בספרה החמישי, "שמרי על הקיכלי" (הוצאת אסיה 2022), ד"ר צילה זן-בר צור מתמירה את חומרי מחקרה על מנהגי הלידה והאבלות בקרב נשות אפגניסטן – חומרים אותם אספה במשך 15 שנים כחלק מעבודת הדוקטורט שלה ומשיחות שקיימה עם נשים אפגניות תחת משטר הטאליבן – לעדות פואטית מצמררת וחודרת.

ב"שמרי על הקיכלי", ד"ר צילה זן-בר צור מתמירה את חומרי מחקרה בן ה-15 שנה לדוקטורט על מנהגי הלידה והאבלות של נשות אפגניסטן תחת משטר הטאליבן – לעדות פואטית מצמררת וחודרת

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

…בַּת שִׁבְעִים וּשְׁמוֹנֶה
כְּכָל הַיָּדוּעַ
נוֹלְדָה בְּעֵמֶק בַּמְיָאן
חֲלוֹמָהּ הָיָה לִהְיוֹת מוֹרָה בְּבֵית הַסֵּפֶר.
"מִי מָכַר אוֹתָךְ?"
"מִי יָכוֹל לִמְכֹּר אוֹתִי? אַבָּא שֶׁלִּי מָכַר אוֹתִי.

לֹא שְׁלֵמָה,
חֲתִיכוֹת-חֲתִיכוֹת מָכַר אוֹתִי.
אֶת הַלֵּב שֶׁלִּי, הַכָּבֵד שֶׁלִּי, הָעֵינַיִם שֶׁלִּי,
הַפֶּה שֶׁלִּי, הַצַּמּוֹת הַשְּׁחֹרוֹת שֶׁלִּי,
לֹא בִּמְחִיר גָּבוֹהַּ. אֶת
הַכּוּס שֶׁלִּי מַכְּר בַּעֲבוּר
שְׁנֵי שַׂקִּים שֶׁל זַנְגְּבִיל.
לֹא אֵין לִי יְלָדִים.
אֵין לִי אֵבָרִים מִשֶּׁלִּי
אֲנִי מְכוּרָה.
תַּסְכִּימִי לִהְיוֹת בִּתִּי?"

ד"ר זן-בר צור נותנת קול לנשים הנמצאות בתחתית סולם המעמדות, במקומות קיצון בהם הן משוללות חופש, זכויות ועצמאות. אפילו השירה, אשר חיברה ביניהן אלפי שנה, אסורה על הנשים הללו. הספר כתוב בהשראת הנשים האפגניות אותן ד"ר זן-בר צור ראיינה, אולם הוא נותן תוקף וקול לנשים באשר הן. הוא חוצה גבולות וזמן. הוא מקונן ומזעזע. זהו תיעוד פואטי נדיר שמביא להווה, לכאן ולעכשיו, קרע עתיק ימים הקיים בבד האנושות על פני דורות ותרבויות.

זן-בר צור נותנת קול לנשים הנמצאות בתחתית סולם המעמדות, במקומות קיצון בהם הן משוללות חופש, זכויות ועצמאות. אפילו השירה, אשר חיברה ביניהן אלפי שנה, אסורה על הנשים הללו

הספר מחולק לשני שערים: "ספר הדבורים" ו"תרשמי במחברת".

עטיפת הספר "שמרי על הקיכלי"

בחלקו הראשון של הספר המשוררת מביאה את תולדות השושלת שלה – את סבה וסבתה, את אמה ואת אביה, את עצמה – ואת הקריאה שלה להמשיך את מורשת משפחתה כנותנת רפואה בעזרת תבלינים, צמחי מרפא, טקסים, ובעזרת המילה הכתובה.

השיר "עץ התאנה בין מאה ושתיים עשרה שנה" מהווה דלת כניסה למסמך הפואטי החשוב שזן-בר צור יצרה. בשיר מופיע הקיכלי, ציפור המבקרת בכמה מקומות במחזור השירים, בנוסף לציפורים נוספות בשלבי בגרות שונים.

כל ציפור היא בעלת משמעות מטאפורית וסימבולית. הקיכלי הינה ציפור מקודשת עוד מימיי היוונים הקדמונים. היא מזוהה עם טרנספורמציה ומסתורין, עם האור והחושך שקיימים בעולם ובתוך כל אדם. שירת הקיכלי מזוהה עם תהליכים מדיטטיביים והיא עצמה נחשבת למלווה רוחנית.

בשיר, הציפור מופיעה עם ספר הזוהר בו היא "מְקַנֶּנֶת בְּאוֹתִיּוֹת קְטַנּוֹת". בהגיע סבה של המשוררת לארץ ישראל הציפור אינה חופשיה – היא שבוייה. סבה אינו עוסק יותר ברפואה – במקום זאת, הוא יורד לנקבת המים – מקום התת המודע, מקום בו מתרחשים תהליכים טרנספורמטיביים ומדידטיביים ונשאר שם "עַד שֶׁהֶחֱשִׁיךְ הָעוֹלָם".

הקיכלי ציפור מקודשת עוד מימיי היוונים הקדמונים. מזוהה עם טרנספורמציה ומסתורין, עם האור והחושך בעולם וכל אדם. שירת הקיכלי מזוהה עם תהליכים מדיטטיביים והיא עצמה נחשבת למלווה רוחנית

בהמשך,

"נֶכְדָּתוֹ הַקְּטַנָּה
הִבְעִירָה אוֹר רִאשׁוֹן
בַּעֲשָׁשִׁיּוֹת וְקָרְאָה לוֹ לְהִתְעוֹרֵר
בְּמַחְזוֹר רֹאשׁ הַשָּׁנָה".

במעמד זה, הוא עונד לה קמע ומפתח וחונך אותה להיות זו השומרת על מלאכת הקיכלי. וכך היא נקראת אל נקבת המים – אל מקור כל הידע – ומוטלת עליה המשימה להשאיר את השער פתוח לכל אומות העולם. יש לה תפקיד המשכיות בין-דורית להביא רפואה רוחנית ולאחות את הקרע, להאיר דרכים חשוכות, להעיר את ההולכים כמתים, להביא ישועה.

וכך מסתיים השיר:

"לֹא הַרְחֵק מִכָּאן
נֶכְדָּתוֹ הַזְּקֵנָה
אוֹרָה זֹהַר מִן הַמַּיִם
וְשׁוֹאֶלֶת, "הִגִּיעַ זְמַן הַיְּקִיצָה?"

בחלקו השני של הספר "תרשמי במחברת" זן-בר צור מביאה את סיפורן המצמרר של הנשים האפגניות אותן ראיינה. מחד, היא מתעדת מקרים קשים של אלימות בלתי נתפסת המתרחשת בשגרה – גברים מבוגרים מתחתנים עם ילדות בנות תשע ואחת עשרה. אונס, התעללות, ומוות.

ומאידך, זן-בר צור מתעדת את הכמיהה להמשכיות התרבות, הגעגוע, הטקסים, ואת התקווה שממשיכה להאיר את חייהן של הנשים למרות כל אשר הן חוו וממשיכות לחוות.

"אִשָּׁה מִיְּסוֹדָהּ הִיא מְרַפְּאָה
חִזְרִי אַחֲרַי
אִשָּׁה מִיְּסוֹדָהּ הִיא מְרַפְּאָה",

כך אומרת דוברת בשיר "טליסמן". ובשיר "כשהדם האדום הופך ללבן" אומרת הדוברת:

"אֲנַחְנוּ קוֹרְאוֹת לַלְּבָנָה לִהְיוֹת עֵדָה לְלֵדָתֵנוּ מֵחָדָשׁ".

בחלק השני, "תרשמי במחברת", מובא סיפורן המצמרר של הנשים האפגניות שראיינה. מקרי אלימות בלתי נתפסת המתרחשת בשגרה – מבוגרים מתחתנים עם ילדות בנות 9 ו-11, אונס, התעללות ומוות

"שמרי על הקיכלי" הוא תיעוד אמנותי פואטי נדיר של נשות אפגניסטן – נשים שאין מי שרוצה או יכול לשחררן מהדיכוי העצום שהוטח בהן מבית ומחוץ. אבל הספר הוא הרבה יותר מזה: השירה של זן-בר צור חוצה גבולות תודעה. היא נוגעת בארכיטיפים ובסמלים שחודרים את תהליך העיבוד הקוגניטיבי ומשנה את תודעת הקוראת לעד. אי אפשר להשאר אדישות לכאבן ואי אפשר שלא להתפעם מאור התקווה המאיר את יומן.

רוית ליכטנברג יקותיאל היא משוררת, סופרת ומו"לית שותפה בהוצאת "האם הגדולה". ספר שיריה הראשון ״ואת כלה״ ראה אור השנה. בין תרגומיה לעברית: ספרו עטור הפרסים של ג'וזף ביידן "וונג'ק". ליכטנברג יקותיאל בעלת תואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת CSUN ותואר שני במנהל עסקים בינלאומי מאוניברסיטת UCLA. מאמרים פרי עטה התפרסמו ב-Wall Street Journal ועוד. בשנים האחרונות היא מקדישה את זמנה ליצירת מרחב ספרותי חדש.