בספרה החמישי, "שמרי על הקיכלי" (הוצאת אסיה 2022), ד"ר צילה זן-בר צור מתמירה את חומרי מחקרה על מנהגי הלידה והאבלות בקרב נשות אפגניסטן – חומרים אותם אספה במשך 15 שנים כחלק מעבודת הדוקטורט שלה ומשיחות שקיימה עם נשים אפגניות תחת משטר הטאליבן – לעדות פואטית מצמררת וחודרת.
ב"שמרי על הקיכלי", ד"ר צילה זן-בר צור מתמירה את חומרי מחקרה בן ה-15 שנה לדוקטורט על מנהגי הלידה והאבלות של נשות אפגניסטן תחת משטר הטאליבן – לעדות פואטית מצמררת וחודרת
רוית ליכטנברג יקותיאל היא משוררת, סופרת ומו"לית שותפה בהוצאת "האם הגדולה". ספר שיריה הראשון ״ואת כלה״ ראה אור השנה. בין תרגומיה לעברית: ספרו עטור הפרסים של ג'וזף ביידן "וונג'ק". ליכטנברג יקותיאל בעלת תואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת CSUN ותואר שני במנהל עסקים בינלאומי מאוניברסיטת UCLA. מאמרים פרי עטה התפרסמו ב-Wall Street Journal ועוד. בשנים האחרונות היא מקדישה את זמנה ליצירת מרחב ספרותי חדש.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
"מכתבים מהאגף הסגור" אינו רק ספר שירה. הוא מפה להתעוררות רוחנית ונשמתית; למסע הגיבורה, על כל שלביו. ב"מכתבים מהאגף הסגור", איריס אליה כהן לוקחת את הקוראת דרך משבר גדול, סבל ואובדן של פנים וחוץ עד כי לא נשאר כמעט דבר מן העבר, דרך התעוררות אל תודעה חדשה, התבוננות בעבר דרכה, ועד לשחרור וחופש של האני האותנטי.
ב"מכתבים מהאגף הסגור", איריס אליה כהן לוקחת את הקוראת דרך משבר גדול, סבל ואובדן של פנים וחוץ, דרך התעוררות אל תודעה חדשה, התבוננות בעבר דרכה, ועד לשחרור וחופש של האני האותנטי
רוית ליכטנברג יקותיאל היא משוררת, סופרת ומו"לית שותפה בהוצאת "האם הגדולה". ספר שיריה הראשון ״ואת כלה״ ראה אור השנה. בין תרגומיה לעברית: ספרו עטור הפרסים של ג'וזף ביידן "וונג'ק". ליכטנברג יקותיאל בעלת תואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת CSUN ותואר שני במנהל עסקים בינלאומי מאוניברסיטת UCLA. מאמרים פרי עטה התפרסמו ב-Wall Street Journal ועוד. בשנים האחרונות היא מקדישה את זמנה ליצירת מרחב ספרותי חדש.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
פסח כאן, אבל במקום חגיגיות יש איזו כבדות שצועדת אתנו לכל אורך הדרך. החולצות הלבנות התחלפו בצהובות וכל מתנה שנקנתה מלווה בתחושת אשמה. פסח השנה אינו חג קל. אי אפשר לחגוג חירות כשאנחנו יודעים אילו זוועות עוברות אחיותינו בשבי.
כששרנו בליל הסדר "מה נשתנה?" הסתכלתי סביב השולחן על המשפחה שישבה איתי בחג. על אחותי שבן הזוג שלה היה במילואים ולא היה אתנו בסדר. והיא, עשתה לבדה כל מה שצריך, ועם חיוך. על הבן שלי שימי המלחמה גרמו לו לחרדות גדולות ועכשיו מצליח להרים את הראש לאט לאט. הסתכלתי גם על על בן-הזוג שלי, שבבוקר למחרת חזר למילואים ארוכים.
אילה דקל היא סופרת, מרצה ואשת רוח ישראלית, העומדת בראש הישיבה החילונית של בינ"ה. מחברת רב-המכר "רסיסי לילה" (שתיים). https://www.e-vrit.co.il/Product/31732/%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%99_%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94
מספר ימים לאחר השבעה באוקטובר הבנתי שבנימין נתניהו לא יחזיר את החטופים ושכל ניסיון לפנות אל המצפון שלו ינחל כישלון. כאשר חזרו ההפגנות והעצרות, הכנתי שלט שעליו כתבתי "לביבי אין מצפון" והתחלתי להסתובב איתו בהפגנות.
בעצרת בכיכר החטופים ביקשו ממני להוריד את השלט כי "אנחנו לא פוליטיים", אז עברתי איתו לקפלן.
חנן כהן הוא מפגין סדרתי - רוטשילד, כיכר גורן, בלפור וקפלן (בינתיים). פעיל אינטרנט ותיק - אתר שתי"ל, לא רלוונטי ותולדות הדיגיטל בישראל. חבר הקיבוץ העירוני תמוז בבית שמש.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
זה פשוט נורא. אנשים מפסידים בבחירות ומיד קוראיפ למאבק עד חורמה? איפה הרוח הדמוקרטית? לדמוקרטיה יש שיטה. בחירות. פעם בארבע שנים. ולפעמים השלטון עושה טעויות נוראיות אז תחליפו אותו. תפעלו לשינוי המצב בקלפי. תביאו ילדים. תביאו דעת קהל. למה להחריב תמדינה. יש אויב אחד והוא נמצא בגבולות. באמת בא לכם לצאת לגלות???? היה אוסלו הייתה התנתקות. היו טעויות פוליטיות שמשלמים עליהן את המחיר גם היום. מישהו קרא להחריב תמדינה? דייייי דיייייי דייייי
כנראה שלא אנחנו נתחיל במלחמת האזרחים.
כאשר הימין המשיחי, הפשיסטי יאבד מכוחו, אנשיו יתחילו את מלחמת האזרחים. המיליציות, נושאי הנשק, כבר מצויידים.
לנו תהיה הברירה להגיב במלחמת אזרחים או להיכנע מפחד.
ארמנים הגיבו בפליאה לאחרונה כאשר בנימין נתניהו מתח ביקורת על טורקיה על כך שלא הכירה ברצח העם הארמני על ידי העות'מאנים לפני מאה שנה.
אחרי הכל, ישראל עצמה נמנעת מהכרה כזאת בשואה הארמנית במשך עשרות שנים, תוך התעלמות מכך שארמנים רבים חשים קרבה ליהודים. האם סוף סוף מתחולל שינוי? עד כמה שזה נשמע נאיבי, אני מייחל לכך שכן.
גריגור הובהניסיאן הוא שגריר ארמניה לשעבר בארצות הברית ובמקסיקו, ושירת כסגן שר החוץ.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הַטֵּ֨ה יְהֹוָ֤ה ׀ אׇזְנְךָ֙ וּֽשְׁמָ֔ע פְּקַ֧ח יְהֹוָ֛ה עֵינֶ֖ךָ וּרְאֵ֑ה וּשְׁמַ֗ע אֵ֚ת כׇּל־דִּבְרֵ֣י סַנְחֵרִ֔יב אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֔ח לְחָרֵ֖ף אֱלֹהִ֥ים חָֽי, ישעיהו לז/'ז. מחשבה היא שמייצרת תיקון, וקול אמת שיוצא טהור – מגיע ללב, גם אם יתעכב. האנושות מזמברת את כדה"א עם הקפיטליזם ותרבות הצריכה, ורמז הקורונה זעזע ת'עולם ומיד חזרו העניינים לקדמותם – השיעור לא ניקלט. גם השואה זעזע ת'עם היהודי, והנה דרעי כבר מלהטט במוסדות המדינה ממניעים של תאוות בצע ואגואיזם טהור; והנה טראמפ כבר כבר חוזר – התדר של פוטין/אורבן/טראמפ/ביבי וכו' – התדר הזה בוער, רעב. 'ביבי/דרעי' לכלא זה צדק!