האינפלציה משתוללת בעולם ובישראל היא כואבת במיוחד משום שיוקר המחיה בארץ ממילא גבוה (אף כי ההתייקרויות הנוכחיות נמוכות יחסית). אולם, המצב גרוע בהרבה ב"חצר האחורית" של ישראל, הרשות הפלסטינית.
המחירים בערים הפלסטיניות, בגדה המערבית וברצועת עזה, עולים בקצב גבוה יותר מאשר בישראל. מחירי מוצרי יסוד – שמרכיבים את התזונה הבסיסית של משפחה פלסטינית ממוצעת – זינקו בשנה האחרונה בעשרות אחוזים. המשק הפלסטיני והייבוא מתנהלים בשקלים ותלוי בישראל ולכן המחירים בו גבוהים גם ככה, זאת לצד משכורות נמוכות.
לפי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, מדד המחירים לצרכן הפלסטיני (CPI) עלה מתחילת 2022 בכ־7%, ובשנה האחרונה – מספטמבר 2021 עד אוגוסט 2022 – בכ־8%. לשם השוואה: המדד בישראל עלה מתחילת 2022 בכ־4.1% ובשנה האחרונה בכ־4.5%.
אבל כמו בישראל, גם בשטחים המדד לא משקף את הזינוקים החדים שחלים דווקא במחירי מוצרי היסוד. המחיר של קמח חיטה, למשל, עלה בשטחים מתחילת השנה ב־24%; שמן תירס התייקר בכ־20%; הירקות והפירות התייקרו בכ־25% לפחות.
השבוע התפרסם הדוח הרבעוני של הבנק העולמי על מצבם הכלכלי של הפלסטינים בשטחים. הדוח התייחס הפעם בהרחבה לאינפלציה. הדוח מצטט את פריד בלחאג', סגן נשיא הבנק העולמי למזרח התיכון וצפון אפריקה, שאומר:
המלחמה באוקראינה […] בשילוב עם ההשפעות השליליות כתוצאה מהקורונה […] החריפו את הלחץ הנוצר מהמחירים, המופקעים ממילא, בשטחים הפלסטיניים […] חלק ניכר ממוצרי המזון ברשות מגיעים מאוקראינה ורוסיה […] עליות המחירים החדות השפיעו ישירות על אספקת מוצרי המזון הבסיסיים, וערערו את רווחתם של משקי הבית הפלסטינים, במיוחד העניים והפגיעים ביותר.
הפער בין המחירים הגבוהים להכנסות [הנמוכות] מתקיים בשל היחסים הכלכליים ההדוקים בין הכלכלה הפלסטינית לזו של ישראל, שמשפיעים באופן לא פרופורציונלי על הכלכלה הפלסטינית.
האינפלציה המהירה גרמה לעליות נוספות במחירי המזון והדלק, שמהווים שיעור גבוה יותר מההוצאות במשקי בית עניים. בין ינואר לאפריל 2022 עלה רכיב המזון במדד המחירים הפלסטיני (CPI) בתלילות והגיע לשיא שלו בשש השנים האחרונות.
הדו"ח מזהיר כי אם עליית המחירים הנוכחית תימשך באותו קצב, מוצרי יסוד מסוימים, כולל החיטה, עלולים להתייקר בכ־80%.
"מקבל שכר של 1,500 שקל, מוציא 2,500"
"יש עליית מחירים ענקית, בעיקר בדברים הבסיסיים, הקריטיים, שמשפיעים יותר מכל על חיי היומיום שלנו", אומר עאדל שדיד מהעיר דורא שליד חברון, עובד הרשות הפלסטינית ועמית מחקר במכון ון ליר. לדברי שדיד: "מחירי האוכל, החשמל, המים, הדלק, התקשורת, הכול התייקר.
"הבעיה הבסיסית שלנו היא שהמחירים דומים מאוד למחירים בישראל אבל רמת ההכנסה של האנשים פחותה בהרבה. הפועל הפלסטיני שעובד בישראל מקבל שכר מינימום ישראלי, 5,000 שקל בחודש, אבל מוציא בדרך כל כך הרבה, על ההסעה, הביטוחים, המיסים, אבדן ימי עבודה על חשבונו, שבסוף יוצא לו 3,000 לחודש. והמצב שלו עוד טוב ביחס לעובד פשוט שמועסק ברשות.
"לפני שלושה חודשים, קילו גויאבה, פרי שאוכלים אצלנו הרבה, בשוק בבית לחם או בקלקיליה עלה 11 שקל. היום הוא עולה 20.
"יש עליית מחירים ענקית, בעיקר בדברים הבסיסיים, הקריטיים, שמשפיעים יותר מכל על חיי היומיום שלנו. מחירי האוכל, החשמל, המים, הדלק, התקשורת, הכול התייקר"
"יש דברים שעולים היום בשטחים יותר מאשר בישראל. הדלק, למשל. או התעריף שאני משלם על הטלפון הישראלי שלי, של הוט מובייל, פחות גבוה ממה שמשלמים הלקוחות של ג'וואל (חברת תקשורת פלסטינית, ת.ג.). העוף, מנה מרכזית בתפריט הפלסטיני, עולה בשוק הפלסטיני פי שלושה מאשר בסופר בישראל. 80 שקל לקילו.
"אז הפועל הפלסטיני הפשוט, לא זה שעובד בישראל, ולא זה שעובד כמוני ברשות, אלא זה שעובד כשכיר בעסק פרטי, או עצמאי קטן, מכניס את המשכורת שלו לכיס ימין והיא יוצאת מכיס שמאל. הוא מרוויח 1,500 שקל בחודש, ומוציא 2,500 גם אם הוא מצמצם את ההוצאות למינימום".
מאיפה הוא משלים את האלף שקלים החסרים?
"לוקחים הלוואות. מגלגלים את המשכנתה. קונים בשוק אצל המוכר הקבוע בהקפה, והמוכר לוקח הלוואות מהבנק.
הפועל הפלסטיני הפשוט מרוויח 1,500 שקל בחודש ומוציא 2,500. מהיכן אלף השקלים החסרים? לוקחים הלוואות. מגלגלים את המשכנתה. קונים בשוק אצל המוכר הקבוע בהקפה – והמוכר לוקח הלוואות מהבנק"
"אלה שלא עובדים, מצבם עוד יותר גרוע. מובטלים מקבלים קצבה של 2,000 שקל לשלושה חודשים. איך משפחה, עם ארבעה, שבעה, שמונה ילדים, יכולה להתקיים מ־700 שקל בחודש? משפחות כאלה יקנו רק את המינימום של המינימום של המינימום.
"אנשים כאן לא רעבים, אין רעב ממש בשטחים, אולי בעזה, לא בגדה. אבל פשוט מגלגלים הוצאות על העתיד. התחושה היא שאין מחר. עובדים מקבלים משכורות ביום חמישי – ובשבת עושים קניות ומוציאים את כל המשכורת כי מי יודע? אולי המחירים יעלו ביום ראשון וככה דוחפים את המחירים כלפי מעלה.
"אתמול (יום שני) הסתובבתי בשוק בדורא, הרגשתי כאילו יש עוצר, היה ריק, כי כולם קנו כבר בשבת. כמה זמן זה יחזיק ככה? לא יודע. אנשים חוששים מהעתיד".
"עובדים מקבלים משכורות ביום חמישי, ובשבת עושים קניות ומוציאים הכול כי אולי המחירים יעלו ביום ראשון? אתמול הסתובבתי בשוק בדורא, היה ריק"
עד לאחרונה הרבה ישראלים הגיעו לרשות כדי לערוך קניות, זה התהפך?
"עדיין יש ישראלים שמגיעים לרשות אבל רק בשביל לתקן את האוטו ומוצרים לרכב, זה עדיין יותר זול כאן. כבר לא באים לקנות אוכל או רהיטים. הפלסטינים שעובדים בישראל היו רוצים לקנות את המצרכים שיותר זולים אצלכם, אבל רובם לא יכולים לעשות את זה.
"ההסעות לישראל יוצאות מוקדם בבוקר, נוסעים ישר למחסום, מחכים שם הרבה זמן, בערב המחסום נסגר אז יוצאים מהעבודה מהר לכיוון הבית, או שנשארים לישון בישראל, אבל אסור להם לצאת מהמקום שהם ישנים בו.
"אנשים מנסים לנסוע לישראל בשבת, אבל המחסומים סגורים ואישורי הכניסה שלהם תקפים רק לאמצע שבוע".
"אנשים שעובדים בישראל מנסים לנסוע לישראל בשבת כדי לקנות מצרכים זולים יותר, אבל המחסומים סגורים ואישורי הכניסה שלהם תקפים רק לאמצע שבוע"
למה, לדעתך, המחירים ברשות עולים עוד יותר מאשר בישראל?
"כי לעסקים כאן יש פחות אוויר לנשום. חומרי הגלם, המוצרים שמייבאים מחו"ל מתייקרים בכל מקום. אבל בישראל, בעל החנות יושב על חסכונות או שמקבל הלוואות יותר נוחות מהבנקים, אז הוא מוכן להפסיד כסף כדי שהלקוחות ימשיכו לבוא.
"בשטחים, האשראי קצר ונוקשה וכל הסוחרים חייבים תשלומים לבנקים, אז ברגע שהייבוא מתייקר הם חייבים להעלות מחירים. אבל אז הלקוחות קונים פחות וגם ככה אין לבעלי העסקים מאיפה להחזיר את הכסף".
אז מה הם עושים?
"לוקחים עוד הלוואה, ועוד אחת ועוד אחת. יש כבר דיבורים על האפשרות שהכסף ייגמר בבנקים. אני מקווה שלא נגיע למצב של לבנון".
המצוקה הכלכלית היא אחד הגורמים לתסיסה שיש כיום בשטחים ולהסלמה בעימותים עם ישראל ובתוך הרשות?
"בוודאי. לא חסרות סיבות גם ככה, אבל בוודאי שזה מוסיף. אין שאלה בכלל".
התלות בישראל מחמירה את המצוקה
בכיר במרכז המקומי של הבנק העולמי בגדה המערבית ועזה מסביר את הגורמים להתפרצות האינפלציה ברשות הפלסטינית: "ההתייקרויות קשורות גם לאינפלציה בכל המזרח התיכון וגם לגורמים מקומיים.
"השוק הפלסטיני תלוי מאוד בשוק הישראלי ומתנהל בשקל, שהוא מטבע חזק, בזכות ייצוא ההייטק הישראלי היציב. מצד אחד, זה בולם את המחירים בישראל ובשטחים ומגן גם על הפלסטינים מהתייקרויות תלולות כמו אלה שקיימות כיום במדינות שונות. מצד שני, זה גורם למחירים בשטחים להיות גבוהים מלכתחילה, וכעת הם עולים עוד יותר ולאוכלוסייה ששכרה הממוצע נמוך קשה לעמוד בכך".
"השוק הפלסטיני מתנהל בשקל, מטבע חזק. זה בולם מחירים ומגן גם על הפלסטינים מהתייקרויות תלולות. מצד שני, זה גורם למחירים בשטחים להיות גבוהים מלכתחילה ולאוכלוסייה עם שכר נמוך קשה לעמוד בכך"
כרגע האינפלציה בשטחים גבוהה עוד יותר מאשר בישראל, מדוע?
"בגלל מבנה השוק הפלסטיני. הייבוא הפלסטיני עובר כולו דרך ישראל, תלוי באישורים ישראליים ומעוגן בהסכמים עמה, בעיקר בפרוטוקול פריז (הנספח הכלכלי של הסכמי אוסלו, ת.ג.).
"ישראל חופשית לייבא מהיכן שהיא רוצה ויכולה להגמיש את מקורות הייבוא שלה כדי לבלום את ההתייקרויות. נניח, אם החיטה הגיעה מאוקראינה וכעת לא מגיעה, ישראל יכולה לרכוש אותה מטורקיה.
"הפלסטינים לא יכולים לנהוג ככה, כל שינוי כרוך באישורים ובירוקרטיות. זה לא שישראל או מדינות אחרות מעוניינות להקשות על הפלסטינים, אבל הפרוטוקול לא מאפשר לפלסטינים לפעול בחופשיות ובגמישות כדי להקל על עצמם ולהוזיל את הייבוא. אנחנו כבר מזמן ממליצים לשקול את האפשרות לעדכן את ההסכמים, באופן שיקל על הפלסטינים, בנפרד מהשאלות הפוליטיות".
"הבדל נוסף בין ישראל לרשות הוא שלישראל יש רזרבות. בישראל מוחזקות כמויות גדולות של חיטה, למשל. אצל הפלסטינים הרזרבות קטנות וכשהמחירים החלו לעלות, הממשלה הפלסטינית רוקנה אותם כדי לסייע לאוכלוסייתה החלשה. מהרגע שהרזרבות נגמרו, הכול תלוי בשוק והמחירים מזנקים.
לישראל יש רזרבות. חיטה, למשל. אצל הפלסטינים הרזרבות קטנות, וכשהמחירים החלו לעלות הממשלה הפלסטינית רוקנה אותם כדי לסייע לאוכלוסייתה. מהרגע שהרזרבות נגמרו המחירים מזנקים"
"ההבדל השלישי הוא שחלק מיחסי המסחר של הפלסטינים נעשה מול מדינות ערביות – וזה כמעט החלק היחיד, כמעט, שלא תלוי לחלוטין בישראל; ובמדינות ערב האינפלציה גבוהה מאוד.
"במצרים, למשל, יש אינפלציה רצינית, כי זאת מדינה שייבאה חלק גדול מהתצרוכת שלה ישירות מאוקראינה ורוסיה. זאת בעיה כי ממשלת מצרים גם ככה תומכת באוכלוסייה הענייה שלה באמצעות סובסידיות, אז הם מנסים לייבא מטורקיה, למשל.
"גורם נוסף שמקשה על הפלסטינים הוא המיסוי והמגבלות הישירות שישראל מטילה עליהם. כל הדלק הפלסטיני, למשל, מיובא מישראל וישראל גובה עליו מס, מה שהופך אותו ממילא ליקר עוד יותר ממחיר הדלק הישראלי, שגם הוא גבוה".
מה המצב ברצועת עזה? איך האוכלוסייה שם, שחיה בעוני, מצליחה לשרוד?
"המידע שלנו על עזה מוגבל בגלל המצב הפוליטי, אבל אנחנו יודעים שיש קורלציה חזקה בין המחירים בעזה ובגדה, בדרך כלל וגם כעת. ההערכה היא שהאינפלציה בגדה ובעזה הן בשיעור דומה.
"לגבי ההשפעה על האוכלוסייה, ייתכן שהאוכלוסייה בעזה נפגעת מההתייקרויות פחות מבגדה ולא יותר. עדיין אין לנו מספיק נתונים על כך, אבל בסגרי הקורונה הפגיעה באנשים בגדה הייתה גדולה יותר מאשר בעזה.
"רוב האוכלוסייה בעזה לא עובדת ומתקיימת מתמיכה של אונר"א. 80% מתושבי עזה נעזרים בתרומות מזון של אונר"א. האוכלוסייה בגדה עובדת ורוכשת את ארוחותיה בעצמה, וכשאוכל מתייקר – העוני בגדה מתרחב. בעזה הם ממילא עניים. נכון שאונר"א צריך לשלם יותר על האספקה, אבל בינתיים הוא עומד בכך".
"ייתכן שהאוכלוסייה בעזה נפגעת מההתייקרויות פחות מבגדה משום שהאוכלוסייה בעזה לא עובדת ומתקיימת מתמיכה של אונר"א"
ברשות מדווחים שהפלסטינים בגדה לא ממש רעבים, אבל הרבה מהם חיים מהלוואות הולכות וגדלות שעולות על הכנסותיהם, ולמעשה אין להם איך להחזיר אותן. אתם חוששים מקריסה פיננסית ברשות, כמו בלבנון?
"בשולי האוכלוסייה בגדה יש אנשים שנמצאים במצוקה חמורה, גם אם לא רעב ממש, העוני הוא קשה והוא הולך ומחריף.
"לגבי החששות שהעלית, אנחנו לא חוששים כרגע מקריסה טוטלית של הבנקים והמערכת הפיננסית כמו בלבנון, אבל חוסר היציבות הפיננסי של הרשות עצמה מדאיג אותנו.
"אנחנו מקיימים הרבה שיחות עם רמאללה על ייעול המנגנון השלטוני והמגזר הציבורי של הרשות כדי לייצב את הרשות; ועם ישראל – על הקלות בחסמים שהיא מעמידה בפניה".
"אנחנו לא חוששים מקריסה פיננסית טוטלית כמו בלבנון, אבל חוסר היציבות הפיננסי של הרשות עצמה מדאיג אותנו. אנחנו מדברים עם רמאללה על ייעול המנגנון השלטוני; ועם ישראל – על הקלות בחסמים"
לדעתכם העוני והמצוקה הכלכלית תורמים למהומות הפוליטיות ולהתדרדרות הביטחונית הנוכחית בשטחים?
"זאת שאלה טובה, אבל היא לא נמצאת במנדט שלנו וממילא קשה לענות עליה. הגיוני לחשוב שיש השפעה מסוימת. ממשלת ישראל כבר הכירה בכך שכשלאוכלוסייה אין מה להפסיד – זה עלול לעלות במתיחות ביטחונית.
"אנחנו מברכים על כך שמספר העובדים הפלסטינים בישראל ובהתנחלויות גדל, בגדה הוא גדל מ־150 אלף עובדים ברבעון הראשון ל־200 אלף, ומעזה, לראשונה מזה הרבה שנים נכנסים לישראל עובדים רבים. ככל שיהיו לפלסטינים יותר הזדמנויות כלכליות, זה עשוי לתרום לשיפור המציאות הביטחונית והפוליטית".
"הבכירים והמקורבים שלהם מעלים מחירים"
ד"ר עלי אל־אעור, פלסטיני ממזרח ירושלמים שעובד במחלקת ירושלים של הרשות הפלסטינית ומשמש כפרשן לענייני ישראל בתקשורת בעולם הערבי, מספק הסבר נוסף ליוקר המחיה הגבוה ברשות ולעליות המחירים: השחיתות בממשלת הרשות.
לדבריו: "יש בממשלה הפלסטינית שחיתות ברמה של מדינת עולם שלישי. כספים נעלמים ומגיעים לכיסים פרטיים. עובדים בכירים בממשלה הפלסטינית שמשתכרים משכורות עתק ומקבלים רכבים עם דלק חופשי ואת כל הדברים שהם צריכים בחינם.
"שגרירים נוסעים לחו"ל עם כל המשפחה. הילדים שלהם לומדים באוניברסיטאות יוקרתיות על חשבון הרשות ומסדרים לעצמם את החיים. אתה יכול לצטט אותי בחופשיות, עם השם המלא והתפקיד, אני לא מפחד".
"יש בממשלה הפלסטינית שחיתות ברמה של עולם שלישי. כספים מגיעים לכיסים פרטיים. עובדים בכירים מקבלים רכבים עם דלק חופשי. ילדי שגרירים לומדים באוניברסיטאות יוקרתיות ומסדרים לעצמם את החיים"
אבל איך זה תורם ליוקר המחיה?
"השחיתות יוצרת שכבה קטנה של עשירים עם כוח קנייה גדול: הבכירים והמשפחות שלהם, עסקים שעובדים איתם וחלק מאלה שעובדים בישראל – והם חוגגים.
"אתה רואה חפלות ברוואבי או בשכונות היוקרתיות של רמאללה, כל חפלה 100, 140 אלף שקל. אתה רואה אותם קונים וילות ולוקחים משכנתאות ענקיות. שיירות של רכבי יונדאי חדשים. הם נכנסים לקניון ומוציאים אלפי שקלים. כל זה מעלה מחירים על חשבון הפלסטיני הפשוט.
"אתה רואה חפלות ברוואבי או בשכונות היוקרתיות של רמאללה. כל חפלה 100, 140 אלף שקל. הם נכנסים לקניון ומוציאים אלפי שקלים. כל זה מעלה מחירים על חשבון הפלסטיני הפשוט"
"דבר שני, השחיתות מכבידה על המגזר הציבורי, על חשבון התשתיות שאין לנו ועל חשבון הפלסטיני הפשוט, בעל העסק הקטן, העובד במגזר הפרטי, שנקרע במיסים. זה גם בא על חשבון עובדים זוטרים של הממשלה, כמוני, בכוחות הביטחון וברשויות האזרחיות.
"אנחנו מקבלים רק 80% מהמשכורת שלנו מהרשות בגלל המשחק הפוליטי בין מחמוד עבאס – שמעביר כסף למשפחות השהידים – ובני גנץ, שמקזז את הכסף הזה מהרשות. הבכירים מקבלים את המשכורת שלהם במלואה, 100%".
הטענה שאל־אעור מצטט בדבר אפליה לכאורה בקיזוז כספי המיסים נטענה במדיה הפלסטינית בידי גורמים רבים ועוררה ברשות סערה. ממשרד האוצר הפלסטיני נמסר בתגובה: "מדובר בטענה שקרית. הקיזוז נלקח משכרם של כל עובדי הרשות, גם הבכירים ביותר".
הבעיות הללו קיימות ברשות הפלסטינית כבר הרבה שנים או שמדובר בהתפתחויות חדשות שעלולות לתרום לאינפלציה הנוכחית?
"השחיתות הייתה קיימת כל הזמן. אבל סלאם פיאד (ראש הממשלה הפלסטיני בשנים 2007–2013) ניסה להתמודד איתה, לבער אותה. הוא עבד בשיתוף פעולה עם הבנק העולמי כי הוא הבין שבלי לנקות את השחיתות לא נגיע למטרה שלנו, מדינה פלסטינית עצמאית שחיה בשלום לצד ישראל.
"ממשלת מוחמד אשתייה (ראש הממשלה הפלסטיני הנוכחי) היא חלק מהשחיתות עצמה".
האם – וכמה – יוקר המחיה, האינפלציה והשחיתות תורמים לתסיסה הפוליטית והביטחונית נגד ישראל ובתוך הרשות?
"בוודאי שתורמים. תראה, הזעם על ישראל מונע מגורמים עמוקים, הוא לא נוצר אתמול. אבל נושא השחיתות ויוקר המחיה הוא עניין מרכזי במאבקים הפוליטיים שמפלגים עכשיו את הממשלה הפלסטינית ואת פת"ח.
"אנשים ממורמרים וכועסים אבל משתיקים אותם. אם עכשיו מישהו יעשה הפגנה שקטה, נניח יעמוד ברחוב עם שלט 'איפה הכסף?' או 'די לשחיתות' הוא יגיע למתקנים של המוחבראת (שירות הביטחון החשאי, ת.ג.) ויחטוף מכות רצח.
"אנשים ממורמרים וכועסים, אבל משתיקים אותם. אם עכשיו מישהו יעשה הפגנה שקטה, נניח יעמוד ברחוב עם שלט 'איפה הכסף?' או 'די לשחיתות' הוא יגיע למתקנים של המוחבראת ויחטוף מכות רצח"
"אז התוצאה זה קודם כל ירידה מוחלטת בלגיטימציה של הרשות, של פת"ח, לטובת ארגונים כמו חמאס, הג'יהאד האסלמי והחזית העממית. זה גם מפלג את הרשות עצמה. היום אין רשות פלסטינית אחת, יש שלוש. יש מאבק ירושה, הרשות מתפוררת, והתסכול של האזרח הפשוט על מצבו הכלכלי מחלחל פנימה וקורע אותה לחתיכות".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הרצון לממון אישי מוגזם בשלב כלשהו כנראה ייעלם, ייתפוגג, לא יישאר ממנו זכר – כנראה בעתיד. בינתיים, היה לו תפקיד 'לדחוף' לתחרותיות ולהתקדמות האנושות בטכנולוגיה, במדע, רפואה וכו'. זהו. הוא מיצה את עצמו הרצון הזה, מכאן הוא רק מזיק, הקפיטליזם סיים את תפקידו. להבנתי הדלה והחובבנית, זה פחות או יותר חלק ממשנתו של בעל הסולם. בקיצור, פוסט מעניין וכתוב נעים