לפני שנכנס לעובי הקורה בנוגע אליה, נדייק: ציצת. כן, כן, קראתם נכונה – ציצת ולא ציצית. המילה "ציצת" מוזכרת במקרא בלי יו"ד, הגם שעלינו לזכור כי מלאכת הניקוד נוספה בידי חכמי טבריה מתישהו באלף הראשון לספירה והטקסט המקורי היה נטול ניקוד.
אם כן, לא מן הנמנע שיש להגות את המילה בתור "צִיצַת" ולא "צִיצִת", שכן אותו תשמיש מתואר במקרא כזכר ולא כנקבה כמקובל כיום: "וְהָיָה לָכֶם לְציצת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ".
מצוות הציצת, מקורה בתורה בקטעים להלן:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם ציצת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל ציצת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם לְציצת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כׇּל מִצְוֺת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (במדבר, טו, לז-לט)
"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ" (דברים, כב, יב)
כעת, ננסה לנתח את משמעות המילה ציצת, שללא כל ספק המילה נגזרת מהמילה ציץ. למילה ציץ בתורה יש במקרא מספר משמעויות: פרח, תכשיט, קישוט. על כן, אפשר לשער שמדובר בתיאור קישוט מסוים בצורה כלשהי, אולי דמויַת פרח.
המילה ציצת ללא ספק נגזרת מהמילה ציץ. למילה ציץ בתורה יש מספר משמעויות: פרח, תכשיט, קישוט. על כן, אפשר לשער שמדובר בתיאור קישוט מסוים בצורה כלשהי, אולי דמויַת פרח
למרות שכיום מקובל שהבגד עצמו קרוי ציצית, לא כך הדבר לפי הכתוב במקרא. הציצת הוא משהו שבני ישראל נצטוו לעשות על כנפי בגדיהם, ולכן אין זה אפשרי שמדובר בבגד עצמו. הכוונה ב"כנפי הבגד" היא כנראה בפאות או בקצוות הבגד, ובכן על כל כנף הבגד יש לעשות ציצת אחד, ככל הנראה תכשיט כלשהו בצורת פרח, ועל אותו ציצת לעשות פתיל תכלת. כך משתמע מן הטקסט.
ואכן, נמצאו איורים מצריים עתיקים ובהם דמויות ממוצא שאינו מצרי, ככל הנראה מסופוטמי או כנעני, עם פתילים היוצאים מקצוות בגדיהם:
מהו הטעם במצוות הציצת? להוות אות זיכרון לכל מצוות האל. גם בטקסטים מימי בית שני מובן טעם זה, כמו למשל באגרת אריסטיאס, בה מכונה הציצת "אות זיכרון בכנפות בגדינו":
"ועל כן הוא מצווה לזכור כי כל אשר נרמז למעלה קיים בתכונתו בכוח אלוה: וכל זמן ומקום קבע לזכור ולחשוב תמיד על האלוהים השליט והשומר. ועל־כן רק אחר הקרבת ראשית המאכלות והמשקים לאלוהים הוא מתיר הנאתם: ועוד נתן לנו אות זכרון בכנפות בגדינו וכן ציוונו לקבוע בשערים ובפתחים את הפרשיות למען נזכור מציאות אלוהים" (אגרת אריסטיאס, א, קנז-קנט)
גם בחיבור החיצוני "צוואת השבטים" של שבט לוי נכתב:
"וארא שם שבעה אנשים ובגדיהם לבנים ויאמרו אלי קומה ולבשת את מעיל הכהנה ואת נזר הצדק ואת חשן הדעת ואת בגד האמת ואת ציץ האמונה ואת מגבעת הישר ואת אפוד הנבואה. וישאו כלם את הבגדים ויאמרו אלי מעתה היה כהן ליי אתה וזרעך" (צוואת השבטים, לוי, ח, ב-ג)
באזכור זה מכונה הציצת "ציץ האמונה", אולם יש לשים לב למי מכוון הטקסט – לשבט לוי, ולא סתם – מי שעושה את כל אלו נהיה לכהן, כלומר פה הציצת מיועדת לכוהנים בלבד.
אם כן, יש להניח כי מנהג לבוש זה מקורו בפריט לבוש כוהני, ולא כזה שמיועד לכל בני העם כשם שמתואר במקרא. ראשית, משום שפרטי הלבוש בתורה כמעט תמיד מיועדים לכוהנים. שנית, תיאור פתיל התכלת מסגיר את מקור המצווה, שכן הוא פריט לבוש טיפוסי של כוהנים החוזר בתורה פעמים רבות, לצד הארגמן והשני.
אם כך, עלינו לשאול עצמנו מספר שאלות:
- האם הציצית כיום זהה לציצת הנזכר בתורה המקראית? קרוב לוודאי שלא. כפי שניתן לראות בתיאורים הגרפיים ממצרים העתיקה, הציצת מופיע על כסות הגפיים התחתונות ולא על אפוד החזה.
- מה מצוי בשילוב של ציצת עם פתיל התכלת שגורם לזיכרון כל מצוות האל? והאם לא ניתן לזכור אותן בלעדי אותו פריט? כמובן שאין צורך בחוטים ספציפיים בשביל לזכור את מצוות האל. כל חפץ אחר שמהווה התניה לזיכרון עשוי לשמש בדיוק לאותה מטרה, ולא כל שכן עלול עם הזמן לאבד מערכו בשל התרגלות.
- האם אין זה סביר שמדובר בפריט לבוש לכוהנים בלבד לאור תיאורו? למרות שהתורה לא מייחדת זאת לכוהנים, אי אפשר שלא להבחין בדמיון הרב בין פתיל התכלת הכוהני לזה הכלל־עממי. ככל הנראה המנהג החל בקרב הכוהנים ועם הזמן חלחל לכל שכבות העם.
כמובן שאין צורך בחוטים ספציפיים בשביל לזכור את מצוות האל. כל חפץ אחר שמהווה התניה לזיכרון עשוי לשמש בדיוק לאותה מטרה, ולא כל שכן עלול עם הזמן לאבד מערכו בשל התרגלות
בימינו אנו, מייחסים את תשמיש הציצית (ולא הציצת המקראי) לטלית שיש כמעט בכל בית יהודי בישראל. יש "טלית גדול" ו"טלית קטן", למרות שהמילה טלית כשלעצמה היא במין נקבה. טלית גדול הוא הגדול והחגיגי מבין השניים שמתעטפים בו בעת תפילה, ואילו טלית קטן הוא זה שגברים דתיים נעים עמו בכל צעד ושעל תחת חולצותיהם.
יחד עם זאת, ראוי להדגיש שהמילה טלית מופיעה רק בכתבי הלכה מאוחרים יחסית בהקשר לציצית. הטלית היא הבגד עצמו, שבהינתן והוא "מצויץ" הוא מהווה ציצית:
"היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת חייב חטאת ציצית" (תלמוד בבלי, שבת, קל"ט)
איש עט, משורר (הוציא ספר שירים בהוצאה עצמית לא מסחרית ב־2017), חובב לשון עברית וסטודנט לרפואה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אלוהות זה תדר, שדה מגנטי – כולו אך ורק רצון טוב, "טוב ומטיב". תפילה הכרחית כדי להתחבר לתדר הזה – פנייה אליו, בקשה נקיה עם כבוד וענווה, עד כמה שניתן – בדר"כ מתקבלת – אולי אפילו תמיד; הלוואי