החברה הבדואית בנגב נמצאת בתחתית הסולם הכלכלי-חברתי בישראל. חבריה יותר עניים, חסרים תשתיות בסיסיות כמו חשמל, מים, ביוב וכבישים. לחלק מהילדים אין גנים או בתי ספר ורבים מהבנים נושרים מלימודים.
יש לימודי ליבה, אבל אלה שכן מסיימים י"ב יודעים פחות מדי עברית ואנגלית. לרובם אין תעודת בגרות שעומדת בתנאי הסף לאוניברסיטה. הבנות נוהרות לאקדמיה ומשאירות מאחור את הצעירים הגברים. הנשים הלא משכילות כמעט שלא עובדות.
"פשיעה ואלימות משגשגות בחברות עניות והחברה הבדואית בנגב ענייה מאוד, עם 75% שחיים מתחת לקו העוני וזה נתון מחריד", אומרת ד"ר נסרין חדאד חאג' יחיא מנאס-ناس לייעוץ ומחקר חברתי וכלכלי – ולשעבר ראשת התוכנית לחברה הערבית בישראל של המכון הישראלי לדמוקרטיה.
"לצעירים שלא עובדים ואין להם מה לעשות בבוקר יש סיכוי גבוה יותר להשתלב בארגוני פשיעה ובהתנהגויות מסוכנות, ולכן יש אינטרס לשלב אותם במשרות איכותיות עם אופק לקידום ושלא יסתפקו בלהביא כמה אלפי שקלים הביתה".
"פשיעה ואלימות משגשגות בחברות עניות והחברה הבדואית בנגב ענייה מאוד, עם 75% מתחת לקו העוני. הנתון מחריד. לצעירים שלא עובדים סיכוי גבוה להשתלב בארגוני פשיעה"
הבדואים נשארו מאחור
באופן מסורתי ומטריד, הערים הערביות מובילות את טבלת דורשי העבודה וגם בחודשיים החולפים העיר הבדואית רהט היתה בראש, עם כ-10% מובטלים. תחולת העוני בקרב הבדואים עמדה ב-2018 על 68% לעומת 11% בחברה היהודית. שילוב בתעסוקה הוא קריטי כדי למגר את העוני, זה ברור, וגם כדי ליצור שינוי תדמיתי.
כדי להתחיל איפשהו, ד"ר חדאד חאג' יחיא ריכזה את נתוני החינוך והתעסוקה העדכניים בחברה הבדואית ומיפתה את פוטנציאל ההעסקה והצרכים שלהם ושל המגזר העסקי כאחד.
"החברה הבדואית נמצאת עשרים שנה אחרי החברה הערבית ושלושים שנה בהשוואה לחברה היהודית וצריך פשוט לייצר להם אופק", היא אומרת.
היקף הפערים מבהיל אבל יש בו גם הזדמנות למנוע צמיחה אדיר לדרום ולמדינה בכלל. אוכלוסיית המטרה כוללת 290 אלף איש בשבע ערים בדואיות, מועצות אזוריות ויישובים לא מוכרים שיחד מהווים יותר מחמישית מאוכלוסיית הנגב ויכולים להשתלב בשיעורים גבוהים יותר בשוק העבודה.
לחלל הזה נכנס לפני כמה שנים מיזם קו אימפקט שפועל ב-6 השנים האחרונות לשינוי בהיקף ובאיכות התעסוקה של ערבים בחברות הגדולות במשק. הם זיהו שהבדואים נשארים מאחור ולא שותפים להצלחות.
ארגון קו אימפקט פועל ב-6 השנים האחרונות לשינוי בהיקף ובאיכות התעסוקה של ערבים בחברות הגדולות במשק. הם זיהו שהבדואים נשארים מאחור ולא שותפים להצלחות
"לרוב אין סיכוי להגיע לאקדמיה"
עורכי המחקר ראיינו כמה עשרות בדואים בגירים עד גיל 45 וכן נציגים של חברות גדולות מענפים שונים. המחקר נערך מטעם קרן רוטשילד ובשותפות קו אימפקט, בוצע על ידי חברת הייעוץ נאס והוצג בשבוע שעבר בכנס תעסוקה בחברה הבדואית ברהט.
במה שנוגע לאיכות ותשתיות חינוך, נראה שהבדואים לא זוכים להזדמנות שווה: 17% מהילדים עד גיל 5 נמצאים מחוץ לגנים שכלל לא קיימים ב-24 כפרים לא מוכרים. באותם מקומות אין אפילו בית ספר תיכון אחד, ככה שהתלמידים מכתתים קילומטרים רבים ברגל כדי להגיע לכיתה.
17% מהילדים עד גיל 5 נמצאים מחוץ לגנים שכלל לא קיימים בכפרים לא מוכרים ואין בהם בית ספר תיכון, ככה שהתלמידים מכתתים קילומטרים רבים ברגל כדי להגיע לכיתה
הזכאות לבגרות בקרב תלמידים בדואים עומדת על 58% בלבד כאשר רבים מהבנים נושרים בדרך לי"ב כך שהזכאות האמיתית נמוכה הרבה יותר. רק 16% מהבנים ו-39% מהבנות מסיימים עם תעודת בגרות שעומדת בתנאי הסף של כניסה לאקדמיה. זאת, בעוד שבחברה הכללית הזכאות לבנות כפולה ולבנים גבוהה יותר.
נשים נוהרות לאקדמיה
הכישלון החינוכי מחייב הכרה בצורך לשלב את הצעירים שיוצאים מבתי הספר האלה בהכשרות שמחוץ לאקדמיה.
"לרוב הצעירים הערבים ובתוכם הבדואים אין סיכוי להגיע לאקדמיה. מערכת החינוך לא באמת נותנת להם את הכלים להגיע להשכלה גבוהה ולכן הכשרות מקצועיות והנדסאיות בתוכניות של המדינה והמגזר העסקי יכולות להיות פתרון פנומנלי כדי שהצעירים האלה יוכלו להשתלב בתעסוקה ובמשרות איכותיות", אומר ד"ר חדאד חאג' יחיא.
"לרוב הצעירים הבדואים אין סיכוי להגיע לאקדמיה. מערכת החינוך לא נותנת להם את הכלים לכך ולכן הכשרות מקצועיות מהוות פתרון לשילוב בתעסוקה ומשרות איכותיות"
נשים הן רוב מוחלט מהסטודנטים הבדואים, 78%, וגם בכך יש בעייתיות מסוימת, כפי שמסבירה עוד החוקרת: "זה מבורך שהנשים הבדואיות נוהרות לאקדמיה אבל צריך לזכור שמדברים על חברה פטריארכלית מסורתית שאם לא מעצימים את הגברים בתוכה ומצמצמים פערי השכלה בינם לנשים, בסוף הם לא יתנו להם לפתח קריירה ולהתקדם, לכן צריך להשקיע גם בקרב הגברים.
"היו בעבר תופעות של אלימות כלפי נשים שהצליחו להשתלב ולרכוש השכלה גבוהה ובסוף התחתנו עם גבר לא משכיל לכן צריך להעצים גם את הגברים".
כחלופה לאקדמיה נדרשת השקעה בהכשרה מקצועיות ובשנה החולפת גברים בדואים השתתפו בעיקר בהכשרה מקצועית לקורסי תחבורה שאינם מתוקצבים.
מבין 600 הסטודנטים להכשרות טכנולוגיות, המקצועות הפופולריים לגברים היו הנדסה אזרחית ולנשים אדריכלות, עיצוב פנים ומכשור רפואי. זה מעט מדי ביחס לצרכים של המגזר העסקי שמוכן לקלוט עוד הרבה יותר הנדסאים ועובדים שעברו הכשרה טכנית.
מתחים ברצפת הייצור
השילוב מצריך גם התאמות בתהליכי הגיוס והשימור בעבודה, כפי שמסבירה ד"ר חדאד חאג' יחיא:
"זה יכול להיות בדיוק כפי שעשו לנשים חרדיות: כדי שיוכלו להשתלב נבנו 'האבים' ואזורי תעשייה בקרבת יישובים חרדים, יש הפרדה והתאמה של שעות העבודה כי מדובר גם על משרות ברצפת הייצור שלא משתלם לצאת עבורן רחוק מהבית כך שאם מביאים את התעסוקה לתוך היישוב הסיכוי שהאישה תצא ותשתלב גבוה יותר".
"ההתאמות דומות למה שעשו לנשים חרדיות: נבנו 'האבים' ואזורי תעשייה ליד היישובים, יש הפרדה והתאמת שעות למשרות רצפת ייצור שלא משתלם לצאת עבורן רחוק מהבית"
כמו כן, צריך לקחת בחשבון גם מתחים בין הקבוצות השונות בתוך החברה הבדואית כאשר מנסים לשלב עובדים חדשים מתת קבוצה אחרת: "אנחנו יודעים שיש סכסוכים ומתחים פנים חברתיים ברצפת הייצור. בשל כך מעסיקים מהדרום מעדיפים להעסיק ערבים שמגיעים מהצפון ויש לא מעט מהם שהעתיקו את מגוריהם דרומה".
גם המתח החברתי-לאומי שגואה מעת לעת בדרום מחליש את המוטיבציה של מעסיקים לגייס עובדים בדואים. בסופו של דבר כל המשקעים והמתחים האלה עלולים להתנקז לרצפת הייצור שמהווה מפגש בין אוכלוסיות מוחלשות מהחברה הערבית, הבדואית והיהודית.
בהקשר של שפה, מעסיקים העידו כי לרוב רמת העברית של העובדים הלא אקמאיים נמוכה, האנגלית כמעט לא קיימת וגם האוריינות הדיגיטלית והטכנולוגית יכולה להוות חסם להשתלבות שכן מפעלים רבים עוברים לאוטומטיזציה ורובוטיקה.
בהקשר של שפה, מעסיקים העידו כי לרוב רמת העברית של העובדים הלא אקמאיים נמוכה, האנגלית כמעט לא קיימת וגם האוריינות הדיגיטלית והטכנולוגית יכולה להוות חסם להשתלבות
כדי לגשר על הפער הזה, בקו אימפקט חושבים שצריך להשקיע יותר בשנת המעבר שלאחר סיום הלימודים בבית ספר, כדי לשפר מיומנויות ולחשוף את הצעירים להזדמנויות בהשכלה ותעסוקה.
במקביל, גם האקדמאים מהחברה הזו ניצבים בעמדת נחיתות בהתמודדות על משרות איכותיות יותר ובחברות ההייטק הגדולות בנגב הם כמעט לא מיוצגים כיום.
בקו אימפקט רוצים מצד אחד לעודד מעסיקים לבצע את ההתאמות ומצד שני לטעת שינוי תפיסתי בקרב המועמדים הבדואים לתעסוקה וכן לנסות לקדם את אלה מהם שמועסקים כיום במשרות שלא הולמות את כישוריהם.
"אי אפשר להשאיר בדואים מאחור"
"אנחנו רואים את השינוי באחוז המועסקים הערבים בחברות שעבדנו איתן. הגענו ל-100 החברות הגדולות במשק מענפי תעשייה שונים כמו אסם, תנובה, גוגל, מיקרוסופט דלויט ואי אפשר להשאיר את העובדים הבדואים מאחור", אומרת מנכ"לית הארגון, נוא ג'השאן בטשון.
בתשובה לשאלה מה ההתאמות הנדרשות מארגונים בהשמה וגיוס, היא אומרת כך: "השאלה היא איך להגיע למועמדים. אנחנו שומעים חברות שאומרות 'פרסמנו את המשרה ולא ניגשו אליה בדואים או ערבים', אז זה אומר שצריך לעבוד על מיצוב מעסיקים כי יש חברות שבחברה הערבית לא מודעים אליהן ואם כן פוחדים לגשת אליהן כי מרגישים שלא יקבלו הזדמנות שווה.
"חברות אומרות 'פרסמנו משרה ולא ניגשו אליה בדואים'. צריך לעבוד על מיצוב מעסיקים כי יש חברות שלא מודעים אליהן או פוחדים לגשת כי מרגישים שלא יקבלו הזדמנות שווה"
"צריך גם להדריך אותם באופן קיום הראיון כך שלא יהיו בו הטיות, וכן בקליטה וליווי נכונים ואפילו הארוחה הראשונה בחדר האוכל, שלא ירגישו לבד ביום הראשון. אחר כך יש גם צורך בשימור ורווחה והיכרות עם מנהגי אבל, חתונה ואירועים. הכל מוביל לשינוי בתוך אותן חברות ואנחנו מצפים שזה יתרחב גם לאוכלוסיות אחרות שלא נוגעים בהן בצורה ישירה.
"בחברות האלה כבר רואים השתלבות מתמדת של עובדים מהחברה הערבית במטה ובמשרות איכותיות ככה שזה לא רק עניין של השמה, קליטה וגיוס. המטרה היא להטמיע שינוי תפיסתי שיהפוך לצורך עסקי וסדר יום מוצהר של שילוב עובדים בדואים ומהחברה הערבית ולא כאיזה שגעון נקודתי.
"זה מוביל לחוסן ארגוני שמאפשר שילוב של אוכלוסיות אחרות כמו יוצאי אתיופיה, אנשים עם מוגבלויות וחרדים".
"בחברות האלה כבר רואים השתלבות מתמדת של עובדים מהחברה הערבית במטה ובמשרות איכותיות ככה שזה לא רק עניין של השמה, קליטה וגיוס. המטרה היא להטמיע שינוי תפיסתי שיהפוך לצורך עסקי"
רותמים מעסיקים גדולים
החברה הבדואית בנגב מרוכזת במספר מצומצם של ענפים. 73% מהנשים העובדות עוסקות בחינוך ושירותי בריאות ורווחה, בעוד 72% מהגברים מרוכזים בתחומי צווארון כחול.
בקו אימפקט היו רוצים לראות יותר גיוון בתעסוקה בקרב אקדמאים וגם אלה שאינם, כפי שאומרת ג'השאן בטשון: "זה מצריך השקעה בליווי וחניכה של סטודנטים ולחשוף אותם להזדמנויות עם אופק רחב יותר, ולא רק לסיים פיזיקה או כימיה וללכת להיות מורים, אלא גם לבדוק אופציות בתעשייה, למשל.
"את מי שלא בחרו באקדמיה אנחנו רוצים לשלב בתעסוקה הולמת שתאפשר קריירה ותעסוקה יציבה ולא רק עבודה קבלנית שכל כמה חודשים יימצאו בחוץ או לא יועסקו בכלל. זה אומר לעודד הכשרות וקורסים מגיל בית ספר או הנדסאים ולמשוך חברות לפתוח סניפים ביישובים הבדואים. מספיק שנפתח סופרפארם ברהט וזה כבר מביא 40 משרות חדשות".
"המחקר שהצגנו מציב מראה שאוספת את כל הנתונים יחד. יש השקעות ממשלתיות אבל רצינו להביא את המגזר העסקי לשיח הזה, שיקחו אחריות ובעלות לשינוי בתעסוקה בחברה הערבית וגם לתכלל את זה כך שלא יהיו גופים שעובדים על אותו דבר ולא מתחברים. אנחנו רותמים את המעסיקים הגדולים וחושבים שמשם תבוא פריצת הדרך.
"מתמקדים בחברות גדולות ורואים את האדוות של השינוי גם בארגונים קטנים ובינוניים. בכנס שערכנו היום מנהלת מ-ICL, (לשעבר כימיקלים לישראל, אחד המעסיקים הגדולים בדרום, ע.ש.), סיפרה על עובדת מרהט שהיא המגייסת הערביה הבדואית הראשונה אצלם ויש לזה משמעות כי אותה מנהלת נמצאת בחזית מול מנהלים ומועמדים מבחוץ כך שיותר ויותר בדואים יוכלו להיקלט שם.
"מנהלת מ-ICL, סיפרה על עובדת מרהט שהיא המגייסת הערביה הבדואית הראשונה אצלם. היא בחזית מול מנהלים ומועמדים מבחוץ כך שיותר בדואים יוכלו להיקלט שם"
"אנחנו מתמקדים בקליטה של מהנדסים ושמים פוקוס על מקצועות המדעים-טכנולוגיים ורוצים לייצר הצלחות גם במקצועות הניהול והשיווק. זה מתחיל במספרים קטנים ויגדל ככל שיהיו יותר סיפורי הצלחה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם