מה הופך את איתמר בן-גביר לכוכב הבחירות הנוכחיות? מה הפך את ג'ורג'יה מלוני הנאו-פאשיסטית לראשת הממשלה האיטלקית? מה הזניק לשלטון מנהיגים פופוליסטיים ורדיקליים כז'איר בולסונארו בברזיל או ויקטור אורבן בהונגריה? כיצד הפכו דונלד טראמפ ובנימין נתניהו לאיקונים שקבוצות באוכלוסייה נוהות אחריהם באש ובמים ללא כל קשר לקודים פליליים או מוסריים?

בכל הדוגמאות המגוונות האלה מככבת האטרקטיביות של הקיצוניות.

מה הופך קיצוניות פוליטית למושכת ולעוצמתית כל כך? בעיקר שלושה מרכיבים, שמהווים יחד משולש מאיים ואימתני ליציבות המערכת החברתית-פוליטית: התכונות הבסיסיות של הקיצוניות, קהלי יעד מתאימים ונגישים, ועיתוי שבו הקיצוניות הופכת רלוונטית וכובשת. מרכיבים אלה מחזקים ומעצימים זה את זה.

מה הופך קיצוניות פוליטית למושכת ולעוצמתית כל כך? בעיקר שלושה מרכיבים: התכונות הבסיסיות של הקיצוניות, קהלי יעד מתאימים ונגישים, ועיתוי שבו הקיצוניות הופכת רלוונטית וכובשת

התכונות הטבעיות והמאפיינות של קיצוניות לא השתנו לאורך ההיסטוריה האנושית, מהסיקריקים שהיו רוצחים יריבים פוליטיים בימי בית שני ועד למחתרת היהודית ונאמני הר הבית.

תכונות אלה הן הפשטות או הפשטנות שבה מתוארת ומובנת מציאות מסובכת; פרשנות דו-מפלסית של העולם כמורכב מ"אנחנו" ו"הם", פרשנות שמועצמת בטיעונים "מוסריים" כביכול של אבחנה בין צודקים לתועים, צדיקים וכופרים, טהורים וטמאים; חידוד ההבדלים "ביננו לבינם" משיג הישג כפול: הגמדת האחר ובאותה עת הגבהת הערך העצמי; התנסחות בוטה, תוקפנית ואלימה שמצטבעת כחספוס אוטנטי ואמין; פופוליזם שנסמך על רגשות וצרכים המוניים, ומשם, המרצה והגברה של תחושת משבר או קטסטרופה קרובים ומועקת קונספירציה מתמדת.

כל אלה מודגשים ומובלטים על ידי בורות ופחד, שני יסודות שמסייעים להפצת התכונות הבסיסיות ומקלים על הטמעתם וקבלתם.

הקיצוניות היא נתיב תקשורת בין מנהיגיה ומפיציה לבין קהלי היעד שלה. מכיוון שכך, כל מחשבה, כל התבטאות וכל התנהגות קיצונית מכוונת לקבוצות אנשים שזקוקות וראויות לה, לקהלים שהיא משרתת אותם ואשר מוצאים בה יתרונות ורווחים.

קיצוניות זקוקה לקהל מתאים, שיתלהב ממנה, יאמץ אותה ויפעל לפיה. לא כל קהל מתאים ולא בכל עיתוי.

הקהל האידיאלי לקליטת הלכי רוח ומסרים פשטניים, מוסריים וצודקים כביכול ואלימים הוא קהל שמחפש פשטות, שחינכו אותו לחד ממדיות ולינאריות, שלא זקוק או לא מכבד פלורליזם או דמוקרטיה; שחש סכנה לזהותו ולדמוי העצמי מסכנות כגון חילוניות, פמיניזם, מודרניות, אינדיבידואליזם, מהגרים, פועלים זרים, מבקשי מקלט, להטב"ים או כל גורם מערער אחר על הסדר המוכר והיציב, ועל כן מחפש חיזוק עצמי ואישוש על ידי פתרון מהיר, חד משמעי ויעיל.

העיתוי הבשל ביותר להשתרשות קיצוניות הוא זמן של חוסר ודאות, משברים וטלטלות הסטטוס קוו הרגיל. קהל היעד הרגיל והמצומצם, שחי באי-ודאות וחשש מתמשכים, מתרחב ומתעצם בעתות משבר, כשרבים נוספים מקצינים אף הם.

העיתוי הבשל ביותר להשתרשות קיצוניות הוא זמן של חוסר ודאות, משברים וטלטלות הסטטוס קוו הרגיל. קהל היעד הרגיל והמצומצם, שחי באי-ודאות וחשש מתמשכים, מתרחב ומתעצם בעתות משבר

בקהלים נרחבים, פחד נשען על בורות ואי-ידיעה של רבים מחיילי הקיצוניות. אך המדרבנים שלהם, אלה ששולחים אותם לחרחר אלימות ברחובות, אינם בורים. במקרים רבים הם בעלי ידיעה ותובנה היסטוריים, ממולחים ומודעים להשלכות ההתססה שלהם, אך תאבונם לכוח ולסמכות מונע מהם לרסן את קהלי היעד שלהם, כפי שנכחה ארה"ב לדעת בתדהמה ובגועל במהלך הפריצה לבית הנבחרים ב-6 בינואר 2021.

כאשר החיבור בין מחרחרי קיצוניות, קהל נזקק וסופג של מסרים כאלה והעיתוי הנוח להעביר את הלך הרוח הזה, נוצר אקלים של קיצוניות, שאם מפיציו עקשנים ומתמידים דיים, הוא מתמרכז לו בהדרגה והופך לנורמה.

בן-גביר, שרק לפני עשרים שנה היה מוקצה ודמות שולית וסהרורית בירכתי הזירה הפוליטית הישראלית, הפך לבון-טון ולפרסונה גראטה של מערכת הבחירות הנוכחית. הוא לא השתנה ואישיותו והתנהגותו הקיצונית נותרו כשהיו.

השתנו קהל היעד והעיתוי סביבו: יותר ויותר קבוצות בחברה הישראלית חשות חוסר סיפוק וחוסר מימוש ועתידם הופך יותר ויותר מעומעם. חוסר היציבות הפוליטית המתמשך, הכלכלה המקרטעת, והאיומים הביטחוניים המתעצמים, יוצרים קרקע פורייה לפופוליסטים כמוהו לגרוף עוד ועוד אהדה ותמיכה באשליית הפתרון הקל, הברור וה"צודק" שהוא מוכר.

בן גביר ודומיו – כגדולים (נתניהו שהכשיר אותו) וכקטנים (מפלגת נעם, עם השם הכי מהופך לאופיים) – הם סרסורי מצוקה. הם ננעלים על חרדותיהם וצרכיהם של אחרים כדי לממש את תאוותיהם הפוליטיות. מאז ומתמיד זו הייתה שיטת העבודה של הקיצונים.

בן גביר ודומיו הם סרסורי מצוקה. הם ננעלים על חרדותיהם וצרכיהם של אחרים כדי לממש את תאוותיהם הפוליטיות. מאז ומתמיד זו הייתה שיטת העבודה של הקיצונים

מה שצריך להדיר שינה מעיני תומכי הדמוקרטיה והשיח הפוליטי השעון על סובלנות וקבלת האחר הוא התנועה העקבית של הקיצוניות לחיק הקונצנזוס הישראלי, השלווה והשגרתיות שהטרמינולוגיה המחפיצה, המדירה והגזענית מתקבלת בעיני ובאוזני חלקים רבים מהציבור, הלגיטימציה שבן גביר ומרעיו זוכים לה בתקשורת ובשיח הכללי.

מי האפסיים של הקיצוניות מתחילים משלוליות קטנות, לא ממים אדירים, כאלה שלא שמים לב אליהן או פוסעים בזהירות סביבן. הכרנו תופעות דומות לאורך ההיסטוריה הרחוקה והקרובה. הן תמיד הסתיימו בתוצאות הרות אסון למערכות החברתיות והפוליטיות שאפשרו להן לצמוח. אין שום סימן שאצלנו זה ייגמר אחרת.

ד"ר מולי פלג הוא מנהל ביה"ס הבין-לאומי במכללת אורנים. הוא סוציולוג פוליטי בהכשרתו. בוגר האוניברסיטה העברית (בהצטיינות) במדע המדינה ויחסים בינלאומיים, ובעל דוקטורט במדע המדינה. מולי פרסם שישה ספרי מחקר והגות, נובלה בשם דור הפלקט (2015), ושלושה ספרי שירה. כתב יד לספרו הרביעי הושלם בימים אלה. מולי מרבה לפעול בהתנדבות בחברה האזרחית בישראל והשתתף בפעילויות רבות בארגונים כגון צו פיוס, שורשים, Tech2Peace, Start-Up 50-50, רוח נשית ואחרים. מטרתו העיקרית והחשובה ביותר היא יצירת שיח בונה ומחבר בחברה הישראלית.