שלוש פעמים הגיע ק', נער בן 15 מרמת גן, למרכז הרפואי שיבא תל השומר עם התקף אנאפילקטי – התקף אלרגיה ברמה מסכנת חיים שכלל קוצר נשימה והתנפחות של השפתיים, האוזניים וסביב העיניים. כדי לייצב את מצבו הרופאים נזקקו למגוון אמצעים השמורים למקרי קיצון כאלה, כולל הזרקת אדרנלין לשריר.
אחרי שמצבו השתפר, ערכו לק' שורה ארוכה של בדיקות כדי לברר לאיזה מזון או חרק הוא אלרגי, אבל גם בפעם השלישית שבה הצליחו לרסן את ההתקף, התעלומה נותרה בעינה: מה גרם לתגובה חריפה כזו?
הרופאים ניסו לשחזר עם ק' את מעשיו בטרם ההתקף. המכנה המשותף בין המקרים – כולם התרחשו בחודשי הקיץ, בגינה פרטית או ציבורית ובכולם, כך זכר, הוא חש בעקיצה מגרדת.
ד"ר מונה כידון, מנהלת המרפאה לאלרגיה בשיבא, גייסה את טל ויינברג, מדביר מנוסה, וזה יצא אל המקומות שבהם שהה הנער. ויינברג לא היה זקוק ליותר מכמה דקות בשטח כדי להתביית על החשודה העיקרית: נמלת האש הקטנה. בינגו.
נמלת האש הקטנה הגיעה לישראל בתור נוסעת סמויה. אי שם בסוף שנות ה-90, היא לקחה טרמפ על אונייה שהובילה עצים מדרום אמריקה למפעל בקיבוץ אפיקים. בתוך מספר שנים היא כבר נצפתה בשלל יישובים בצפון, והיה ברור: אחד מ-100 המינים הפולשים הגרועים בעולם (על פי דירוג של האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע) התנחל בישראל.
כיום מתועדת נוכחותה של נמלת האש הקטנה בלא פחות מ-646 יישובים בארץ וגם זו, לפי המדביר ויינברג, כנראה הערכת חסר. נמלת האש הקטנה חיה במושבות, בעיקר במדשאות וגינות, על גבי עצים או בסביבתם.
כיום מתועדת נוכחותה של נמלת האש הקטנה בלא פחות מ-646 יישובים בארץ וגם זו, לפי המדביר ויינברג, כנראה הערכת חסר. נמלת האש הקטנה חיה במושבות, בעיקר במדשאות וגינות, על גבי עצים או בסביבתם
גודלה כמילימטר (המלכות – 2 מ"מ), צבעה אדום-צהבהב, והנזקים שלה משתרעים הרבה מעבר לעקיצה הצורבת שמזכירה כוויה: "בכל מקום שעליו היא משתלטת, לא רואים בכלל סוגים אחרים של נמלים", אומר ויינברג, "והיא פוגעת גם בחרקים ופרוקי רגליים אחרים".
המשרד להגנת הסביבה עשה במהלך השנים ניסיונות רפים לבלום את התפשטותה של נמלת האש הקטנה בישראל, אבל היא לא התרשמה מהם. גם בתוך הארץ היא מתניידת כטרמפיסטית, בעיקר דרך משתלות: משתלה נגועה אחת שהנמלה מקננת בשטחה יכולה להפוך למרכז הפצה אזורי. הלקוח חובב הצמחייה מזמין עציצים הביתה, ולא יודע שהוא מכניס סוס טרויאני.
"מספיק שקבלן גינון יקנה עציצים במשתלה נגועה", אומר ויינברג, "כדי שהוא יפיץ את הנמלה במהירות בכל העיר. אגב, היא עלולה לפגוע גם בחיות המחמד הביתיות. היא עוקצת כלבים וחתולים באזור העין וגורמת לנגעים שיוצרים מחלת עיניים וקטרקט, במקרים קיצוניים זה עלול להגיע גם לעיוורון".
הסיפור של ק' מהווה קפיצת מדרגה במעלליה של נמלת האש הקטנה בארץ הקודש: אם עד עכשיו היא נחשבה למפגע אקולוגי ולמטרד מציק ומכאיב לבני האדם, עכשיו מתברר לראשונה שהיא גם מסוכנת.
הסיפור של ק' מהווה קפיצת מדרגה במעלליה של נמלת האש הקטנה בארץ הקודש: אם עד עכשיו היא נחשבה למפגע אקולוגי ולמטרד מציק ומכאיב לבני האדם, עכשיו מתברר לראשונה שהיא גם מסוכנת
ההתקפים הקשים של ק' הם המקרים הראשונים שמתועדים בספרות הרפואית של תגובה אנאפילקטית חריפה לעקיצה של נמלת האש הקטנה בישראל. תיאור המקרה והמסקנות מתוארים בפרוטרוט במאמר שפרסמו מומחית האלרגיה ד"ר כידון, מנהל היחידה לטראומה וכירורגיה קריטית בשיבא ד"ר יורם קליין, והמדביר טל ויינברג בגיליון האחרון של "הרפואה" – כתב העת של ההסתדרות הרפואית בישראל. כותרת המאמר: "נמלת האש הקטנה בישראל – ממטרד לסכנת חיים".
לפרסום המאמר המדעי קדם כמובן אישוש של ההשערה: "אחרי שגל איתר את הנמלים במקומות שבהם הנער שהה", מספרת ד"ר כידון, "הוא פיתה אותן באמצעות המאכל האהוב עליהן – במבה – ולכד כמות יפה. בשיבא לא התלהבו מהרעיון להכניס נמלים חיות אז הקפאנו אותן במינוס 20 מעלות, ואחר כך כתשנו אותן לעיסה ומיצינו מגופן את החלבונים.
"את החומר הזה הבאנו במגע עם העור בצד הפנימי באמה של הנער, כמובן באופן מבוקר ובתנאים בטוחים בבית החולים. התוצאה הייתה חד-משמעית: בתוך עשר שניות נוצרה אינדיקציה לתגובה אלרגית חריפה. לשם השוואה חזרנו על הפעולה עם אבא שלו, עם אחת האחיות ועם מנהלת המרפאה, אף אחד לא הגיב ככה".
ד"ר כידון משוכנעת שנמלת האש הקטנה הייתה הגורם לשורה של התקפי אלרגיה מסכני חיים שישראלים לקו בהם בשנים האחרונות, רק שאיש לא ידע למה לייחס אותם בגלל שהרופאים לא היו מודעים לקיומה של הנמלה ולסכנה הנשקפת ממנה.
ד"ר כידון משוכנעת שנמלת האש הקטנה הייתה הגורם לשורה של התקפי אלרגיה מסכני חיים בשנים האחרונות, שאיש לא ידע למה לייחס אותם בגלל שלא היו מודעים לקיומה של הנמלה ולסכנה הנשקפת ממנה
"לאור קצב ההתפשטות של הנמלה, לאור העובדה שהיא פעילה בעיקר בקיץ שתיכף מתחיל, ושהילדים מגלים בשנים האחרונות יותר ויותר רגישות אלרגית, אנחנו מעריכים שיש סיכוי לא מבוטל שיהיו הרבה מקרים כאלה בחודשים הקרובים. זו הסיבה שהיה לנו מאוד חשוב לפרסם את המאמר בעברית ובארץ, למרות שלכאורה מבחינה אקדמית זה פחות נוצץ. רצינו ליידע את הרופאים ואת הציבור ולעורר את המודעות של כולם".
מעבר להעלאת המודעות, הרופאים בשיבא – בשת"פ עם המחלקה לביוכימיה באוניברסיטת בר אילן – מנסים להתניע מהלך שיאפשר להעניק טיפול מונע לרגישים לעקיצת הנמלה. טיפול כזה ניתן באמצעות חשיפה של המטופל לריכוז מדוד של החומר שאליו הוא אלרגי.
כך, למשל, מי שאלרגי ברמה מסכנת חיים לעקיצת דבורה, מטופל באמצעות ארס דבורים כך שהמערכת החיסונית שלו מתרגלת אליו בהדרגה. בפעם הבאה שייעקץ, התגובה תהיה מתונה יותר. ד"ר כידון מקווה להפיק מאגר מהארס של נמלת האש הקטנה כדי לטפל ברגישים, ובראשם הנער ק': "הוא רוצה להיות קרבי בצבא, יש לי שלוש שנים לדאוג לזה שהוא יוכל לרוץ בג'בלאות בלי דאגה".
בינתיים, לא יזיק לפקוח עיניים ולבדוק אם נמלת האש הקטנה התנחלה גם בסביבתכם.
"כשאני מגיע למקום אני יודע לזהות אותן תוך שנייה", אומר טל ויינברג. "הכי קל למצוא אותן לאורך קירות, בתפר בין הדשא לאבן, או מסביב לעצים. היום הנמלה נמצאת בשמורות טבע, בשטחים פתוחים, כמעט אין מקום שאני מגיע אליו ולא מוצא אותה".
"הכי קל למצוא אותן לאורך קירות, בתפר בין הדשא לאבן, או מסביב לעצים. היום הנמלה נמצאת בשמורות טבע, בשטחים פתוחים, אין מקום שאני מגיע אליו ולא מוצא אותה"
מה הסיכוי שלנו במלחמה נגדה?
"בעבר הייתי פרויקטור של המשרד להגנת הסביבה לעניין הנמלה, הסתובבתי בכל הארץ ומיפיתי את ההתפשטות שלה. זה נושא כאוב, אופן הטיפול של הרשויות מאוד מאוד בעייתי. היום כבר אי אפשר להכחיד אותה.
"מה שלדעתי צריך לעשות זה לאתר את היישובים, האזורים והשמורות שעדיין לא נגועים, ולעשות כל מאמץ לשמור אותם ככה. למנוע את המשך הפלישה. זה קרב בלימה, כי לנצח במלחמה כבר לא נוכל".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם