דווקא בחדר שבו אמורים לייצר חיים – חדר הלידה – פוגשות נשים רבות את המוות. במקום לשמוח על העובר שנשאו במשך חודשים ארוכים, הוא נפטר מסיבה כלשהי בתוך רחמן. יחד איתו מתים גם התקווה, הכמיהה, האהבה לילד שמעולם לא ייראו והחיבור שכבר נוצר במשך לא מעט חודשים.
"לידה שקטה" היא לידה מאוד רועמת עבור הזוגות שחווים אותה, וכשמדובר ב"לידה שקטה" של תאום אחד מתוך שניים – היא זועקת. שי ונועם ברק, בני 39 ו־41, גרים ביישוב נופית שבצפון הארץ. יש להם שלושה ילדים: עמית בן ה־11, אריאל בן ה־8, ונגה בת השנתיים. לפני שמונה שנים, בזמן לידת אריאל, משהו השתבש והתאום שלו נפטר.
"כשגילינו שמדובר בהיריון של שני ילדים שמחנו נורא", אומרת שי, "מאז שאני ילדה חלמתי שיהיו לי תאומים. שמחתי עד עמקי נשמתי כשנודע לי שיש לנו שני בנים. בחודש השישי, בטיפול שגרתי, גילינו שמשהו לא בסדר.
"ראיתי באולטרסאונד את אחד העוברים דומם. ישר ידעתי שמשהו נורא קרה. זה נפל עלי משום מקום. עובר אחד ללא רוח חיים. מאוחר יותר, בלידה, הבנו שהייתה היפרדות שלייה סמויה, אבל לא היו לי בכלל תסמינים. בדרך כלל יש דימומים כבדים, אצלי הדימום היה בתוך הרחם ובגלל זה לא ראו דבר.
"ראיתי באולטרסאונד את אחד העוברים דומם. ישר ידעתי שמשהו נורא קרה. זה נפל עלי משום מקום. עובר אחד ללא רוח חיים. מאוחר יותר בלידה, הבנו שהייתה היפרדות שלייה"
"הייתי לבד בבית החולים כשהרופא בישר שהעובר המת אמור להיספג ברחם עד הלידה ושהעובר החי ימשיך כרגיל אך נדרש מעקב צמוד כי גם הוא בסיכון מסוים. לאחר זמן קצר ילדתי כי אריאל גם היה במצוקה ואושפזתי למשך חודשיים.
"חשבתי איך הסביבה שלי, שיודעת כבר שיש לי תאומים, תגיב לבשורה. איך מתמודדים עם הסיטואציה הזאת? הייתי מאוד עצובה, מהרגע שגיליתי שהוא מת בכיתי המון. איבדתי ילד אחד וגם עם השני לא בדיוק ידעתי מה יהיה. זה מצב רגשי קשה.
"חלק מהחברים אמרו, 'ילדת ילד אחד? מזל טוב! זה מספיק!' אבל בפנים הרגשתי בדיוק את ההפך. למה הם לא מצליחים להבין? זה מגיע מהסביבה הכי קרובה וכמעט בכל המעגלים. אנשים מנסים לעודד אבל לא מבינים את התחושה הקשה והרצון להתאבל על התאום שנפטר.
"לא הצלחתי באמת להתאבל כי הייתי עסוקה בתינוק ששרד. אבל אני כל הזמן חושבת על זה ונעצבת. כן, חשוב להתאבל. העליתי את זה מול הפסיכולוגית".
ממשיכים את ההיריון כרגיל
גם י' מחולון מתמודדת עם מוות פתאומי של אחד העוברים: "עברתי לא מעט הפלות במהלך השנים, זו לא פעם ראשונה שאני מתמודדת עם אובדן, אבל הפעם הזו הייתה קשה במיוחד. יש לי ילד אחד בבית, בן 4, גם הוא התחיל כהיריון תאומים. העובר השני לא שרד ממש בהתחלה, היו סימנים על השלייה.
"בהריון הנוכחי כבר ציפיתי לשניים. אתה מצפה למשהו, אתה מתחבר לזה, אתה חי את זה, מתחיל לחשוב איך להתנהל ומה לעשות. שלחו אותי למרפאה בסיכון בגלל שמדובר בתאומים, כל תהליך המעקב שונה לגמרי.
"בשבוע ה־15 עשיתי בדיקת שקיפות עורפית, ראינו שיש חיים אבל משהו קרה. הגענו לעשות סקירת מערכות ראשונה וגילינו שלאחד העוברים אין דופק. הייתי בשוק. הרופאים לא ידעו בדיוק מה קרה מבחינה רפואית.
"היו אמורות להיות לי שתי בנות. אני עומדת ללדת החודש ואני ברגשות מעורבים. הייתי אמורה להיות אימא לחמישה ילדים, אני יודעת מה זה לאבד, כל מוות כזה מכאיב ומרעיד"
"לא עושים עם זה כלום. אין להם דרך להבין מה קרה. מבחינה גנטית – עשיתי את כל הבדיקות האפשריות והכל היה תקין. היו אמורות להיות לי שתי בנות. אני עומדת ללדת החודש ואני ברגשות מעורבים. הייתי אמורה להיות אימא לחמישה ילדים, אני יודעת מה זה לאבד, כל מוות כזה מכאיב ומרעיד את הנשמה".
מה הרגשת כשהודיעו לך?
"אני זוכרת ששכבתי על המיטה אצל הרופאה, ובזמן סערת רגשות ניסיתי להבין למה זה קרה? מה עשית לא בסדר? אני גרמתי לזה? הקושי שלי להיכנס להיריון הוא גדול, כל מה שאת עוברת עם כל הטיפולים, הכול הופך לקשה יותר.
"ישר הרגשתי תחושות אשמה קשות. אני יודעת שהרבה נשים שזה קורה להן מאשימות את עצמן, 'אולי יכולתי לעשות משהו אחר? מה לא בסדר בגוף שלי? למה לא הצלחתי ללדת תאומים? הגוף שלי הרג את התינוק?'
"רוב הרופאים אומרים בזמן הזה, 'תמשיכי את ההיריון כרגיל'. זה שצריך מעכשיו להתייחס להיריון ולעובר המת כאל משהו טכני – ממוטט וקשה מנשוא. זה דבר מזעזע לשמוע, את מבינה שיש לך תינוק מת ברחם ואת והולכת לחיות איתו כמה חודשים! ההבנה הזו שיש בתוך הגוף שלי משהו מת היא קשה מנשוא!
"מבחינה רפואית, חובה לבדוק אחרי הלידה שכל החלקים יצאו. צריך לדווח שאחד העוברים מת ברחם. באולטרסאונד הרופא מנסה לראות מה נשאר שם. בודקים ומודדים כמה נשאר ממנו, מה נשאר ממנו, זה נורא.
"מבחינה רפואית ממשיכים להתייחס להיריון כהיריון של תאומים. מבחינת הגוף והרחם מדובר בהיריון של שניים. הגוף יודע שיש שניים ולא יכול לקבל את זה שתאום אחד נפטר. חברה שאלה אותי אם בכיתי. ברור שבכיתי, זה אובדן. זה היה חי ואיבדתי את זה, ראיתי דופק, עשיתי בדיקות. אנשים לא יודעים איך לקבל את זה. הלב מסרב לקבל".
"חברה שאלה אותי אם בכיתי. ברור שבכיתי, זה אובדן. זה היה חי ואיבדתי את זה, ראיתי דופק, עשיתי בדיקות. אנשים לא יודעים איך לקבל את זה. הלב מסרב לקבל"
ברק 1, ברק 2
לסביבה, מסתבר, קשה מאוד לקבל את העובדה שצריך להתאבל על מות אחד העוברים, ולכן רוב האנשים מנסים "להקליל" את המצב באמירות כמו, "תגידו תודה שיש לכם תינוק אחד וזהו"; "חזרת בידיים מלאות וזה מה שחשוב"; "גם ככה רוב האנשים חוזרים הביתה עם תינוק אחד". אולם, המשפטים האלה לעתים מעצימים את הטראומה.
"גם ככה קשה לסביבה לקבל ולהכיל לידה שקטה", מסבירה ברק, "כשתאום אחד נפטר הסביבה כמעט ולא מאפשרת לך להתאבל. אתה מקבל תגובות כמו, 'למה את כל כך עצובה? יש לך תינוק אחד, תמשיכי הלאה'. אני שומעת את התגובות האלה כל הזמן.
"אנשים לא יודעים איך לנחם אותך ולא יודעים איך להתייחס לזה. לסביבה קל להתמקד במי שנולד ולא להכיל את זה שנפטר. אבל אימא זו אימא והיא נשארת עם האובדן, מצטברים בה רגשות אבל ואם לא מפרקים אותם בזמן אז עשויה להיווצר טראומה וחרדה. יש הרבה נשים שחוות התקפי חרדה אחרי לידה שקטה.
ברק מוסיפה כי הטראומה קשורה גם בדרך שבה מתבצעת הלידה: "בפגיה הילד נרשם על שם האימא. היה את ברק 1 ואת ברק 2 – ברק 1 הוא העובר התחתון שתמיד נקרא 1 והוא זה שנפטר, אז בעצם נשארתי עם תינוק אחד אבל השם של התינוק שנשאר היה ברק 2, כך קראו לו בצוות.
"בעצם, כל הזמן מזכירים לך שהיה גם ברק 1 ומתעלמים מזה. בכל פעם שהתייחסו לשם הזה נשארתי עם ההרגשה של איפה ברק 1? צריך להעלות את הנושא הזה למודעות".
"כל הזמן מזכירים לך שהיה גם ברק 1 ומתעלמים מזה. בכל פעם שהתייחסו לשם הזה נשארתי עם ההרגשה של איפה ברק 1?"
עורכת הדין רות אופק, אחת ממקימות קבוצת הפייסבוק "חיבוק בשקט" – קבוצת תמיכה לנשים שחוו לידה שקטה – מספרת כי המון נשים לתאומים חוות קושי גדול מהסביבה אחרי לידה שקטה. "הן לכאורה בסדר כי הן חזרו הביתה עם תינוק. אבל הן לא בסדר, הן לא מוצאות זמן לטפל בעצמן ולהתמודד עם הלידה השקטה שחוו, וככל שהזמן עובר הטראומה גדלה.
"אישה שחוותה לידה שקטה של תינוק יחיד זה קשה אבל לפחות יש לה זמן לטפל בעצמה. בלידה שקטה של תאום, הסביבה גורמת לדה־לגיטימציה של האבל". את חוסר הרגישות הזאת מכירה י' היטב: "אני מגיעה בכל שבועיים למחלקת היריון בסיכון. מאז שאחד העוברים מת, הפקידות במחלקה לא מפסיקות להגיד לי, 'מה כבר קרה? אז תלכי לרופא אחר שהוא לא של תאומים'.
"זה התינוק שלי והוא לא חי" מתן ומני, אבות שאיבדו תינוקות משתפים בכאב ובטראומת הלידה השקטה????
Posted by חיבוק בשקט – הדף הרשמי תמיכה לנשים לאחר לידה שקטה on Thursday, November 21, 2019
"בכל ביקור אני מסבירה להן את המורכבות של מה שקרה לי, שאני נושאת עובר מת ברחם. הן לא מבינות. זה לא רגיש ונוראי. כל תקופת ההיריון, מהרגע שאחד העוברים מת, היא קשה ומורכבת".
"בכל ביקור אני מסבירה להן את המורכבות של מה שקרה לי, שאני נושאת עובר מת ברחם. הן לא מבינות. זה לא רגיש ונוראי. כל תקופת ההיריון, מהרגע שאחד העוברים מת, היא קשה ומורכבת"
מנהל המחלקה להיריון בסיכון גבוה ומנהל מרפאת תאומים בבית החולים איכילוב, פרופ' לירן הירש, אומר לזמן ישראל כי נושא האבל במקרה שבו מת עובר אחד משניים פחות מוערך ממקרים שבו מת עובר בודד.
"בהיריון בודד, משום שכל ההיריון נפסק, החברה מתייחסת ברצינות לאבל, בעוד שבמקרה של תאומים, משום שההיריון נמשך ונולד תינוק בריא – נוטים לפעמים להתעלם מהקושי והאובדן של העובר השני".
יום אסוני הוא יום ששוני
אינגריד וורן, אישה אנגליה, פרסמה מכתב מרגש בעיתון "הגרדיאן" הבריטי בנושא לידה שקטה שסחף אחריו קוראים רבים. במכתב צוין, בין היתר, כי יש קבוצה גדולה של אנשים "שאיבדו תאום או תאומה בלידה. אחותי דיאנה, נולדה מתה.
"44 שנים עברו מאז ואני עדיין מתגעגעת אליה. כל הילדות שלי התאבלתי עליה. אנשים אומרים שמעולם לא הכרתי אותה – אבל ביליתי איתה כמעט תשעה ברחם, אין קשר קרוב יותר".
במקרים של לידה שקטה של אחד התאומים, התאום שנותר בחיים מרגיש פעמים רבות חווית נטישה. תאומים מבוגרים כאלה מספרים שהם חיים ומרגישים שמשהו חסר להם. הזמר והיוצר אריק סיני הוא תאום לאח שנפטר בלידה.
הוא מספר כי בלי לשים לב הנושא חדר גם ליצירה שלו. "אימא שלי נפטרה לפני 12 שנה בערך. שנתיים לפני מותה, בשיחה שהייתה לנו, נפלט לה בטעות שהיה לי תאום. זה היה בשבילי כמו פטיש על הראש.
"חשבתי לעצמי, למה היא הסתירה את זה כל השנים? הבנתי שזה נפלט לה והיא לא התכוונה לספר לי בכלל. אני בן להורים ניצולי שואה אז גם ככה אימא לא דיברה הרבה ולא סיפרה כמעט כלום על השואה. אבא סיפר יותר.
"נולדתי לפני כל כך הרבה שנים, ב־1949. לא היה אז אולטרסאונד בכלל. אני יודע שהיה לה קשה להיכנס להיריון. ניסיתי לחפור ולגלות מה קרה, שאלתי אותה פעם אחת, היא רק אמרה לי שאני הייתי התאום הראשון שיצא ושהתאום שלי יצא מת. היא לא אמרה לי למה הוא מת.
"אני יודע שהיה לה קשה להיכנס להיריון. ניסיתי לחפור ולגלות מה קרה, שאלתי אותה פעם אחת, היא רק אמרה לי שאני הייתי התאום הראשון שיצא ושהתאום שלי יצא מת. היא לא אמרה לי למה"
"יש לי אחות אחת. היה לאמא קשה מאוד להביא אותי. אחרי 10 שנים נולדה אחותי. השמחה הייתה מהולה בעצב, כל הילדות חנקו אותי מאהבה או דאגה. אחרי שהבנתי שהיה לי אח תאום שנפטר – הבנתי יותר את הילדות שלי. חייתי כל הזמן בתחושה של שמחה ועצב. אני יודע שזה לא בכוונה, הם היו הורים נפלאים, אבל לילד זה קשה.
"כשאני רואה תאומים, משהו בי בפנים מרותק ברמות שאי אפשר לתאר. אולי זו הידיעה על מותו שהופכת אותי למרותק כל כך. בקרוב אני מוציא אלבום חדש, אישי מאוד, בוגר מאוד. אולי אכניס לשם שיר על אחי התאום, מי יודע?"
ורד בן פורת, מומחית לתאומים ולשלישיות ממרכז "תאומים ומשפחה" ומנחת קבוצות מטעם סמינר הקיבוצים, מסבירה: "התאום שנותר בחיים חווה חוויה קשה. חוויה של נטישה של ממש. לימים, התאום שנותר חי בתחושה שמשהו חסר לו. הוא עלול לסבול מחוסר שקט, אגרסיות, הוא למעשה כל הזמן מחפש את התאום המת. לילד חסר משהו ובמקרים מסוימים הוא לא יודע מה.
"התאום שנותר חי בתחושה שמשהו חסר לו. הוא עלול לסבול מחוסר שקט, אגרסיות, הוא למעשה כל הזמן מחפש את התאום המת. לילד חסר משהו אבל הוא לא יודע מה"
"חוץ מזה הוא מסתובב עם סוד שכל פעם שמדברים עליו העיניים של סבתא דומעות, האימא בוכה, הוא מבין שמשהו קרה אבל כמעט שלא מדברים על זה. יש טרגדיה סביב הלידה שלו. הרבה פעמים הילד לוקח על עצמו את האחריות על מה שקרה.
"טראומה נוספת קשורה באיבוד חלק מהזהות. תאומים גדלים ברחם עם זהות משותפת. הנושא הזה הוא קריטי להתפתחות תקינה – הילד צריך להיות מטופל ומוכל. הוא נוצר לתוך מצב שהוא חי בשניים והפך להיות אחד. המשמעות של זה בהתפתחות הרגשית שלו היא קריטית. ללא טיפול, הילד יכול לפתח זהות כפולה או זהות בדויה. הוא נושא את הסיפור שהלידה שלו היא טרגדיה".
הבושה לדבר על מוות של תאום
עוד מציינת בן פורת כי הורים מפחדים לדבר עם ילדיהם על הנושא בגלל רגשות האשמה: "הורים רבים חושבים שהילדים צעירים מדי ואולי גם הם ירגישו רגשות אשמה – אז הם מעדיפים לא לספר. גם ב־2022 קיימת בושה בלידה שקטה של אחד התאומים. זו תופעה פחות מדוברת מלידה שקטה רגילה.
"אצל הורים לתאומים תמיד יש השוואה. תופעת ה'לעומתיות', תמיד זה אחד לעומת השני. במקרה של מוות של אחד מהם בלידה, יש רגשות אשמה על איך זה שאחד חי והשני לא. יש זוג הורים שאני מלווה, הם בטראומה מאוד קשה ורק כשהתאום הגיע לגיל 18 הם סיפרו לו.
![ורד בן פורת, מומחית לתאומים ושלישיות ממרכז "תאומים ומשפחה" (צילום: באדיבות המצולמת)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/05/ורד-בן-פורת-280x360.jpeg "ורד בן פורת, מומחית לתאומים ושלישיות ממרכז "תאומים ומשפחה" (צילום: באדיבות המצולמת)")
"הטראומה מתחילה כשאתה מצפה לשני תינוקות. אחד נולד ואח שלו מת – בזמן שהוא נולד – אז איזה מן הורה אני? איפה אני שם את עצמי? האם אני הורה אבל שאיבד ילד או הורה שמח שנולד לו ילד? גם ככה בלידה של תאומים אתה מתפצל לשניים – אתה הורה לשניים באותו רגע".
ברק מספרת כי במקרה שלהם, הם סיפרו לאריאל על אחיו המת. "אמרנו לו שהיו שני תינוקות ואחד עלה לשמיים. אני מאמינה שלעובר יש מודעות. הוא הרגיש חווית נטישה ופרידה ממישהו שהיה צמוד אליו כל הזמן. הם נגעו אחד בשני. טיפלנו בו באופן מקצועי. בימי ההולדת שלו עדיין קשה אך אני מתמקדת בקיים.
"כשהוא נולד לא שמחתי גם בגלל אח שלו וגם בגלל שזו הייתה לידה מוקדמת, הלידה לא הייתה מאורע משמח – מאוד חשוב לי שאת ימי ההולדת נחגוג בשמחה כדי לפצות על זה". בן פורת מסבירה: "יש הורים שלא מעבדים את מה שקרה, יש הורים שכועסים על עצמם או על התאום שנשאר.
"כשהוא נולד לא שמחתי גם בגלל אח שלו וגם בגלל שזו הייתה לידה מוקדמת, הלידה לא הייתה מאורע משמח – מאוד חשוב לי שאת ימי ההולדת נחגוג בשמחה כדי לפצות על זה"
"פעמים רבות הורים לא רוצים להתאושש כדי לא להרגיש שהם התגברו על המוות. יש גם מקרים שבהם ההורים כועסים על הילד החי. מאשימים אותו ואפילו חשים כלפיו שנאה כי כאילו בגללו התאום נפטר. מדובר במקרים קשים שדורשים טיפול רפואי ופסיכולוגי צמוד" .
עשרה אחוזים
שתי תופעות רפואיות עשויות להוביל לפטירה של תאום ברחם. אחת מהן נקראת "תסמונת התאום הנעלם", בה מזהים בשלב מוקדם יחסית שאחד העוברים מאבד את הדופק שלו ונספג ברחם. לאחר הלידה אפשר למצוא שרידים של העובר הזה על השלייה.
בכ־20% מהריונות של תאומים, תינוק אחד נופל. בדרך כלל המוות מלווה בדימום וגינאלי. הסיבה לתופעה הזאת היא בדרך כלל גנטית. התופעה השנייה, לידה שקטה של אחד התאומים, דומה למה שקרה לאשתו של שחקן הכדורגל כריסטיאנו רונאלדו, ג'ורג'יה.
"מצב אחר בו ישנה שכיחות מוגברת לאובדן דופק של אחד התאומים, הוא מצב של תאומים זהים החולקים את אותה השליה", מסביר פרופ' הירש.
"למעשה, אחד התאומים נכנס למצוקה. כששני עוברים חולקים שלייה זה מצב מסובך. התאומים, למעשה, חלקו כלי דם ובמצב כזה הסיכוי למצוקה שתוביל לפגיעה מוחית או מוות הוא יחסית גבוה. זה גם יכול לגרום לאי־ספיקת לב אצל אחד ולאנמיה אצל האחר.
"מה גם שרחם אנושית לא בנויה לשאת היריון של יותר מעובר אחד, בניגוד להיריון של חיות, כלבים או חתולים. במקרה של מוות של אחד התאומים לאחר השבוע ה־20, בניגוד ללידה שקטה בהריון יחיד, לא ניתן לבצע גרידה בגלל הסיכון לתאום השני. היולדת חייבת ללדת אותו עם התינוק החי".
כ־2% מהריונות תאומים נגמרים בלידת ילד מת. לא ניתן ליילד את התינוק המת קודם ולכן הוא יוצא ביחד עם התינוק החי. כשמדובר בתאומים זהים הגדלים באותה שלייה, אובדן של אחד התאומים אחרי שבוע 20 יכול להוות סיכון לעובר ששרד. לכן זה מחייב מעקב רפואי צמוד.
מקובל להגדיר מוות תוך רחמי אחרי השבוע ה־20. לפי הגדרה הזו, בערך היריון אחד ל־200 של תאומים מסתיים במוות של אחד מהם. בישראל נולדים מדי שנה 400–500 זוגות תאומים. לפי מחקר שנערך לאחרונה בהולנד על ידי החוקרת ג'ני ואן דוגן, יש יותר הריונות שמתחילים כתאומים ומסתיימים כהיריון יחיד ממה שאנחנו יודעים.
על פי המחקר, כ־10% מההריונות מתחילים כהריונות של תאומים ועד שמגיעים לבדיקת האולטרסאונד נותר רק תינוק אחד. "יכול להיות שהרבה מאיתנו, גם את ואני, היינו פעם תאומים של מישהו אך נולדנו כהיריון רגיל", מוסיף פרופסור הירש.
על פי המחקר, כ־10% מההריונות מתחילים כהריונות של תאומים ועד שמגיעים לבדיקת האולטרסאונד נותר רק תינוק אחד. "יכול להיות שהרבה מאיתנו, גם את ואני, היינו פעם תאומים"
תכשיטי הנצחה מחלב אם
ברק עובדת כמעצבת תכשיטים והיא הבעלים של "נגה תכשיטי חלב אם וזיכרונות". אחרי הלידה הטראומתית שלה, היא החלה לחזק אימהות אחרות שעברו לידה שקטה. "עבדתי בהייטק אבל אחרי מה שקרה הבנתי שצריך למצות את החיים ולא לחכות שהילדים יגדלו.
"לקח לי כמה שנים עד שהגעתי לנושא התכשיטים. בעקבות מה שחוויתי הבנתי עד כמה החיים שבריריים. ברגע אחד אתה נכנס לסרט ודבר גורר דבר. זה עשה לי סוויץ' בראש. אני יוצרת תכשיטים בעבודת יד.
"הרעיון לקולקציית 'חלב אם' הגיע בעקבות תחושת פספוס. לא הייתה לי הזדמנות להניק לא את התינוק שנפטר ולא את אריאל כי כמעט ולא היה לי חלב, אז חשבתי שצריך לשמר את החלב הזה.
"אני מכינה תכשיטים מחלב אם שהוקפא. החלב עובר תהליך של שימור, ייבוש וכתישה ובסופו של דבר אני יוצקת אותו לתבנית בצורת אבן. האבן היא אבן קשה ועמידה ונשארת כמזכרת מתקופת ההנקה לשנים רבות.
"העבודה על התכשיטים חיברה אותי לעוד אימהות שעברו את מה שעברתי. פתאום גיליתי בעצמי מיומנות וכישרון לזה. רק כשהתחלתי לעשות תכשיטים השלמתי עם אובדן התאום ומצאתי דרך לנחם גם אימהות אחרות. מצאתי בזה שליחות.
"אני אומרת לאימהות, 'את לא ראית את הילד, אין לך שום דבר מוחשי ממנו ולכן זה כל כך קשה – אני יכולה לעשות תליון עם תמונה של האולטרסאונד'. זה מיוחד ובעל משמעות. אימהות עונדות את זה קרוב ללב.
"אני עושה גם הטבעות של כפות ידיים ורגליים. כשהתינוק נולד לוקחים ממנו הטבעה של כף יד ורגל – ואז ההורים לוקחים את זה – אני מכינה מזה תכשיט. מ'תכשיטי החלב' עברתי גם לקולקציית הנצחה. בהתחלה עשיתי רק ללידות שקטות ואז פנו אליי אימהות שאיבדו ילדים שהיו בחיים. כל אחת מעצבת לעצמה, באופן אישי, את הזיכרון מהילד שאיבדה".
קבורת עוברים אחרי לידה שקטה
אופק, מנהלת קבוצת הפייסבוק "חיבוק שקט", מספרת כי החליטה להקים את הקבוצה בשנת 2014, "בדיוק בשנה שבה שונה נוהל קבורת 'נפלים' במשרד הבריאות ובחברת קדישא.
"נפל הוא למעשה עובר שנפטר ברחם או תינוק שנפטר עד 30 יום מלידתו. עד שנת 2014 לא הייתה קבורה מסודרת לעוברים, אך אחרי שמשפחה אחת תבעה את חברה קדישא על קבורת אחים, חברת הכנסת לשעבר עליזה לביא קידמה חוק המגן על אותן משפחות.
"במסגרת החוק החדש, ההורים עצמם יכולים להחליט בנושא הקבורה. עד אז, חברה קדישא היא זו שהחליטה איפה ואיך לקבור את הנפל. כיום נהוג לקבור עוברים בקבר משותף אך בארונות נפרדים".
בבית החולים ההורים מקבלים טופס שבו הם צריכים לסמן מה תהיה מידת מעורבותם בקבורת העובר. לאחר מכן, בית החולים מטפל בעניין מול חברה קדישא וההורים מקבלים את מיקום הקבר ומספר החלקה כדי שיוכלו להגיע לביקור.
"יותר ויותר הורים היום רוצים להיות מעורבים", אומרת אופק. "אני איבדתי תינוקת ברחם בשבוע 24 להיריון. עד היום אני פוקדת את הקבר שלה. זה חשוב לי מאוד".
"אני איבדתי תינוקת ברחם בשבוע 24 להיריון. עד היום אני פוקדת את הקבר שלה. זה חשוב לי מאוד"
קבוצת "חיבוק בשקט" פתחה בימים אילו עצומה חדש שבה היא דורשת לשנות את חוק הקבורה פעם נוספת ולאפשר להורים לבחור את מיקום הקבר. ברוב המקרים לא ניתן לקבור את העוברים במקום המגורים של ההורים, וגם אם כן – זה עשוי לעלות מאות ואף אלפי שקלים.
לכן, יחד עם עמותת עיתים, מבקשות מנהלות קבוצת "חיבוק בשקט" מהמוסד לביטוח לאומי לקבוע שחברות הקבורה יהיו חייבות לקבור את העוברים במקום מגורי ההורים – ושהמדינה תישא בעלויות העברת העובר מבית החולים למקום הקבורה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו