אז בקשר לשמאל. זה יהיה קצר, בואו נתחיל עם השורה התחתונה כי אין לנו את כל היום. כלומר יש אבל למה להכביר מילים אם אפשר במשפט קצר כמו אספרסו, חי חי חי, אני קורעת את עצמי. שמאל, אספרסו, הבנתם?

איפה הייתי? בכמה מילים על השמאל.

אין שמאל. יש רק רמץ של מה שהיה. שולמית אלוני זה לא אלביס, היא לא תחזור, והעבודה מזמן לא שמאל. השמאל הוא לא יותר מחזון שקמים אליו בבוקר, משתחווים לו ומדליקים לו קטורת מלאה קיטורים. לא בכבוד שלנו מנהיג ללכת לאורו.

אז בקשר לשמאל, זה יהיה קצר. למה להכביר מילים אם אפשר במשפט קצר כמו אספרסו. אין שמאל. יש רק רמץ של מה שהיה. שולמית אלוני זה לא אלביס, היא לא תחזור, והעבודה מזמן לא שמאל

ומרכז?

יש אבל הס פן תעיר, הוא עוד לא החליט איפה הוא, פה או לא פה פה. הלב בימין והשכל בתחת, מצד אחד הוא מבין שבנימין נתניהו רקוב ומצד שני תסמונת שטוקהולם, נתניהו כאן מהמאה שעברה, נקשרנו.

עכשיו כמה מילים על מנהיג ומנהיגות במרכז שמאל.
אין מנהיג.

ואין לנו סבלנות לגדל אחד, בני גנץ ברח עם המנדטים לנתניהו ואם יצטרך, יחזור אליו בזנב מקופל, ויאיר לפיד בעינינו חלול, כי אנחנו פתית שלג אחד אחד. והוא מנסה, הוא כבר שם רגל לנתניהו פעם אחת והושיב אותו באופוזיציה אבל אנחנו בני ישראל אנחנו, נמאס לנו ללכת במדבר, הבו לנו עגל זהב בלונדיני עם עיניים כחולות צעיר ורענן כמו נתניהו, הגבינה שלא מפסיקה להסריח. ואל תזיזו אותה.

ביבי הפך את הפוליטיקה למחוז אלים שיש בו שריף אחד מושחת שמחזיק קצר כל מי שיחלום לפנות נגדו. ככה הוא שורד, סודות, סריסים שסרים למרותו ועיתוזנות. איזה סיכוי יש לגוש השינוי חוץ מלהישטף באסלה של ההיסטוריה שנכתבת ע"י מנצח אחד וריקבון גדול.

כל מנהיג שניסה לעמוד בראש "גוש" השינוי לא הספיק לעמוד על הרגליים וחטף באמ-אמא שלו, מבית ומחוץ.

גורם נוסף זה הרשת, הכל מתרחש ברשת ומנהיג צריך להיות טפלון, אחרת הוא מחוסל. אין לגוש השינוי כזה ואם קם אחד – פול יפול. אנחנו כמו העכבישה שאוכלת את בן זוגה אחרי ההזדווגות, או משהו כזה, אני אשאל מישהו לא פמיניסט.

עכשיו כמה מילים על מנהיג ומנהיגות במרכז שמאל. אין מנהיג. ואין לנו סבלנות לגדל אחד, גנץ ברח עם המנדטים לנתניהו ואם יצטרך, יחזור אליו בזנב מקופל, ולפיד בעינינו חלול, כי אנחנו פתית שלג אחד אחד

לפיד עבד בתבונה בבחירות הקודמות, הגה, אמר ועשה, ונתניהו זז הצידה באי אמון. היתה שנה שקטה והופ, הזאב חזר, טוק טוק טוק, מי שם? כיפה אדומה הביאה אוכל לסבתא וגילתה שסבתא הטובה שמבטיחה להקפיא משכנתאות… כלומר ארנונות, חזרה, טוק טוק. ויש לה עיתונות מסורסת מקיר לקיר כמעט, ערוץ פרטי 14, עיתונות ימנית ועמית סגל שמנהל את המדינה מחדשות 12. הוא לא רק כתב הוא גם שופר והוא שתי טיפות מים ילדז. מביא סקופים בעייתיים ומחוללי ספין ישר מפי השכינה והילד הקובעים.

אם לא הבנתם, ורובנו לא, נתניהו חלש ופחדן בחיים עצמם כמו בן ניתאי בחנות של רים מול לקוח שלא קיבל ארון בזמן, אבל מה, בבחירות יוצא ממנו קילר עם סכין בין השיניים. הקילר הזה עובד כמו שעון על עם רעב למנהיגים "חזקים".

לפיד זה לא נתניהו, הוא לא משחק מלוכלך ולא מבין שהתמכרנו לחרא הזה. תביא אישה מהגיהנום, בן מטורלל, תתכחש לילדה, תסית מהמרפסת, תשתמש ותזרוק, משהו קטן, שיהיה עם מה לעבוד, שנרגיש בבית.

נתניהו כאן מ-1996, את מה שהוא שכח עוד לא ניקו מאיתנו והופ, ניצח ויש לו ממשלת ימין משיחית על מלא ועם שזה לא מזיז לו עד שיגעו לו בכדורגל והים בשבת. יש בממשלה הזו חברי קואליצייה שלא שירתו בצבא, חלק שירתו חלקית, ומעט נשים, רק 9 לעומת 30 בקואליציית לפיד בנט. למי אכפת? תכף נרים הפגנות במוצ"ש, זה מוי כיף. לא צריך להכין כלום, הכרזות אפילו לא בבוידעם, רק תגידו "לך" ואנחנו באות עם פק"ל הפגנות. אין גשר רחוק מדי.

ואם כרזות, בטח לא שמתם לב שאפילו כרזות הבחירות לא התעדכנו כבר שני עשורים לפחות, בכולן נתניהו חדש מהניילונים צופה אל העתיד שמאחוריו, מין צעיר תוסס, יותר צעיר מלפיד ולא דומה במילימטר לקשיש הזעוף נתניהו הממעט להופיע בציבור שמא יגלו שהוא כבר בן 73 וזקוק שומו שמיים למשקפי ראייה ככל בני גילו.

אפילו כרזות הבחירות לא התעדכנו כבר שני עשורים, בכולן נתניהו חדש מהניילונים צופה אל העתיד שמאחוריו, מין צעיר תוסס, יותר צעיר מלפיד ולא דומה במילימטר לקשיש הזעוף נתניהו

כדי להחריש את קוצר הראייה הוא חמוש במשקפי ריי צ'ארלס ב"האחים בלוז" שמשווים לו מראה תמהוני, ונואם בכנסת עם דפים מוסתרים היטב כי על כל דף משפט בודד באותיות קידוש לבנה. כל משפט דף חדש. משפט, עוד דף.

כמו בשלטון, הוא חי ממשפט למשפט ומקדנציה לקדנציה ובאמצע הוא נח על זרי הדפנה. ממילא אשתו והילד אחראים על המדינה, הם כבר מנוסים. הילד נובח ואמא ממנה לפי נאמנות.

למרכז אין מנהיג כזה, המרכז שלנו עוד בתול, זקן אבל בתול עייף שגר עם ההורים, ולשמאל לא יהיה כזה, נרצח לו אחד ומאז הוא מיואש. זה אפילו לא "הלכה לי המדינה", זה יותר "תעזבו אותי באמא'שכם", פעם היינו אימפריה, היה חלום ואיננו.

איפה הן הבחורות ההן, אתם שואלים? ובכן, עם הקוקו שמנהלת את המדינה עם הילדז ג'ונג איל שגם הוא לא הכי מוברג. אה, והסרפן. ונאמר "אולה!"
שלום רב שובך ממשלת ימין על מלא, מה תשתי? קולות? עם מרכז טיפש בצד ושמאל קטן מתחת?

ואתם, מרכז שמאל, איפה הייתם ומה עשיתם?
כלום.

הזמן עובר ככה, והאדמה נחה, אז מה, אז מה, אז ככה. בפרצוף שלכם.

כמו בשלטון, נתניהו חי ממשפט למשפט ומקדנציה לקדנציה ובאמצע הוא נח על זרי הדפנה. ממילא אשתו והילד אחראים על המדינה, הם כבר מנוסים. הילד נובח ואמא ממנה לפי נאמנות

לילה טוב, ישנים, תנו לעמית סגל לנצח, תנו לנתניהו להישאר לבד בחושך, תנו לממשלת ימין על מלא למשול ותחזיקו את גנץ, הוא בדודא. תנו לבן גביר לטפל "בהם" ולהרוס מה שנשאר, ועזבו את לפיד, נודניקים, הוא עוד לא גמר עם נתניהו. לילה טוב, ישראל, את ממש, אבל ממש לא יודעת מה את רוצה.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת