ההתפתחויות האחרונות במלחמה באוקראינה מתרחשות במקביל לציון 60 השנים למשבר הטילים בקובה (16–28 באוקטובר 1962) ויוצרות הקשר מעניין לדיון שהתעורר על האפשרות שוולדימיר פוטין יעשה שימוש בנשק גרעיני טקטי. הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן התייחס במפורש להקשר הזה, ולפי הדלפה מאירוע פרטי שנערך לפני כמה ימים הוא אמר שם שהסיכון להגיע למלחמה גרעינית הוא הגדול ביותר מאז 1962.
ביידן התייחס במפורש להקשר בין משבר הטילים בקובה לאפשרות שפוטין יפעיל גרעין טקטי, ולפי הדלפה מאירוע פרטי אמר שם שהסיכון להגיע למלחמה גרעינית הוא הגדול ביותר מאז 1962
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
ביידן אמר שפוטין "אינו מתבדח" כאשר הוא וגורמים אחרים ברוסיה רומזים על האפשרות לעשות שימוש בנשק גרעיני והבהיר שגם שימוש בנשק גרעיני טקטי יוביל ל"ארמגדון".
Without detailing specifics, President Biden says contingencies have been gamed out should Russia use a tactical nuclear weapon in Ukraine https://t.co/EiwMxTbhRL pic.twitter.com/N7cSo3vjOx
— CNN Politics (@CNNPolitics) October 12, 2022
ביידן חזר למעשה, כמסר הרתעתי ישיר לפוטין, על החשיבה המסורתית של המלחמה הקרה שבה החשש שאירוע מקומי יסלים למלחמת עולם גרעינית הוא שעיצב את תהליכי קבלת ההחלטות של מנהיגי המעצמות.
זוהי גם המורשת של משבר הטילים בקובה, שבו שהחרדה ההדדית מהסלמה למלחמת עולם שלישית גרעינית היא שהובילה לפשרה שאפשרה את סיום המשבר. שתי המעצמות היו שותפות למסקנה שאי אפשר לנצח במלחמה גרעינית ולכן צריך לוודא שהיא לא תתחיל. למסקנה הזו היה תפקיד חשוב בעיצוב כמה מהכללים הבסיסיים ביותר של היחסים הבינלאומיים בעשורים האחרונים.
הערעור על הכללים האלו לא התחיל במלחמה באוקראינה, אבל הוא עלול להגיע לשיאו במסגרתה. אבל, אף שביידן מזהה נכון את חומרת המצב, ספק אם איום כללי כזה במלחמת עולם שלישית וגרעינית יכול להרתיע את פוטין מלהפעיל נשק גרעיני טקטי.
שתי המעצמות היו שותפות למסקנה שאי אפשר לנצח במלחמה גרעינית ולכן צריך לוודא שהיא לא תתחיל. למסקנה הזו היה תפקיד חשוב בעיצוב כמה מהכללים הבסיסיים ביותר של היחסים הבינל' בעשורים האחרונים
הסיבה לכך אינה נובעת מכך שפוטין מטורף או שהוא רוצה להוביל למלחמת עולם גרעינית. פוטין, שחגג השבוע את יום הולדתו ה-70, אינו מטורף גם אם אחרי יותר משני עשורים בהנהגת רוסיה הוא מתנהג באופן אופייני לרודנים וניתן לזהות אצלו גם סימנים ברורים של שגעון גדלות, נרקיסיזם ועיוורון לגישות אחרות להבנת המציאות הנובע גם ממעגל התייעצות מצומצם.
דוברת הבית הלבן מיהרה להסביר כי דבריו של ביידן אינם מבוססים על מידע חדש קונקרטי, אך החשש משימוש של פוטין בנשק גרעיני טקטי (מוגבל בעוצמתו ומופעל כנגד מטרות צבאיות) עולה ככל שמתבררות תוצאותיה העגומות של המלחמה מבחינתה של רוסיה. זה לא אומר שהנשק הזה בהכרח יופעל, כמובן, אבל מה שהיה עד לא מזמן בלתי נתפס (unthinkable) הופך לאפשרות שנדרש לדון בה ובהשלכותיה, גם אם סבירותה עדיין נמוכה.
איש אינו יכול "להיכנס לראשו" של פוטין וזו תהיה טעות לנסות לעשות כך. אבל, בהחלט אפשר להעלות כמה השערות לגבי התפיסות שדרכן הוא מתבונן במציאות. תפיסות אלו מבוססות על השקפות עמוקות שהתפתחו אצל פוטין לאורך השנים והוצגו על ידו בצורה בהירה בהזדמנויות שונות. הן מאפשרות להסביר מדוע השימוש בנשק הגרעיני הטקטי אפשרי למרות האיום המפורש שהוא יוביל למלחמה גרעינית.
1
ראשית, סביר שפוטין מעריך שמלחמה כזו לא תפרוץ ולכן האיום איננו אמין. בראייתו, הסבירות שהמערב אכן ירצה לפתוח במלחמת עולם שלישית בעקבות אירוע נקודתי יחסית, חמור ככל שיהיה, היא נמוכה. בהערכה זו משולבת תפיסתו העקרונית לגבי חולשת המערב שספק רב אם התפוגגה במהלך חודשי המלחמה באוקראינה. פוטין עלול אפוא להפעיל נשק גרעיני טקטי לא כי הוא רוצה מלחמת עולם שלישית, אלא כי הוא מעריך (בצדק או בטעות) שהסבירות למלחמה כזו היא נמוכה ושהוא יכול להתמודד עם המחיר של תגובה אמריקנית ממוקדת יותר.
ראשית, סביר שפוטין מעריך שהאיום איננו אמין. בראייתו, הסבירות שהמערב אכן ירצה לפתוח במלחמת עולם שלישית בעקבות אירוע נקודתי יחסית, חמור ככל שיהיה, היא נמוכה. בהערכה משולבת תפיסתו לגבי חולשת המערב
2
שנית, בניגוד לראייה המערבית שרואה במלחמה באוקראינה גחמה או ביטוי לכוונות התפשטות של פוטין, הוא רואה בה אינטרס חיוני של רוסיה ולכן נכון לשלם את המחירים הכרוכים בה.
זאת לא רק גישתו לאוקראינה עצמה כאל "מדינה פיקטיבית" המכחישה את עברה ואינה ראויה לעצמאות. זוהי ראייה רחבה יותר שלפיה התמוטטות ברית-המועצות הייתה האסון הגיאו-פוליטי הגדול ביותר של המאה ה-20.
בראיית פוטין, הדומיננטיות האמריקאית של אחרי סיום המלחמה הקרה היא אנומליה שמחייבת תיקון באמצעות הכרה ברוסיה כמעצמת על גלובלית ובעלת עמדה שיש להתחשב בה. פוטין יצא למלחמה לאחר שנואש בעשורים האחרונים מכך שרוסיה לא זוכה למקום הראוי לה בזירה הבינלאומית ומכך שבראייתו האינטרסים הביטחוניים שלה אינם נענים.
3
שלישית, ספק אם הוא משייך את הנשק הגרעיני הטקטי לאותה קטגוריה של הטאבו הגרעיני שאליה משייכים אותו האמריקאים. בראייתו של פוטין, הנשק הגרעיני הטקטי הוא אולי לא נשק רגיל ככל הנשקים, אבל ספק רב אם הוא רואה בו, כמו האמריקאים, נשק שאין להשתמש בו. סביר יותר שהוא רואה בו מרכיב שאמור לפצות על נחיתותו הקונבנציונלית ולא חלק מהמערך האסטרטגי שאמור להבטיח את ההשמדה ההדדית.
החשיבות שמייחסים ברוסיה לנשק הגרעיני הטקטי משתקפת בארסנל שיש בידה של חימושים כאלו, שגדול הרבה יותר מזה של ארה"ב (פי עשרה, ככל הנראה).
ספק רב אם פוטין רואה בנשק הגרעיני הטקטי, כמו האמריקאים, נשק שאין להשתמש בו. סביר יותר שהוא רואה בו מרכיב שיפצה על נחיתותו הקונבנציונלית ולא חלק מהמערך האסטרטגי שמבטיח השמדה הדדית
4
ורביעית, הוא יכול עתה לראות בהפעלת הנשק עניין לגיטימי לאחר שסיפח את המחוזות שהפכו לכאורה לשטח בריבונות רוסית מלאה. בתפיסתו העקרונית את הסדר העולמי, פוטין מצדד בגישה המדגישה את ריבונותן של המדינות ואת זכותן לעשות כרצונן בשטחן שלהן. זאת, בניגוד לסדר העולמי הליברלי שמצדד בנורמות על חוצות גבולות ובמוסדות על-מדינתיים בעלי סמכויות אכיפה. לכן, אין להתפלא על כך שהרמזים לשימוש בנשק גרעיני ("נגן על אדמתנו בכל הכוח והאמצעים") הוצמדו לאישור הסיפוח ולאיומים כנגד הפעילות העוינת בשטחים אלו.
כל אלו מובילים לכך שהפעלת הנשק הגרעיני שוב אינה unthinkable, כפי שהייתה משך עשורים רבים. השאלה החשובה היא, כמובן, מה נכון לעשות במצב עניינים הזה? הפעלת נשק גרעיני טקטי לא תביא להשמדה בסדרי הגודל של מלחמה גרעינית כפי שתוארה הן בספרות המקצועית והן בתרבות הפופולרית, אבל היא ללא ספק תהפוך את העולם להרבה פחות בטוח. במובן זה, ההשלכות שלה רחבות יותר מעצם הפעלת הנשק עצמו והן קשורות בהתערערותן של נורמות בסיסיות של מותר ואסור ביחסים הבינלאומיים. לכן, אם איום כללי במלחמה גרעינית לא ירתיע את פוטין, מה כן יכול למנוע את הפעלת הנשק הגרעיני הטקטי?
האיום הגרעיני היה נוכח מאוד במחשבה של מקבלי ההחלטות והציבור גם בארה"ב וגם באירופה משך שנות המלחמה הקרה. עם סיומה, נראה היה שהאיום הצטמצם מאוד ותשומת הלב האסטרטגית ניתנה בעיקר למאמץ למנוע מגורמים לא אחראים להשיג נשק גרעיני.
מצב עניינים זה השתנה ואין ספק שמיטב המוחות בארצות הברית מנהלים בימים אלו דיונים קדחתניים שמזכירים את דיוני ה-EXCOMM, קבוצת החשיבה שמינה הנשיא קנדי בדיוק לפני 60 שנים כדי לייצר אפשרויות פעולה נוספות על אלו שהוצעו על ידי הגנרלים שלו. קנדי זיהה שהמחשבה הצבאית האסטרטגית של הגנרלים התפתחה כדי לנצח במלחמת העולם השלישית, אבל הוא חיפש דווקא את הדרך למנוע אותה.
בדיונים הנוכחיים, שכוללים בוודאי גם משחקי מלחמה וצוותים אדומים, עולות כנראה כמה קבוצות של אפשרויות:
קבוצת אפשרויות אחת כוללת דרכים שונות להגברת אמינות האיום במלחמה גרעינית באופן שישכנע את פוטין שהוא אכן אמיתי. קבוצת אפשרויות זו כוללת, למשל, העלאת כוננות בכוחות הגרעיניים ואולי אף פריסה שלהם בתצורה שתבהיר את רצינות האיום.
בדיונים הנוכחיים, שכוללים וודאי גם משחקי מלחמה וצוותים אדומים, עולות כנראה כמה קבוצות אפשרויות: אחת מהן כוללת דרכים להגברת אמינות האיום במלחמה גרעינית באופן שישכנע את פוטין באמיתותו
קבוצת אפשרויות זו כוללת גם צעדי "תיל ממעיד" כמו הכרזת אזור אסור לטיסה מעל אוקראינה או המחוזות שסופחו באופן שיחייב את פוטין להחליט אם הוא רוצה להגביר את הסיכון להתנגשות חזיתית עם נאט"ו ובכך להביא להסלמה שעלולה להביא גם לשימוש בנשק גרעיני אסטרטגי.
קבוצת אפשרויות שנייה היא לייצר אצל פוטין חשש אמיתי מהפעלה מקבילה של נשק גרעיני טקטי כנגדו. אפשרות כזו הועלתה בימים האחרונים על ידי פרופ' עזר גת שהציע שארצות הברית תספק לאוקראינה נשק גרעיני טקטי. גם אפשרות זו, שתכליתה "להכניס את אוקראינה למשוואה הגרעינית", מעבירה את ההחלטה לפוטין במתאר שבו האצבע על הכפתור הנגדי יכולה להיות קלה יותר.
קבוצת אפשרויות שלישית כוללת צורות שונות של עסקה עם פוטין. העיתונאי תומס פרידמן כתב עוד בתחילת המשבר שהתרחיש הסביר ביותר לסיום הוא של "פשרה מלוכלכת".
המורשת העיקרית של משבר הטילים בקובה אינו המצור שגרם לסובייטים למצמץ ראשונים, אלא העסקה החצי פומבית שאליה הגיעו קנדי וחרושצ'וב. בנסיבות המיוחדות של המלחמה באוקראינה, כל עסקה תהווה כמובן פרס לא ראוי לתוקפנות ואלימות, אך המחיר האלטרנטיבי יכול להיות גדול יותר.
הבעיה, כמו שקורה בדרך כלל במצבים אסטרטגיים מורכבים, היא שכל האפשרויות האלו גרועות בצורה כזו או אחרת: או שהן עלולות להביא לאותה הסלמה לתרחישי "יום הדין" שמהם כולם מנסים להימנע; או שהן לא מספיק אפקטיביות כדי למנוע את שבירת הטאבו הגרעיני; או שעלולות להיות להן תוצאות שליליות על הסדר העולמי גם בלי שבירת הטאבו הזה.
קבוצת אפשרויות שנייה היא לייצר אצל פוטין חשש אמיתי מהפעלה מקבילה של נשק גרעיני טקטי כנגדו. אפשרות כזו העלה בימים אלה פרופ' עזר גת שהציע שארה"ב תספק לאוקראינה נשק גרעיני טקטי
כך או כך, הפעלת נשק גרעיני מכל סוג שהוא חייבת לחזור להיות unthinkable. צריך אפוא לקוות שהנשים והגברים שמשתתפים כיום בדיונים אודות פתרונות אפשריים למשבר יגלו את אותה רמה של יצירתיות ורצינות שהצליחה למנוע את מלחמת העולם השלישית לפני 60 שנים בדיוק.
תא"ל (מיל.) איתי ברון היה ראש חטיבת המחקר באמ"ן. איתי מלמד קורסים על כוח אווירי, על מודיעין ועל ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת רייכמן. ספרו "המחקר המודיעיני" פורסם בשנת 2021 בהוצאת המכון למורשת המודיעין, וספרו "מעליונות אווירית למהלומה רב-ממדית" פורסם לאחרונה בהוצאת המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הרמז להסכמה של אוקראינה למסירת שטחים ריבוניים לרוסיה כפתרון עדיף על הידרדרות למצב של הפעלות נשק גרעיני, טקטי או אסטרטגי, היא בדיוק הדימוי בו מעוניין פוטין. להערכתי, זהו משחק צ'יקן. פוטין הוא אדם רציונלי, גם אם טעה בענק בחישוביו. אם המערב יפגין נחישות, יוכח שאיומיו של פוטין הם איומים ריקים. כל הליכה לקראתו תהיה טעות חמורה.