במהלך אחד הסיורים השגרתיים של כוח צה"ל לאורך גדר המערכת ברצועת עזה באמצע שנות ה-90, נפתחה לעברו אש מהצד הפלסטיני.
מי ששלט אז ברצועת עזה היו כוחות הביטחון של הפת"ח בראשות מוחמד דחלאן. הכוח מיהר לקפוץ מהג'יפ הממוגן ולתפוס מחסה. לא רחוק משם, במפקדה במחסום ארז, שמעו את הירי מפקד האוגדה דורון אלמוג וסגנו נבי מרעי ז"ל, שלימים ייהרג מירי צלף פלסטיני ליד רפיח.
השניים הגיעו לנקודה והחלו לסרוק את את העמדה הפלסטינית ממנה נפתחה האש. התברר כי מי שירה לעבר הסיור של צה"ל היו שוטרים פלסטינים שהצליחו לברוח. הכוח הישראלי אסף את התרמילים של רובי הקלצ'ניקוב שהיו במקום והעביר אותם לבדיקה בליסטית של משטרת ישראל.
נזכיר, הימים היו ימי האופוריה היחסית שאחרי הסכמי אוסלו. האלוף יום טוב סמיה עמד אז בראש הוועדה הביטחונית המשותפת לישראל ולפלסטינים, ה- JSC. יחד עם מקבילו הפלסטיני זיאד אל-אטרש הם החליטו על חקירה משותפת, שכללה שחזור מלא בשטח וניתוח בליסטי של הירי.
מה שהפלסטינים לא ידעו הייתה העובדה שישראל ביצעה למעשה מבעוד מועד מיפוי בליסטי מלא של כל הנשקים הפלסטיניים בעזה.
התהליך הזה קרה ימים לפני כניסת יאסר ערפאת לרצועה. ישראל הודיעה כי היא לא יכולה להכניס את הכוחות הפלסטיניים ממצרים לרצועה על נשקם, ולכן הנשק הועבר כמה ימים קודם לכן ממצרים לישראל. במהלך הימים הללו נלקחו כל הנשקים הפלסטיניים למטווחים בבסיס האימונים בצאלים ושם נלקחו דגימות ירי ושלושה תרמילים מכל נשק.
כאשר בוצעה ההשוואה לתרמילים שנאספו בתקרית ליד מחסום ארז, התוצאה הבליסטית הייתה חד-משמעית: הירי בוצע מרובה קלצ'ניקוב של אחד משוטרי הרשות הפלסטינית. ההוכחה הוצגה לוועדה המשותפת על ידי סמיה, אלא שהפלסטינים סירבו לחתום על הדוח והוא פורסם כתחקיר חד-צדדי.
לימים הגיע לשב"כ מידע כי הנשק שהיה מעורב בתקרית הועבר ישירות ללשכת ערפאת והוא מאוחסן בארון סגור בלשכה שלו. כשהמידע הזה הועבר אל דחלאן, הוא שתק וגלגל עיניים לנציג הישראלי, כמו רוצה לומר, "מה אני יכול לעשות".
מאז המציאות הביטחונית השתנתה מקצה לקצה עבור שני הצדדים, ישראל והפלסטינים. מותה של העיתונאית שירין אבו עאקלה תפס את ישראל והרשות הפלסטינית דווקא בתקופה טובה יחסית של שיתוף פעולה ביטחוני והבנה הדדית שגל הטרור הנוכחי מסכן את האינטרסים של שני הצדדים.
מותה של שירין אבו עאקלה תפס את ישראל והרשות הפלסטינית דווקא בתקופה טובה יחסית של שיתוף פעולה ביטחוני והבנה הדדית שגל הטרור הנוכחי מסכן את האינטרסים של שני הצדדים
אלא שמחמוד עבאס (אבו מאזן) נמצא כבר זמן רב מדי לטעמו בין הפטיש לסדן. את אירועי רמדאן 2022 הוא הצליח לעבור בשלום כשהוא מהלך על חבל דק בין ישראל וירדן, הגדה ועזה.
גל הטרור הנוכחי היה מבחינתו של עבאס מטען צד שהתפוצץ והעמיד אותו חסר אונים. מצד אחד חוסר המשילות בג'נין שמעמיד בסימן שאלה את כוחה של הרשות הפלסטינית, ומצד שני הפעילות הישראלית האינטנסיבית בצפון השומרון הציגה אותו כמשתף פעולה של ישראל.
הירי שגרם למותה של עיתונאית אל ג'זירה כבר לא הותיר לאבו מאזן ברירה, והוא הלך עם האירוע הזה עד הסוף: גינוי חריף לישראל, טקס אשכבה ממלכתי במוקטעה ולבסוף סירוב מהדהד לשתף פעולה עם ישראל בחקירה ולא לספק את הקליע שגרם למותה של אבו עאקלה.
הירי שגרם למותה של אבו עאקלה כבר לא הותיר לאבו מאזן ברירה, והוא הלך עם האירוע הזה עד הסוף: גינוי חריף לישראל, טקס אשכבה ממלכתי במוקטעה ולבסוף סירוב מהדהד לשתף פעולה עם ישראל בחקירה
הצעד האחרון יכול לעלות לאבו מאזן בנקודות חובה בממשל האמריקאי, שכן אבו עאקלה היא אזרחית אמריקאית. אבל אבו מאזן לא טיפש: הסכנה שלו היא בבית – ברחוב הפלסטיני.
ויש גם את הצד הישראלי. כבר ביום התקרית, כל הכוח של יחידת דובדבן השתתף בתחקיר הראשוני ובחדר הוצג תצלום אוויר של אזור האירוע. כל חייל הצביע על מיקומו בשעת הירי באבו עאקלה. המסקנה הראשונית היא שהעיתונאית לא הייתה כלל בקו הירי באותה סמטה צרה, אלא ברחוב ליד.
ועדיין, לא ניתן לקבוע בוודאות מאיזה ירי היא נהרגה. לצורך כך נדרש הקליע שנמצא בידי הפלסטינים. קצין ישראלי בכיר אמר באחד הפורומים שהתכנס לדון בתקרית כי לא משנה מה יהיו תוצאות התחקיר, האמינות הישראלית היא שחשובה כאן.
האמירה הזו מבטאת ניסיון רב של ישראל במאבק ההסברתי והמשפטי במישור הבינלאומי. זה התחיל ב-2006 עם בג"ץ הסיכולים הממוקדים. הרכב בראשותו של נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק קבע אז כי חיסולים של מחבלים הם חוקיים, במגבלות מאוד ברורות ובהתאם לדיני המלחמה.
ההערכה הגדולה בעולם לשופט ברק ופסיקותיו אפשרה לישראל להילחם בגל הטרור הפלסטיני על בסיס משפטי מוצק. העובדות הללו היו ידועות אז והיום לכל מקבלי ההחלטות, מימין ומשמאל, והן עדיין האדנים הבטוחים שעליהם מתבססת ישראל במלחמה בטרור.
תחקיר אמין של מותה של שירין אבו עאקלה הוא המשך ישיר לכך, בלי קשר לתוצאותיו. בישראל מבינים היטב את פוטנציאל הנזק והסכנה מטיוח האירוע, שיכולים להגיע עד כדי הצרת צעדיו של צה"ל בפעילות בגדה המערבית. לכן מתעקשים בירושלים על בדיקה משותפת ושיתוף משקיפים בינלאומיים נוספים בחקירה.
בישראל מבינים היטב את פוטנציאל הנזק והסכנה מטיוח האירוע, שיכולים להגיע עד כדי הצרת צעדיו של צה"ל בפעילות בגדה. לכן מתעקשים בירושלים על בדיקה משותפת ושיתוף משקיפים בינלאומיים בחקירה
תקדים דומה למעורבות בינלאומית היה בוועדת טירקל שחקרה את תקרית המרמרה ב-2010. שני משקיפים בלתי תלויים השתתפו בוועדה שקבעה כי פעולתה של ישראל עמדה בכללי הדין הבינלאומי, קביעה ששמטה את הקרקע מגרירת ישראל לטריבונל משפטי בינלאומי.
זו הסכנה גם במקרה מותה של כתבת אל ג'זירה, ולכן מחויבת כאן בדיקה ישראלית מעמיקה כמו גם שקיפות מירבית, בלי קשר לחומרת השורה התחתונה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אם לישראל יש אינטרס מובהק כל כך, אז למה היא לא עושה את זה? ועוד: כשמפקד חטיבת הקומנדו, שדובדבן תחת פיקודו, הוא זה שאחראי על החקירה של צה"ל, אין שום סיבה שבעולם שמישהו ישתף פעולה. אם זה לא ניגוד אינטרסים, אז מה כן. אם ישראל רוצה חקירה אמיתית היא צריכה לזוז מהדרך ולתת ל-ICC לחקור, בלי להפריע ובלי להסתיר ובלי לטייח. אבל מאחר שכבר כעת מדוּוח שהסבירות שחייל צה"ל הוא היורה היא גבוהה, אין שום סיכוי שישראל תסכים מרצונה לחקירה עצמאית של גורם בינלאומי.