כמי שרואים את עצמם בני העולם המערבי, נראה לנו שיצירות התרבות שלו כגון ספרות בלשית וקולנוע, הם חלק מההשכלה התרבותית, החברתית וההיסטורית שלנו ושל ילדינו, ומובן שהם חלק מחיינו היום.

אחד הספרים הראשונים שנתתי לילדי לקרוא היה כלבם של בני בסקרוויל של ארתור קונן דויל. אחריו רכשנו גם את כל שאר כתבי שרלוק הולמס מאוגדים ואפילו אחד מצויר. למה? כי ילדים צריכים להכיר ספרי מתח ואין טובה מדמותו של שרלוק הולמס להתחיל בקריאת ספרי מתח.

אחד הספרים הראשונים שנתתי לילדי לקרוא היה כלבם של בני בסקרוויל. אחריו רכשנו גם את שאר כתבי שרלוק הולמס מאוגדים ואפילו אחד מצויר. למה? כי ילדים צריכים להכיר ספרי מתח, ואין טובה מדמותו כדי להתחיל

הידעתם כי בין השנים 1931-1887 (השנה בה נפטר) הסופר קונן דויל הוציא לאור 56 ספרים וסיפורים על דמותו של שרלוק הולמס? הידעתם שכלבם של בני בסקרוויל עובד 6 פעמים לאורך ההיסטוריה הקולנועית משנת 1921 ועד 2002? והוא לא היחיד, לסיפורי שרלוק הולמס נוספים היו עיבודים קולנועיים. הידעתם שסימני ההיכר הידועים ביותר של הולמס: כובע הציידים, המקטרת והביטוי Elementary, My Dear Watson הם בכלל תוצאה של עיבוד קולנועי?

דמותם של זוג הבלשים שרלוק הולמס וד"ר ווטסון היוו השראה גם לתסריטים וספרים של יוצרים אחרים. אבל לא פחות מכך מעניין לגלות כי דמותם היוותה השראה גם ליצירות ופרשנויות ספרותיות ותיאטרליות בישוב העברי לפני הקמת המדינה וכי לשרלוק הולמס מעמד ייחודי בתרבות העברית.

עטיפת תרגום של שרלוק הולמס

כדי להבין כיצד מתחברת מדינת ישראל במזרח התיכון לעולם התרבותי המערבי צריך לחזור לתקופת המנדט, התקופה בה צמח הישוב העברי בתקופת המנדט בפלשתינה-א"י, שראה עצמו חלק מן העולם המערבי. העולים, שרובם המכריע הגיעו מאירופה, ראו עצמם חלק מתרבות זו או שאפו להיות חלק ממנה.

היות שכך, סממני התרבות האירופו-אמריקאית היו חלק מרכזי מעולמם. למשל בתחום האופנה שלטו מכנסיים לנשים, חליפות לגברים, כובעים רחבי תיתורה לנשים, עיצוב השיער והשמירה על מאפייני מראה אירופאים. כל אלו, למרות החום המקומי הכבד.

כך גם בגזרת הבילוי והפנאי, הריקודים הסלוניים היו לבילוי מרכזי לצעירים ומבוגרים בערים. עשרות מועדוני ריקוד ובתי ספר לריקודים סלונים היו בתל-אביב, חיפה וירושלים.

זוג הבלשים שרלוק הולמס וד"ר ווטסון היוו השראה גם ליוצרים אחרים, ומעניין לגלות כי גם ליצירות ופרשנויות ספרותיות ותיאטרליות בישוב העברי לפני קום המדינה. למעשה, להולמס מעמד ייחודי בתרבות העברית

משנות השלושים צצו בתי קפה בהם ישבו אנשים, שתו קפה ושוחחו שיחות תרבותיות אירופאיות. בתי הקפה נקראו בשמות מערביים כמו "הקלוב הכחול", "קרלטון", "אררט", או "הקזינו". בילוי זמין ובמחיר שווה לכל נפש היה הקולנוע, שלווה באכילת לחמנייה בנקניקיה ובקבוק גזוז לפני או אחרי הסרט.

קריאה הייתה אחד מתחומי הבילוי האהובים על הציבור. בסוף תקופת המנדט ראשיתה של מדינת ישראל יצאו לאור כ-80 עיתונים ומגזינים בעברית ועוד עשרות בשפות נוספות. באותה תקופה היה גם ריבוי הוצאות לאור ספרותיות שהביאו לקוראי העברית שלל ספרות טובה מקורית ומתורגמת. כל אלו הפכו לחלק מעולם הדימויים של התרבות העברית.

עטיפת הספר "לעברת את שרלוק הולמס" של ראובן גפני

ד"ר ראובן גפני, ראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית כנרת, חוקר ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשה, וסוגיות שונות של תרבות, דת ולאומיות בארץ ישראל בתקופת המנדט – חקר את שרלוק הולמס בלבוש עברי.

הוא בחן כיצד השפיעה ספרות בלשים זו על הישוב העברי וכיצד שימשה למגוון רחב של דימויים שהעסיקו באותה תקופה את הישוב העברי.

ספרו "לעברת את שרלוק הולמס: פרשיה ספרותית-אידאולוגית מתקופת המנדט" יצא זה עתה בהוצאת יד-בן צבי.

ד"ר ראובן גפני בחן כיצד השפיעה ספרות הבלשים של שרלוק הולמס על הישוב העברי וכיצד שימשה למגוון רחב של דימויים, שהעסיקו באותה תקופה את הישוב העברי

הספר מציג רקע רחב על התפתחות דמותו של שרלוק הולמס ושותפו ד"ר ווטסון בכתיבתו של קונן דויל. הוא מתמקד בתהליך עיברותו ההדרגתי של שרלוק הולמס ותוך כך מציג מעין היסטוריוגרפיה של תרבות הכתיבה הארצישראלית בכלל ושל הספרות הבלשית בפרט.

גפני סוקר את תרגומי הולמס החל משנות העשרים ועד להקמתה של מדינת ישראל. בספרו הוא מציג שלל הוצאות לאור, מתרגמים, מחזאים, סופרים, ועיתונאים שעסקו בשרלוק הולמס. הוא בוחן את המניעים לפעולתם, מהם עולות תפיסות אידיאולוגיות לאומיות, שליחות חינוכית, העדפות אסטטיות ומניעים כלכליים.

מתברר כי לתרגומים היו מטרות: למשל לתרגומו של ז'בוטינסקי, שנערך יחד עם חבריו לתא בשבתו בכלא הבריטי ב-1920, היו מטרות אידאולוגיות מובהקות. לתרגומיו של ישראל אליהו הנדלזלץ (שנערכו בגולה והגיעו לארץ בלעדיו שכן הוא נספה בשואה) היו מטרות חינוכיות פדגוגיות. תרגומו של איתמר בן אב"י שילב בין מטרות עיתונאיות, מוסריות ואידיאולוגיות. והיה גם תרגומו של יונתן רטוש, ששפתו הצעירה הפכה אותו לשוטף וקריא עד שהחזיק מעמד 45 שנה (תרגם בגיל 18).

גפני סוקר את שלל הוצאות ספרים שהיו קיימות אז: עם ניקוד ובלי ניקוד, כריכות קשות וכריכות רכות, תרגומים מרמות שונות וסוגים שונים, הדפסות יקרות וזולות, ספרות מופת וספרות קלה.

מגוון הוצאות לאור שלחו ידן בשרלוק הולמס. החשובה ביניהן היא הוצאת אמנות, אבל גם הוצאות ספרים נוספות עסקו בו כגון: הספר, הספרייה הקטנה, לוין-אפשטיין ויזרעאל.

לתרגומו של ז'בוטינסקי, שנערך עם חבריו לתא הכלא הבריטי ב-1920, היו מטרות אידאולוגיות מובהקות. לתרגומי הנדלזלץ היו מטרות חינוכיות פדגוגיות. תרגום בן אב"י שילב בין מטרות עיתונאיות, מוסריות ואידיאולוגיות

גם על הניסוי החדש בדמותו של שרלוק הולמס, שהחל בראשית שנות השלושים, מספר גפני, כש"ספרית הבלש" הזולה יצרה את דמותו של דוד תדהר – חיקוי עברי של שרלוק הולמס.

מתוך בלוג הספרייה הלאומית: דוד תדהר ודוד אלמוג – הבלשים הפרטיים הראשונים בארץ

אחריה גם הוצאת "הבלש הקטן" – עם דמות שכתב עמנואל הרוסי על עמיצור הילד הבלש, סיפור בלשי ראשון שגיבורו ילד עברי. עמיצור היווה אולי אב טיפוס לחסמב"ה (חבורת סוד מוחלט בהחלט) של יגאל מוסינזון, שהפכה בארץ לרב מכר בקרב ילדי ישראל, בדומה לתהליך שעשה שרלוק הולמס בבריטניה.

הולמס האנגלי נכתב על רקע תקופתו והגיאוגרפיה שלה, בסוף התקופה הויקטוריאנית והתקופה האדורדיאנית, והוא משקף אותה.

התרגומים, הפרשנויות והחיקויים העבריים בפלשתינה נכתבו על רקע הגיאוגרפיה והפוליטיקה של תקופתם והם משקפים את עולם התרבות האידיאולוגי והחינוכי העברי הנבנה. הספר מיועד במיוחד לאוהדי שרלוק הולמס ו/או לאוהבי תקופת המנדט, שיזכו לפרספקטיבה נוספת על דמותו של הבלש הבריטי.

ד"ר אורית יעל (Orit Yaal) היא חוקרת היסטוריה ומגדר בישראל, מתמחה בזוגיות, מיניות ויחסים בין המינים. מרצה במכללת כנרת ובמסגרות אזרחיות בעלת ניסיון רב בהוראת בני נוער. אני מאמינה כי רוב בני האדם טובים, צריך רק לדעת לכוון אותם לשם וחינוך היא הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. קיבוצניקית ופמיניסטית נשואה באושר ואם לארבעה.

מנועי התעמולה והספין של בנימין נתניהו השיגו התבטאות של גדי סוקניק באחד הראיונות ועטו עליה כמוצאי שלל רב. סוקניק הוא אדם עצמאי ולא מייצג שום מפלגה, אבל צבא ההטרלה כבר סימן אותו כשמאלני מתנשא.

מגיש החדשות לשעבר, גדי סוקניק: ״נבחרי הליכוד ברמה נמוכה בהרבה מהנבחרים של יש עתיד. רמה נמוכה של אינטלגנציה, של תרבות, של תרבות שיח״ pic.twitter.com/bYVX2NYBqh

— Ran Boker רן בוקר (@ranboker) June 27, 2022

נתניהו שיחרר גינוי רשמי, שם התייחס להתבטאות כאילו נאמרה על בוחרי הליכוד, כשבפועל היא נאמרה על חברי הכנסת של המפלגה, מירי רגב דחפה את "גזען", למרות שרוב נבחרי המפלגה גברים אשכנזים עשירים, ואמיר אוחנה כבר הביא נימוקים לספרים שכתב נתניהו כאילו הם מעידים על אינטליגנציה גבוהה (היי, ומה לגבי אינטליגנציה רגשית?). וכך הלך הספין ותפח.

מנועי התעמולה והספין של נתניהו השיגו התבטאות ועטו עליה כמוצאי שלל רב. סוקניק אדם עצמאי ולא מייצג שום מפלגה, אבל צבא ההטרלה כבר סימן אותו כשמאלני מתנשא

הבה ננסה רגע לבדוק אינטליגנציה פוליטית. נניח בצד את מחקרים על מנת משכל וזיהוי גאונים לעומת אחרים.

האם נבחרי הליכוד נוהגים באופן תבוני ואינטליגנטי כאשר הם תומכים ללא סייג במהלכיו של נתניהו? האם יש להם אינטילגנציה פוליטית שמסוגלת לקדם את ישראל לעתיד טוב יותר?

"כושר אבחנה בין דבר לדבר". כותב מילון אוקספורד בהגדרת "אינטילגנציה".
האם ישראל כץ, לשעבר שר אוצר, יודע להבדיל בין מדינה עם תקציב חוקי מאושר לבין מדינה שאין לה תקציב מאושר אלא רק המשכי, והיא נאלצת לעצור פרויקטים, מינויים, חוקים, תשלומים ואת כל מערכותיה כיוון שהחוק לא מאפשר להוציא כספים שאין להם אישור בתקציב חוקי?

האם יואב גלנט, שר החינוך לשעבר, יודע להבדיל בין מערכת קורסת לבין רפורמה בשכר המורים?

האם שר הבריאות לשעבר יעקב ליצמן, יודע להבחין בין מצב המחסור בתקנים ומיטות בבתי החולים לבין הכאוס והסכנות הצפויות לציבור בשל כך?

האם השר לשעבר במשרד לביטחון פנים, אמיר אוחנה, הוא אדם תבוני המבין שהיעדר מפכ"ל קבוע במשך שנתיים וחצי פוגע במשטרה, בעצמאותה, בתפקודה המבצעי בלחימה בפשע, ביכולתה להתנגד לפרויקטים מסוכנים כמו החגיגות ההמוניות במירון, או אפשרותה לטפל בזמן במחדלי שב"ס שהובילו לבריחת אסירים מסוכנים?

האם נבחרי הליכוד נוהגים באופן תבוני ואינטליגנטי כאשר הם תומכים ללא סייג במהלכי נתניהו? האם יש להם אינטליגנציה פוליטית שמסוגלת לקדם את ישראל לעתיד טוב יותר?

אם להתבסס על עדויות השרים הללו, הם מצהירים שהם אינטליגנטים וכי סוקניק רק השמיץ. אם כך מהו ההסבר להתנהגותם שאינה מבחינה בסכנות שאליהן הוביל מנהיגם? חמש מערכות בחירות בתוך 3 שנים זה מהלך תבוני של מדינה המונהגת בידי שרים אינטליגנטים?

מהו ההסבר להתנהגות חסרת האחריות, שלפיה הם תומכים בסיפוח, ולמחרת בעסקת המאה שמעבירה שטחים לפלסטינים? מתנגדים למדינה פלסטינית, אבל אם נתניהו יאמר הם מיד יתמכו? תומכים בשת"פ עם רע"ם, אבל למחרת הקמת ממשלת השינוי מכנים את רע"ם תומכי טרור וממשיכים להסביר שאבו יאיר לא ניהל מו"מ עם רע"ם לכניסה לממשלתו?

מהו ההסבר לכך שהם ביחד, כאיש אחד, תומכים בהחלטה להתנגד לכל חוק שמביאה הקואליציה גם אם הוא לטובת כלל אזרחי ישראל? מה אינטליגנטי בהתנהגות הזו?

בבקשה. לכל המכפישים את הממשלה הזו – אתם מוזמנים לשלוח פרחים למי שחיבל בכל החוקים שהיא ניסתה להעביר לטובת האזרחים.
הפרחים לביבי נתניהו וחברי הכת, מירי-אין כאבי בטן-רגב, עידית סילמן, שיקלי, אורבך וח"כ רינאווי.
מקווה שעכשיו אתם מרוצים מהכאוס הצפוי במדינה. pic.twitter.com/WAbtaNxU3f

— listein (@Lihistein) June 21, 2022

מהו ההסבר לכך שהם ביחד, כאיש אחד, תומכים בהחלטה להתנגד לכל חוק שמביאה הקואליציה גם אם הוא לטובת כלל אזרחי ישראל? מה אינטליגנטי בהתנהגות הזו?

מה אינטליגנטי בהפלת חוק למען נאנסות? למען זוגות צעירים? למען המתנחלים ביו"ש – מצביעי הגוש שלהם? מה אינטליגנטי בהתנגדות לחוק המטרו שאמור לשרת את כל אזרחי המדינה ועלותו עשרות מיליארדים?

והדוגמה האחרונה בינתיים, שגריר ארה"ב נאלץ להתחנן בפני כנסת ישראל להצביע לטובת פטור מוויזות לישראלים לארה"ב, הטבה שהוא עומל עליה מאז שנכנס לתפקידו למען האזרחים ועומדת להידחות בגלל האופוזיציה?

תראו מה זה, שגריר ארצות הברית רוצה לעזור יותר לאזרחי ישראל מאשר הליכודניקים. איזה בושה, אין פה שום דבר שאיכפת להם ממנו. כלום https://t.co/gZ5gFkfCr6

— Roee Neuman???????????????? (@NeumanRoee) June 28, 2022

על פניו, גם לאיש שאינו מדען חוקר אינטליגנציה נדמה שאלה מהלכים מוזרים, מסוכנים, חסרי היגיון ובוודאי לא תבוניים.

נבחרי הליכוד סימנו את עצמם בנאמנותם הבלתי מסויגת לנתניהו כאנשים שהניחו בצד את תבונתם. את הכושר להבחין בין דבר לדבר.

יתכבדו נא כל הבכיינים שנפגעו מדברי סוקניק ויגידו: איזה מהלך תבוני, מקורי, מלא השראה ואינטליגנציה ביצעו ממשלות נתניהו לטובת הציבור?

איזה פתרון שאיש לא חשב עליו קודם הם יזמו לטובת אחת מסוגיות הליבה של ישראל: יוקר המחיה, הסכסוך עם הפלסטינים, שבריריות הדמוקרטיה והאיומים עליה ועוד?

מה?
לא שומעים.

יש דוגמה להצעה אינטליגנטית אחת שתמנע אסון במירון, תגרום לחרדים לצאת לעבוד ולהתגייס, תפחית את הביורוקרטיה והמיסים הגבוהים הממררים את חיינו?

יתכבדו הבכיינים שנפגעו מדברי סוקניק ויצביעו על מהלך תבוני, מקורי, מלא השראה ואינטליגנציה שביצעו ממשלות נתניהו לטובת הציבור. איזה פתרון שאיש לא חשב עליו יזמו לטובת אחת מסוגיות הליבה של ישראל?

האנשים האלה במשך שנים עסוקים רק בצרות של מנהיגם, במשפטיו הפליליים ובשרידותם בשלטון.

שום מעשה תבוני למען איכות חיי האזרחים הם לא עשו.
בכיינים חסרי תבונה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

צודקים חברי המחנה הדמוקרטי המצומק באמירתם שהמאבק הקיומי נגד חזרת שלטון הבלהות של נתניהו אינו יכול להצדיק את המשך האפרטהייד ושלילת הריבונות וזכויות האדם ממיליוני הפלסטינים.

אך צודקים גם חברי המחנה הדמוקרטי שמבהירים שאין להרפות מהמאבק באפרטהייד, אך בשום אופן אי אפשר להקטין או למזער את הסכנות העצומות והקיומיות שטמונות בשובו של המחריב הגדול להנהגה.

צודקים האומרים שהמאבק הקיומי נגד חזרת שלטון הבלהות של נתניהו אינו יכול להצדיק את המשך האפרטהייד. אך צודקים גם האומרים שאי אפשר למזער את הסכנות הקיומית שבשובו להנהגה

מול שתי העמדות הללו, מצחיק, עצוב וגם נלעג לראות כיצד מצליח גדעון לוי גם להתנגד לאפרטהייד ולדיקטטורה הצבאית בגדה וגם לתמוך באיש החורבן וההסתה.

אני מבין כמובן את הצורך הנרקיסיסטי של לוי להתבדל מאיזה קולקטיב מדומיין בתוך ראשו כי הוא חושב שזה מגניב. אבל בשל הצורך הנרקיסי להתבדל ולהרגיש חתרן, שוכח העיתונאי שלצד זכותם של הפלסטינים לא לסבול ממשטר מדכא, גם לישראלים יש זכות לא לסבול ממשטר מדכא:

כשם שהפלסטינים אינם צריכים לסבול ממשטר הפרדה גזעני שמשליט על חייהם דיקטטורה צבאית, שולל מהם ריבונות ואזרחות ופוגע בזכויות האדם שלהם – גם הישראלים אינם צריכים לסבול ממשטר סמכותני, מריסוק שאריות המוסדות הדמוקרטיים ומעלייתו של דיקטטור מסית ומשסה שמקיים פולחן אישיות.

הישראלים אינם צריכים לסבול מהעדר אופק כלכלי, מריסוק השירות הציבורי, מקיום כלכלי רעוע, מפערים כלכליים עצומים וקיומיים שגוזרים במידה רבה את גורלו הקיומי הכלכלי של כל תינוק בהתאם ליכולתה הכלכלית של משפחתו, מחוסר יכולת לקנות דירה, מהשתעבדות איומה ומלחיצה לשכר דירה מופרך או למשכנתא לכל החיים, מתרבות כזב מחרידה, מתקשורת חנפנית שעוסקת בתעמולה ופולחן אישיות, משיסוי נגד האזרחים הערבים, מהסתה נגד אזרחים יהודים שמתנגדים לשלטון הריקבון, מהפיכת כל יריב פוליטי לבלתי לגיטימי, מהסתה כוזבת נגד מערכת המשפט, ממינוי שומרי סף נרצעים וחסרי חוליות, מהפיכת כל האזרחים לבני ערובה של נאשם שיודע שהוא יורשע ולכן ירתום את שלטונו לחילוצו ממשפטו הפלילי, ממשטרה גרועה ורקובה ואלימה במוקדים רבים בתוכה, מביזוי היהדות, מאפליית נשים, ממניעת תחבורה ציבורית בשבת (הנפגעים הם עניים ומעמד ביניים. רובנו), מריקון מוסדות דמוקרטיים מכל תוכן, ממינויים כושלים, מקידוש תרבות השקר והעילגות, מדריסת החלש בידי החזק, מהזנחת מערכות הבריאות והחינוך והרווחה, ממכירת נכסי ציבור בנזיד עדשים למתי מעט מקושרים ועשירים, מגזענות אתנוצנטרית כעורה וחמורה ומהעמקת השעבוד של הסוהר הישראלי כל עוד הוא משעבד את האסיר הפלסטיני.

מול שתי העמדות הללו, מצחיק, עצוב וגם נלעג לראות כיצד מצליח גדעון לוי גם להתנגד לאפרטהייד ולדיקטטורה הצבאית בגדה וגם לתמוך באיש החורבן וההסתה

כן, צריך להיאבק בכל ממשלה שמותירה את האפרטהייד בגדה על כנו ואף מעמיקה אותו. וצריך גם לבלום את שובו של הנוכל המשסה שחולל חורבן עצום במדינת ישראל.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.