כשאני מסתכל על האופוזיציה הקיימת היום בישראל, זו שפוסלת את הלגיטימציה של הממשלה המכהנת, זו שעשתה כל תרגיל כדי לפרק את הקואליציה ולא בחלה בשום הצבעה נגד הממשלה, גם אם נגדה את האינטרס של המדינה או של קהל המצביעים שלה, אני יכול להיזכר רק במקרה אחד דומה: 1993-1996.

האופוזיציה, שפוסלת את הלגיטימציה של הממשלה המכהנת, עשתה כל תרגיל לפירוק הקואליציה ולא בחלה בשום הצבעה נגד הממשלה, גם אם נגדה את אינטרס המדינה אני נזכר ב-1993-1996

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כהונת ראשי הממשלה יצחק רבין, ולאחר הרצח שמעון פרס. ראש האופוזיציה, אחד, בנימין נתניהו שמו. אז כהיום, כל האמצעים כשרים עבורו. הסתה, שקרים, האשמת הממשלה בבגידה או בשיתוף פעולה עם האויב (היינו הך), אפס ממלכתיות, אפס פרגמטיזם, אפס מאמץ למען המדינה, מקסימום מאמץ למען עצמו, חבירה לכל גורם קיצוני שעשוי לסייע לו פוליטית.

30 שנה חלפו ומכונת ההכפשה והביזוי רק השתכללה. אם פעם ניצבו ליד נתניהו אנשים כמו מרידור, איציק מרדכי, דוד לוי ובני בגין, היום מוטלים למרגלותיו סמרטוטיים פוליטיים כיואב קיש, מירי רגב, שלמה קרעי ודודי אמסלם. אם פעם את הקמפיין שלו ניהל ארתור פינקלשטיין המושחז אך הממלכתי, יחסית, היום יושבים במקומו יאיר נתניהו, איציק זרקא ורמי בן יהודה. ואם פעם ביבי נמנע מלפגוע בכמה מוסדות ממלכתיים, היום הוא מוכן להוציא את מה שצריך להוציא ממכנסיו ולעשות מה שצריך לעשות מהמקפצה, בכיכר העיר. אם פעם היה עומד על המרפסת וטוען שלא ראה, היום הוא יצטרף בשמחה לקהל בשירה ואולי גם יוציא איזה שלט של יאיר עם כאפיה, כי איך אפשר בלי.

אם כי אל תטעו, המילים אולי קצת שונות, אבל המנגינה היא אותה מנגינה כבר 30 שנה. כל ממשלה שביבי לא יושב בראשותה היא ממשלת זדון/מופקרת/בוגדת/כושלת/חלולה/מוסרת שטחי מדינה לאויב/נכנעת/חלשה/משתפת פעולה עם ערבים/מקריסה את הכלכלה, ובאופן כללי ממשלה שאולי רק מוות גרוע ממנה.

והתקשורת? היא שמחה לשתף פעולה עם נתניהו, כי תרצו או לא, הוא אולי משקר בכל משפט שני, אולי מסית בכל משפט שלישי ולא מדייק בכל משפט רביעי, אבל הוא עושה את זה עם המון כריזמה.

המילים אולי קצת שונות, אבל המנגינה אותה מנגינה כבר 30 שנה. כל ממשלה שביבי לא בראשותה היא ממשלת זדון/מופקרת/בוגדת/כושלת/חלולה/מוסרת שטחי מדינה לאויב/חלשה

הבעיה, כשבוחנים את המצב יותר לעומק, היא שכמעט נדמה שנתניהו מצליח להרוס את המדינה מהאופוזיציה טוב יותר ממה שהוא עושה את זה כראש ממשלה. כלומר, הוא ראש ממשלה מחורבן לתפארת, הססן, לא מרשים מדינית ומצד שני לא באמת בטחוניסט אמיתי, לחיץ, סחיט, מנהל מדיניות חוץ מזעזעת – אבל לפחות בתקופתו כראש ממשלה האופוזיציה ממלכתית יותר והוא עצמו שומר, לפעמים, על מראית עין של קיום החוק וכיבוד מוסדות השלטון.

כראש אופוזיציה מוסרים כל המכשולים סביבו, כיוון שהמטרה היא אחת, לחזור לשלטון, ואם צריך לשרוף את כל מה שיש מסביב, כדי לדלג לשלטון על חורבות ההריסות, כך יהא.

אל תטעו, בדיוק על זה נתניהו בונה. ראיתם את הבלגן שהיה פה בשנה האחרונה, אומר נתניהו, או רומז, לכולנו, אתם לא באמת רוצים שזה יחזור על עצמו נכון? אז אם רע לכם, מבאס לכם ועצוב לכם עם הבלגן שהאופוזיציה גררה אליו את המדינה, תצביעו עבורי כדי שאשתיק את ראש האופוזיציה. אני יודע לעשות את זה. אחרי הכל, זה אני.

והישראלי הממוצע? הוא באמת לא מרוצה. הוא רואה את האלימות ברחובות, את הכנסת המשותקת בשל האופוזיציה שמסרבת לשתף פעולה, את המהומות, את האלימות, את השופרות המשתוללים, ואומר לעצמו, אולי באמת מגיע לנו קצת שקט. אולי באמת שיחזור נתניהו, רק שיעשה טובה ויקח איתו את ראש האופוזיציה ביבי, כי איתו באמת אי אפשר לחיות.

אז אם רע לכם, מבאס לכם ועצוב לכם עם הבלגן שהאופוזיציה גררה אליו את המדינה, רומז נתניהו, תצביעו עבורי כדי שאשתיק את ראש האופוזיציה. אני יודע לעשות את זה. אחרי הכל, זה אני

אצל נתניהו, ואת זה חשוב להבין, מדינת ישראל היא כמו התינוק ממשפט שלמה. אין לו בעיה לחתוך את התינוק לשניים, או לשפוך את התינוק עם המים או כל משל אחר שתבחרו, אם חלילה התינוק לא נשאר אצלו. נתניהו משול לאותו אוהד בית"ר במערכון של בית"ר שפורס את בקשותיו ומודיע שאם לא יתקבלו, הוא שורף את המועדון. למה שאדם ישרוף את המועדון שהוא אוהב? כנראה שהוא לא אוהב אותו באמת.

אצל נתניהו יש שתי מדינות ישראל. אחת, המדינה שהוא עומד בראשה, הוא פטריוט אמיתי של המדינה הזאת, הוא מחבב אותה ורוצה בהישרדותה, עד כמה שאדם חסר רגשות כמוהו יכול בכלל לחבב משהו. השנייה, זו שהוא לא עומד בראשה –  היא יכולה להישרף מבחינתו, ואם אפשר בייסורים.

ולכן, כן, סליחה על הקלישאה, הבחירות הקרובות הן החשובות ביותר אי פעם. ובמרחק. בעצם היו בחירות כאלה, ב-1996, אז עוד היה סיכוי מעולה לנצח את נתניהו, אבל נרדמנו בשמירה.

הפעם אסור להירדם בשמירה, רק ניצחון ברור של גוש השינוי, שיאפשר לפרק את הגוש שבנה נתניהו סביבו, יוביל אולי לעזיבתו את הבמה הפוליטית ולהשתחררות ישראל מצילו הכבד שמוטל עלינו כבר 30 שנה.

רק הפסד נוסף של נתניהו, הפעם בצורה ברורה, מבלי שאפילו עמית סגל יגיד "זה או ביבי או בחירות שישיות", יוכל להביא לסיום מעגל האימים שבו נתניהו הוא ראש ממשלה כושל או ראש אופוזיציה הרסני.

אצל נתניהו יש שתי מדינות ישראל. אחת, שהוא עומד בראשה, הוא פטריוט אמיתי של המדינה הזאת, מחבב אותה ורוצה בהישרדותה, השנייה, זו שהוא לא עומד בראשה, יכולה להשרף מבחינתו

ואם לא תלכו להצביע, ולא תוציאו איתכם את השכנים, החברים, המכרים והקרובים, אל תגידו אחרי זה שלא ידעתם.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.