מול הנתונים המצטברים על עליית כוחו של הימין הקיצוני בישראל (כשעל פי הסקרים האחרונים, נכון לשעה זו, מקבלת מפלגתו של איתמר בן גביר עוצמה יהודית 8 מנדטים ומפלגתו של בצלאל סמוטריץ, הציונות הדתית, מקבלת 6 מנדטים) – עולה שאלה מרכזית אחת: איך נוצר מצב שבו במדינת העם היהודי, שקמה בעקבות האסון הגדול ביותר בהיסטוריה, השמדה של שישה מיליון בני אדם יהודים בשל יהדותם, קמה מפלגה שיש הרואים במסריה שיכפול גנטי של תנועתו של מאיר כהנא.

מול הנתונים המצטברים על עליית כוח הימין הקיצוני בישראל נשאלת השאלה איך במדינה שקמה בעקבות השמדת 6 מיליון יהודים בשל יהדותם, קמה מפלגה שיש הרואים במסריה שיכפול גנטי של כהנא

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

איתמר בן גביר חוזר ומסביר עד כמה ההשוואה הזו אינה נכונה, אבל אם נתייחס לדברים שאמר השבוע בדבר מתן דרכון בכיוון אחד לאלה שעמדתם ודרכם שונה, נמצא קווים מקבילים לתורתו של גורו הימין קיצוני מאיר כהנא ז"ל.

אני לא חוזר בי: אנחנו צריכים לגרש מכאן את מי שזורק בקבוקי תבערה על חיילי צה"ל. אנחנו צריכים לגרש את עופר כסיף שתמך באויב בזמן מלחמה ותוקף שוטרים. ל-ג-ר-ש! pic.twitter.com/xxeeggNJTn

— איתמר בן גביר (@itamarbengvir) August 16, 2022

ולא חסרים גם ציטוטים שלו מן העבר כמו: "מאיר כהנא מנהיג היה בעירנו, מנהיג היה בארצנו ואנחנו ממשיכים בדרכו" או: "עוצמה יהודית זה לגרש את האויבים שלנו, את מי שלא נאמן, בכרטיס בכיוון אחד". או הדברים שאמר על ברוך גולדשטיין שריסס למוות מוסלמים במערת המכפלה, שנה לאחר הטבח: "הוא הגיבור שלי".

"הוא הגיבור שלי": שנה אחרי הטבח במערת המכפלה, תועד איתמר בן גביר מחופש בפורים לברוך גולדשטיין, כולל הכיתוב – "ברוך הגבר אשר יפתח באש".

הטבח בחברון, #היום_לפני 27 שנים. לסרטון המלא: https://t.co/Wi6NNL8Upf pic.twitter.com/9i8hhbaxQW

— כאן חדשות (@kann_news) February 25, 2021

ואם עד לשלוש השנים האחרונות הוא היה מוקצה בכלי התקשורת, ככל שעובר הזמן עוד ועוד כלי תקשורת ממלכתיים ואחרים מפנים לו דקות שידור ארוכות.
זו אחת ההוכחות עד כמה מדינת ישראל שינתה פניה.

אם בעבר כשמאיר כהנא, שנבחר לכנסת בתמיכת 25.907 קולות, היה עולה לדוכן הנואמים בכנסת – היו 118 חברי כנסת יוצאים מהדיון – הפעם בן גביר לא רק נושא את דבריו הגזעניים מעל בימת הכנסת מבלי שנבחרינו משמיעים קול זעקה מרה, אלא זוכה לחשיפה תקשורתית מבהילה בהיקפה.

אם בעבר כשכהנא היה עולה לדוכן בכנסת – היו 118 חברי כנסת יוצאים מהדיון – הפעם בן גביר לא רק נושא את דבריו הגזעניים שם מבלי שנבחרינו משמיעים קול, אלא זוכה לחשיפה תקשורתית מבהילה בהיקפה

נכון שעל פי ניתוחים של החברה הישראלית, כ-70 אחוזים מגדירים עצמם ימניים, אבל גם הסגנון של הימין השתנה. מניסוחים אלגנטיים ומתוחכמים של מנחם בגין, אימצו חברים במפלגתו סגנון ביבים. ולא צריך להביא כאן דוגמאות רק מהחודש האחרון, שיש בהן כדי להעיד על השפה הנמוכה, שפת הרפש והשנאה, בה משתמשים נבחרי המפלגה.

ועם ישראל שומע את הקולות, שומע למי מופנים הסגנון הזה, האלימות המילולית והצחנה הלשונית, שומע ומתרגל. ומיום ליום השפה נעשית בוטה יותר.  כי מרגע שח"כ עפר כסיף קורא לעברו של בן גביר בישיבה של אחת מוועדות הכנסת "חרא אחד" וזה עונה לו "יא מחבל", משם נראה שאין כבר לאן לרדת.

דר' גייל טלשיר, חוקרת בפקולטה למדע המדינה באוניברסיטה העברית, סבורה כי אם בנימין נתניהו היה בעבר תאצ'ריסט, נחוש להעביר את ישראל ממדינה סוציאל דמוקרטית למדינה קפיטליסטית פרו ליברלית, הרי שלאחר 2006 נתניהו מפרק את הקונצנזוס סביב מדינה יהודית דמוקרטית ומחלק אותה לשני מחנות – יהודי וישראלי. והשסע בין המחנות רק הולך ומתרחב.

ערב ראש השנה האחרון נערך במכון לחירות ואחריות בבית ספר לאודר לממשל באוניברסיטת רייכמן סקר על הקיטוב הפוליטי בין ימין לשמאל. למרבה הסרקזם, אנחנו מאוחדים בדעה שאנחנו מקוטבים באופן אישי, חברתי והתנהגותי.

במצב שנוצר, זרעי הברית שכרת הנאשם נתניהו עם מפלגות הימין הקיצוני הפכו לצמחי פרא, המאיימים ללפות בענפיהם הקוצניים את כל המוסרי, הערכי והטוב שעוד נותר כאן.

הרי מבחינת המסר הבסיסי אין הבדל בין בן גביר, בצלאל סמוטריץ' או ימינה או הליכוד. האידיאולוגיה אותה אידיאולוגיה. ההבדל הוא בדרך. ההקצנה המילולית, בחירת המילים, דרך ההתבטאות שזוכה לפופולריות המבהילה.

כי ביום שאחרי, אם חלילה עוצמה יהודית תעבור את אחוז החסימה והנאשם יחזור להנהיג את המדינה שלנו, אנחנו לא נכיר את פניה.

במצב שנוצר, זרעי הברית שכרת הנאשם נתניהו עם מפלגות הימין הקיצוני הפכו לצמחי פרא, המאיימים ללפות בענפיהם הקוצניים את כל המוסרי, הערכי והטוב שעוד נותר כאן

רמיסת זכויות האזרח, החלשת שלטון החוק, שינוי חוקים על מנת לשרת אינטרסים אישיים של הנאשם – כל אלה ממתינים לנו ברגע שאחרי. ואז לא יהיה לנו להלין אלא על עצמנו, אבל משם כבר לא תהיה דרך חזרה.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד הפעיל של אמנסטי ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.