"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל" (יגאל אלון)

אני בא מבית שהצביע למפלגות השמאל. כל זה השתנה עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 – כאשר נודע שערפאת מממן התקפות טרור ותומך במחבלים ובמשפחותיהם (וזאת אחרי שכבר חתם על הסכם אוסלו). לצערנו הרב למדנו על בשרנו את המשפט שהיה הכי שנוא עלינו – כהנא צדק; ואנו ממשיכים ללמוד את זה על בשרנו גם כיום.

רבות נכתב ועוד ייכתב על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אני אישית חושב שאין כאן פתרון, אלא אם יוחלט להתפשר טריטוריאלית. כמובן שכל ניסיון כזה בעבר כבר כשל אינספור פעמים, כולל כאשר אהוד ברק היה מוכן להחזיר 97% מהשטחים – ונענה בסירוב מוחלט.

אני אישית חושב שאין כאן פתרון, אלא אם יוחלט להתפשר טריטוריאלית. כמובן שכל ניסיון כזה בעבר כשל אינספור פעמים, כולל כשברק היה מוכן להחזיר 97% מהשטחים – ונענה בסירוב מוחלט

אבל האם בכלל מגיעה ל"פלסטינים" מדינה? ומאיפה מגיע השם הזה, פלסטין?

מערכה 1 – ג'אהיליה

האזכור הראשון לקיומו של עם בשם "ישראל" במקורות חוץ מקראיים, מופיע במצבת ישראל, שנכתבה בימי פרעה מרנפתח (Merneptah) בשנת 1,209 לפני הספירה (לפני כ-3,200 שנה). אז עדיין היינו שבטים מפוזרים בארץ ישראל, שהייתה תחת שלטון מצרי.

בין המאות ה-9 וה-6 לפני הספירה (לפני 2,800 עד 2,500 שנה) – מלכי אשור ובבל כבשו את ממלכות ישראל ויהודה בסדרת מלחמות, והגלו אותנו החוצה (גלות אשור וגלות בבל). כיבוש נוסף של ישראל ויהודה בוצע על ידי מישע, מלך מואב.

לתיאור ניצחונותיהם הם השאירו תיעודים כתובים באבן המציינים את שמותיהם של מלכי ישראל, שנפלו בשבי או העלו להם מיסים: עמרי, אחאב, חזקיה, יהויכין וכן הלאה. כל השמות הללו, אגב, מופיעים בתנ"ך.

אפשר להמשיך עם עוד ועוד ממצאים ארכאולוגים המוכיחים את קיומנו כאן; אבל הנקודה היא שבכל אותו הזמן, שקדם לאסלאם באלפי שנים (תקופת הג'אהיליה), הערבים עוד ישבו בחצי האי ערב ועבדו אלילים.

במאה ה-7 לספירה צבאות מוחמד כבשו את ישראל ושמו את מסגד אל אקצא על הר הבית ההרוס – בטענה שקרית שמדובר ב"מסג'יד אל אקצא", המוזכר פעם אחת בקוראן (סורה 17, פסוק 1). אבל אפילו גורמים ערבים מודרנים מכירים בכך שאל אקצא לא נמצא בירושלים, אלא בחצי האי ערב.

אפשר להמשיך עם עוד ועוד ממצאים ארכאולוגים המוכיחים את קיומנו כאן; אבל הנקודה היא שבכל אותו הזמן, שקדם לאסלאם באלפי שנים (תקופת הג'אהיליה), הערבים עוד ישבו בחצי האי ערב ועבדו אלילים

אי אפשר לבוא בטענות על שטחים כבושים, כי אי אפשר לכבוש מקום שבו חיים כבר אלפי שנים. למרות גלות אשור, גלות בבל וגלות רומא – תמיד נשארו כאן יהודים, שהיו צאצאי הממלכות הראשונות ואולי אף לפני כן.

מלומד סורי טוען כי אל-אקצא לא נמצא בירושלים:

מערכה 2 – פלשתינה

"פלשתינה" הוא שם יווני-רומאי שניתן לארץ הפלשתים (המאה ה-12 עד המאה ה-7 לפנה"ס), והוא נזכר לראשונה בכתבי הרודוטוס ואריסטו. "סוריה פלשתינה" הוא השם שנתן הקיסר הרומאי אדריאנוס לארץ ישראל, אחרי שכבש אותה מהיהודים במאה ה-2 לספירה (500 שנה לפני האסלאם). זה נעשה כדי להעניש את העם היהודי ולנתק את הקשר שלו לארץ ישראל.

אי אפשר להשתמש בשם היווני-רומאי העתיק "פלשתינה", ולהפוך אותו פתאום למדינה פלסטינית. מעולם לא הייתה מדינה או ישות בשם פלסטין בארץ ישראל. כמו כן, הפלשתים והכנענים אינם אבותיהם של הפלסטינים, וכמובן שגם ישו הנוצרי לא היה פלסטיני כפי שנטען בשנים האחרונות; כל זאת בניסיון להמציא מחדש היסטוריה לא קיימת.

אי אפשר להשתמש בשם היווני-רומאי העתיק "פלשתינה", ולהפכו למדינה פלסטינית. מעולם לא הייתה מדינה או ישות בשם פלסטין בא"י. כמו כן, הפלשתים והכנענים אינם אבותיהם של הפלסטינים, וישו הנוצרי לא היה פלסטיני

אם כבר, אז יש עדויות ארכאולוגיות לקיומה של ממלכת פאלאסטין בצפון סוריה. כל מי שטוען שהוא "פלסטיני" יכול לוותר על האזרחות הישראלית הנוראה שמעיקה עליו – ולקבל אזרחות פלסטינית, ירדנית, סורית, לבנונית וכן הלאה.

אל תאמינו רק לי. מנהיגים ערבים, כולל ערפאת ואסד, אמרו זאת במפורש במשך שנים – אין עם פלסטיני. הנה מישהו שאומר זאת בערבית צחה וברורה ממש לאחרונה, לצד מישהו נוסף (קצת יותר מוכר) שאמר דברים דומים לפני עשרות שנים.

ח"כ לשעבר עזמי בשארה אומר שאין דבר כזה עם פלסטיני:

מערכה 3 – חודיבייה

האסלאם מתיר לעשות הסכמי שלום, רק כדי להרגיע את האויב ואז לתקוף אותו כשהוא לא מוכן. כך עשה הנביא מוחמד לחלק מאויביו במאה ה-7, וכך ממשיכים לעשות כיום גם ראשי ההנהגה הפלסטינית, התנועה האסלאמית והמפלגות הערביות.

לא סתם יאסר ערפאת קרא להסכם עם ישראל "הסכם חודיבייה"; הוא ידע טוב מאוד מה המשמעות, ושידר זאת לעם שלו כדי שיבינו את המסר: "אנחנו עובדים על היהודים".

מצרים לא עשתה לנו תרגיל בסגנון חודיבייה; גם לא ירדן. אבל הפלסטינים עושים זאת כבר עשרות שנים – החל מערפאת וכלה באבו מאזן, שגם הוא חותם על הסכמים ומשלם למחבלים (כמו גם ראשי המפלגות הערביות בכנסת, שדורשים את שחרור "פלסטין" מהכובש הציוני בכל הזדמנות).

האסלאם מתיר הסכמי שלום להרגעת האויב ואז תקיפתו כשאינו מוכן. כך עשה הנביא מוחמד לחלק מאויביו במאה ה-7, וממשיכים לעשות ראשי ההנהגה הפלסטינית, התנועה האסלאמית והמפלגות הערביות

גם אם אי פעם נרצה לעשות כאן שלום – עם דו-פרצופיות כזו, אי אפשר לבוא לישראל בטענות. הדו-פרצופיות הזו מתגלה גם לפני "הנכבה" של 1948 או "הכיבוש" של 1967. גם בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 נרצחו פה יהודים על ידי חוליות מחבלים (פרעות תר"פ עד תרצ"ט). למה? הרי אז לא היה "כיבוש".

עם סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל ב-1948 ותחילת מלחמת העצמאות – ירדן כבשה את יהודה, שומרון ומזרח ירושלים ומצרים כבשה את עזה. הכיבוש הירדני והמצרי נמשך עד 1967, ובמהלכו לא שמענו ולו בדל של "פלסטין" או "שחרור מהכובש".

רק כאשר ישראל החזירה לעצמה את השטחים במלחמת ששת הימים, פתאום התעוררו הערבים ה"פלסטינים" והחלו לדרוש דרישות. אבל ישראל כבשה את ירושלים ויו"ש מהירדנים ואת עזה מהמצרים. לא מה"פלסטינים".

שר הדתות ברש"פ מודה שההסכמים הם במתכונת הסכם חודיבייה:

ביקורת

יש מי שיגיד שאין שום רלוונטיות בין ההיסטוריה שלנו – ובין מציאת פתרון למצב הקיים. אפילו בן גוריון אמר בריאיון ב-1970: אין דבר כזה עם פלסטיני, אבל צריך למצוא פתרון למשבר.

אבל אם אין שום רלוונטיות לטיעונים היסטוריים – מדוע מוכנים לקבל בעיוורון ובצורה אוטומטית את הטיעונים ההיסטוריים של הפלסטינים?

יש שההיסטוריה לא רלוונטית למציאת פתרון למצב הקיים. אפילו בן גוריון אמר ב-1970: אין דבר כזה עם פלסטיני, אבל צריך למצוא פתרון למשבר. אבל אם טיעונים היסטוריים לא רלוונטים, למה של הפלסטינים כן?

אם טוענים שעובדות היסטוריות לא רלוונטיות לתיקון המצב הקיים, אז אין להתייחס גם לטיעון ההיסטורי של בעלות הפלסטינים על שטחי ישראל. או שאולי רק הטיעונים שלנו לא רלוונטיים, והטיעונים של הצד השני מתקבלים אוטומטית ובברכה.

בריג'יט גבריאל מסכמת 1,400 שנות אסלאם:

לסיום

יש כאן מדינה אחת, שכוללת את כולם – גם מיליוני ערבים ישראלים שחלקם הולך לצבא, עושה שירות לאומי ומגיע למשרות בכירות בצבא, במערכת המשפט ובמסדרונות השלטון. לא יהיו כאן עוד מדינות, חד משמעית.

ומה עם הפלסטינים בעזה, ביהודה ובשומרון? כפי שאמרתי בהתחלה, לדעתי אין למצב הזה פתרון. יצחק רבין ניסה; אהוד ברק ניסה; אהוד אולמרט ניסה; אריאל שרון התנתק מעזה וקיבל מדינת טרור; גם דונלד טראמפ ופרופ' מרדכי קידר הציעו הצעות הגיוניות.

נחשו מי סירב סירוב מוחלט, וממשיך לדרוש את שחרור יפו, תל אביב, לוד, רמלה, חיפה ובאר שבע? נחשו מי חותם על הסכמים ביד האחת, וממשיך לממן טרור ביד השנייה?

סקר של המרכז הפלסטיני למדיניות וסקרים, שפורסם במרץ 2022, מצא כי 58% מהפלסטינים לא תומכים בשתי מדינות לשני עמים; כמו כן 44% תומכים במאבק מזוין בישראל כדי לסיים את הכיבוש ולבנות מדינה עצמאית אחת.

יש כאן מדינה אחת, שכוללת את כולם – גם מיליוני ערבים ישראלים שחלקם הולך לצבא, עושה שירות לאומי ומגיע למשרות בכירות בצבא, במערכת המשפט ובמסדרונות השלטון. לא יהיו כאן עוד מדינות, חד משמעית

המקום הזה הוא נוף מולדתם של יהודים, ערבים, בדואים, דרוזים, צ'רקסים, ארמנים, שומרונים ועוד. אבל זה לא אומר שיהיו פה 10 מדינות.

לפלסטינים אין שום עילה לקבל כאן מדינה. פלסטין היא המצאה מפוברקת, ואין שום הצדקה לקיומה – לא היסטורית, לא פוליטית ולא מעשית.

אז למה מוכנים לוותר להם? פשוט מאוד – כי הטרור ניצח. זו הסיבה הפשוטה שהודות לה, בסופו של דבר, ככל הנראה יהיה פה הסדר כלשהו בעתיד.

ברוכים הבאים למוזיאון לתולדות פלסטין:

עמית אדלר הוא איש דיגיטל, גרפומן בלתי נלאה, בעל תואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדע