בזמן הזה, כשהשחר עולה בעזה על מצע רקטות והפצצות אינספור, אני רוצה לכתוב על המחיר שמשלמת ישראל ושאינו קשור ישירות לסבלם של תושבי העוטף ושל הערים הנמצאות באזורי הפגיעה הפוטנציאליים.
כשהשחר עולה בעזה על מצע רקטות והפצצות אינספור, אני רוצה לכתוב על המחיר שמשלמת ישראל ושאינו קשור ישירות לסבלם של תושבי העוטף ושל הערים הנמצאות באזורי הפגיעה הפוטנציאליים
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
אני מתאפק לא לכתוב ישירות על עזה, הכלא הגדול בעולם, שנמקה תחת אגרוף הפלדה של ישראל. נדמה לי שיש ישראלים רבים שפשוט אינם רואים את סבלם של העזתים. אם הם רואים, הם אומרים לעצמם "אז שייפטרו מהטרוריסטים האלה ויעזרו לעצמם!". יש גם כאלו שיגידו בשקט, "עדיף הילדים שלהם מהילדים שלי". אלה כאלה עיוורים למציאות האיומה בה חיים העזתים ולהשפעתה הישירה של ישראל על המציאות הזו. אני רוצה לכתוב על העיוורון הזה ועל השלכותיו הקשות על ישראל עצמה.
הוא בולט במיוחד במבצע הנוכחי, "עלות השחר". יחודו של המבצע הזה טמון בינתיים בהתהוותו. באופן שבו התגלגל לכדי "מבצע" של ממש. הזיכרון שלנו קצר כאן, ובכל זאת נדמה שמבצע כזה עוד לא ממש היה. בדרך כלל מתעוררת ישראל למבצע חדש אחרי תקופה של מתיחות מורגשת בינה ובין חמאס. המתיחות הזו מלווה במסרים גלויים, בפעולות עוינות משני הצדדים, בנאומים ובפרשנויות המעידים של הגעת "הזמן הזה בשנה". התרגלנו כאן לנצחיות הסבבים אבל נעים לנו לחשוב שלכל "סבב" כזה יש סיבה חשובה ודחופה.
מה הסיבה הזו? היא מוצגת לעתים קרובות כ"הקצנה" מהצד הפלסטיני. ההקצנה הזו באה, באופן טבעי, בניגוד לרצונה של ישראל במה שאנחנו מגדירים "שלום". אפילו בעיניהם של אלו שלא רוצים שלום או עצמאות פלסטינית, ישראל נתפסת כמי שמבקשת לטפח יציבות.
מולה עומד "הטרור". לפעמים הוא פלסטיני-לאומי, כזה שנאבק על הקמת מדינה פלסטינית. לפעמים הטרור הוא אסלאמי או אנטישמי (או גם וגם) וכל מטרתו היא הרג יהודים. איך שלא יהיה, הטרור לא הגיוני כי הוא דוחה את קיומה של ישראל. מדינה פלסטינית תילחם בנו עד חורמה; משמידי היהודים לא ינוחו עד שיזרקו את כולנו לים.
התרגלנו כאן לנצחיות הסבבים אבל נעים לנו לחשוב שלכל "סבב" כזה יש סיבה חשובה ודחופה. היא מוצגת לרוב כ"הקצנה" מהצד הפלסטיני, שבאה, באופן טבעי, בניגוד לרצונה של ישראל ב"שלום"
אם הייתה סיבה כזו הפעם, היא הייתה מעורפלת מאד. ישראל עצרה במחנה הפליטים ג'נין את באסם סעדי, איש הזרוע המדינית של הג'יהאד האסלאמי. הוא הוצג בתקשורת כ"מוח" מאחורי הפיגועים וניסיונות הפיגוע שיוצאים לאחרונה מן המחנה. יכול להיות. בדיקות שערכתי לא מראות סיבה מבצעית למעצר שלו, שלווה גם בהשפלה פומבית.
נגרר על הרצפה בין הברזלים: כך נעצר בכיר הג'יהאד האסלאמי בג'נין: בתיעוד פלסטיני שפורסם ברשתות החברתיות נראה שייח באסם א-סעדי נופל על הברזלים, קם בהוראת לוחם ובהמשך נגרר על ידו. פלסטינים רבים רואים במעצר השפלה ובמערכת הביטחון חוששים מהסלמה… https://t.co/7seLPOPBFH #חדשות #חדשות24
— חדשות 24 (@israelnews_247) August 2, 2022
בעקבות המעצר של סעדי החליטה ישראל שהג'יהאד האסלאמי צפוי להגיב. ממידע ששוחרר לתקשורת, המעריכים בישראל חשבו שמדובר בירי טיל נ"ט לתוך ישראל. עשרות כטב"מים הועלו לשמי עזה כדי "לצוד" את חוליית הנ"ט לפני שתירה. החוליה לא נמצאה.
כאן מגיע חלק עוד יותר מעורפל. אחרי יממה של ניסיונות כושלים למצוא את החולייה, ישראל חיסלה את תייסיר אלג'עברי. אלג'עברי היה איש הג'יהאד הבכיר ברצועה (מנהיג הארגון והאחראי על הביטחון בו נמצאים באיראן). גם הוא היה איש פוליטי ולא מבצעי. חיסולו לא מנע שום פיגוע. אם כבר, חיסולו חיזק את אנשי הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי, אלה שדוחים את הרעיון של הקלות ברצועה תמורת שקט.
גם אלג'עברי היה איש פוליטי ולא מבצעי. חיסולו לא מנע שום פיגוע. אם כבר, חיסולו חיזק את אנשי הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי, אלה שדוחים את הרעיון של הקלות ברצועה תמורת שקט
מדוע חוסל אלג'עברי? אני אהמר בזהירות על אחת משתי סיבות (ואולי על שתיהן גם יחד):
- הראשונה היא שהוא צץ בין הכוונות הצה"ליות בעקבות הדי מתקפת הכטב"מים של צה"ל. כאשר בכיר כזה נראה פתאום יש פרוטוקולים מבצעיים שמורים על חיסולו. כך חוסל אחמד ג'עברי, "רמטכ"ל חמאס", בפעולה שהובילה למבצע עמוד ענן.
- הסיבה השנייה לחיסולו היא שצה"ל היה זקוק ל"הישג" בעקבות כישלון ציד חוליית הנ"ט ובכלל. המצב בגדה ובג'נין מתדרדר מדי יום. יכול להיות שבצה"ל חשבו שמכה לג'יהאד האסלאמי תחזק גם את מגמות ההתייצבות בחמאס. זה לא כל כך משנה. צה"ל רצה לשים נקודה בסוף משפט. בעיניים צה"ליות, חיסול הוא נקודה מצוינת.
מה אין כאן? שני רכיבים בולטים של המציאות. ראשית, אין כאן כל כך פלסטינים. את כל המבצע הזה ישראל מנהלת עם עצמה. ישראל עצרה, ישראל נערכה, ישראל חיסלה, ישראל מפציצה. הפלסטינים הם ניצבים בהפקה שלנו. כמובן שהג'יהאד האסלאמי עוסק בטרור ובמאבק אלים נגד ישראל. אבל זה המצב מאז ומעולם. דבר לא השתנה באופן מהותי שמניח בסיס למתקפה ישראלית גורפת כל כך, על שלל השלכותיה.
שנית, אין כאן שום עתיד או אפשרות להתפתחות. יש כאן מערכת בטחון שהצלחה בעיניה היא סימון "וי" על עוד שם שנעצר או חוסל, על עוד בית שנהרס, על עוד עמדה שהותקפה.
מה אין כאן? שני רכיבים בולטים של המציאות. ראשית, אין כאן כל כך פלסטינים. את כל המבצע הזה ישראל מנהלת עם עצמה. ישראל עצרה, ישראל נערכה, ישראל חיסלה, ישראל מפציצה. הפלסטינים הם ניצבים בהפקה שלנו
כל הפעולות הללו אינן מובילות לדבר פרט לפעולה הבאה. המערכת לא מחויבת לניצחון או להכרעה וגם לא להגנה או בלימה. המערכת מחויבת לפיצוצים. המשמעות היא שלמערכת יש מעט מאד מושג, אם בכלל, איך המלחמה שנגזרת מפיצוץ כזה מסתיימת, או אפילו מה קורה אחרי הפיצוץ עצמו.
שוב, המבצע הנוכחי הוא דוגמה מצוינת. היה ברור למערכת שבעקבות המעצר תגיע תגובה. התגובה לא התממשה. מה עשתה המערכת? חיסלה את תייסיר אלג'עברי. פתאום, הכנה מתועדת לפעולת תגמול נקודתית הפכה למתקפה רבתי בכל עזה. מדוע כל זה קורה? כי עד שאין פיצוץ/חיסול/מעצר אי אפשר להפסיק.
הבעיה היא שבמצב עניינים כזה אין פרופורציות ואין השלכות. האזרחים יושבים ימים ארוכים בסגר? זה בסדר, כי המערכת צריכה לחסל את ___ (השלימו את החסר). בעקבות החיסול שבא בעקבות המעצר נורות רקטות? זה נזק שאפשר לעמוד בו כדי להשיג את היעד שהוא חיסול עוד n+1 "בכירים". נדמה שאין שום בעיה לזמן עשרות אלפים למילואים, לסגור כבישים, לשלם פיצויים ולשבש חיים של מדינה שלמה ולהסביר את כל הענין ב"עצרנו את X וחיסלנו את Y והנחתנו מכה ניצחת על ארגון Z".
אבל כשלשנייה נחלצים ממחול השדים של הדוברים והפרשנים הצבאיים, משהו טוב קרה בעקבות כל החיסולים הללו? הם משפיעים לחיוב על חייו של מישהו? לא רק שהתשובה לשאלות הללו שלילית, אלא את ההשפעה ההפוכה אפשר לראות גם בעין בלתי מפורשנת.
משהו טוב קרה בעקבות כל החיסולים הללו? הם משפיעים לחיוב על חייו של מישהו? לא רק שהתשובה לשאלות הללו שלילית, אלא את ההשפעה ההפוכה אפשר לראות גם בעין בלתי מפורשנת
כל "סבב" כזה הופך את המצב לחמור וחסר תקווה יותר. כל "סבב" מעמיק את ההבנה שישראל (כרגע לא אכפת לי מהפלסטינים) לא מעוניינת בפתרון אלא בהמשך מחיקת שמות מן הרשימה שיושבת באגף המודיעין של צה"ל ועוברת באופן שוטף לשטח. אין הצלחה וכישלון פרט לרשימה הזו. אין התקדמות ונסיגה פרט לרשימה הזו. לכן גם לא יכולה להיות הכרעה וודאי שאף דעה לא יכולה להשתנות. מה שהיה (הרשימה) הוא שיהיה (הרשימה).
זה מקור העיוורון בו פתחתי את הדיון. זה לא מפתיע שאנחנו לא רואים את הפלסטינים. העיניים שלנו הן עיניו של ה-terminator, מחשבות חישובים ומודדות מרחקים ומשלימות משימות. העיניים שלנו לא רואות עתיד עבורנו, לא רואות הקשר, לא רואות אפשרויות. העיניים שלנו לא רואות יותר מה"סבב" הבא וגם לא יותר מהאיום הנצחי. העיניים שלנו לא מסוגלות לקלוט התפתחות או שינוי. רק המוכר והידוע נקלט ברשתיות שלנו וכל מה שאיננו כזה הוא מטרד שצריך לסלק. ובעצם, גם את המוכר והידוע אנחנו כבר מתקשים לראות.
חזרנו על המנטרות שלנו – "אין ברירה"; "ישראל רוצה שלום"; "אנחנו מסלימים כדי להילחם בהסלמה" – כל כך הרבה פעמים עד שרק הן נראות בבירור. כל מה שחורג מן הקלישאות החבוטות שאנחנו יורים על אוטומט כבר שקוף עבורנו. רק את עצמנו אנחנו רואים, אבל את עצמנו כקלישאה. המבצע הנוכחי הוא, כאמור, דוגמה מובהקת. ישראל עצרה ובתגובה ישראל תקפה ובתגובה ישראל חיסלה. רק אז הפלסטינים נכנסו למשחק.
אם זה המצב, איך נראה את הפלסטינים? המוות וההרס שישראל זורעת בקרב אזרחים, המצור שלא נפסק מעולם על עזה, הכיבוש ועוולותיו, כל אלו שקופים. כל תמונה של אזרחים פלסטיניים הרוגים או בניינים פלסטיניים הרוסים מראה לנו את האזרחים והבניינים שייהרסו בצד שלנו אם לא "נמנע" את זה מראש.
זה לא מפתיע שאנחנו לא רואים את הפלסטינים. העיניים שלנו הן עיני ה-terminator, מחשבות חישובים ומשלימות משימות. העיניים שלנו לא רואות עתיד עבורנו, לא רואות הקשר, לא רואות אפשרויות
גם כשאנחנו רואים את הפלסטינים, סולפסיסטים שאנחנו, הם נראים לנו כמו הצגה שמועלה לכבודנו. העיוורון הזה, שמבצע "עלות השחר" מדגים באופן מוחשי ממש (שגם עיוור יכול "לראות"), לא תומך חיים.
דוקטור אורי גולדברג הוא מומחה לחקר איראן המודרנית ותנועות מהפכניות באסלאם השיעי. הוא כותב וחושב על אמונה, פוליטיקה, בייסבול ועוד לא מעט דברים, ומשוכנע שהכל קשור להכל. הוא מלמד בביה״ס לממשל באוניברסיטת רייכמן בקורסים שקשורים לאסלאם רדיקלי, לזהויות וליחסים בין דת ואלימות. אוהב לקרוא ולצלם תמונות של שמש מציצה ומשתקפת ולבלות עם ילדיו. רוב הזמן הוא בטוויטר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אתה מפספס שהג'יהאד הוא ארגון שכול מטרתו זה לפגוע במדינת ישראל. אם החמאס הוא ארגון ששולט ברצועה, ששיקולים כלכלים של פרנסת העזתים עומד מול עיניו (ולכן כנראה גם לא הצטרף למבצע), הרי הג'יהאד הוא פשוט טקאבל-מייקר, שמטרתו היחידה היא השמדת ישראל.
מעולה שיישאר קטן, מדוכא, עם הרתעה חזקה.
ברור לי שזה לא יחזיק יותר משנה-שנתיים במקרה הטוב. אני מאוד מרוצה שישראל נותנת מכה חזקה ומיד מחפשת לסיים את המבצע. אני מרוצה שישראל פתחה את מספרי העזתים שעובדים בישראל – אם כי לא בטוח שזו פוליסת ביטוח.
אבל להכות בג'יהאד? אין מצווה גדולה יותר.
כתוב בצורה מגמתית מיד, שפוגעת במסר ומעוררת (בי) אנטגוניזם.
המטרה של צה"ל היא להגן על תושבי המדינה. כדי לעשות זאת צריך למנוע פיגועים, ולעצור את מי שמוביל את קידומם. אני מאמין שלא סתם הוחלט לסגור צירים בדרום, אחרת היו עושים זאת כל הזמן.
המסקנה הגדולה יותר נכונה ומקובלת עלי, חלקית – בהיעדר הובלה מדינית הגישה המובילה היא של הצבא, שפשוט עושה את תפקידו (ואין לי תלונות אליו).
למה המסקנה מקובלת עלי חלקית בלבד? מפני שכל המלינים, והכותב בהם, אינם מציעים חלופה. השלטון ברצועה הוא של ארגון טרור, שמאותגר ע"י ארגון טרור אחר קיצוני ממנו. מה אם כך ניתן לעשות כדי להגן על תושבי עזה, ותושבי הדרום, המסכנים? מה החלופה?
ליבי על תושבי עזה.
אבל אזכיר לכותב הנכבד מערכת הסכמים שמוכרת לישראלים כ"הסכמי אוסלו".
אם זכרוני אינו מטעה אותי, בשנים שאחרי ההסכם הייתה פריחה כלכלית גם באיו"ש וגם באזח"ע.
ושוב, אם זכרוני אינו מטעה אותי, מי ששבר את הכלים לא היה הצד שהכותב הנכבד מלין עליו.
מובן מאליו שרבים שהאמינו (לטעמי נעשה איוולת, אבל זו זכותם) בתבליך, שינו דעתם על מי שקוראים לעצמם פלסטינים.
חובת ההוכחה לא עלינו אלא על הצד השני.