המציאות הפוליטית של השנתיים האחרונות והאווירה הציבורית שכולנו חווים כוללת את הפלגנות, השנאה, הלעומתיות והשקר כציר מרכזי בשיח הציבורי. הילדים שלנו גדלים באותה המציאות. הם שומעים/חווים שיח ציבורי עכור, עמוס שנאה, שיסוי ושקר.

המציאות הפוליטית של השנתיים האחרונות והאווירה הציבורית שכולנו חווים כוללת פלגנות, שנאה, לעומתיות ושקר כציר מרכזי בשיח הציבורי. הילדים שלנו גדלים במציאות זו ושומעים שיח ציבורי עכור

למי שעדיין לא שם לב, מדינת ישראל עמוק בתוך שלוש שנים של חוסר יציבות פוליטית. היום-יום מארגן עבור כולנו את סדרי העדיפויות, ובסופו של דבר לא נשאר זמן לעצור ולהסביר לילדים שלנו מה קורה ב/לפוליטיקה שלנו בשנתיים האחרונות.

גם ברגעים הנדירים בהם אנחנו מצליחים לפתח שיח פוליטי עם הילדים שלנו, בדרך כלל הסיטואציה מפעילה תגובות נגד של: "תפסיקו לחפור" לצד תגובות סלידה, הימנעות, זרות והתגוננות.

המשימה לחיזוק הדמוקרטיה ולעידוד חיים אזרחיים פעילים מוטלת על כתפי המורים ובתי הספר. ניהול דיונים בנושאים שנויים במחלוקת מגבירה את מידת הסובלנות של התלמידים, מקדמת ערכים דמוקרטיים, מעמיקה את הבנתם של התלמידים ומגבירה את העניין שהם מגלים בפוליטיקה. כל אלו יחד מעמיקים את האוריינות והמעורבות האזרחית/פוליטית של התלמידים.

אחת הדרכים המרכזיות לפיתוח אוריינות אזרחית היא קיום שיח/דיון פוליטי החושף את התלמידים למציאות המורכבת בחברה הישראלית, פעילות שתסייע לתלמידים בגיבוש זהות אזרחית ופוליטית עצמאית משלהם.

בפועל, זה הרבה יותר מורכב ממה שזה נשמע. מערכת החינוך הממלכתית בישראל נוסדה תוך כדי תהליך של דה-פוליטיזציה, שהתאפיין בהדגשת המאחד והמשותף תוך הימנעות מדיון בנושאים שנויים במחלוקת (מדיניות כור היתוך). כחלק מתהליך זה נדרשו (ועדיין נדרשים) המורים להדגים נייטרליות ולהימנע מלהביע דעות פוליטיות אישיות.

גם ברגעים הנדירים בהם אנחנו מצליחים לפתח שיח פוליטי עם הילדים שלנו, בדרך כלל הסיטואציה מפעילה תגובות נגד של: "תפסיקו לחפור" לצד תגובות סלידה, הימנעות, זרות והתגוננות

תהליך הדה-פוליטיזציה של מערכת החינוך הוביל ל"חינוך סטרילי" לאזרחות, כזה המדגיש לימוד עקרונות מופשטים, אך נמנע מלדון במציאות החברתית/פוליטית/כלכלית בה חיים התלמידים.

"התכנית הלאומית ללמידה משמעותית – השיח החינוכי על נושאים השנויים במחלוקת" (חוזר מנכ"ל משה"ח – הוראה תקפה מ: 11.12.2016) – מגדירה את גבולות הגזרה לשיח פוליטי ראוי בין כותלי בתי הספר: 

"בשיח כזה, בתוך כותלי בית הספר, בקרב עובדי הוראה ותלמידים, הן ביחס לבחירות לשלטון המקומי והן ביחס לבחירות לשלטון המרכזי, יש להבחין בין חינוך לתודעה ומעורבות פוליטית-חברתית ואזרחית, שהוא מותר ואף רצוי, ובין הטפה לתפיסה פוליטית-מפלגתית מסוימת, שהוא פסול ואסור על-פי החוק".

סלידה, הימנעות, אדישות והתגוננות כתגובה (כמעט) אוטומטית לשיח פוליטי – ממחישה את החסך העמוק ממנו סובלים תלמידי ישראל בכל הקשור בחינוך הפוליטי לו הם זוכים בבית בו הם גדלים ובמערכת החינוך.

חינוך במהותו הוא פעולה פוליטית, כל חינוך הוא פוליטי וככזה הוא יכול להיות כוח משמר או כוח הפועל לשינוי. להבנתי, חינוך פוליטי/אזרחי הכרחי להמשך קיומה של ישראל יהודית ודמוקרטית. חינוך לאזרחות במדינות דמוקרטיות נועד להנחיל רעיון משותף של אזרחות אשר יגשר על פערים אתניים, דתיים, לאומיים וסוציו-אקונומיים.

תהליך הדה-פוליטיזציה של מערכת החינוך הוביל ל"חינוך סטרילי" לאזרחות, כזה המדגיש לימוד עקרונות מופשטים, אך נמנע מלדון במציאות החברתית/פוליטית/כלכלית בה חיים התלמידים

באופן כמעט בלתי נתפס, בפעם החמישית (בשנתיים האחרונות) ההנהלה הבכירה במשרד החינוך מנחה את כלל עובדי ההוראה במערכת החינוך הישראלית – מנהלי המחוזות, מנהלי בתי הספר, הבעלויות על מוסדות החינוך, ואחרונים חביבים עובדי ההוראה כמובן – בהנחיות הבאות ("העתק הדבק" מהסבב הקודם): "רענון הנחיות בנושא פעילות פוליטית של עובדי הוראה לקראת הבחירות לכנסת ה-25". עיקרי הדברים מתוך המסמך בציטוט הבא:

"איסורים החלים על כלל עובדי ההוראה, ללא הבדל דרגה ותפקיד ובלא תלות בזהות המעסיק: 

1. יש להקפיד שמעשיו או התנהגותו של עובד ההוראה לא יתפרשו כאילו נועדו לקדם אינטרס של מפלגה כלשהי או מועמד מסוים. על עובד ההוראה להביא בחשבון כי עקב מעמדו כעובד הוראה עלול הציבור לפרש התנהגויות או מעשים מסוימים שלו כאילו נועדו לסייע למפלגה כזו או אחרת, או למועמד זה או אחר, ועקב רגישות זו עליו לנהוג משנה זהירות בעניין זה.

2. עובד הוראה לא יבקר בצורה מעליבה או פוגעת את הכנסת וועדותיה, ובכלל זה חוקים והחלטות שנתקבלו על ידיהם, את הממשלה ומשרדיה ובכלל זה את מדיניותם, במסיבות עיתונאים, בראיון עיתונאי, בנאום במקום פומבי, בשידור, בעיתון, בספר, ברשת האינטרנט או בכל אמצעי מדיה אחר".

ביקורת "מעליבה או פוגעת" היא הגדרה סובייקטיבית והשימוש בהגדרה שכזו בא במטרה להפחיד ולהרחיק את אנשי החינוך מנגיעה בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת. באופן רחב יותר, משרד החינוך מעביר מסרים סותרים שמצד אחד מעודדים מורים לדון בנושאים חברתיים/פוליטיים ומצד שני מזמנת מורים ומנהלים "סוררים" לשימוע. מציאות זו אינה יוצרת מרחב בטוח למורים ואינה מעודדת אותם להיכנס לזירה זו.

לצורך הדגמה, במדינת ישראל ישנו סכסוך רב שנים בין הרוב היהודי למיעוט הערבי אשר משפיע על חיי היומיום ועל המציאות הפוליטית הנוגעים בכולנו. זוהי זירה אחת (מיני רבות) שעל מערכת החינוך לבחון, ללמוד ולקיים דיון ושיח רציניים עם התלמידים. נייטרליות מצד מערכת החינוך בנוגע לשסע הלאומי מסירה אחריות ופוגעת בעיצוב הזהות האזרחית של תלמידי ישראל כולם ומעקבת את היום בו נצליח לאחות את השסע המדמם. 

ביקורת "מעליבה או פוגעת" היא הגדרה סובייקטיבית והשימוש בהגדרה שכזו בא במטרה להפחיד ולהרחיק את אנשי החינוך מנגיעה בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת

בפועל, מדינת ישראל מגבילה את חירות הביטוי של אנשי החינוך ומונעת מהם  עיסוק חינוכי/הוראתי מעמיק בסוגיות החשובות ביותר לכולנו. משרד החינוך לא רק מגביל את מה שמותר למורים לומר בכיתות הלימוד, הוא גם מגביל (בדין) את הדברים שמותר להם להעלות בפרופילים הפרטיים שלהם ברשתות החברתיות (פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם וכולי').

זהו מצב בלתי נתפס! חינוך במהותו מתרחש במרחב של הדגמה. מורים רבים מהססים להדגים בעשייתם פעולה אזרחית/פוליטית או אפילו לנהל שיח פוליטי בכיתה. ההיסוס נובע מקושי ופחד להתמודד עם דעות ותגובות קיצוניות של תלמידים ועם הורים שמתנגדים למעורבות פוליטית של בית הספר.

כתוצאה מכל אלו, דיונים ועיסוק פוליטי נערכים לעתים רחוקות מאוד בין כותלי בתי הספר וזו מציאות שאינה מחנכת ומעודדת להשתתפות פוליטית ומעורבות אזרחית פעילה מצידם של התלמידים.

כזכור, בינואר 2014 ספיר סבח, תלמידה מכרמיאל, התלוננה שהמורה שלה אדם ורטה הביע עמדות רדיקליות במהלך שיעור אזרחות. במכתב ששלחה למשרד החינוך כתבה סבח שעמדת המורה היא בגדר בגידה. המכתב פורסם ברשתות החברתיות על ידי חבר כנסת ובעקבות הפרסום המורה קיבל מכתבי איום על חייו, הוזמן לשימוע במשרד החינוך ופוטר מעבודתו. פרשת ורטה הציתה בשעתו דיון סוער סביב הסוגיה של הגבלת חופש הביטוי של מורים בכיתה. 

"שעת אפס", גרסת המקור: שמונה שנים אחרי המכתב והסערה, @geula_even הפגישה את ספיר סבח עם המורה שלה לאזרחות מהתיכון אדם ורטה, והרגשות עוד שם | קטע מתוך הכתבה ששודרה ב-#השבועעםגאולה pic.twitter.com/4PrXPwzZVn

— כאן חדשות (@kann_news) January 21, 2022

היום, פחות ממאה ימים לסבב הבחירות החמישי נראה שקולם של המורים האמונים על חינוך אזרחי/פוליטי הושתק לחלוטין. החינוך הפוליטי הוא הפעילות המתבצעת בבית הספר, שמטרתה פיתוח כישוריו האינטלקטואליים ורגישותו המוסרית של התלמיד, לצורך הפעלתם במצבים המזמינים נקיטת עמדות בעניינים פוליטיים.

חינוך במהותו מתרחש במרחב של הדגמה. מורים רבים מהססים להדגים בעשייתם פעולה אזרחית/פוליטית או אפילו לנהל שיח פוליטי בכיתה, מתוך קושי ופחד להתמודד עם דעות ותגובות קיצוניות של תלמידים והורים

חינוך אזרחי/פוליטי הוא בסיס חיוני בתהליכים שחברה מעודדת במטרה למנוע התגברות נורמות ותהליכים פוליטיים שנוגדים את העקרונות, הערכים וההסדרים המדיניים שביסוד המדינה. ללא שינוי אמיתי שיוביל להעמקת החינוך האזרחי/פוליטי המתקיים בתוך כיתות הלימוד בבתי הספר, מדינת ישראל לא תצליח למנוע את התגברות הנורמות והתהליכים הפוליטיים הנוגדים את העקרונות והערכים שביסוד המדינה היהודית דמוקרטית. בלי חינוך אזרחי/פוליטי אין עתיד למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

נשוי ואב לחמישה. איש חינוך – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנהל קמפוס ברשת החינוך אנקורי.

הדמוקחרטא היחידה במזרח התיכון חוגגת. הלב מתרחב בגאווה והתקשורת כמרקחה. ושוב פריימריז ועסקנים קטנים עם רשימות מומלצים כמו זו של התעשייה האווירית, כפי שצייצה דפנה ליאל כתבת N12. כל העמדות תפוסות בפוזיציה הקבועה, מי לדמוקרטיה ומי לנתניהו, המשתנה הכי קבוע בפוליטיקה מאז המאה שעברה. הפעם התחדש בהדחת ליכודניקים חדשים מהתנועה בחשד לערעור על מעמדו. הליכוד שלו מהבית.

הדמוקחרטא היחידה במזרח התיכון חוגגת. הלב מתרחב בגאווה והתקשורת כמרקחה. כל העמדות תפוסות בפוזיציה הקבועה, מי לדמוקרטיה ומי לנתניהו, המשתנה הכי קבוע בפוליטיקה מאז המאה שעברה

ובכל זאת נפל דבר, מהפך ב"עבודה". דור חדש וצעיר הכולל נשים בצמרת והוא מחליף את הוותיקים. מי שחשב שזה ישנה פוזיציה, התבדה. "העבודה" מתנדנדת בין ארבעה לחמישה מנדטים אבל סופגת אש כמו הענק שהייתה, ושוב יוצא השד הישן והטוב מבקבוק השמפניה הוורודה. השד העדתי זה כמו סמי הכבאי, תמיד נותן שירות.

רשימת העבודה לכנסת תפסה את נאמני הר הבית הקיסרי עם הביבי ביד אבל חיש קל התעשתו וחזרו לעצמם. ינון מגל וחרב צייץ תירוץ מעודכן:

"האשכנזים של מפלגת העבודה בחרו בנעמה לזימי".

ניאצו לו את קודשי באבא ביבי. גדי טאוב לפניו הזהיר מפני ריבונות של "אליטה פוסט-לאומית קטנה", מאוד כואב לדוקטור בצד שמאל. ואבישי בן חיים של ביבי מסדר מחדש את הקוביות שהתפזרו ומתנבא שתהיה "בריחת מצביעים בשמאל כשהמנהיג מזרחי", כאילו עמיר פרץ לא דבק באורלי לוי בת דוד לוי ששדדה מנדטים מ"העבודה" והעבירה לבן השכונות נתניהו, השורשים המזרחיים של אבא שלה.

מנגד גם העיתונאי הוותיק יוסי ורטר מ"הארץ" מאוכזב מרשימת העבודה לכנסת שבצמרתה צעירים, עם רוב לנשים, ומסיבות אחרות ולא פחות תמוהות. "אין בה שמות מרשימים או כוכבים מבחוץ שיעניקו לה את הזוהר שחסר לה או הארשת הממלכתית שהביאו ותיקיה עמר בר-לב ונחמן שי".

מתפקדי העבודה בעטו את בר לב ושי לפנסיה, והותירו רשימה נטולת ניסיון https://t.co/pMs4eWXF9w

— Haaretz הארץ (@Haaretz) August 10, 2022

עד שמפלגת העבודה נחלצה מנשל הקשישים כדי להיוולד מחדש לעתיד שונה, הוא אוחז בזנבה ומנער. זכותי לקטר, אף אני קשישה, אבל בניגוד אליו אני שמחה לראות מפלגה שמנסה להתנער מעפר ונותנת לצעירים הזדמנות. כי גם אם תיכשל, תדע שניסתה ולא התחדשה קוסמטית כמו הקונקורנציה בליכוד, נתניהו.

אב"ח מתנבא שתהיה "בריחת מצביעים בשמאל כשהמנהיג מזרחי", כאילו עמיר פרץ לא דבק באורלי לוי בת דוד לוי, ששדדה מנדטים מ"העבודה" והעבירה לבן השכונות נתניהו, השורשים המזרחיים של אביה

עכשיו נתניהו בקרב חייו מול לפיד, סימבה מיש עתיד מול האריה שהיה ראש ממשלה במאה הקודמת ומאז מסרב לפרוש לבינגו ולבילוי עם הנכדים. אפילו הילדZ נשלח למיאמי, זה מבגר אותו וגם מפריע לאמא להתחפש לאבא ולחזור לשלטון.

ראיתם אותו? חדש מהניילונים, קבבון ארוז בחליפה מהארון של ג'יימס פאקר, שיערו צבוע אפור-ורד בר ועל אפו רכובים משקפיי פריד אל עטרש. זה מאוד מצעיר אותו. ניסו לשווק אותו מגניב ויצא שנדליר. הזקן שיצא מהחלון ונעלם, חזר ולא יודעים מה יש לו, פעם מתדלק בתחנת דלק, פעם בועט בכדורגל וכמעט עפה לו הנעל כולל הרגל, בגילנו יש בעיות ברכיים, אבל הוא מורכב מחדש ואם לא ניזהר, בקרוב נראה אותו מוציא את התחת מחלון של מכונית נוסעת. כזה צעיר מגנוב, תבחרו בו.

ליכודניקים? יש לי מסר חשוב עבורכם >>https://t.co/5TGLNW4H4y pic.twitter.com/wpwTSTN17S

— Benjamin Netanyahu (@netanyahu) August 8, 2022

הזוהר העממי הליכודי שכה חסר לעיתונאי יוסי ורטר ולעוד כמה מאוכזבי העבודה שמספרם מתרבה מבחירות לבחירות, אינו אלא זוהר נכלולי שעוטף את המועמדים לפריימריז בליכוד וכה חסרים במפלגה שהקימה את המדינה. אתם יודעים, כל החגיגה העממית שהתקשורת, כמו הדוד המביך בחתונה, אוהבת לסקר בכתבות צבע שדומות זו לזו כדיסטל לזרקא, ראיתם אותם מחוללים? מין עממיקו שכזה.

כשאתה פוגש ישראלי בחו"ל: pic.twitter.com/d3pom7RXfb

— אורי צייטלין (פה וי כחול) (@uriel_tzaitlin) August 10, 2022

לא יודעים מה יש לו, פעם מתדלק בתחנת דלק, פעם בועט בכדורגל וכמעט עפה לו הנעל כולל הרגל, בגילנו יש בעיות ברכיים. אם לא ניזהר, בקרוב נראה אותו מוציא את התחת מחלון של מכונית נוסעת. כזה צעיר מגנוב

הקסם האפל של הדילים, קניית קולות בכסף שמחליף ידיים ותוצאה בשטח, כמו ח"כ לשעבר ציון פיניאן, לא נורא ששכחתם, שהודה כי נישא לכנסת על כנפי דילים קנויים. וגם ירון מזוז שהיה ח"כ כי השקיע בתבונה והפציע בכנסת כח"כ חלומות שהגשים את חלום הדמוקרטיה: כל אחד, אבל כל אחד יכול להיבחר בעבור חופן שקלים.

פתאום אתה מבין למה רשימת הרצים לפריימריז נראית כמו קלסתרון בתחנת המשטרה הקרובה. חוץ מבועז ביסמוט שזה עיוות אחר. עד לפני דקה ישב בפאנל של חדשות 12 כשגריר נתניהו במהדורת השבת, אם כי רק דוברי ג'יבריש הבינו מה הוא סח, כל השאר נשארו עם "נתניהו" ו"אם יורשה לי". והורשה לו ביג טיים, דני קושמרו היה רק סרח עודף שכיוון את התנועה במהדורה.

והנה, בעבודה יש חדש, אין לדעת לאן זה יוביל, אולי לשום מקום ואולי אלה בכלל פרפורי גסיסה, אבל הוותיקים נבעטו החוצה ובמקומם הגיעו, אללי, צעירים מדי. גם לי חסרים כמה זקנים כמוני שיירדמו על כיסאות עור הצבי בכנסת שלא פעם היא שיכון ותיקים (אהלן בנימין, באה לפה הרבה?) או עיר מקלט למי שסרח, אם אתה בליכוד, מפלגה נקייה מנשים אם אתה בש"ס, או סידור עבודה אם אתה בטלן ויש לך בכיס כמה דינרוס למתווך עם לב ציוני שיארגן לך את הפריימריז בליכוד.

עד לפני דקה ביסמוט ישב בפאנל חדשות 12 כשגריר נתניהו, אם כי רק דוברי ג'יבריש הבינו מה הוא סח. כל השאר נשארו עם "נתניהו" ו"אם יורשה לי". והורשה לו ביג טיים, קושמרו היה רק סרח עודף שכיוון את התנועה

נתניהו, בפרץ של ניקיון כפיים, הוציא ראש מקופת השרצים ודרש שלא יבחרו במועמד דוד לניאדו שהורשע בעבר בפריצה לבית קשישה, תקיפת שוטר ותקיפת אישה. בטעות, היא פשוט התנגדה. מצד שני נתניהו צודק, זה מרגיז. מה רע בשוחד מרמה והפרת אמונים בטעם של פעם?

למה לניאדו לא ראוי? כי הורשע בגין פריצה? אולי גם לו תפרו תיקים? למה אתה מגונן על הפרקליטות כשזה לא נוגע אליך? ומה עם ארז תדמור שהורשע בגין גניבת אמל"ח? זה פחות חמור מפריצה? איך אתה מדרג את הקו המוסרי של הפשיעה בליכוד? @netanyahu pic.twitter.com/Wk4zblcp36

— Barak cohen – ברק כהן (@barak1cohen) August 9, 2022

שלא לדבר על טענת ח"כ ימינה יום טוב כלפון, שנתניהו הציע לו שריון לשתי קדנציות ותפקיד שר אם יערוק לליכוד, אבל אלה בטח שמועות. נתניהו שלנו? אין מצב. גם אורלי לוי התנדבה לשים את מטבעות החסד של אבא על הגיליוטינה של באבא ביבי.

התחקיר של העיתונאית יולן כהן בחדשות 12 על הדילים תמורת כסף בפריימריז לליכוד נדחף למורד המהדורה כמו ילד שמתביישים בו. אפילו לא הטריחו את הפרשנים ירון אברהם ודפנה ליאל, לא נעים להביך אותם, או את עמית סגל שמגיב על כל ניד עפעף מצד שמאל, וכל סקר בחירות שהוא מעלה מלווה בעוויתות לא רצוניות שמעידות על מצבו של נתניהו בסקרים. אם סגל מרחף מעל הכיסא נתניהו יציב, ואם נפלו פניו – יאיר לפיד יכול להזמין אספרסו וללגום ברעש. עמית סגל הוא ברומטר מדוייק להשפעת קרני לפיד על ציפורני נתניהו.

לנוכח התחקיר אפילו אבישי בן חיים של ביבי רק ביבי ושום דבר פרט לביבי, התנודד רגע כמו ואזה על קצה שולחן, וחזר לתורת הגזע העברי:

"הם עדיין רודפים בלי רחמים את ישראל השנייה ומנהיגיה ומשתמשים בסטריאוטיפ האנטי-מזרחי המנמיך והעברייני ובהפצתו ככלי מרכזי לדה לגיטימציה".

ולא שוכח הפנייה לעמוד הנכון בספרו כי בכל זאת, צריך למכור סחורה.

התחקיר של העיתונאית יולן כהן בחדשות 12 על הדילים תמורת כסף בפריימריז לליכוד נדחף למורד המהדורה כמו ילד שמתביישים בו. אפילו לא הטריחו את הפרשנים ירון אברהם ודפנה ליאל, לא נעים להביך אותם

לכולם יש משהו למכור. החגיגה בעיצומה, בואו בהמוניכם, רק היום, רק אתמול ושלשום ומחר מחרתיים. תתמודדו.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

מחיר בקבוק 1.5 ליטר של קוקה-קולה עומד במרכז מחלוקת משפטית סוערת שהוכרעה זה עתה בבית המשפט העליון. הסוגיה היא מחיר מונופוליסטי מופרז, והשלכותיה גדולות בהרבה ממחיר הבקבוק (שנע בין 8 ל-12 ש"ח).

מדובר בקביעת מדיניות להכרעות בלא מעט תובענות ייצוגיות המתייחסות למחירים מופקעים, והיא עשויה, כך יש לקוות, להשפיע על החלטות התמחור של מונופולים גדולים בעת שהם קובעים את המחיר לצרכן בישראל.

מחיר בקבוק 1.5 ליטר של קוקה-קולה עומד במרכז מחלוקת משפטית סוערת שהוכרעה זה עתה בביהמ"ש העליון. הסוגיה היא מחיר מונופוליסטי מופרז, והשלכותיה גדולות בהרבה ממחיר הבקבוק (בין 8 ל-12 ש"ח)

עניינו של פסק-דין גפניאל הוא בטענת התובע שמחיר הקוקה-קולה גבוה באופן בלתי הוגן ונקבע תוך ניצול מעמדה המונופוליסטי של החברה המרכזית לייצור משקאות.

את מה שרשות ההגבלים לא תעשה גם עוד עשר שנים, עושים עורכי הדין הפרטיים. סחתיין ענק לעורכי הדין רונן גרשט, אופיר נאור ושחר בן מאיר על ההישג המדהים הזה, בלי ציניות.
ביהמ"ש אישר תביעה ייצוגית נגד קוקה קולה על גביית מחיר מופרז https://t.co/zcRxB5yWYz via @calcalist

— Shaul Amsterdamski (@amsterdamski2) January 16, 2019

בית המשפט העליון אישר עקרונית את האפשרות לתבוע מהמונופול להחזיר לציבור את עודף המחיר שגבה מעל למחיר תחרותי, והורה על המשך הדיון בבית המשפט המחוזי לבירור העובדות.

הלכתו של בית המשפט העליון היא לא פחות מאשר בשורה. עד לאחרונה ניתן לתבוע ספק מונופוליסטי על מחיריו רק אם הם טורפניים, כלומר נמוכים מעלויות הייצור. קיים קונצנזוס שמחיר שאינו מכסה את העלויות הוא מחיר הפסד הנובע מהתנהגות אסטרטגית במטרה לאלץ את מתחרי המונופול לצאת מהשוק. לא כך הוא הדין כאשר מדובר במחיר גבוה. כאשר מונופול קובע מחיר גבוה, ההנחה היא שיזמים עיסקיים יזהו הזדמנות להיכנס אל השוק ולהציע לצרכן מחיר תחרותי. גישה זו מניחה ש"השוק יעשה את שלו" ולכן אין עילה להתערב.

בית המשפט העליון אישר עקרונית את האפשרות לתבוע מהמונופול להחזיר לציבור את עודף המחיר שגבה מעל למחיר תחרותי, והורה על המשך הדיון בבית המשפט המחוזי לבירור העובדות

הבעיה היא שהתיאוריה הכלכלית לא תמיד עובדת. במציאות הישראלית אנו מוצאים שווקים ריכוזיים ומחירים גבוהים שלאחרונה הולכים ומאמירים. בהשוואה לסל קניות ממוצע במדינות ה- OECD, מדינת ישראל נמצאת מזה שנים בפער לא מחמיא של כעשרים אחוזים כלפי מעלה. כלומר, הצרכן בישראל משלם עוד 20% בהשוואה לחבריו במדינות המפותחות. במוצרי טואלטיקה הפער הוא גדול יותר ועומד על 42%.

אירופה, חלוצה כתמיד בתחום דיני התחרות, יודעת להציב ליצרנים מונופוליסטיים תמרור עצור כנגד מחירים מופקעים. בפסק דין ותיק משנת 1978 בענין United Brands הורה בית הדין האירופאי לטרוף מידי ענקית הבננות האמריקאית הכנסות עודפות, שכן הסתבר שזו גבתה מחיר גבוה בהרבה במדינות אירופאיות "חזקות" (כמו גרמניה) בהשוואה למחירים במדינות "חלשות" (כמו אירלנד), וזאת ללא שונות בעלויות הייצור.

ארצות-הברית, לעומת זאת, מקדשת מדיניות ליברטיאנית ולא מתערבת במחירים. ידועה אמרתו של השופט השמרן סקליה בפרשת Trinko, לפיה מחירים מונופוליסטיים הם שם המשחק, וזה מה שדוחף את העסקים ליזום ואת הכלכלה קדימה.

אלא שמחירים מופרזים לא תמיד דוחפים את הכלכלה קדימה. הרגולטור הראשון שהכיר בכך אצלנו הוא פרופ' דיויד גילה, שפרסם בשנת 2014 גילוי דעת בתפקידו כממונה על ההגבלים העיסקיים, וקבע כי מחיר מופרז מהווה ניצול לרעה של מעמד המונופול. ואולם הדברים נותרו בגדר תובנה בלבד, שכן בשנת 2017 התחלף גילוי הדעת בעמדת הממונה מיכל הלפרין, שציננה את השימוש בעילה למקרים חריגים "הדוקרים את העין"; עד היום, רשות התחרות לא מצאה אף מקרה של מחירים דוקרי עיניים בישראל.

פסק-דין גפניאל מייצר מסלול חדש ועצמאי, שכן הוא מאפשר לצרכנים ערניים לתבוע במישרין את המונופול המפריז, ללא תלות ברשות.

הממונה על ההגבלים לשעבר מיכל הלפרין, ציננה את השימוש בעילת מחיר מופרז של מונופול למקרים חריגים "הדוקרים את העין"; עד היום רשות התחרות לא מצאה אף מקרה של מחירים דוקרי עיניים בישראל

השאלה הקשה בסוגייה היא, אם דרושה התערבות על מנת לתקן כשלים תחרותיים או שיש לתת לכוחות השוק לפעול בעצמם. כב' השופטת ענת ברון אימצה גישה מתערבת-זהירה, והורתה על מבחן דו שלבי:

1. בשלב ראשון, יש לקבוע אם המונופול גובה מחיר גבוה באופן משמעותי מהמחיר התחרותי. זו איננה שאלה פשוטה והיא מצריכה חישוב והערכה. ניתן להיעזר במבחנים שונים: מבחן העלויות, מבחן ההשוואה למוצרים מתחרים ומבחן הרווחיות של המונופול.
2. בשלב שני יקבע אם המחיר המופרז הוא גם בלתי הוגן, ונטל ההוכחה עובר למונופול. המונופול יוכל להוכיח שיש הצדקה למחיר המופרז, למשל אם השקיע באופן חריג, אם קיים סיכון רב בפעילות העסקית, או שהציבור מפיק מהמוצר היקר תועלת מיוחדת.

האפשרות לגבות מחיר-מופרז-אך-הוגן מצביעה על גישה זהירה, המעדיפה אי התערבות על פני התערבות שגויה, שעלולה להחליש תמריצי ייצור. כמו כן, מחיר גבוה מהווה סיגנל שהשוק כדאי ליזמים, ולכן קיימת תקווה שבסופו של דבר כוחות השוק יפעלו לתיקון המחיר הגבוה.

המשק הישראלי שונה מכלכלות אחרות – הוא קטן וריכוזי ודוחף להיווצרות מונופולים. אנו רואים זאת בבירור בענף המזון החיוני לכל משק בית, ואשר מאופיין מזה שנים במונופולים גדולים. דו"ח מרכז המחקר של הכנסת עמד על כך שנתח השוק של חמש קמעונאיות המזון הגדולות בשנת 2019 עמד על 67.3%. ה- big five שלנו הם אותם שמות מוכרים: תנובה, שטראוס, אוסם, החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, יוניליוור ישראל.

לא קיים פתרון קסם להתמודד עם מצבים של העדר תחרותיות. אפשרות טובה היא להנמיך חסמי כניסה, למשל על דרך של ביטול מכסים ומגבלות יבוא. ואולם דו"ח מבקר המדינה לשנת 2020 הראה שהפחתת מכס לא תמיד מגולגלת לצרכן, בשל התופעה של יבואנים בלעדיים. ולמרות המחאה החברתית המפורסמת של קיץ 2011, לא נוכל לסמוך על חרם צרכנים כגורם מרסן. לכן, לפעמים אין ברירה, אלא לומר למונופול שהמחיר שלו עבר את הגבול.

המשק הישראלי שונה מכלכלות אחרות – הוא קטן וריכוזי ודוחף להיווצרות מונופולים. אנו רואים זאת בבירור בענף המזון החיוני לכל משק בית, ואשר מאופיין מזה שנים במונופולים גדולים

יש לזכור שקוקה-קולה אינה עוד מוצר "סטנדרטי". למרות שהמשקה אינו נמנה על מוצרי בריאות, הוא ממשיך להיות מדורג גבוה מזה עשרות שנים ברשימות המותגים החזקים ביותר, בין השאר הודות לאסטרטגיות פרסום ושיווק מרשימות. קוקה-קולה אינו רק משקה; הוא אייקון של תרבות גלובלית. זהו מעמד מחייב. יש להסתכל על מקרה קוקה-קולה כמקרה לדוגמה המכוון את רשות התחרות בישראל לעצב מדיניות פרו-אקטיבית, ותמרור אזהרה למונופולים הגדולים: להישמר מפני חמדנות מחירים יתרה.

ד"ר איריס סורוקר היא שופטת בדימוס, מנהלת מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה במסלול האקדמי המכללה למינהל.

ד״ר דנה נייער היא חוקרת במרכז חת לחקר התחרות והרגולציה, מתמחה ביזמות, עסקים קטנים, כלכלה התנהגותית, וקבלת החלטות. בעלת תואר ראשון במשפטים ופסיכולוגיה מאוני' ת"א, תואר שני במנהל עסקים מאוני' ת"א ותואר שלישי במנהל עסקים מאוני' בן גוריון.