ארצות הברית מחדשת את מאמצי התיווך בין ישראל ללבנון כדי למצוא פתרון לסוגיית מאגר הגז הטבעי כריש, אבל למרבה הצער, יש נתונים בסיסיים הקשורים בלבנון שלא מבטיחים הצלחה במאמצי התיווך, והלוואי שאתבדה.

מדוע? מכיוון שהדבר כרוך ברישום גבול ללבנון בכלל וגבול עם ישראל בפרט, וחיזבאללה לא תרשה זאת.

ארה"ב מחדשת את מאמצי התיווך בין ישראל ללבנון כדי למצוא פתרון לסוגיית מאגר הגז הטבעי כריש. אבל למרבה הצער, יש נתונים בסיסיים הקשורים בלבנון שלא מבטיחים הצלחה במאמצי התיווך, והלוואי שאתבדה

לא כל כך ידוע, אבל ללבנון אין גבולות מוכרים. הגבולות שלה הם דה פקטו ולא דה יורה, כי סוריה לא מכירה בלבנון, ומכאן שהיא לא מכירה בגבול בינלאומי שלה. מבחינת סוריה, לבנון היא מחוז סורי, ומכאן – גבולותיה הם גבולות של מחוז ולא של מדינה.

באיחור רב, רק ב-2008, סוריה הואילה לחנוך שגרירות בלבנון, אבל בסער הערבי חזבאללה, הקשור בסוריה, התעלם מן הגבול ופעל משני צדדיו כאילו הם של מדינה אחת.

ההצדקה העיקרית של חזבאללה מדוע אינו מתפרק מנשקו ומשאיר את תפקיד הגנת לבנון לצבא המדינה, היא שזו תנועת מוקאוומה (התנגדות) מול ישראל וזאת ההצדקה לחימוש המסיבי שלה ולא של צבא לבנון הרשמי. מכאן, שהאינטרס שלו היה שללבנון לא יהיה גבול עם ישראל. אם יש גבול מוסכם ומוכר – נשמטת הקרקע מתחת ליומרה שלו להגן על לבנון מפני ישראל.

כאשר האו"ם עצמו קבע את גבול הקבע עם ישראל בשנת 2000 לאחר הנסיגה מלבנון, המציא חיזבאללה את חוות שבעא כדי שיהיה מה לשחרר לצד הכפרים השיעים בגליל העליון.

כעת עולה סוגית רישום הגבול הימי, ושוב חזבאללה לא יאפשר גבולות קבע עם ישראל. הוא אומנם אישר את הגבול הימי עם קפריסין, וזה יכול לשמש תקדים, אבל מכיוון שאין מוקאוומה מול קפריסין, היה לחזבאללה יותר קל לאשר את רישום הגבול.

ההצדקה העיקרית של חזבאללה לא להתפרק מנשקו ולהשאיר את תפקיד הגנת לבנון לצבא המדינה, היא שזו מוקאוומה (התנגדות) מול ישראל ולכן נזקקת לחימוש מסיבי, במקום חימוש צבא לבנון הרשמי

סוגיה נוספת שעולה היא, האם חזבאללה מעוניין בכלל לפתור את משבר האנרגיה של לבנון. מה שחזבאללה רוצה זו אנרכיה מוחלטת של לבנון, כדי להקל על ההתבססות האיראנית בארץ הארזים. וראינו זאת בהקשר של התיווך האמריקאי לשליחת גז ללבנון ממצרים דרך ירדן וסוריה, כלומר: גז ישראלי בלי תווית.

בספטמבר 2021 התכנסו ברבת עמון שרי האנרגיה של ירדן, מצרים, לבנון וסוריה והחליטו על הפעלת צינור הגז הערבי הישן ממצרים לירדן, סוריה ולבנון, כדי לפתור את משבר האנרגיה של סוריה ולבנון. מקור ירדני אמר כבר באותה פגישה כי הוא מטיל ספק אם אפשר בכלל להוציא אל הפועל את ההכרזה החגיגית ואכן, מאז ועד היום לא נעשה דבר לממש את ההחלטה.

על מנת להבין את הרקע שלה, יש לחזור לתנאים של אותה תקופה. דובר אז על שובה של סוריה לליגה הערבית, כלומר: אל חיקם של הערבים. הייתה אמונה כי מהלך כזה ינתק את אסד מן החיבוק האיראני. אם כוונת השימוש צינור הגז הערבי היא להדק את השתייכות סוריה לערבים, מדוע שאיראן תתמוך בזה? חוץ מזה – סעודיה הטילה וטו על שובה של סוריה לליגה הערבית ומכאן שחידוש צינור הגז הערבי ירד מן הפרק.

טכנית, מצרים יכולה הייתה להביא את הגז הזה במכליות של גז מונזל לנמל ביירות, אבל מעשית, חזבאללה לא תרשה למכליות גז מצרי להיכנס לנמל. היא תרשה רק לדלק איראני להיכנס.

לסיכום – רישום הגבול הימי עם ישראל לא עולה בקנה אחד עם המדיניות של חזבאללה לשלול מלבנון גבולות מוכרים, ביחוד עם ישראל. איראן רוצה להעמיק את המשבר הלבנוני, כי ככל שהשבר גדול יותר, כך היא חופשית לפעול באין מפריע במדינת עימות כל כך מרכזית עם ישראל.

האם חזבאללה מעוניין לפתור את משבר האנרגיה של לבנון? הוא רוצה אנרכיה שם, להקלה על ההתבססות האיראנית. ראינו זאת בתיווך האמריקאי לשליחת גז ללבנון ממצרים דרך ירדן וסוריה – גז ישראלי ללא תווית

סעודיה לא מאמינה בכל התיאוריות של ניתוק אסד מאיראן, ומכאן שכל תכנית צינור הגז הערבי ירד מן הפרק.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.