ישיבת קבינט הקורונה, 17 ביוני 2020 (צילום: חיים צח / לע"מ)
חיים צח / לע"מ

ספק אם החלטת העליון בעניין פרוטוקולי ישיבות הקורונה עומדת במבחן הסבירות

פסק דינו של בית המשפט העליון בעתירות לחשיפת הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה וועדות השרים בנושאי הקורונה, מאכזב ונותן מגננה מוגזמת וקיצונית לנבחרי ציבור מפני ביקורת ציבורית ● מבחינת בית המשפט, הגישה הליברלית ההולכת וגוברת של שקיפות לא תקפה דווקא באירוע שבו ההחלטות שהתקבלו היו כל כך קיצוניות ● פרשנות

אחד ההיבטים המפחידים והמסוכנים ביותר, מבחינה משפטית ומשטרית, בתקופת החירום שעברה על ישראל והעולם בגין מגפת הקורונה, היה ההתייחסות אליה כאל נקודה סינגולרית. כאילו מדובר באירוע ייחודי, שלא היה מעולם וסביר שגם לא יהיה, מה שמאפשר להתעלם לתקופה קצובה מכל החוקים, הכללים, הזכויות והעקרונות, לכופף ולעקם אותם, מאחר שמדובר בתקופת חירום.

ההנחה הגלומה בהתנהלות כזו היא שאפשר להתעלם מכל אותם כללים ולא יהיו לכך השלכות רוחב, מאחר שמצב דומה לזה לא יחזור לעולם.

כך, התקינה ממשלת ישראל בשבועות הראשונים למגיפה תקנות שעת חירום בכמות סיטונית; כך, חוקקה הכנסת את חוק הסמכויות המיוחדות, שהעביר במידה רבה את הכוח לקבוע נורמות ראשוניות הפוגעות בזכויות יסוד מבית המחוקקים אל הממשלה; כך הוגבלה זכות היציאה מהבית, ולמשך זמן מה גם הזכות לקיים הפגנות; וכך גם נעשה שימוש בכלים קיצוניים, דוגמת שימוש באיכוני שב"כ וביכולותיו כדי לקיים מעקבים אחרי אזרחים.

על בסיס תפיסת הסינגולריות הזו העניק גם בג"ץ ברוב המקרים גיבוי לממשלה ולכנסת. זאת, על יסוד אותה תפיסה משתמעת: זה לא יחזור על עצמו, פשוט אין ברירה כי העולם על פי תהום. לא יהיו השלכות רוחב לקביעות ולפסיקות, מאחר שאין שום אירוע מקביל לזה.

בנימין נתניהו ובני גנץ בישיבת הקבינט ב-7 ביוני 2020. מאחוריהם גבי אשכנזי (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)
בנימין נתניהו ובני גנץ בישיבת הקבינט ב-7 ביוני 2020. מאחוריהם גבי אשכנזי (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)

זה מה שכל כך מאכזב בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום רביעי האחרון, בעתירות לחשיפת הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה וועדות השרים בנושאי הקורונה. דווקא כשאותה צורת חשיבה אמורה הייתה לשרת את ציבור האזרחים, ולאפשר את חשיפת הפרוטוקולים הללו דווקא בגלל הייחודיות של המאבק בקורונה, נזכרו שופטי העליון כי לפעולה כזו עשויות להיות השלכות רוחב עתידיות, על סודיותם של כלל הדיונים שעורכת הממשלה.

דווקא כשאותה צורת חשיבה אמורה הייתה לשרת את ציבור האזרחים, ולאפשר את חשיפת הפרוטוקולים הללו דווקא בגלל הייחודיות של המאבק בקורונה, נזכרו שופטי העליון כי לפעולה עשויות להיות השלכות

"על אף שהעתירה מצומצמת לישיבות הממשלה בנושא הקורונה", כתב השופט יצחק עמית בפתח פסק הדין, "הרי שהגשתה הציפה שאלה עקרונית הנוגעת לתמלילי ישיבות הממשלה גם בנושאים אחרים". משם הדרך לדחיית העתירות הייתה קצרה.

העתירות הוגשו, תחילה בדרך של עתירת חופש מידע, ובהמשך כעתירה לבג"ץ, על ידי שורה של עיתונאים, כלי תקשורת וגופים נוספים, בדרישה לחשוף את דיוני הקורונה.

מבחינה משפטית, נטען כי הוראות הסודיות הקבועות בתקנון הממשלה אינן יכולות לעמוד, מאחר שהן רחבות יותר מכפי שהוגדר בחוק יסוד הממשלה. בית המשפט דחה את הטענה הזו וקבע כי תקנון הממשלה, שדינו כדין החלטת ממשלה, מהווה "דין" המחייב לדחות בקשות לחשיפת התמלילים בהתאם לחוק חופש המידע.

ראש הממשלה נפתלי בנט בישיבה של קבינט הקורונה, 27 בנובמבר 2021 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)
ראש הממשלה נפתלי בנט בישיבה של קבינט הקורונה, 27 בנובמבר 2021 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

הקביעה השיפוטית הזו שנויה במחלוקת. בעבר, במסגרת פסק הדין בערעורו של אהוד אולמרט, קבע בית המשפט העליון כי כללי ועדת אשר למניעת ניגוד עניינים של חברי הממשלה, שעוגנו אף הם – כמו תקנון הממשלה – בהחלטת ממשלה בלבד, אינם בגדר "חיקוק".

לא ברור, אם כך, כיצד נורמה המעוגנת לא בחקיקת הכנסת ולא בתקנות, שלגביה נקבע כי אינה "חיקוק", הופכת להיות "דין" בהקשר לחוק חופש המידע.

לאורך פסק הדין, השופט עמית מותח ביקורת על האופן שבו ביקשו אנשי הפרקליטות לפרש את הוראות תקנון הממשלה, ואת האופן שבו הוא אמור להתיישב עם הוראות חוק היסוד.

לאורך פסק הדין, השופט עמית מותח ביקורת על האופן שבו ביקשו אנשי הפרקליטות לפרש את הוראות תקנון הממשלה, ואת האופן שבו הוא אמור להתיישב עם הוראות חוק היסוד

הוא מבחין בין פרוטוקולים של דיוני הממשלה, הכוללים רק פרטים כלליים על נושא הדיון, שמות המשתתפים ואת אופן ההצבעה, לבין תמלילי הדיונים הכוללים את תמלול ההקלטה שבה מתועדים דברי כל אחד מהדוברים, אך לבסוף הוא קובע כי סודיות התמלילים עולה בקנה אחד עם כלל ההוראות העולות מחוק יסוד הממשלה.

ישיבה של קבינט הקורונה במשרד החוץ בירושלים, 8 ביוני 2020 (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ)
ישיבה של קבינט הקורונה במשרד החוץ בירושלים, 8 ביוני 2020 (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ)

"גישתם של העותרים היא בגדר התקפת מצח על פרקטיקה ארוכת שנים של אי פרסום תמלילי ישיבות הממשלה", הוא קובע. "מכאן שלעתירה שלפנינו, שעניינה בתמלילי ישיבות הממשלה בנושא הקורונה, השלכות רוחב על כל ישיבות הממשלה בעבר, בהווה ובעתיד, ככל שישיבות אלה אינן בענייני חוץ וביטחון; בסוג עניינים שהממשלה הכריזה עליו בצו; או בעניין שהממשלה החליטה לשמרו בסוד".

תפסת מרובה – לא תפסת. עמית: "הסודיות נדרשת לצורך ניהולה ותפקודה של הממשלה, ונועדה לאפשר לחברי הממשלה להתבטא בחופשיות בדיוניה מבלי שיהיה חשש שדבריהם יפורסמו לעיני כל למחרת היום".

"הסודיות נדרשת לצורך ניהולה ותפקודה של הממשלה, ונועדה לאפשר לחברי הממשלה להתבטא בחופשיות בדיוניה מבלי שיהיה חשש שדבריהם יפורסמו לעיני כל למחרת היום"

ההתפתחויות לאורך השנים, המבססות גישה ליברלית הולכת וגוברת של שקיפות, באות לידי ביטוי לפי עמדת בית המשפט בהתרת פרסום התמלילים בחלוף כמה עשרות שנים מישיבות הממשלה, ולא בפרסומם המיידי.

"מאז ומתמיד נחשבו התמלילים לקודש הקודשים בעבודת הממשלה", הוסיף עמית, וסיכם: "התרת פרסום תמלילים באופן רוחבי בהתייחס לנושא מסוים כגון משבר הקורונה, חותרת תחת הכלל בדבר סודיות התמלילים".

שופט בית המשפט העליון יצחק עמית (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
שופט בית המשפט העליון יצחק עמית (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ההחלטה שלא לפרסם את תמלילי ישיבות הממשלה, לרבות אלה שבהן התקבלו החלטות קיצוניות כגון התקנת תקנות שעת חירום, עומדת לדידו של בית המשפט במבחן הסבירות.

פסק הדין ניתן על ידי ההרכב הבכיר ביותר של העליון – הנשיאה אסתר חיות, המשנה עוזי פוגלמן והשופט עמית. משום כך, מדאיג לגלות בתוכו פיסקה הקשורה לנושא העתירה בקשר רופף בלבד, ונראה כאילו נשתלה בו במכוון, ושעניינה הגנה על נבחרי הציבור מפני ביקורת ציבורית על דבריהם ומעשיהם:

"דרכי ההתמודדות עם נגיף הקורונה וההתייחסות למגפה היו מושא למחלוקות גם בין אנשי המקצוע ועוררו רגשות עזים בקרב חלקים מהציבור. הגיעו הדברים לידי כך, שנבחרי ציבור ועובדי ציבור ספגו לחצים, איומים, השמצות ברשתות החברתיות, ואף נערכו הפגנות ליד בתיהם (עניין מוזר ובעייתי כשלעצמו, באשר הפסיקה הבהירה שוב ושוב כי יש להבחין בין מעון רשמי לבית פרטי).

אינטרס הציבור הוא שיתאפשר לנבחרי הציבור ולעובדי הציבור לקיים דיונים חופשיים וכנים ולקיים דיאלוג פתוח ומקצועי, נקי מפופוליזם ומלחצים חיצוניים, ללא חשש שיהיו נתונים למתקפות כאלה ואחרות בשל דברים שייאמרו על ידם".

המגננה המוגזמת והקיצונית הזו על נבחרי ציבור מפני ביקורת ציבורית, לרבות "השמצות ברשתות החברתיות" והפגנות, מטילה ספק האם פסק הדין עצמו עומד במבחן הסבירות.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 871 מילים ו-1 תגובות
סגירה