ח"כ עידית סילמן (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)
אוליבייה פיטוסי/פלאש90

הסיכון של עידית סילמן

החוק לא מחייב את סילמן להתפטר - אבל אם לא תעשה זאת, היא משאירה את גורלה בידי ועדת הבחירות ● בעבר, קיבלו ראשי הוועדה החלטות שונות - מחשין שדחה בקשת פסילה על הסף, דרך ביניש שדחתה בצורה מנומקת, ועד הנדל שקיבל החלטה הקובעת כי הוועדה תוכל לפסול ח"כ גם אם לא הוכרז כפורש ● סילמן יכולה להמר, אבל עשויה למצוא את עצמה מחוץ למערכת הבחירות כליל ● פרשנות

אין שום הוראה חוקית המחייבת את ח"כ עידית סילמן להתפטר מהכנסת, כדי לוודא שתוכל להתמודד בבחירות הקרובות במסגרת רשימה אחרת, ולא "ימינה" שהגיעה לקיצה. כנ"ל גם לגבי ח"כ אלי אבידר, שפרש מ"ישראל ביתנו" ועסוק בימים אלה בהקמת מפלגה עצמאית משלו.

ובכל זאת, ההערכה היא שבימים הקרובים תתפטר סילמן מכהונתה בכנסת, ואבידר עצמו כבר הגיש את התפטרותו שלשום (שני), במסגרת ניהול הסיכונים הפוליטי שהם עורכים, במטרה להישאר על הגלגל.

זהירותם של השניים נובעת מהחלטה של השופט ניל הנדל מדצמבר 2019 בכהונתו כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית המאפשרת, למעשה, ליו"ר הוועדה לפסול ח"כ מלרוץ לכנסת.

למעשה, קיים חשש כי בעת הגשת רשימות המועמדים לוועדת הבחירות ב-15 בספטמבר, ייקבע כי עקב העובדה שכל אחד מחברי הכנסת הללו לא התפטר מהכנסת היוצאת – על אף שעזב את סיעתו ובחר להתמודד בבחירות במסגרת רשימה אחרת – הרי שיש לראות בכל אחד מהם "חבר כנסת שפרש מסיעתו", ולפסול אותם מהתמודדות בבחירות.

אלי אבידר מודיע במסיבת עיתונאים על התפטרותו מהכנסת, 15 באוגוסט 2022 (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)
אלי אבידר מודיע במסיבת עיתונאים על התפטרותו מהכנסת, 15 באוגוסט 2022 (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)

הנה ההוראות הרלוונטיות בחוק ובפסיקה שהובילו אותם למסקנה הזו.

סעיף 6א לחוק יסוד הכנסת, שנחקק לאחר ימי "התרגיל המסריח" של שנת 1990, מיועד להיאבק בתופעה הפוליטית העכורה, של חברי כנסת המקבלים טובות הנאה בדמות תפקידים ומינויים, או הבטחות לטובות הנאה עתידיות, בתמורה להצטרפותם לסיעה אחרת במהלך כנסת מכהנת.

סעיף זה קובע כי חבר כנסת שפרש מסיעתו ולא התפטר מכהונתו בכנסת בסמוך לכך, לא יוכל לכהן בכנסת הבאה אחריה במסגרת סיעה המיוצגת בכנסת הנוכחית.

סעיף 61 לחוק הכנסת מעניק לוועדת הכנסת את הסמכות להכריז על ח"כ כפורש מסיעתו. מהסעיף הזה עולה לכאורה כי הסמכות הבלעדית להכריז על ח"כ כפורש מסיעתו, מצויה בידי ועדת הכנסת.

אך האומנם זה באמת המצב? לאורך השנים הובעו עמדות שונות בשאלה הזו. הסיבה לכך היא הוראה הקבועה בסעיף 63 לחוק הבחירות לכנסת, הקובעת כך: "רשימת מועמדים שאינה מנועה מלהשתתף בבחירות לכנסת (…) ושהוגשה כהלכה (…) תאשר אותה הוועדה המרכזית".

ועדת הבחירות לכנסת ה-22 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
ועדת הבחירות לכנסת ה-22 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

מאז נחקקו, ההוראות הללו שימשו גורמים פוליטיים שונים בניסיון לפסול את יריביהם מלהתמודד בבחירות, בטענה שאלה הפרו את ההוראה המחייבת ח"כ להתפטר מהכנסת בסמוך לפרישתו מסיעתו, ולפיכך הם מנועים מלהתמודד בבחירות הבאות במסגרת מפלגה קיימת.

המצב הפשוט יותר הוא מצב שבו ועדת הכנסת הכריזה על חבר כנסת כפורש, אך הוא לא התפטר מהכנסת. מצב מורכב יותר הוא כאשר אין החלטה כזו של ועדת הכנסת, אך בכל זאת מוגשת עתירה לוועדת הבחירות המרכזית בדרישה לפסול את מועמדותו.

המצב הפשוט יותר הוא מצב שבו ועדת הכנסת הכריזה על חבר כנסת כפורש, אך הוא לא התפטר מהכנסת. מצב מורכב יותר הוא כאשר אין החלטה כזו של ועדת הכנסת, אך בכל זאת מוגשת עתירה לוועדת הבחירות

לפי גישה זו, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית מוסמך לקבוע כי חבר כנסת פרש מסיעתו – אף שוועדת הכנסת לא קבעה כך – על יסוד הסעיף המדבר על "רשימת מועמדים שהוגשה כהלכה".

השאלה הזו בדיוק הופנתה אל השופט מישאל חשין, ששימש יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-16, בשנת 2003.

באותה מערכת בחירות החליטה ח"כ יעל דיין, שכיהנה בכנסת היוצאת כח"כ מטעם סיעת העבודה, להתמודד במסגרת רשימת מרצ. ח"כ שאול יהלום (המפד"ל) פנה לחשין וטען שעצם בחירתה להתמודד ברשימה אחרת מהווה פרישה מסיעתה.

מישאל חשין, שופט בית המשפט העליון לשעבר, ב-2011 (צילום: קובי גדעון/פלאש90)
מישאל חשין, שופט בית המשפט העליון לשעבר, ב-2011 (צילום: קובי גדעון/פלאש90)

חשין התייעץ עם היועצת המשפטית לכנסת דאז, עו"ד אנה שניידר, ושניהם הסכימו כי עצם המעבר להתמודד במסגרת רשימה אחרת איננו מהווה פרישה מסיעה, כמשמעותו של מונח זה בסעיף 6א לחוק יסוד הכנסת.

לעומת ההחלטה הלקונית של חשין, השופטת דורית ביניש, שכיהנה בשנת 2006 כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-17, התמודדה בצורה רחבה יותר עם השאלה הזו שהונחה לפתחה.

לעומת ההחלטה הלקונית של חשין, השופטת דורית ביניש, שכיהנה בשנת 2006 כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-17, התמודדה בצורה רחבה יותר עם השאלה

בבחירות אלה עברו כמה מבכירי מפלגת העבודה – שמעון פרס, חיים רמון ודליה איציק – לשורות מפלגתו החדשה של ראש הממשלה דאז אריאל שרון, שפרש מהליכוד והקים את "קדימה".

גוף המתקרא "המוסד לבירור עתירות" של מפלגת העבודה פנה לביניש בטענה שמעברם למפלגה החדשה מהווה פרישה מסיעת העבודה, ולפיכך יש לפסול אותם מהתמודדות.

ביניש הייתה צריכה להכריע בכמה שאלות: האחת, האם החלטת ועדת הכנסת להכריז על ח"כ כפורש משכללת את הפרישה או רק "מצהירה" על פרישה שאפשר שהתקיימה עוד קודם לכן; והשנייה, האם ליו"ר ועדת הבחירות יש סמכות מקבילה לזו של ועדת הכנסת להכריז על ח"כ כפורש.

דורית ביניש בעת כהונתה כנשיאת בית המשפט העליון, 2008 (צילום: נתי שוחט/פלאש90)
דורית ביניש בעת כהונתה כנשיאת בית המשפט העליון, 2008 (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

עמדות הייעוץ המשפטי לממשלה ולכנסת נחלקו בשאלות האלה: הכנסת ביקשה להותיר את הקביעות הללו בידי הכנסת בלבד, היועמ"ש ביקש לראות ביו"ר ועדת הבחירות כסמכות מקבילה, נוכח הוראת סעיף 63 לחוק הבחירות.

עמדת הלשכה המשפטית של הכנסת היא עקבית לאורך השנים, ולפיה עצם מעברו של חבר כנסת להתמודד בבחירות הבאות בסיעה אחרת, אינה מהווה כשלעצמה "פרישה מסיעה" המחייבת התפטרות מהכנסת היוצאת.

זאת, בעיקר נוכח הוראת סעיף 57א לחוק הבחירות, הקובע כי "לא ייעשה הסכם ולא תינתן התחייבות הבאים להבטיח מקום ברשימת מועמדים לכנסת לחבר כנסת מסוים או לקבוצת אנשים" אלא אם הדבר נעשה במסגרת 90 הימים שלפני הבחירות.

ובמילים אחרות – החוק מתיר לעשות "דילים" הכוללים שיבוץ ח"כ ברשימה לכנסת בשלושת החודשים שלפני הבחירות.

ביניש הכריעה כי אין בידה, כיו"ר ועדת הבחירות, סמכות להכריז על ח"כ כפורש, וסמכות זו נתונה כל-כולה בידי ועדת הכנסת. המשמעות: אם ועדת הכנסת לא קיימה את ההליך לשם הכרזה על ח"כ כפורש, לא ניתן יהיה לפסול אותו מרשימה המוגשת לוועדת הבחירות המרכזית, רק מן הטעם שפרש מסיעתו – בין אם פרישה זו נלמדת מדילוגו ממפלגה אחת לאחרת או מכל סיבה אחרת.

ביניש הכריעה כי אין בידה, כיו"ר ועדת הבחירות, סמכות להכריז על ח"כ כפורש, וסמכות זו נתונה כל-כולה בידי ועדת הכנסת. המשמעות: אם ועדת הכנסת לא הכריזה על ח"כ כפורש, לא ניתן יהיה לפסול אותו מרשימה

ועדת הכנסת דנה בבקשת ימינה להכריז על עמיחי שיקלי כפורש, 25 באפריל 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
ועדת הכנסת דנה בבקשת ימינה להכריז על עמיחי שיקלי כפורש, 25 באפריל 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

נימוקה של ביניש עוסק בחשיבותה של זכות היסוד להיבחר, בשיקולי ודאות משפטית ומניעת ספקות, וכן בנימוק פרקטי שקשה להתווכח איתו.

לדבריה, אם תינתן האפשרות בידי יו"ר ועדת הבחירות לפסול מועמד נוכח העובדה שפרש מסיעתו, פירוש הדבר יהיה לא רק שיימנע מאותו מועמד מלהתמודד ברשימה חדשה אלא מהתמודדות בכלל. זאת, מאחר שבמועד שבו תתקבל החלטת יו"ר ועדת הבחירות – כבר יחלוף המועד האחרון להגשת רשימות מועמדים לוועדה.

"שלילת הזכות להיבחר באופן מוחלט היא ללא ספק תוצאה קיצונית ובלתי מידתית שאין להשלים עמה בנסיבות אלה", כתבה ביניש בהחלטתה.

על החלטתה של ביניש הוגשה עתירה לבג"ץ. העתירה נדחתה מבלי לקבוע הלכה שיפוטית בסוגיות שבהן עסקה ביניש, וזאת מהסיבה הפשוטה שבלי קשר להכרזה על פרס, רמון ואיציק כפורשים או לא – ממילא אין מחלוקת שהם התפטרו מהכנסת. השופטים ציינו כי אף שההתפטרות נעשתה 45 ימים לאחר הפרישה וההצטרפות ל"קדימה", עדיין היא נחשבת להתפטרות "בסמוך" לפרישה.

עמדה הפוכה מזו של ביניש הציג השופט ניל הנדל, ביושבו כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-23 בשנת 2020.

יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, ניל הנדל (צילום: הדס פרוש/פלאש90)
יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, ניל הנדל (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

בדצמבר 2019 פנה להנדל היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון, בבקשה שייתן הכרעה מוקדמת, שתהיה תקפה ביחס לכלל סיעות הכנסת, בשאלה האם ח"כ שבחר להתמודד במסגרת מפלגה אחרת ייחשב לפורש. במסגרת זו נדרש הנדל לאותה סוגיה שבה עסקה ביניש ב-2006, והיא השאלה האם הסמכות להכריז על ח"כ כפורש נתונה גם בידי יו"ר ועדת הבחירות.

הנדל חולל מהפכה, כשקבע כי "החוק אינו שולל מגורם אחר [מאשר ועדת הכנסת] את הסמכות לדון, ולו באופן אגבי, בסוגיית הפרישה". לדבריו, "יש למנוע מצב שבו, למשל, חבר כנסת פורש מסיעה באופן גלוי, מצהיר על פרישתו קבל עם, אך לנוכח אי-התכנסותה של ועדת הכנסת יש בידו להפר את החוק ולהתמודד ברשימה שבה נאסר עליו לפי חוק להתמודד".

"יש למנוע מצב שבו, למשל, חבר כנסת פורש מסיעה באופן גלוי, מצהיר על פרישתו קבל עם, אך לנוכח אי-התכנסותה של ועדת הכנסת יש בידו להפר את החוק ולהתמודד ברשימה שבה נאסר עליו לפי חוק להתמודד"

עם זאת, הנדל סייג את קביעתו המהפכנית. הסמכות שבידי יו"ר ועדת הבחירות איננה, לדבריו, "סמכות מקבילה" לזאת של ועדת הכנסת. יו"ר ועדת הבחירות אף אינו יכול לקבוע סטטוס של ח"כ כפורש, אלא רק להחליט האם שמו נכלל "כהלכה" ברשימת מועמדים בראי סוגיית הפרישה.

לכן, ועדת הבחירות תכריע בנושא רק כאשר אין כל קביעה של ועדת הכנסת בסוגיית פרישתו של אותו ח"כ. לא יהיה מצב של קביעות סותרות. הנדל הוסיף כי יו"ר ועדת הבחירות יכריע רק במקרים שאינם גבוליים אלא מובהקים, מאחר שאין בידו לקיים "הליך הוכחות" שיטתי.

בשאלה השנייה – שעניינה האם ח"כ שעבר להתמודד בתקופת בחירות במסגרת מפלגה אחרת ייחשב פורש – בחר הנדל לא לעסוק. לדבריו, הכללים בעניין זה צריכים להיקבע על ידי הכנסת ולא על ידי ועדת הבחירות, ובוודאי לא בהחלטה עקרונית שאינה קשורה לעובדות של מקרה קונקרטי.

גדי יברקן במרכז הליכוד בתל אביב בליל הבחירות לכנססת ה-23, 2 במרץ 2020 (צילום: גילי יערי/פלאש90)
גדי יברקן במרכז הליכוד בתל אביב בליל הבחירות לכנססת ה-23, 2 במרץ 2020 (צילום: גילי יערי/פלאש90)

זמן קצר לאחר מכן, בינואר 2020, הגיע מקרה קונקרטי כזה. ח"כ גדי יברקן, שכיהן מטעם סיעת כחול-לבן, החליט לעבור להתמודד במסגרת רשימת הליכוד.

יברקן הגיש את התפטרותו מהכנסת ביום שבו הוגשה רשימת מועמדי הליכוד לוועדת הבחירות – כלומר ביום האחרון האפשרי. במקביל הודיע יברקן ליו"ר כחול-לבן בני גנץ, כי הוא חוזר בו מהסכמתו להשתבץ שוב ברשימת כחול-לבן.

נוכח העובדה שהגיש את התפטרותו מכחול-לבן בטרם הוגשה רשימת הליכוד לוועדת הבחירות, החליט הנדל לדחות את הבקשה לפסול אותו.

להשלמת התמונה, בחודש אפריל האחרון הכריזה ועדת הכנסת על ח"כ עמיחי שיקלי כפורש מסיעתו "ימינה", אך שיקלי ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בירושלים.

לפני כחודש אימץ בית המשפט הסדר פשרה, במסגרתו הסכים שיקלי להתפטר מהכנסת ואילו הלשכה המשפטית של הכנסת הסכימה לראות בהתפטרות ככזו שנעשתה "בסמוך לפרישתו", מה שעשוי לאפשר לו להתמודד בבחירות הקרובות במסגרת מפלגה קיימת.

עמיחי שיקלי בבית המשפט המחוזי בירושלים בדיון על הערעור שהגיש נגד ההחלטה להכריז עליו כח"כ פורש, 10 ביולי 2022 (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)
עמיחי שיקלי בבית המשפט המחוזי בירושלים בדיון על הערעור שהגיש נגד ההחלטה להכריז עליו כח"כ פורש, 10 ביולי 2022 (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)

אך גם שיקלי איננו מחוץ לאזור הסכנה: אם שיקלי אכן ישובץ ברשימה של מפלגה קיימת ותוגש נגדו עתירה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט יצחק עמית, יצטרך עמית להכריע האם אכן מדובר בהתפטרות שנעשתה "בסמוך" לפרישה, ואם לא – מועמדותו תיפסל. על החלטה כזו ניתן יהיה לעתור לבג"ץ.

אם שיקלי אכן ישובץ ברשימה של מפלגה קיימת ותוגש נגדו עתירה, יו"ר ועדת הבחירות, השופט יצחק עמית, יצטרך להכריע האם אכן מדובר בהתפטרות שנעשתה "בסמוך" לפרישה, ואם לא – מועמדותו תיפסל

סיכומו של דבר: ח"כ סילמן, שפרשה הלכה למעשה מסיעת "ימינה" ומבקשת להתמודד בבחירות הקרובות במסגרת הליכוד, תתפטר (ככל הנראה) מהכנסת. זאת, כדי להימנע ממצב שבו יו"ר ועדת הבחירות המרכזית יצטרך להכריע האם היא נופלת בגדר המקרים שוועדת הבחירות – ולא ועדת הכנסת – מכריזה עליה כפורשת, וכמי שלא התפטרה מהכנסת בסמוך לפרישתה.

הסיטואציה בעניין ח"כ אבידר מורכבת יותר. הוא אינו מבקש להתמודד במסגרת רשימה המיוצגת בכנסת היוצאת, ולכן סכנת הפסילה לכאורה כלל אינה מרחפת מעליו.

אך יש כאן מלכוד: אם לא היה מתפטר, היה נשאר מן הסתם לכהן כסיעת יחיד בכנסת, ואז ניתן היה לטעון כי מפלגתו החדשה דווקא כן הייתה מיוצגת – על ידו עצמו – בכנסת היוצאת.

נסיבות אלה מזכירות את מפלגת "קדימה" בבחירות 2006, שהייתה למעשה מיוצגת גם בכנסת היוצאת, נוכח הפילוג בסיעת הליכוד שהוביל אריאל שרון.

עוד 1,596 מילים
סגירה