כמי שרואים את עצמם בני העולם המערבי, נראה לנו שיצירות התרבות שלו כגון ספרות בלשית וקולנוע, הם חלק מההשכלה התרבותית, החברתית וההיסטורית שלנו ושל ילדינו, ומובן שהם חלק מחיינו היום.

אחד הספרים הראשונים שנתתי לילדי לקרוא היה כלבם של בני בסקרוויל של ארתור קונן דויל. אחריו רכשנו גם את כל שאר כתבי שרלוק הולמס מאוגדים ואפילו אחד מצויר. למה? כי ילדים צריכים להכיר ספרי מתח ואין טובה מדמותו של שרלוק הולמס להתחיל בקריאת ספרי מתח.

אחד הספרים הראשונים שנתתי לילדי לקרוא היה כלבם של בני בסקרוויל. אחריו רכשנו גם את שאר כתבי שרלוק הולמס מאוגדים ואפילו אחד מצויר. למה? כי ילדים צריכים להכיר ספרי מתח, ואין טובה מדמותו כדי להתחיל

הידעתם כי בין השנים 1931-1887 (השנה בה נפטר) הסופר קונן דויל הוציא לאור 56 ספרים וסיפורים על דמותו של שרלוק הולמס? הידעתם שכלבם של בני בסקרוויל עובד 6 פעמים לאורך ההיסטוריה הקולנועית משנת 1921 ועד 2002? והוא לא היחיד, לסיפורי שרלוק הולמס נוספים היו עיבודים קולנועיים. הידעתם שסימני ההיכר הידועים ביותר של הולמס: כובע הציידים, המקטרת והביטוי Elementary, My Dear Watson הם בכלל תוצאה של עיבוד קולנועי?

דמותם של זוג הבלשים שרלוק הולמס וד"ר ווטסון היוו השראה גם לתסריטים וספרים של יוצרים אחרים. אבל לא פחות מכך מעניין לגלות כי דמותם היוותה השראה גם ליצירות ופרשנויות ספרותיות ותיאטרליות בישוב העברי לפני הקמת המדינה וכי לשרלוק הולמס מעמד ייחודי בתרבות העברית.

עטיפת תרגום של שרלוק הולמס

כדי להבין כיצד מתחברת מדינת ישראל במזרח התיכון לעולם התרבותי המערבי צריך לחזור לתקופת המנדט, התקופה בה צמח הישוב העברי בתקופת המנדט בפלשתינה-א"י, שראה עצמו חלק מן העולם המערבי. העולים, שרובם המכריע הגיעו מאירופה, ראו עצמם חלק מתרבות זו או שאפו להיות חלק ממנה.

היות שכך, סממני התרבות האירופו-אמריקאית היו חלק מרכזי מעולמם. למשל בתחום האופנה שלטו מכנסיים לנשים, חליפות לגברים, כובעים רחבי תיתורה לנשים, עיצוב השיער והשמירה על מאפייני מראה אירופאים. כל אלו, למרות החום המקומי הכבד.

כך גם בגזרת הבילוי והפנאי, הריקודים הסלוניים היו לבילוי מרכזי לצעירים ומבוגרים בערים. עשרות מועדוני ריקוד ובתי ספר לריקודים סלונים היו בתל-אביב, חיפה וירושלים.

זוג הבלשים שרלוק הולמס וד"ר ווטסון היוו השראה גם ליוצרים אחרים, ומעניין לגלות כי גם ליצירות ופרשנויות ספרותיות ותיאטרליות בישוב העברי לפני קום המדינה. למעשה, להולמס מעמד ייחודי בתרבות העברית

משנות השלושים צצו בתי קפה בהם ישבו אנשים, שתו קפה ושוחחו שיחות תרבותיות אירופאיות. בתי הקפה נקראו בשמות מערביים כמו "הקלוב הכחול", "קרלטון", "אררט", או "הקזינו". בילוי זמין ובמחיר שווה לכל נפש היה הקולנוע, שלווה באכילת לחמנייה בנקניקיה ובקבוק גזוז לפני או אחרי הסרט.

קריאה הייתה אחד מתחומי הבילוי האהובים על הציבור. בסוף תקופת המנדט ראשיתה של מדינת ישראל יצאו לאור כ-80 עיתונים ומגזינים בעברית ועוד עשרות בשפות נוספות. באותה תקופה היה גם ריבוי הוצאות לאור ספרותיות שהביאו לקוראי העברית שלל ספרות טובה מקורית ומתורגמת. כל אלו הפכו לחלק מעולם הדימויים של התרבות העברית.

עטיפת הספר "לעברת את שרלוק הולמס" של ראובן גפני

ד"ר ראובן גפני, ראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית כנרת, חוקר ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשה, וסוגיות שונות של תרבות, דת ולאומיות בארץ ישראל בתקופת המנדט – חקר את שרלוק הולמס בלבוש עברי.

הוא בחן כיצד השפיעה ספרות בלשים זו על הישוב העברי וכיצד שימשה למגוון רחב של דימויים שהעסיקו באותה תקופה את הישוב העברי.

ספרו "לעברת את שרלוק הולמס: פרשיה ספרותית-אידאולוגית מתקופת המנדט" יצא זה עתה בהוצאת יד-בן צבי.

ד"ר ראובן גפני בחן כיצד השפיעה ספרות הבלשים של שרלוק הולמס על הישוב העברי וכיצד שימשה למגוון רחב של דימויים, שהעסיקו באותה תקופה את הישוב העברי

הספר מציג רקע רחב על התפתחות דמותו של שרלוק הולמס ושותפו ד"ר ווטסון בכתיבתו של קונן דויל. הוא מתמקד בתהליך עיברותו ההדרגתי של שרלוק הולמס ותוך כך מציג מעין היסטוריוגרפיה של תרבות הכתיבה הארצישראלית בכלל ושל הספרות הבלשית בפרט.

גפני סוקר את תרגומי הולמס החל משנות העשרים ועד להקמתה של מדינת ישראל. בספרו הוא מציג שלל הוצאות לאור, מתרגמים, מחזאים, סופרים, ועיתונאים שעסקו בשרלוק הולמס. הוא בוחן את המניעים לפעולתם, מהם עולות תפיסות אידיאולוגיות לאומיות, שליחות חינוכית, העדפות אסטטיות ומניעים כלכליים.

מתברר כי לתרגומים היו מטרות: למשל לתרגומו של ז'בוטינסקי, שנערך יחד עם חבריו לתא בשבתו בכלא הבריטי ב-1920, היו מטרות אידאולוגיות מובהקות. לתרגומיו של ישראל אליהו הנדלזלץ (שנערכו בגולה והגיעו לארץ בלעדיו שכן הוא נספה בשואה) היו מטרות חינוכיות פדגוגיות. תרגומו של איתמר בן אב"י שילב בין מטרות עיתונאיות, מוסריות ואידיאולוגיות. והיה גם תרגומו של יונתן רטוש, ששפתו הצעירה הפכה אותו לשוטף וקריא עד שהחזיק מעמד 45 שנה (תרגם בגיל 18).

גפני סוקר את שלל הוצאות ספרים שהיו קיימות אז: עם ניקוד ובלי ניקוד, כריכות קשות וכריכות רכות, תרגומים מרמות שונות וסוגים שונים, הדפסות יקרות וזולות, ספרות מופת וספרות קלה.

מגוון הוצאות לאור שלחו ידן בשרלוק הולמס. החשובה ביניהן היא הוצאת אמנות, אבל גם הוצאות ספרים נוספות עסקו בו כגון: הספר, הספרייה הקטנה, לוין-אפשטיין ויזרעאל.

לתרגומו של ז'בוטינסקי, שנערך עם חבריו לתא הכלא הבריטי ב-1920, היו מטרות אידאולוגיות מובהקות. לתרגומי הנדלזלץ היו מטרות חינוכיות פדגוגיות. תרגום בן אב"י שילב בין מטרות עיתונאיות, מוסריות ואידיאולוגיות

גם על הניסוי החדש בדמותו של שרלוק הולמס, שהחל בראשית שנות השלושים, מספר גפני, כש"ספרית הבלש" הזולה יצרה את דמותו של דוד תדהר – חיקוי עברי של שרלוק הולמס.

מתוך בלוג הספרייה הלאומית: דוד תדהר ודוד אלמוג – הבלשים הפרטיים הראשונים בארץ

אחריה גם הוצאת "הבלש הקטן" – עם דמות שכתב עמנואל הרוסי על עמיצור הילד הבלש, סיפור בלשי ראשון שגיבורו ילד עברי. עמיצור היווה אולי אב טיפוס לחסמב"ה (חבורת סוד מוחלט בהחלט) של יגאל מוסינזון, שהפכה בארץ לרב מכר בקרב ילדי ישראל, בדומה לתהליך שעשה שרלוק הולמס בבריטניה.

הולמס האנגלי נכתב על רקע תקופתו והגיאוגרפיה שלה, בסוף התקופה הויקטוריאנית והתקופה האדורדיאנית, והוא משקף אותה.

התרגומים, הפרשנויות והחיקויים העבריים בפלשתינה נכתבו על רקע הגיאוגרפיה והפוליטיקה של תקופתם והם משקפים את עולם התרבות האידיאולוגי והחינוכי העברי הנבנה. הספר מיועד במיוחד לאוהדי שרלוק הולמס ו/או לאוהבי תקופת המנדט, שיזכו לפרספקטיבה נוספת על דמותו של הבלש הבריטי.

ד"ר אורית יעל (Orit Yaal) חוקרת היסטוריה חברתית ומגדרית. היא משתמשת בתקשורת ההמונים של התקופה כמקור להבנת החברות הנחקרות. להנאתה לומדת כל החיים, לפרנסתה מרצה במכללה אקדמית כנרת, לשלמות נפשה מרצה אקטיביסטית במסגרות אזרחיות (פורום מיכל סלה, מכינות קד"צ), פובליציסטית בעיתונות החופשית ונואמת בכיכרות. בחייה הפרטיים קיבוצניקית, פמיניסטית נשואה ואם לארבעה. מאמינה בשוויון חברתי, כלכלי ופוליטי, כי רוב בני האדם טובים צריך רק ללתת להם את הכלים להראות את הטוב הזה.