכח, מבטא גם מאבק לשיפור תנאי העבודה וסולידריות בין ארגוני עובדים. הסתדרות העובדים הכללית הפכה מועד זה ליום חג בשנות העשרים של המאה הקודמת.

רוב מקומות העבודה הושבתו באותו יום, בחלקם היה זה "יום בחירה". כלומר, עובדים שחפצו בכך הורשו להיעדר מהעבודה. נערכו כינוסים ועצרות וכן מצעדים ששטפו רחובות ראשיים בערים הגדולות. בין אלפי הצועדים היו רבים שהגיעו בהסעות מאורגנות מערי שדה ומקיבוצים.

האחד במאי בגרסתו הישראלית התחיל לדעוך בשנות התשעים. אירועי החג הצטמצמו. בחלק ממקומות העבודה עדיין מתקיים "יום בחירה". ארגוני שמאל קיצוניים עדיין מקיימים מצעדים, כגון צעדה של ארגון "אחדות" האנרכו-קומוניסטי. אותה צעדה עוברת במושבה הגרמנית של "חיפה האדומה". במכללה החברתית-הכלכלית בחיפה מתקיים זו השנה ה-15, בשיתוף עם הסינמטק, "פסטיבל חיפה לסרטי פועלים". הפעם הפסטיבל הזה נפתח ב-30 לאפריל, יימשך שלושה ימים ונושאו: המלחמה באוקראינה והשלכותיה השונות.

הבולט בין השירים שהושרו בעצרות האחד במאי ובטקסים החגיגיים היה המנון השמאל הפוליטי "האינטרנציונל". מילותיו המקוריות חוברו בצרפתית ב-1871, על-ידי אז'ן פוטייה. המלחין היה פייר דגייטר. השיר חובר בעקבות דיכוי הקומונה הפריזאית במהלך המלחמה בפרוסיה ותורגם לעשרות שפות.

חג העמלים, האחד במאי, אותו מועד כמעט נשכח, מבטא גם מאבק לשיפור תנאי העבודה וסולידריות בין ארגוני עובדים. הסתדרות העובדים הכללית הפכה מועד זה ליום חג בשנות העשרים של המאה הקודמת

הוא היה להמנונו של האינטרנציונל הסוציאליסטי, הארגון הבינלאומי של מפלגות סוציאל דמוקרטיות. סוציאליסטים מכל הסוגים – קומוניסטים, אנרכיסטים, סוציאל דמוקרטיים – שרים אותו עד היום. לנוסח העברי אחראי המשורר אברהם שלונסקי שהיה מקורב מאוד לתנועות השמאל.

"האינטרנציונל" היה פופולרי במיוחד בארצנו בעיקר בשנות החמישים. וכך השיר מתחיל:

"קום התנערה עם חלכה
עם עבדים ומזי רעב
אש הנקמות הלב ליחכה
לקראת אויב היכון לקרב.

עולם ישן עדי היסוד נחריבה
מגב כפוף נפרוק העול
את עולמנו אז נקימה
לא כלום אתמול, מחר-הכול".

אותו המנון נודע עורר לימים הסתייגויות של אנשי קיבוצים. הובעה סלידה מביטויי אלימות ונקמנות כמו "אש הנקמות הלב ליחכה", "זה יהיה קרב אחרון במלחמת עולם". ונשמעה גם טענה שאין מלחמות עולם טובות.

השירה בציבור הייתה כמעט לפולחן בתנועות הנוער החלוציות. השירים הפופולריים ביטאו הזדהות עם הרעיונות הגדולים, האוטופיים ושייכות ל"יחד" רב עוצמה.

אותו המנון נודע, האינטרנציונל, עורר לימים הסתייגויות מאנשי קיבוצים וסלידה מביטויי אלימות ונקמנות כמו "אש הנקמות הלב ליחכה", "זה יהיה קרב אחרון במלחמת עולם". ונשמעה טענה שאין מלחמות עולם טובות

היו אלה שירים כמו "שיר המחנה" של אברהם לוינסון עם הלחן של דוד זהבי, לאמור:

"מסבלות גורל פרוע
ממצוקות חיי רזון
מאתמול בלתי ידוע
ומחר ללא חזון
ציבורנו מלוכד למחנה עמל אחד".

או השיר "סער הרשע (מילים קז'יז'אנובסקי, הלחן פולני, המתרגם לעברית לא ידוע):

"…הניפו דגלנו, דגלנו הניפו
אל חיל, אל מורך,
אחים נתעודד
…ישר מפעלנו
הלאה, קדימה –
העם העובד".

אחדים משירי המהפכה והמרד דוקלמו ברוב פאתוס במקהלה מדברת. חלקם חוברו בישראל, חלקם תורגמו משפות זרות. לימים כונו השירים הללו "שירי המשיחיות האדומה".

המילים טעונות הפאתוס חדרו, כדברי המשורר חיים גורי, "אל תת ההכרה הריתמית הנחרזת". לדבריו, לא הייתה שום נימה של ריחוק או טיפת אירוניה בדרך שבה הושרו אותם שירים. היה משהו רליגיוזי בשירי הנשמה המזומרים וכן בשירים הפלקטיים שקידשו את הכיסופים לצדק ולעילוי האדם. חיים גורי דיבר גם על "הנהייה המשכרת אחר עולם המהפכה" שהתגלתה לימים ככוזבת. "דפקו לנו את השכל" הוא אמר.

היו גם שירים יותר רכים שהתאפיינו ברומנטיקה, ברגשנות גואה ובערגה אל היפה והנשגב. שרו שירי חלוציות ובניין המולדת, שירי עבודה, טבע ונוף, וכמובן – גם שירי אהבה. שירים רוסיים סוחפים עם מילים מתורגמות או טקסט עברי שהולבש על לחן רוסי תפסו מקום בולט ברפרטואר השירה בציבור.

היה משהו רליגיוזי בשירי הנשמה המזומרים וכן בשירים הפלקטיים שקידשו את הכיסופים לצדק ולעילוי האדם. גורי דיבר גם על "הנהייה המשכרת אחר עולם המהפכה" שהתגלתה לימים ככוזבת. "דפקו לנו את השכל" הוא אמר

ראשי תנועות הנוער והתנועות הקיבוציות החשיבו מאוד טקסים וסמלים. הם נתפסו כשוברי שיגרה, כמגבירים סולידריות וכמבטאים גאוות יחידה ותחושת "יחד" רב עוצמה.

הסגידה לסמלים וטקסים, לעצרות ומצעדים, נמשכה עד סוף שנות השישים. לימים גברו ההסתייגויות מאותה טקסיות כמעט פולחנית. היא כבר נראתה שמרנית וארכאית. המסתייגים הושפעו גם מסוף הסגידה לרוסיה ולקומוניזם ומתחילת ההיפתחות לתרבות מערבית ולרוחות פרצים מבחוץ.

אותה טקסיות ארכאית ששלטה בעצרות האחד במאי בקיבוץ מוצגת כנלעגת ברומן הביכורים של עמוס עוז "מקום אחר", שיצא לאור ב-1966. כל גיבורי הרומן הם אנשי קיבוץ. עוז, אז צעיר וסרקסטי, חבר קיבוץ חולדה, תיאר התרחשות גרוטסקית: גשם פתאומי הגחיך והבריח נואמים נמלצים, מפריחי פראזות. כוחות הטבע הביסו קלישאות עבשות:

"כדרכנו בכל ראשון במאי הקפנו את המדשאה הגדולה בדגל העם והמעמד וכוננו במה קטנה והצבנו הרבה ספסלי עץ מנגד…קרשי הבמה נעטפו אריג אדום לבן. בתווך הייתה הסיסמא 'עמלי כל העולם התאחדו' כתובה באדום עלי ירוק ומעוטרת ענפי ברוש…מטעם מרכז הקיבוצים נשלח אלינו איזיה גורביץ-גלעד לשאת את דבר התנועה…רוח קלה שיחקה בבלוריתו המכסיפה…

בחמש אחר הצהריים נפתחה עצרת החג על-ידי מונדק זוהר שהכריז כי נתכנסו כולנו כאן עכשיו לחוג את חג העבודה, יום המסמל את אחוות פועלי כל הארצות…

נערה גוצה, לבושה חצאית של תכלת וחולצה לבנה, קראה מתוך העיתון את מנשר המזכיר הראשי של תנועת העובדים. הקהל שר את המנון המעמד. "קום התנערה עם חלכה, עם עבדים מזי רעב" והוסיף ושר "תחזקנה"… לאחר מכן קם מונדק שנית והודיע כי את דבר התנועה יישא החבר איזיה גורביץ-גלעד שהוא מוותיקי המפלגה והתנועה.

…איזיה גורביץ גלעד מנמיך קולו וקובע מלה מוטעמת אחר מלה מוטעמת: 'נביאי ישראל היו הראשונים שנתנו לעולם את רעיון הצדק הסוציאלי'. אור נרות החשמל מקיף את הנואם, בלוריתו מכסיפה כקסדה של לוחם אלמוני…כאן, בנקודה הזו, נתפרץ הגשם.

לא בהדרגה בא הגשם. כמהלומה פתאומית ניתך באחת. הלם בנו כאגרוף עטוי כפפה צמרירית…הצמרות הוכו אד לחלוחי. אד עכור סגר על הפנסים וכופף את אורם לחוק חדש. מרזב של פח ניגן המיית נכאים. הקהל, כמובן מאליו, זינק ממושבו ואץ בערבוביה לחפש מחסה.

גם על הבימה הייתה תנועה. איזיה גורביץ-גלעד חפן את דפי נאומו ותחבם לכיסו ואמר באין לו שומע: 'עלי להפסיק בנקודה זו. יורד גשם'. מונדק זוהר, מתכווץ תחת קילוחי המים הוסיף: פורס מאז'ור. כוח עליון".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,277 מילים ו-1 תגובות
סגירה