מה פשר ההזדעקות הקולקטיבית כל אימת שמופיעים במרחב הציבורי בישראל דגלי פלסטין? מה מעורר בהמונים תחושות משולבות של זעם, אימה ועלבון לנוכח מראה זה? מה מחלץ מהם תגובות משולהבות שאינן פרופורציונליות בשום צורה לאובייקט המעורר אותן, עד כדי התקפות ברוטליות על כל מי שמנופף בדגל, או הניסיון לחוקק חוק שיעלימם מהמרחב הציבורי?

מה פשר ההזדעקות הקולקטיבית כשמופיעים במרחב הציבורי בישראל דגלי פלסטין? מה מעורר בהמונים תחושות זעם, אימה ועלבון -עד כדי התקפות ברוטליות על המנופפים בדגל או חקיקה שתעלימם מהמרחב הציבורי?

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

דגל הוא סמל. כך זה היה עוד בימים שבהם דגלים שימשו לתקשורת בשדה הקרב ובהמשך גם בתעבורה ימית, ושנים רבות לפני שהפכו לאחד מני כמה סוגים של סמלי לאום. על כן, מי שמוצא עצמו מאוים כל כך מאובייקט כמו דגל, מפגין קושי מהותי ביכולת ליצור ולהבין סמלים.

הנפת דגל הדיו – מבט לכיוון הים. הקרוב למצלמה הוא נחום שריג מפקד חטיבת הנגב. הצלם היה סגן מפקד הגדוד התשיעי בחטיבת הנגב (צילום: מיכה פרי, דובר צה"ל, ויקיפדיה)

היכולת להבין שהסמל והמסוּמל, קרי הדבר שאותו הוא מייצג, אינם זהים, אינה טריוויאלית ומייצגת התפתחות מנטלית חשובה, הישג נפשי מן המעלה הראשונה.

קצרה היריעה מלפרט את משמעויותיה מהבחינה הנפשית, אך מספיק לציין כי זהו שלב חשוב ברכישת שפה, שבמסגרתו הילד לומד כי המילה מייצגת דבר מה ממשי אולם תכונותיה שונות מתכונותיו ולכן היא אינה תחליף זהה שלו.

זה גם הבסיס הנפשי להתמודדות בריאה עם תוקפנות, כפי שמלמדת האמירה המפורסמת שקבעה כי "האדם הראשון שהשליך לעבר יריבו עלבון במקום חנית, ייסד את הציוויליזציה".

היכולת להבין שהסמל והמסוּמל, קרי הדבר שאותו הוא מייצג, אינם זהים – אינה טריוויאלית ומייצגת התפתחות מנטלית והישג נפשי מן המעלה הראשונה. זה גם הבסיס הנפשי להתמודדות בריאה עם תוקפנות

מנגד, קיימת רמה אחרת של הסמלה, שבה לא מתקיים שום מרווח בין הסמל לבין הדבר שאותו הוא מייצג, וכתוצאה מכך, השניים נתפסים כזהים לחלוטין. במקרה כזה, אם אובייקט מעורר איום כלשהו, אזי הסמל שמייצג אותו נתפס כמאיים באותה מידה. במקרה כזה, אלו המבקשים להכחיד את הדבר שנתפס על ידם כאיום, מאמינים כי אם יעלה בידם להעלים את הסמל, יעלימו בכך גם את המסוּמל המאיים.

אך כל עוד אנחנו מסוגלים להכיר בכך שהסמל והמסומל אינם זהים, אנחנו מבינים שהסמל יכול גם לשנות את משמעותו, או לחילופין – לייצג מסומלים שונים.

קחו למשל את מגן הדוד המוכר לכולנו. האם זהו סמלו של העם היהודי? האם זהו סמלה של מדינת ישראל? גם וגם. אך בה בעת, זהו גם סמל בעל היסטוריה עתיקה בהרבה ובמקור הוא כלל לא סמל יהודי.

מגן דוד כחלק מסמל האגודה התאוסופית – עיטור דלת בבודפשט (צילום: Etan J. Tal, ויקיפדיה)

למעשה, הסמל שמכונה על ידינו מגן דוד, נוצר מאות רבות אם לא אלפי שנים לפני שאומץ על ידי היהדות, והוא מופיע בתרבויות שונות במזרח הקרוב והרחוק כאחד, לעיתים אפילו לצד סמל אחר המוכר לנו בתור צלב הקרס, בימים שבהם עוד זוהה עם הרמוניה ושלום.

בין השאר, מגן הדוד מופיע כסמל קדום בתרבות הנוצרית ובתרבות המוסלמית. האם פירוש הדבר שמי שתולה בימינו את דגל ישראל על מרפסת ביתו כופר ביהדותו? האם מי שמצמיד את הדגל למכוניתו מזדהה בכך כבן דת הנצרות או האסלאם, או אפילו כבן דת ההינדואיזם? ברור שלא.

כל עוד מכירים בכך שהסמל והמסומל אינם זהים, מבינים שהסמל יכול גם לשנות משמעות או לייצג מסומלים שונים. מגן הדוד, למשל, סמל המדינה והעם היהודי, הוא בעל היסטוריה עתיקה ואינו סמל יהודי במקור

באותו האופן, גם הדגל – כל דגל, לצורך העניין – יכול להחליף את משמעותו. הסמל יכול להישאר קבוע בשעה שהמסומל מתפתח, מתעדכן ומשתנה.

מתפללים עטופים בדגלי אוקראינה בכותל המערבי בירושלים, 2 במרץ 2022 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

תושב איחוד האמירויות באבו דאבי עוטה מסכה שעליה דגלי האיחוד, ישראל וארה"ב, בטקס נחיתת טיסת אל על הראשונה מישראל, ב-31 באוגוסט 2021 (צילום: Nir Elias/Pool Photo via AP)

כשאנשים רואים את דגל פלסטין ומזדעקים לקרוא לו דגל אש"ף או מזהים בו קריאה להשמדת ישראל, הם במקרה הטוב לא מבינים, או במקרה הפחות טוב שוללים את התפתחותו של הדגל כסמל.

הם מתעלמים מכך שהפך מדגל של ארגון לדגל של עם ובכך רכש לעצמו תכונות שלא היו מנת חלקו לפני כן. הם מתכחשים לכך שהפך לסמל רב עוצמה, שסביבו עם שלם יכול להתלכד וזהותו הלאומית יכולה להמשיך ולהתגבש.

אלו שמתקיפים את הדגל הפלסטיני ומבקשים להעלים אותו מן המרחב הציבורי, לא למדו דבר – לא מדברי ימי העולם ובוודאי שלא מתולדות המדינה והעם שלהם. הם אינם מבינים שהמתקפה על הסמל מחזקת את המחנה שנושא אותו, ושעצם המתקפה עליו הופכת ל"קריאה אל הדגל".

אלו שמתקיפים את הדגל הפלסטיני ומבקשים להעלים אותו מן המרחב הציבורי אינם מבינים, שהמתקפה על הסמל מחזקת את המחנה שנושא אותו, ושעצם המתקפה עליו הופכת ל"קריאה אל הדגל"

הם עיוורים לכך שכל ניסיון כזה רק מעצים את אלו שנאחזים בסמל; והם בעיקר לא מבינים שאת המציאות אי אפשר להעלים, ולכן כל מי שמבקש לעשות זאת, סופו להתנגש בה חזיתית.

יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני. בעל תואר שלישי מאוניברסיטת בר-אילן. כותב על פוליטיקה וחברה. חי, נושם ומתגורר בתל אביב.