אם מערכת המשפט היא פס ייצור, המוצרים שיוצאים מפס הייצור הזה הם מסמכים משפטיים. בראש ובראשונה פסקי דין והחלטות, ויחד עמם גם פרוטוקולים. לשופטים יש מרחב תמרון גדול בניהול זמנם, לשכתם והדיונים המתקיימים בפניהם, אבל כשהם מתחילים לזייף בתוצרים של פס הייצור הם נקלעים לצרות.
השופטת הילה כהן, שהייתה שופטת צעירה בבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, הסתבכה בשנת 2005 כאשר התברר שב-14 פרוטוקולים של דיונים שכביכול התקיימו בפניה, כלולים דברים שכלל לא נאמרו בדיון, או שהדיונים לא התקיימו כלל.
בעניינה של כהן נעשה שימוש בהליך נדיר, שננקט עד היום במקרים בודדים בלבד, של העמדה לדין בפני בית הדין המשמעתי לשופטים. היא הורשעה ונגזרה עליה העברה למקום שיפוט אחר, ואולם אף שבית הדין נמנע במפורש מלגזור עליה העברה מכהונה, דבר המצוי בסמכותו, פעלו בסופו של דבר שרת המשפטים דאז ציפי לבני ונשיא בית המשפט העליון דאז אהרן ברק להדיח את כהן באמצעות הוועדה לבחירת שופטים.
כהן הייתה השופטת הראשונה מאז קום המדינה שהודחה מתפקידה על ידי הוועדה.
ב-2018 הועמדה לדין משמעתי שופטת בית משפט השלום בתל אביב רונית פוזננסקי-כץ, לאחר חשיפה תקשורתית של התכתבויות פרטיות בינה לבין אחד מחוקרי הרשות לניירות ערך, עו"ד ערן שחם-שביט, במסגרת הטיפול בתיק בזק ובתיק 4000.
בית הדין המשמעתי הורה על הדחתה של השופטת מכהונה, ואולם במפתיע עתירתה של פוזננסקי-כץ לבג"ץ נגד בית הדין המשמעתי התקבלה, נקבע כי יש לבטל את גזר הדין ותחת זאת להטיל עליה נזיפה ותו לא, והיא הוחזרה לכהונה שיפוטית.
בקרוב עשוי להתכנס שוב הרכב אד-הוק של בית הדין המשמעתי לשופטים, כדי לדון בעניינו של שופט סורר נוסף, וגם הפעם בטענה לאי-סדרים בתוכנם של תוצרי העבודה השיפוטית – פסקי דין והחלטות.
בקרוב עשוי להתכנס שוב הרכב אד-הוק של בית הדין המשמעתי לשופטים, כדי לדון בעניינו של שופט סורר נוסף, וגם הפעם בטענה לאי-סדרים בתוכנם של תוצרי העבודה השיפוטית – פסקי דין והחלטות
בשבוע שעבר פורסמה החלטתו של נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אורי שהם, בעניינו של שופט בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, יוחנן כהן.
שהם מצא כי השופט העתיק – בכמה וכמה מקרים – את תוכן פסקי הדין שלו מכתבי טענות של הצדדים וממקורות נוספים, בלא הפניה לכך. נוכח חומרת המקרה, ומאחר שמדובר בפעם השנייה שבה נתפס השופט כהן בהעתקה, החליט הנציב, באופן נדיר, להמליץ לשר המשפטים גדעון סער לשקול להעמיד לדין משמעתי את השופט.
העניין כנראה נשקל ברצינות, שכן עצם שאלת פרסום החלטתו של שהם נתונה בידיהם של חיות וסער, והם בחרו לפרסמה.
"העתקה מסיבית"
באחד התיקים שבאו בפני השופט יוחנן כהן, בא גם עניינו של ד"ר ערן אלמגור, ששימש מרצה וחוקר במחלקה להיסטוריה באוניברסיטת בן-גוריון, ועם פיטוריו בשנת 2014 מתפקידו פנה לבית הדין בבקשה להוצאת צו מניעה נגד פיטוריו, בטענה שמדובר בפיטורים שלא כדין. התיק נדון תחילה בפני שופט אחר, ובהמשך התגלגל לידיו של השופט יוחנן כהן.
כהן דחה בסופו של יום את תביעתו של אלמגור, תוך מה שלטענת אלמגור היה העתקה גורפת של הסיכומים מטעם האוניברסיטה, שמילאו כ-90% מפסק הדין.
"פסק הדין כולו הוא פרי העתקה גורפת, פעולת העתק-הדבק", קבל אלמגור נגד כהן, תחילה בערעור לבית הדין הארצי לעבודה (שנדחה), בהמשך בעתירה לבג"ץ נגד בית הדין הארצי (שנדחתה) ולבסוף בתלונה לנציב התלונות על שופטים.
הנציב שהם דווקא מצא את התלונה מוצדקת, בהחלטתו הראשונה מחודש אוקטובר האחרון. הוא הסתמך בין היתר על החלטתו של הנציב שקדם לו, השופט בדימוס אליעזר ריבלין, שקבע בשנת 2016:
"על מנת למנוע לזות שפתיים, טוב יעשה בית הדין אם ידאג שההחלטה תיכתב בלשון בית הדין, אין זה לכבודו של בית הדין להעתיק קטעים שלמים מבקשת אחד הצדדים, דבר המביא לטעויות מביכות".
שהם מצא כי אכן השופט כהן ביצע "העתקה מסיבית" מתוך סיכומי האוניברסיטה, של קטעים שלמים על פני עשרות עמודים. השופט כהן, שהגיב לתלונה במהלך בירורה, אמר כי "אין מדובר בהעתקה כמכלול אלא לכל היותר בליקוט של טענות בהן השתכנעתי". שהם דחה עמדה זו.
למרבה המבוכה, התברר שאפילו את התגובה הזו העתיק כהן, מתוך סיכומי האוניברסיטה שהוגשו לבית המשפט העליון, ושכללו מענה לטענה הזו שהעלה אלמגור בערעורו.
בהמשך נפגש כהן עם שהם, הביע צער על התנהלותו וקיבל עליה אחריות. שהם כתב בהחלטתו כי בפסק הדין חייב שופט, המצטט את טענות אחד הצדדים, להביאם בדרך של ציטוט ולא באופן הנחזה כפרי כתיבה עצמאית של השופט. שהם החליט להסתפק בקביעה שהתלונה מוצדקת ולא להמליץ על נקיטת צעדים, "מתוך אמונה שהשופט הפנים את הדברים וכי למד את לקחו".
שהם כתב בהחלטתו כי בפסק הדין חייב שופט, המצטט את טענות אחד הצדדים, להביאם בדרך של ציטוט ולא באופן הנחזה כפרי כתיבה עצמאית של השופט
אך הוא טעה. כהן לא למד את הלקח. אלמגור, מתברר, בחר להמשיך ולהקדיש זמן ומאמצים חריגים לבוא חשבון עם השופט כהן, שדחה את תביעתו. גם אחרי החלטתו של שהם, המשיך אלמגור לנבור בהחלטות שיפוטיות שיצאו תחת ידיו של כהן, בתיקים אחרים.
בתלונה שנייה שהגיש לנציב שהם, אלמגור טען שמצא שלושה מקרים נוספים שבהם פסקי דינו של כהן הועתקו בחלקם או ברובם מתוך כתבי טענות של הצדדים, מתוך פסקי דין ישנים של שופטים אחרים ומתוך מקורות אקדמיים. והכול – ללא סימן ציטוט וללא הפניה כלשהי.
שהם זעם, בעיקר על כך שבתגובת השופט לתלונה הראשונה, הוא הבטיח לנציב כי מדובר ב"פעם ראשונה ואחרונה" שבה ביצע מעשה העתקה. ביחס לשלושת פסקי הדין שצירף אלמגור לתלונתו, בדק הנציב ומצא שכהן העתיק בין רבע לכמחצית מפסקי הדין שהוא עצמו כתב מפסקי דין אחרים.
"השופט לא 'נעזר' או 'ציטט' דברים כטענתו", פסק שהם, "אלא העתיקם באופן נרחב, מעשה שלא ייעשה, בדרך הנחזית להיות פרי יצירה שלו, כשלאמיתו של דבר מדובר בפרי יצירה ועמל של אחרים".
בפרט הקפיצה את שהם העובדה שפסקי הדין הללו ניתנו על ידי השופט אחרי שהוגשה התלונה הקודמת נגדו, וחלקם לפני פגישתו פנים אל פנים עם הנציב. "רוצה לומר – כי דברי השופט בפגישתו עמי לא היו אמת", כתב שהם.
קשה לראות שופט ממשיך לכהן בתפקידו, אחרי שנכתבים עליו דברים קשים שכאלה. ההחלטה להדיח שופט אינה מצויה בידיו של הנציב, אך הוא עשה שימוש בסנקציה שהיא כמעט החמורה ביותר העומדת לרשותו – המלצה לשר המשפטים להגיש קובלנה משמעתית נגד השופט. הסנקציה החמורה יותר היא המלצה לוועדה לבחירת שופטים או לשר המשפטים ליזום את העברתו מכהונה של השופט.
ההחלטה להדיח שופט אינה מצויה בידיו של הנציב, אך הוא עשה שימוש בסנקציה שהיא כמעט החמורה ביותר העומדת לרשותו – המלצה לשר המשפטים להגיש קובלנה משמעתית נגד השופט
המקרה של השופט יוחנן כהן מעלה שאלות מורכבות. כל השופטים מצטטים מתוך מקורות אחרים – פסקי דין, מאמרים אקדמיים וכתבי טענות של הצדדים. כל עוד הדבר נעשה בצירוף הפניה, מתן קרדיט ואסמכתא, אין בכך פסול. אך יש לעתים ששופט מעתיק להחלטות שיפוטיות, בנושאים פשוטים או טכניים, מקבץ הוראות כללי שעובר מהחלטה להחלטה.
מה שעשה השופט כהן אינו תקין. אך האם המעשים חמורים עד כדי כך שהם מצדיקים גדיעת קריירה של אדם? שאלה פתוחה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם