רוברט טאנן קנה לאשתו מרדית' שרשרת ליום הולדתה האחרון. הוא קיווה שהיא תאהב אותה, אך כשהיא פתחה את הקופסה, התגובה הרגשית שלה עלתה על כל מה שטאנן דמיין.
"אשתי פרצה בבכי וחיבקה אותי חזק מאי פעם. הייתה לה תגובה מאוד עוצמתית כשהיא ראתה מה יש בפנים", אומר טאנן.
מה שהיא ראתה היה שרשרת פלטינום עם מדליון שעליו חרוטות ספרות: 94980. זה היה המספר של סבה המנוח אברהם שטיין, זה שנתנו לו הנאצים.
"מרדית' עונדת את השרשרת בכל יום. היא הייתה מאוד קרובה לסבה", מספר טאנן, המתגורר בבוינטון ביץ', פלורידה, ומשמש כמנהל אזור דרום-מזרח עבור מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה.
השרשרת היא חלק מקולקציה לזכר השואה של תכשיטי Jakob Ella, חברה שייסדה ב-2017 דנה רוגוזינסקי, נכדה של ניצולי שואה, המתגוררת בג'קסונוויל, פלורידה. חלק מההכנסות מכל רכישה מהחברה מועבר כתרומה לחינוך בנושא שואה ולמלגות לטיולי תלמידים בפולין.
הרעיון של שרשראות, צמידים וחפתים עם מספרים שקועקעו על ידיהם של אסירים במחנות ריכוז נאציים עלה במוחה של רוגוזינסקי בזמן שעבדה בסטארט-אפ בבאר שבע במשך שנה, והתגעגעה לסבתה, אלה לוצ'ק רוגוזינסקי. הסבתא, בת יותר מ-90, התגוררה בפלורידה וסבלה מדמנציה.
"כשהייתי בישראל, לא יכולתי לראות את סבתא אלה בכל יום, ומאוד התגעגעתי אליה. רציתי שתהיה לי דרך להרגיש שהיא איתי כל הזמן", מספרת רוגוזינסקי.
רוגוזינסקי, 28, חשבה על כך שלאחר שנים של שתיקה, סבתה החלה לפתע לשתף בעדויות שלה מהשואה. היא תמיד הציגה את הקעקוע שעל ידה, והשתמשה בו כנושא לפתיחת שיחה עם אנשים או קבוצות.
"הייתי מודעת לתופעה של אנשים שעושים קעקוע של המספר שהיה של ההורה או הסבא/סבתא כדרך לחלוק להם כבוד ולהעביר את זכר השואה, אבל זה לא היה בשבילי", אומרת רוגוזינסקי. זה גם לא משהו שיהודים רבים אחרים יבחרו לעשות, בשל העובדה שהקעקועים שימשו את הנאצים לדה-הומניזציה של היהודים, ובעקבות איסורים על קעקוע במסורת היהודית.
היא החליטה כי דרך מתאימה יותר לכבד את סבתה ואת המורשת שלה תהיה עיצוב תכשיט עם המספר שלה – סבתה עבדה בחנות תכשיטים בג'קסונוויל במשך 50 שנה לאחר שהגיעה לארצות הברית ב-1959.
אלה רוגוזינסקי, שמעולם לא למדה את המקצוע בצורה רשמית, דיברה את דרכה אל קריירה בעיצוב, ייצור ותיקון תכשיטים. היא התחילה כמנקה בחנות, ושכנעה את הבעלים לאפשר לה לנסות לתקן שרשרת פנינים שאף אחד אחר לא הצליח לתקן.
"היא עשתה איתם עסקה, שאם היא תצליח עם הפנינים, הם ייתנו לה עבודה הכוללת עיסוק בתכשיטים. היא תיקנה את השרשרת", מספרת רוגוזינסקי.
המספרים הראשונים שבהם השתמשה רוגוזינסקי לעיצוב התכשיטים שלה היו אלו של סבתה (A5674) ושל סבה יעקב רוגוזינסקי (56512), אשר נפטר ב-1994 כאשר נכדתו הייתה צעירה מאוד. היא קראה לחברה על שם שניהם.
יעקב ואלה רוגוזינסקי התחתנו שבועיים לאחר שהכירו במחנה עקורים בגרמניה ב-1949. יעקב נולד בשייראדז, פולין (ליד לודג') ב-1916. בתחילת המלחמה הוא שירת בצבא הפולני, ולאחר מכן נשלח לאושוויץ. בסוף המלחמה הוא שוחרר בסופו של דבר ממחנה משנה של מחנה הריכוז גרוס-רוזן.
אלה, שנולדה בסבליאבה, צ'כוסלובקיה, ב-1927, גורשה לגטו בודפשט, ומשם לאושוויץ. לקראת סוף המלחמה היא אולצה להצטרף לצעדת מוות לברגן-בלזן, שם היא שוחררה ב-4 במאי 1944. היא שרדה את המלחמה עם שתי אחיותיה הגדולות.
"מספרי הקעקועים שלהן עוקבים", אומרת רוגוזינסקי.
אלה, אחיותיה ודודתה היו השורדות היחידות ממשפחת לוצ'ק. ממשפחת רוגוזינסקי שרדו רק יעקב ואחד מאחיו. בני הזוג, שאיבדו ביחד 75 קרובי משפחה, היגרו לישראל ב-1949, וחיו בה עד 1959, אז הצטרפו לאחיותיה של אלה ולמשפחותיהן בג'קסונוויל. האחיות נותרו קרובות מאוד, וגידלו את משפחותיהן קרוב מאוד זו לזו.
התכשיטים של Jakob Ella, המיוצרים בקליפורניה, אינם כוללים רק מספרי שואה. ישנו למשל צמיד עם משולש הפוך מצופה אמייל, שניתן להזמין אותו בצבעים שונים. המשולש ההפוך היה חלק ממערכת זיהוי האסירים ששימשה את הנאצים במחנות הריכוז. משולשים צהובים עבור יהודים, אדומים עבור אסירים פוליטיים, כחולים עבור עובדי כפייה זרים, סגולים עבור עדי יהוה וורודים עבור הומוסקסואלים.
יש גם צמיד עם האות B הפוכה, כמו בשלט הידוע לשמצה "העבודה משחררת" שמעל לשערים של אושוויץ. כשה-SS הזמין את השלט, האסירים – כפעולת מחאה – הפכו את האות.
רוגוזינסקי לא הסכימה לדבר על ההכנסות מהמכירות, אבל היא שיתפה כי צמידי ה-B ההפוכה נמכרים היטב, וכמוהם תכשיטים מותאמים אישית עם מספרי זיהוי ספציפיים.
חלק מהלקוחות כבר יודעים את המספר שהם רוצים על התכשיט – מהקעקוע של אדם אהוב, או באמצעות מחקר. טאנן, למשל, גילה את המספר של סבה של אשתו (שלא היה מקועקע עליו) באמצעות קישור של חמתו לחוקרים במוזיאון ארצות הברית לזכר השואה, אשר הראו לה מסמכים משירות האיתור הבינלאומי (ארכיון עצום בגרמניה המכיל כמות מסחררת של חומרים על הקרבנות, אשר רבים מהם נאספו על ידי כוחות הברית בזמן שחרור אירופה, החל מ-1943).
עם זאת, אין להניח שלכל מי שקונה את התכשיטים האלו (המתומחרים בין 55 ל-2,000 דולר) יש קשר משפחתי לשואה, או שהוא אפילו יהודי.
עידן נשנז, 28, מהנדס חשמל מבאר שבע, קנה את אחת השרשראות של רוגוזינסקי לאחר שראה פוסט על Jakob Ella בפייסבוק. הוא ביקש מרוגוזינסקי לבחור עבורו מספר של קורבן שואה.
"המשפחה שלי פרסית. אין לנו קרובי משפחה שהיו מעורבים באופן ישיר בשואה. אבל בתור יהודי שגדל בישראל, השואה איתך כל הזמן – מהגן ועד הצבא", הוא אומר.
כפי שהיא עושה עם כל אחד מהתכשיטים, רוגוזינסקי ביצעה מחקר עבור השרשרת של נשנז בעזרת המקורות הזמינים של המוזיאון של ארצות הברית לזכר השואה, יד ושם וקרן "שואה", והכינה "כרטיס מורשת", שאותו היא מצרפת לקופסת התכשיט.
"דנה שיתפה את סיפורו של האדם שזה היה המספר שלו ומת בטרבלינקה, אבל אני בחרתי לא לדעת את שמו. הסיפור חשוב יותר, ואני מספר אותו לאנשים רבים שרואים את השרשרת ושואלים עליה", אומר נשנז.
קווין לואיס, 55, מיוסטון, טקסס, עונד בגאווה את החפתים שלו עם מספר הקעקוע של יעקב רוגוזינסקי. לואיס, העובד באבטחה ארגונית, עמד במקרה בתור מאחורי רוגוזינסקי בכניסה למוזיאון ארצות הברית לזכר השואה כשהיה בביקור בוושינגטון הבירה, ושם לב לשרשרת יוצאת הדופן שלה.
"כשהיא סיפרה על המשמעות מאחורי המספרים ועל החברה שלה, חשבתי שזה רעיון יוצא דופן. הייתי חייב להיות חלק מזה", אומר לואיס, שאינו יהודי.
"בכל מקום שאני נמצא בו, אנשים מעירים על החפתים, ואני מספר את הסיפור שמאחוריהם", הוא אומר.
זו בדיוק הייתה הכוונה של רוגוזינסקי כשהקימה את Jakob Ella בעידן שבו מספר ניצולי השואה הולך ומידלדל.
"רציתי שהתכשיטים יעוררו שיחות, על מנת להבטיח שהשואה תיזכר ולא תוכחש. זו דרך ללמד כיצד להבטיח שדבר כזה לא יתרחש שוב", היא אומרת.
רוגוזינסקי מודה שהמבקרים עשויים לומר שהתכשיטים שלה מורבידיים, אבל היא מתעקשת שהם מחמיצים את הנקודה.
כשהיא מסתכלת על המספר, היא לא רואה רק את מה שהתרחש במהלך המלחמה, אלא גם את מה שקרה לפניה ואחריה. זהו זיכרון לחיי האנשים לפני הנאצים וזוועותיהם, ולתקומת השורדים בבניית חיים חדשים לאחר אובדן כה גדול.
כמו כל השורדים, סבתה של רוגוזינסקי תמות, והקעקוע שלה ייקבר יחד איתה. אבל המספר שלה ישרוד כתכשיט, שיועבר בירושה במשפחה.
רוגוזינסקי אוהבת את סבתה, אלה, כל כך עד שהיא נקראה על שם החברה שלה. היא מאמינה שהמספר שלה יהיה זה שינציח את הסיפור ואת דמותה בצורה הטובה ביותר. אבל היא מאמינה שזה המספר שלה שינציח אותה ואת הסיפור שלה בצורה הטובה ביותר.
"שרשרת עם שם לא תצית הרבה, או חלק, מהשיחות שצריכות להתקיים בנושא", אמרה רוגוזינסקי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו