אפילו המלכה התרשמה יהודי בריטניה למען הפליטים הסורים
ארגון יהודי בריטי קיבל אות הוקרה מיוחד מהמלכה אליזבת, אחרי שפיתח תכנית מיוחדת להכשרה מקצועית של פליטים מסוריה ● "בתור יהודים, חוויית הפליט מוכרת לנו היטב. זה חלק מהסיפור שלנו"
עובדים בלי זכויות יום אחד כולנו נהיה השליחים של Wolt
"וולט כאן כדי לשנות את כל תחום המשלוחים", אומר מדריך ההכשרות לצעירים שהגיעו לשמוע על עבודה בחברה, והוא מתכוון לזה ● השליחים עובדים עם כלי הרכב שלהם - אופניים, קורקינט או טוסטוס - ולא מקבלים החזרי הוצאות ● על ביטחון תעסוקתי וזכויות סוציאליות אין מה לדבר, כי החברה מספקת רק חולצה ותיק ● ועם אמזון בדרך לישראל, המודל התעסוקתי הזה רק יתרחב
54% מהנשים בישראל עשו שינוי תעסוקתי בעקבות לידה, לעומת 18% מהגברים, כך עולה מנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ● ״הנתונים מפריכים את הניסיון לספר לעצמנו את הסיפור שאנחנו כבר חברה שוויונית״
24% מהנשים הפסיקו לעבוד עקב לידה, 19% הפחיתו את מספר שעות עבודתן, 3% מהנשים יצאו לחופשה ללא תשלום, 3% מהנשים עברו למקום עבודה אחר ו-2% שינו מקצוע או תפקיד. כך עולה מנתונים שפרסמה היום (ג׳) הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הנתונים מבוססים על הסקר החברתי שנערך בישראל במהלך 2018 ושבו נבדקו הדפוסים של ישראלים בנושא משפחה, מגורים וקריירה.
עוד נמצא בסקר כי יותר ממחצית מהנשים בישראל (54%) עשו שינוי תעסוקתי בעקבות לידה, זאת לעומת 18% מהגברים.
"מדובר בנתון עצוב ומטריד", אומרת פרופ' רות הלפרין קדרי, ראשת מרכז רקמן לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר-אילן. "הנתונים מעידים על כך שדפוסי חלוקת העבודה המגדרים בין אבות לאמהות אינם משתנים, וכי הפערים אפילו הולכים ומעמיקים. ברור שזה אומר שהמדינה אינה נותנת מענה מספק, ולא עושה די התאמות של עולם העבודה והתעסוקה לאמהות ולחיי משפחה״.
הלפרין קדרי מציינת כי הופתעה לגלות ששיעור הנשים שמפסיקות לעבוד כל כך גבוה. ״חשבתי ששיעור של נשים שמפסיקות לעבוד, גם אם באופן זמני נמוך יותר. ברור שהמחיר שהן ישלמו כאשר יבקשו לחזור לעולם התעסוקה יהיה גבוה, למשל עיכוב באפשרויות הקידום, או הישארות בסולם שכר נמוך״.
להלפרין קדרי אין אשליות ביחס לממצאים האלה. ״אני חושבת מה הנתונים האלה מעידים על העתיד. הנתונים מפריכים את הניסיון לספר לעצמנו את הסיפור שאנחנו כבר חברה שוויונית, שבה פערים מגדריים הולכים ומצטמצמים, ושדפוסי ההורות שוויוניים לגמרי. הנתונים האלה מתפוצצים לנו בפרצוף".
נשים לא מפסיקות לעבוד לאחר החתונה
מיתוס נוסף שהנתונים החדשים מפוצצים הוא שנשים מפסיקות לעבוד מיד לאחר החתונה והופכות את הבעל למפרנס העיקרי.
הפערים בין גברים לנשים בשינוי התעסוקתי בעקבות נישואים אינם גדולים. 17% עשו שינוי תעסוקתי בעקבות נישואים ו-12% מהגברים. רק 4% מהנשים הפסיקו לעבוד עקב נישואיהן, שיעור זהה מהנשים (4%) התחילו לעבוד עקב הנישואין, 3% מהנשים הפחיתו את שעות העבודה שלהן, ו-2% מהנשים עברו למקום עבודה אחר.
שינוי בתעסוקה עקב הנישואין, בולט בעיקר בקרב נשים ערביות. כשליש (34%) מהנשים הערביות בגילאי 44-20 שהיו מועסקות, שינו את מצבן התעסוקתי עקב נישואיהן, רובן – לא פחות מ-82% הפסיקו לעבוד כליל או הקטינו את היקף משרתן.
לידה (צילום: Kobi Gideon / Flash90)
באיזה גיל נולד הילד הראשון? 60% מכלל ההורים בני 20 ומעלה, הביאו לעולם ילד ראשון עד גיל 27. רבע (25%) הולידו בגיל 30 או יותר.
כמה שנים גרו זוגות יחד לפני החתונה? 23% מהנשואים גרו יחד עם בן/בת הזוג לפני שנישאו: 9% גרו יחד במשך שנה, 7% גרו יחד שנתיים ו-7% נוספים גרו יחד 3 שנים ומעלה לפני הנישואין. 72% מהנשואים לא גרו יחד עם בן/בת הזוג לפני שנישאו (5% לא ידוע).
30% מהיהודים הנשואים גרו יחד לפני שנישאו, לעומת פחות מ-1% מהזוגות הערבים. 48% מהיהודים החילונים גרו עם בן/בת הזוג לפני הנישואין.
באיזה גיל מתחתנים? בקרב בני 20 ומעלה שנישאו אי פעם: 26% נישאו לראשונה עד גיל 21, 35% נישאו בגיל 25-22, 23% בגיל 29-26, ו-14% נישאו לראשונה בגיל 30 ומעלה.
35% מהנשים היהודיות נישאו עד גיל 21 לעומת 59% מהנשים הערביות. 10% מהנשים היהודיות ו-4% מהנשים הערביות נישאו בגיל 30 ומעלה.
רוב הגברים הרווקים גרים עם ההורים
בקרב בני 24-20, 79% אינם נשואים ומתגוררים עם הוריהם.
בקרב בני 34-25 אחד מכל שלושה צעירים (32%) גר עם ההורים: 27% אינם נשואים ומתגוררים עם הוריהם, 5% נשואים ומתגוררים עם ההורים. 68% אינם גרים עם הוריהם.
שיעור הצעירים בגיל 34-25 שאינם נשואים ומתגוררים עם הוריהם, גבוה במיוחד בקרב גברים ערבים.
חיים בבועה בסודה סטרים חוגגים רמדאן, אבל הדרך לשוויון ארוכה
החזון השוויוני של "סודה סטרים" שווק החודש לתקשורת בחגיגת רמדאן מפוארת ● אבל הפועלים הפלסטינים בחברה נזקקים לאישורי עבודה מיוחדים, פתיחת המפעל בעזה מתקדמת בעצלתיים, ואחד העובדים הבדואים אומר: לעולם לא ייתנו כאן משרה בכירה לערבי
עבודה זרה יוזמה חינוכית חדשה מעניקה לפליטים הכשרה בהיי-טק
מה הסיכוי של תכלית ביאנה, אריתריאי בן 28, להשתלב בשוק התקשורת הישראלי? ● תכנית חדשה מכשירה פליטים להשתלב בתעשיית התקשורת וההיי-טק ● עכשיו רק חסרים ישראלים שיסכימו להעסיק אותם ● כלכלת מבקשי המקלט - כתבה רביעית בסדרה
אווט קבדום נולד לפני 35 שנה בכפר Adikeih שבאריתריאה. כשהיה בן 8 אביו נעלם, ולאווט נאמר כי הוא נכלא מסיבות פוליטיות. קבדום עצמו, כך הוא מספר, חמק מגורל דומה ברגע האחרון.
"יש לי תואר ראשון בניהול וחשבונאות מאוניברסיטת אסמרה", הוא אומר, "ובמשך כמה שנים עבדתי עבור הממשלה כמפקח על התקציב במשרד האוצר. אבל בשלב כלשהו הסתבכתי עם הממשלה. הפלו אותי על רקע עמדותי הפוליטיות נגד השלטון, מנעו ממני קידום והייתי תחת מעקב מתמיד. היו לי חיים נוראיים, בלי זכויות בסיסיות. בסוף הייתי מוכרח לברוח מהמדינה".
ב-2009 לקח קבדום את ארוסתו מביתה, והצטרף לכמה מחבריו שהיו באותו המצב. יחד הם ברחו מהמדינה, כשהם מותירים מאחור את משפחותיהם. הם חצו את הגבולות בין אריתריאה, סודן ולוב במסע מסוכן וארוך מאוד, ובמשך כשנתיים היו בדרכים. לישראל הגיע קבדום באמצע נובמבר 2010.
בהתחלה הוא ישן ברחובות. אווט קבדום (צילום: Tesfalem Kebedom)
המפגש הראשון שלו עם המציאות המקומית היה מטלטל. בהתחלה הוא ישן ברחובות דרום תל אביב, עד שחבר אריתראי אסף אותו לדירתו. חצי שנה לאחר שהגיע לארץ, התחיל להסתגל למציאות החדשה ומצא עבודה במפעל ביצים קטן באשדוד, העיר שבה גם התמקם.
הוא נישא לארוסתו ב-2012, ומאז הם מתגוררים באזור ב' בעיר, יחד עם עוד כ-3,000 מבקשי מקלט ומהגרים מאריתריאה ומסודן. לדבריו, חברי הקהילה שנפגשים מדי פעם באופן לא רשמי, מאוחדים בדבר אחד: מאבק בגילויי הגזענות והדחייה שהם חווים מהאוכלוסייה הכללית.
אווט: "יש לי תואר ראשון בניהול וחשבונאות מאוניברסיטת אסמרה, ועבדתי כמפקח על התקציב במשרד האוצר באריתראה. אבל בשלב כלשהו הסתבכתי עם הממשלה".
קבדום יוצא מדי בוקר מביתו בחמש, עולה על אוטובוס לאזור התעשייה באשדוד, ומסיים את עבודתו ב-16:00. מיד לאחר מכן הוא לוקח אוטובוס לקורס בתכנות שמתקיים בתל אביב, וחוזר לביתו סמוך לחצות. בסופי שבוע הוא מבלה במחיצת משפחתו ומשלים את שיעורי הבית של הקורס.
אווט אומר שהלימודים שינו את חייו: הוא כבר היה בטוח שלעולם לא יעסוק בעבודה שאינה פיזית, כאשר ראה פרטים על קורס ראשון מסוגו שנפתח במרכז לקידום פליטים אפריקאים, ARDC.
פליטים מאפריקה – חלקם מאריתריאה – בדרכם לחפש מקלט באירופה (צילום: AP Photo/Felipe Dana)
הוא זכה למלגה של Developers institute, הוסיף עוד כ-1,700 שקל לשכר הלימוד ונרשם לקורס שנמשך שלושה חודשים, שלוש פעמים בשבוע, יחד עם 20 מהגרים ומבקשי מקלט נוספים.
קבדום לא הסתפק בכך, ובתום הקורס הבסיסי, שבו למד ג'אווה סקריפט, html ו-spss, הוא המשיך לקורס מתקדם בתכנות שנמשך כ-10 חודשים. השיחה איתו מתנהלת באנגלית שוטפת, בבית הספר שאליו הגיע ללמוד לאחר עוד יום עבודה ארוך, ועולה ממנה רצון עז להצליח בארץ ולהגשים חלומות.
באילו עבודות עבדת כשהגעת לכאן?
"עבדתי בניקיון חדרי מלון, במפעל למרצפות ובעוד כמה עבודות כפיים. מה שהכי אהבתי זה להיות בקר CnC (מכונות לעיבוד שבבי). כעת אני עובד באותו תפקיד במסגרייה באשדוד תמורת 40 שקל לשעה. הבעיה היא שהמעמד שלי לא קבוע, כך שאני צריך לחדש את הוויזה הזמנית שיש לי כל חצי שנה. אני מקווה לעבור לתפקיד משמעותי יותר אחרי שאסיים את הקורס המתקדם".
מה מטרתך?
"לפני שהתחלתי את הקורס, אמרו לי שאני לא אצליח, ושכדי ללמוד את שפת התכנות צריך אינטליגנציה גבוהה, ידע טכני ורקע במחשבים. אבל בעיני, כשאתה רוצה להגשים חלום, דבר אינו בלתי אפשרי. אנשים תמיד יגידו לך שאין לך את מה שדרוש ושאתה לא יכול, אבל אם אתה רוצה להצליח וחש זאת בליבך, דבר לא יעצור אותך. זה מה שהניע אותי להתחיל ללמוד תכנות".
האם יש לך, לדעתך, סיכוי להצליח?
"אני תמיד אנסה להגשים את החלום שבוער בי. כבר רכשתי את הטכניקות של העבודה וגיליתי את היכולות והאפשרויות של השוק הישראלי. כשאסיים את הקורס, אני בטח אצטרף לסטארט-אפ ישראלי. מצאתי שיש כמה חברות שמאוד מעוניינות בעובדים מסוגי".
חיים בסיטואציה אומללה
מעל החלומות הצנועים מתנוססת, כאמור, שאלת המעמד. ב-2015 הגיש קבדום בקשת מקלט לרשות ההגירה, אך הוא מעולם לא הוזמן לראיון. למעשה, ובדומה למבקשי מקלט נוספים, בקשתו כלל לא נבדקה. עד היום, פחות מ-1% ממגישי הבקשות האלה קיבלו מעמד של פליט, או במספרים – 11 בלבד. לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה ל-2019, כ-800 מבקשי מקלט זכו למעמד ארעי.
איך אפשר להגביה עוף ולחלום בזמן שאתה חסר מעמד וניירות?
"אנחנו חיים בסיטואציה אומללה. לרבים מאיתנו, סביבת העבודה אינה ידידותית, והמדינה מנסה בכל כוחה לדחוף אותנו לעזוב את הארץ. אבל ב-ARDC יש חבר'ה מדהימים, שמנסים לעזור לנו להתפתח ולהגשים את עצמנו, באמצעות מתן מלגות או הצמדת מנטורים בעתיד. זה מחזק אותנו".
מה דעתך על ההתקדמות הכלכלית של הקהילה שסביבך?
"אני רואה רבים שסובלים מחוק הפיקדון, שלפיו אמורים המעסיקים לנכות 20% מהשכר ולהעביר את הכסף לקופה מיוחדת, שתועבר לעובדים רק כשהם יעזבו את הארץ.
"בסופו של יום, החוק הזה נועד להקשות על המעסיקים ודוחף אותנו לחפש עבודות בשחור. רבים מבין העובדים הזרים נאלצים להסתמך על עבודות בסטטוס נמוך, ללא זכויות וללא ביטוח רפואי".
אולי הקשיים האלה בעצם נותנים דחיפה לחברי הקהילה לפתוח ביוזמות עסקיות?
"אני מכיר אנשים שהחליטו לפתוח מינימרקט, אבל העירייה סגרה להם את העסק, והם הפסידו את כל הכסף שהשקיעו. עכשיו אנחנו נעזרים בתיווך של ישראלים, שהעסקים רשומים על שמם.
"צריך להבין שמדובר בקהילה שאף אחד לא לוקח עליה אחריות, ושאיש לא מדריך את חבריה. כל אחד צריך להסתגל למצב בכוחות עצמו ולהתמודד לבד עם נושאים כמו רווחה ובריאות, כך שלא מפתיע לראות את מי שנמצאים בתחתית הסולם החברתי מיואשים וללא כל תקווה לעתי״.
תכלית ביאנה (צילום: דפנה טלמון)
פעילות קהילתית בפייסבוק
אבל יש כמה חלוצים שמצליחים להתקדם במציאות הזאת. אחד מהם הוא תכלית ביאנה, רכז הקהילה האריתראית ב-ARDC. ביאנה, בן 28, השתתף בקורס מנהיגות של המרכז, שכלל גם היכרות עם עולם הניו מדיה. בעתיד הוא רוצה להפוך לעיתונאי רשת, שידווח לכל קהילות הפליטים האריתראים ברחבי העולם. עד אז, הוא משמש כחוליה המקשרת בין ארגוני הסיוע לבין הקהילה.
תכלית: "הייתי רוצה להיות בטוח בישראל. רק אז אוכל לראות את עצמי כאדם שווה, כבן שווה לאנושות, כאדם חופשי שיש לו חלומות ושלגיטימי עבורו לרצות ולרדוף אחריהם"
מהם ערוצי המדיה המרכזיים של הקהילה בישראל?
ביאנה: "יש תחנת רדיו ברשת שמשדרת מצרפת בשפה שלנו, טיגרינית, ושאחת התוכניות שלה עוסקת בקהילת מבקשי המקלט בישראל. כמו כן, יש גם כמה עמודי פייסבוק של הקהילה בישראל".
על אילו נושאים מדווחים שם?
"יש בעיות רבות שמבקשי המקלט מתמודדים איתן, כמו בקשות להגנה וקבלת המקלט, קשיי אינטגרציה עם הסביבה ובעיות כלכליות".
איפה היית רוצה לראות את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?
"הייתי רוצה להיות בטוח בישראל. רק אז אוכל לראות את עצמי כאדם שווה, כבן שווה לאנושות, כאדם חופשי שיש לו חלומות ושלגיטימי עבורו לרצות ולרדוף אחריהם.
"החלום הפרטי שלי הוא להיות עיתונאי. עוד כשהייתי באריתראה התחלתי ללמוד עיתונאות ותקשורת המונים, בניתי אתרים לקהילה, ועסקתי במדיה חברתית".
משתתפים בתוכנית של ה-ARDC (צילום: Courtesy Rubens Ben, rubensben.com)
דגש על הכשרה מקצועית
כמו רבים ממבקשי המקלט, גם תכלית מחכה ליום שבו משטר הרודנות באריתריאה ייפול, ושהוא יוכל לשוב לארצו. עד אז, מי שדואג לעתידם של מבקשי המקלט, הם ארגוני החברה האזרחית.
"אנחנו עמותה קהילתית שהוקמה על ידי מבקשי מקלט וישראלים וחברי הוועד המנהל שלנו הם ברובם מבקשי מקלט", אומר אורי להט, מנכ"ל ARDC.
"נוסף על מקלט פיזי שאנחנו מספקים, אנו פועלים להנגשת ההשכלה הגבוהה לאוכלוסיה זו, ולפתיחת כיתות ללימודי עברית. אנחנו מנסים להתאים את הפרויקטים שלנו לצורכי מבקשי המקלט.
"בשנתיים האחרונות, הדגש הוא על הכשרה מקצועית. אנו רואים שהאוכלוסייה נקלטת טוב בארץ, וחבריה מחפשים אופציות למוביליות כלכלית, ולא רק לעבודה כמנקי רחובות או שוטפי כלים".
היסטוריה מלאה בדוגמאות של שילוב מהגרים בכלכלה. הפגנה נגד גירוש מישראל (צילום: AP Photo/Oded Balilty)
האם מדובר בפעילות פוליטית, שנועדה להיטיב את קליטתם של מבקשי המקלט?
"יותר מכל דבר אחר, הפעילות שלנו טובה למדינה מהבחינה הכלכלית".
לדברי להט, היסטוריה העולמית מלאה בדוגמאות של שילוב מהגרים בכלכלה. גרמניה וצרפת פתחו את שעריהן ורצו לקלוט מהגרים אחרי מלחה"ע השנייה, וגם בארה"ב היו תקופות שנטו להכניס מהגרים, לנוכח העובדה שמדובר בכוח עבודה שהכלכלה המערבית זקוקה לו. הכלכלה המודרנית צריכה ידיים עובדות מחו"ל, הוא מסביר, ולישראל יש אותם כבר פה.
מה הניסיון שנצבר בעולם על קידום כלכלי של מהגרים?
"התוכניות שאנחנו מאמצים קיימות בכל העולם. ההבדל הוא, שבעולם הן נרקמות אחרי שכבר יש הסדרה משפטית. לסוכנות האו"ם לפליטים יש תוכנית ששמה Livelihoods and economic inclusion. בירדן מלמדים תכנות בבתי ספר לפליטים".
"במקביל, פתחנו גם קורס למניקור ולטיפוח". אורי להט (צילום: דפנה טלמון)
אתם מאמינים שהכשרה בתכנות עשויה לשפר את מצבם הכלכלי?
"מי שרוצה לעבוד במסעדנות או בחקלאות לא צריך הכשרה מאיתנו. אנחנו מספקים הכשרה לתחומים שדרושים בשוק העבודה ומצריכים הכשרה, כדי להוציא יותר ויותר עובדים זרים ממעגל העוני ולאפשר להם לחיות בכבוד. במקביל, פתחנו גם קורס למניקור ולטיפוח, לנוכח דרישה שהגיעה אלינו, בעיקר מנשים חד הוריות. אבל צריך לזכור שלא כל דבר אפשרי. לימודי גננות, חשמלאות או משפטים, למשל, מחייבים תעודה מטעם המדינה, ומכיוון שמעמדם של מבקשי המקלט אינו מוכר, בלתי אפשרי להכשיר אותם למקצועות אלה".
אורי להט: "צריך לזכור שחלק נכבד מהמהגרים שהגיעו לפה מאפריקה הם אנשים עם יכולות ועם תארים אקדמיים – גם אם לחלק מאיתנו הם נראים אותו הדבר"
האם כבר יש סיפורי הצלחה? ניצנים לצמיחת מעמד ביניים זעיר בורגני?
"מוקדם מדי לדבר על בורגנים של ממש. אבל צריך לזכור שחלק נכבד מהמהגרים שהגיעו לפה הם אנשים עם יכולות ועם תארים, גם אם לחלק מאיתנו הם נראים אותו הדבר. לאחרונה סיימו 15 סטודנטים מבקשי מקלט את לימודי התואר הראשון שלהם, ועוד 27 לומדים כרגע באוניברסיטאות השונות. יש סטודנטים שנמצאים בשלבי השמה שונים בענף ההיי-טק, וכמה נשים מקורס המניקור-פדיקור שהשתלבו בעבודה. כל מי שמסתובב בדרום העיר יכול לראות עסקים בבעלות פליטים. הרצון שלנו הוא להיטיב עם החיים שלהם, אף אחד לא מתעשר מזה. אנחנו לא מדברים כאן על שאיפה לרמת חיים גבוהה, אלא על סיוע שיאפשר להם לעמוד על הרגליים כמו בן אדם נורמלי".
עבודה ערבית החיים האמיתיים של הפלסטינים המועסקים בישראל
הם קמים כל לילה ב-3:30, לא רואים כמעט את האישה והילדים, מתייבשים שעות במחסומים ומנוצלים על ידי עבריינים ● וכל זה תמורת כ-5,000 שקלים בחודש ● "לא משלמים לנו על נסיעות, לא משלמים לנו על חופשות והבראה וגם לא על ימי חג. הכל מזויף בתלושי השכר שאנחנו מקבלים, וכל העובדים הפלסטינים סובלים מזה"
ארבע קרבנות נוספים של הרשלנות בענף הבנייה: מנוף נפל באתר בנייה של פרויקט "יבנה הירוקה" ושלושה פועלים נמחצו מתחתיו למוות ● פועל נוסף לכודים על המנוף ● שמונה אנשים מחברת הבנייה עוכבו לחקירה
הלימודים באוניברסיטת תל אביב יתחדשו היום בצהריים לאחר שבמהלך הלילה הושגו הבנות ראשוניות בין ארגון הסגל הזוטר להנהלה. המרצים הזוטרים המהווים 80% מהנהלת האוניברסיטה יחזרו לעבוד היום ב-12 בצהריים.
שני הצדדים סיכמו להמשיך את המשא ומתן לאחר שביתה של כשבועיים. חברי הסגל הזוטר התחייבו להשלים את השיעורים שהחסירו. השביתה פרצה על רקע היעדר הסכם עבודה קיבוצי חתום.
עיקר המחלוקת נגעה לדרישת המרצים להרחיב את הזכאות לבטחון תעסוקתי מוגבר, תשלום מעונות יום לילדים, הגבלת ההעסקה לפי שעות ודרישה להשלים ימי מחלה בלא תוספת תשלום. השאיפה של הסגל הזוטר היא כאמור לחתום על ההסכם הקיבוצי החדש, לאחר שתוקף ההסכם הקודם פג.
משרד הכלכלה הוציא היום הודעה חגיגית על מענק ממשלתי של 15 מיליון שקל לפניציה ● בחברה אומרים שמדובר ב"אי החזרה" של מענק ישן ● החרדים ממשיכים להחרים את בקבוקי הזכוכית של פניציה בגלל הפעלת התנורים בשבת
מפעל פניציה בירוחם יקבל מענק ממשלתי של 15 מיליון שקל ויתחייב להעסיק את 240 עובדיו למשך 5 שנים, כך דיווח היום משרד הכלכלה, בתום פגישה שהיתה בירוחם בין בכירי משרד הכלכלה לראשי הערים באזור. לפי ההודעה, פניציה תקבל את המענק מרשות ההשקעות במשרד הכלכלה והנהלת המפעל תתחייב להמשיך להשקיע ולשפר את הפריון.
אלא שהנהלת המפעל טוענת שמדובר במענק שכבר ניתן והאישור הנוכחי הוא על "אי החזרתו", כחלק מתוכנית שהוגשה כבר ב-2010. הנהלת המפעל הוסיפה עוד, כי עדיין לא הושג הסכם מול חסידות גור בנוגע לחרם שהטילה החסידות על בקבוקי הזכוכית של המפעל. ועדה למען השבת החליטה להפסיק לתת כשרות ליקבים שרוכשים את בקבוקי החברה, בגלל הפעלת תנורים בשבת. "אנו פועלים ללא לאות למציאת המתווה המתאים לכל הצדדים", נאמר בהודעה החברה.
פניציה שבבעלות מורט מנדל, מייצרת מיכלי זכוכית לתעשיית המשקאות והמזון ולמיכלי איחסון. המפעל מנוהל על ידי אמנון כהן והינו אחד המעסיקים הגדולים בירוחם ודימונה, עם 220 עובדים.
בתוך כך, משרד הכלכלה דיווח עוד על התחייבות למענק של 3.7 מיליון שקל לחברת אינופק, תמורת השקעה של 18.8 מיליון שקל באיזור התעשייה נ.ע.ם. לפי סיכום זה, אינופק יקלוט עד 50 עובדים ויקים מפעל חדש לייצור אריזות מנייר ממוחזר למזון ופארמה.
משרד הכלכלה יקדם הקצאת קרקע של 214 דונם להקמת מפעל קוייס במישור רותם, והוא צפוי להעסיק 100 עובדים באופן ישיר. במפגש שעסק בסיוע לנגב המזרחי נכחו שר הכלכלה אלי כהן, ראש העיר ירוחם טל אוחנה וראש העיר דימונה בני ביטון. בנוסף, נכחו גם מנכ"ל משרד הכלכלה שי רינסקי ומנהל מרכז ההשקעות נחום איצקוביץ'.
על הביקור שנערך היום בירוחם, מעיבה הסגירה של אמיליה קוסמטיקס לפני כשבוע. המפעל בירוחם מפטר 240 עובדים. בנוסף, נסגר לאחרונה גם מפעל חרסה בבאר שבע. מפעל הכלים הסניטרים בבעלות קבוצת חמת, וסגירתו נובעת מיבוא מתחרה זול מטורקיה ומקומות אחרים. המפעל צפוי לפטר כ-115 עובדים.
"יש ועדה למען השבת שאמרה שאנחנו לא יכולים להשתמש בבקבוקים שמייצרים בשבת. לא קשורה המילה חרם … ביקשנו באריכות רבה, יש הצעה שבשבת לא יעבדו יהודים", כך אמר היום יו"ר ועדת הכספים משה גפני בהתייחס למפעל פניציה שעלול להיסגר בגלל דרישת החרדים שיסגור תנורים בשבת.
גפני אמר את הדברים במסגרת דיון שהתקיים בועדה בנוגע לשלושת המפעלים שנסגרו ונמצאים בסכנת סגירה: חרסה בבאר שבע, שסגר את שעריו ופיטר 100 עובדים בגלל יבוא מתחרה של כלים סניטרים מבאר שבע; מפעל אמיליה קוסמטיקס בירוחם שנסגר אף הוא ופיטר 240 עובדים; וכאמור מפעל פניציה בירוחם, שנתון בקשיים בגלל שהיקבים הכשרים הפסיקו לרכוש את הבקבוקים שלו.
גפני הביע את האפולוגטיקה שלו בתגובה לדבריה של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה ממפלגת כחול לבן, שלפיה "הקיצוניים מהלכים אימים על 250 משפחות".
רועי רגרמן, מנכ"ל חמת שהיא הבעלים של חרסה, אמר בדיון כי באצטדיון טדי בירושלים רכוש אסלות מתוצרת גרמניה ובכנסת מתוצרת טורקיה: "בחברון יש מפעל פלסטיק שמשלם 1,500 שקל שכר מינימום ומשאיותיו נוסעות חופשי במדינה … קלטנו 30 עובדים במפעלים אחרים, אני לא יכול להעסיק עובדים במפעל סגור".
חבר הכנסת מיכאל ביטון ממפלגת כחול לבן, אמר בנוגע לאמיליה, כי המפעל נכמר מיד ליד והבעלים פגעו בו אך הוא עדיין מרוויח למרות הכל: "חובתנו לפנות לבעלים ולוועד, לשבת ולסגור את הדברים בחדרים שקטים. זה מפעל שניתן להציל. פניציה עלה על פסי רווחיות, הוא היחיד שמייצר בקבוקים וצנצנות וממחזר 30 אלף טון זכוכית. 40 שנה היה לו היתר לעבוד בשבת וקומץ קיצוניים יוצר חרם. יש לאפשר כשרות המוסכמת על 95% מהאזרחים כדי להציל את המפעל".
ראש העיר הנוכחית של ירוחם, טל אוחנה, אמרה כי תיפגש עם מנהל אמיליה קוסמטיקס אך הביעה את רצונה לקדם גם מפעלים מוטי טכנולוגיה ולא רק "מפעלים של שכר מינימום".
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל
רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם