חינוך פוליטי במציאות של חוסר יציבות פוליטית

ספיר סבח מתראיינת, צילום מסך מ"כאן11"
ספיר סבח מתראיינת, צילום מסך מ"כאן11"

המציאות הפוליטית של השנתיים האחרונות והאווירה הציבורית שכולנו חווים כוללת את הפלגנות, השנאה, הלעומתיות והשקר כציר מרכזי בשיח הציבורי. הילדים שלנו גדלים באותה המציאות. הם שומעים/חווים שיח ציבורי עכור, עמוס שנאה, שיסוי ושקר.

המציאות הפוליטית של השנתיים האחרונות והאווירה הציבורית שכולנו חווים כוללת פלגנות, שנאה, לעומתיות ושקר כציר מרכזי בשיח הציבורי. הילדים שלנו גדלים במציאות זו ושומעים שיח ציבורי עכור

למי שעדיין לא שם לב, מדינת ישראל עמוק בתוך שלוש שנים של חוסר יציבות פוליטית. היום-יום מארגן עבור כולנו את סדרי העדיפויות, ובסופו של דבר לא נשאר זמן לעצור ולהסביר לילדים שלנו מה קורה ב/לפוליטיקה שלנו בשנתיים האחרונות.

גם ברגעים הנדירים בהם אנחנו מצליחים לפתח שיח פוליטי עם הילדים שלנו, בדרך כלל הסיטואציה מפעילה תגובות נגד של: "תפסיקו לחפור" לצד תגובות סלידה, הימנעות, זרות והתגוננות.

המשימה לחיזוק הדמוקרטיה ולעידוד חיים אזרחיים פעילים מוטלת על כתפי המורים ובתי הספר. ניהול דיונים בנושאים שנויים במחלוקת מגבירה את מידת הסובלנות של התלמידים, מקדמת ערכים דמוקרטיים, מעמיקה את הבנתם של התלמידים ומגבירה את העניין שהם מגלים בפוליטיקה. כל אלו יחד מעמיקים את האוריינות והמעורבות האזרחית/פוליטית של התלמידים.

אחת הדרכים המרכזיות לפיתוח אוריינות אזרחית היא קיום שיח/דיון פוליטי החושף את התלמידים למציאות המורכבת בחברה הישראלית, פעילות שתסייע לתלמידים בגיבוש זהות אזרחית ופוליטית עצמאית משלהם.

בפועל, זה הרבה יותר מורכב ממה שזה נשמע. מערכת החינוך הממלכתית בישראל נוסדה תוך כדי תהליך של דה-פוליטיזציה, שהתאפיין בהדגשת המאחד והמשותף תוך הימנעות מדיון בנושאים שנויים במחלוקת (מדיניות כור היתוך). כחלק מתהליך זה נדרשו (ועדיין נדרשים) המורים להדגים נייטרליות ולהימנע מלהביע דעות פוליטיות אישיות.

גם ברגעים הנדירים בהם אנחנו מצליחים לפתח שיח פוליטי עם הילדים שלנו, בדרך כלל הסיטואציה מפעילה תגובות נגד של: "תפסיקו לחפור" לצד תגובות סלידה, הימנעות, זרות והתגוננות

תהליך הדה-פוליטיזציה של מערכת החינוך הוביל ל"חינוך סטרילי" לאזרחות, כזה המדגיש לימוד עקרונות מופשטים, אך נמנע מלדון במציאות החברתית/פוליטית/כלכלית בה חיים התלמידים.

"התכנית הלאומית ללמידה משמעותית – השיח החינוכי על נושאים השנויים במחלוקת" (חוזר מנכ"ל משה"ח – הוראה תקפה מ: 11.12.2016) – מגדירה את גבולות הגזרה לשיח פוליטי ראוי בין כותלי בתי הספר: 

"בשיח כזה, בתוך כותלי בית הספר, בקרב עובדי הוראה ותלמידים, הן ביחס לבחירות לשלטון המקומי והן ביחס לבחירות לשלטון המרכזי, יש להבחין בין חינוך לתודעה ומעורבות פוליטית-חברתית ואזרחית, שהוא מותר ואף רצוי, ובין הטפה לתפיסה פוליטית-מפלגתית מסוימת, שהוא פסול ואסור על-פי החוק".

סלידה, הימנעות, אדישות והתגוננות כתגובה (כמעט) אוטומטית לשיח פוליטי – ממחישה את החסך העמוק ממנו סובלים תלמידי ישראל בכל הקשור בחינוך הפוליטי לו הם זוכים בבית בו הם גדלים ובמערכת החינוך.

חינוך במהותו הוא פעולה פוליטית, כל חינוך הוא פוליטי וככזה הוא יכול להיות כוח משמר או כוח הפועל לשינוי. להבנתי, חינוך פוליטי/אזרחי הכרחי להמשך קיומה של ישראל יהודית ודמוקרטית. חינוך לאזרחות במדינות דמוקרטיות נועד להנחיל רעיון משותף של אזרחות אשר יגשר על פערים אתניים, דתיים, לאומיים וסוציו-אקונומיים.

תהליך הדה-פוליטיזציה של מערכת החינוך הוביל ל"חינוך סטרילי" לאזרחות, כזה המדגיש לימוד עקרונות מופשטים, אך נמנע מלדון במציאות החברתית/פוליטית/כלכלית בה חיים התלמידים

באופן כמעט בלתי נתפס, בפעם החמישית (בשנתיים האחרונות) ההנהלה הבכירה במשרד החינוך מנחה את כלל עובדי ההוראה במערכת החינוך הישראלית – מנהלי המחוזות, מנהלי בתי הספר, הבעלויות על מוסדות החינוך, ואחרונים חביבים עובדי ההוראה כמובן – בהנחיות הבאות ("העתק הדבק" מהסבב הקודם): "רענון הנחיות בנושא פעילות פוליטית של עובדי הוראה לקראת הבחירות לכנסת ה-25". עיקרי הדברים מתוך המסמך בציטוט הבא:

"איסורים החלים על כלל עובדי ההוראה, ללא הבדל דרגה ותפקיד ובלא תלות בזהות המעסיק

  1. יש להקפיד שמעשיו או התנהגותו של עובד ההוראה לא יתפרשו כאילו נועדו לקדם אינטרס של מפלגה כלשהי או מועמד מסוים. על עובד ההוראה להביא בחשבון כי עקב מעמדו כעובד הוראה עלול הציבור לפרש התנהגויות או מעשים מסוימים שלו כאילו נועדו לסייע למפלגה כזו או אחרת, או למועמד זה או אחר, ועקב רגישות זו עליו לנהוג משנה זהירות בעניין זה.

  2. עובד הוראה לא יבקר בצורה מעליבה או פוגעת את הכנסת וועדותיה, ובכלל זה חוקים והחלטות שנתקבלו על ידיהם, את הממשלה ומשרדיה ובכלל זה את מדיניותם, במסיבות עיתונאים, בראיון עיתונאי, בנאום במקום פומבי, בשידור, בעיתון, בספר, ברשת האינטרנט או בכל אמצעי מדיה אחר".

ביקורת "מעליבה או פוגעת" היא הגדרה סובייקטיבית והשימוש בהגדרה שכזו בא במטרה להפחיד ולהרחיק את אנשי החינוך מנגיעה בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת. באופן רחב יותר, משרד החינוך מעביר מסרים סותרים שמצד אחד מעודדים מורים לדון בנושאים חברתיים/פוליטיים ומצד שני מזמנת מורים ומנהלים "סוררים" לשימוע. מציאות זו אינה יוצרת מרחב בטוח למורים ואינה מעודדת אותם להיכנס לזירה זו.

לצורך הדגמה, במדינת ישראל ישנו סכסוך רב שנים בין הרוב היהודי למיעוט הערבי אשר משפיע על חיי היומיום ועל המציאות הפוליטית הנוגעים בכולנו. זוהי זירה אחת (מיני רבות) שעל מערכת החינוך לבחון, ללמוד ולקיים דיון ושיח רציניים עם התלמידים. נייטרליות מצד מערכת החינוך בנוגע לשסע הלאומי מסירה אחריות ופוגעת בעיצוב הזהות האזרחית של תלמידי ישראל כולם ומעקבת את היום בו נצליח לאחות את השסע המדמם. 

ביקורת "מעליבה או פוגעת" היא הגדרה סובייקטיבית והשימוש בהגדרה שכזו בא במטרה להפחיד ולהרחיק את אנשי החינוך מנגיעה בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת

בפועל, מדינת ישראל מגבילה את חירות הביטוי של אנשי החינוך ומונעת מהם  עיסוק חינוכי/הוראתי מעמיק בסוגיות החשובות ביותר לכולנו. משרד החינוך לא רק מגביל את מה שמותר למורים לומר בכיתות הלימוד, הוא גם מגביל (בדין) את הדברים שמותר להם להעלות בפרופילים הפרטיים שלהם ברשתות החברתיות (פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם וכולי').

זהו מצב בלתי נתפס! חינוך במהותו מתרחש במרחב של הדגמה. מורים רבים מהססים להדגים בעשייתם פעולה אזרחית/פוליטית או אפילו לנהל שיח פוליטי בכיתה. ההיסוס נובע מקושי ופחד להתמודד עם דעות ותגובות קיצוניות של תלמידים ועם הורים שמתנגדים למעורבות פוליטית של בית הספר.

כתוצאה מכל אלו, דיונים ועיסוק פוליטי נערכים לעתים רחוקות מאוד בין כותלי בתי הספר וזו מציאות שאינה מחנכת ומעודדת להשתתפות פוליטית ומעורבות אזרחית פעילה מצידם של התלמידים.

כזכור, בינואר 2014 ספיר סבח, תלמידה מכרמיאל, התלוננה שהמורה שלה אדם ורטה הביע עמדות רדיקליות במהלך שיעור אזרחות. במכתב ששלחה למשרד החינוך כתבה סבח שעמדת המורה היא בגדר בגידה. המכתב פורסם ברשתות החברתיות על ידי חבר כנסת ובעקבות הפרסום המורה קיבל מכתבי איום על חייו, הוזמן לשימוע במשרד החינוך ופוטר מעבודתו. פרשת ורטה הציתה בשעתו דיון סוער סביב הסוגיה של הגבלת חופש הביטוי של מורים בכיתה. 

היום, פחות ממאה ימים לסבב הבחירות החמישי נראה שקולם של המורים האמונים על חינוך אזרחי/פוליטי הושתק לחלוטין. החינוך הפוליטי הוא הפעילות המתבצעת בבית הספר, שמטרתה פיתוח כישוריו האינטלקטואליים ורגישותו המוסרית של התלמיד, לצורך הפעלתם במצבים המזמינים נקיטת עמדות בעניינים פוליטיים.

חינוך במהותו מתרחש במרחב של הדגמה. מורים רבים מהססים להדגים בעשייתם פעולה אזרחית/פוליטית או אפילו לנהל שיח פוליטי בכיתה, מתוך קושי ופחד להתמודד עם דעות ותגובות קיצוניות של תלמידים והורים

חינוך אזרחי/פוליטי הוא בסיס חיוני בתהליכים שחברה מעודדת במטרה למנוע התגברות נורמות ותהליכים פוליטיים שנוגדים את העקרונות, הערכים וההסדרים המדיניים שביסוד המדינה. ללא שינוי אמיתי שיוביל להעמקת החינוך האזרחי/פוליטי המתקיים בתוך כיתות הלימוד בבתי הספר, מדינת ישראל לא תצליח למנוע את התגברות הנורמות והתהליכים הפוליטיים הנוגדים את העקרונות והערכים שביסוד המדינה היהודית דמוקרטית. בלי חינוך אזרחי/פוליטי אין עתיד למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

נשוי ואב לחמישה. איש חינוך – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנהל קמפוס ברשת החינוך אנקורי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,088 מילים
סגירה