בנובמבר 1989, השבוע לפני 33 שנה, אישרה עצרת האו"ם את האמנה לזכויות הילד, על 54 הסעיפים המרכיבים אותה ונוגעים להכרה בזכויות הבסיסיות של כל ילד וילדה.
בנובמבר 1989, השבוע לפני 33 שנה, אישרה עצרת האו"ם את האמנה לזכויות הילד, על 54 הסעיפים המרכיבים אותה ונוגעים להכרה בזכויות הבסיסיות של כל ילד וילדה
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
האמנה קובעת את מכלול הזכויות שיש לילדים החיים במדינות החתומות עליה, ומטילה עליהן חובות כלפי הילדים. בראש ובראשונה – החובה להבטיח את קיום זכויות הילדים ללא הפליה משום סוג שהוא.
האמנה מגדירה כי "המדינות החברות מכירות בזכותו של הילד לחינוך, וקוראת להן לפעול, בין היתר, לחינוך יסודי חובה חינם פתוח לכל, חינוך תיכון… והשכלה גבוהה נגישה לכל". אך האם היום, 33 שנים לאחר כינונה של האמנה, ו-31 שנים לאחר אשרורה על-ידי מדינת ישראל, ניתן לומר כי לילדים החיים בארץ מובטחות זכויות אלה ואחרות? בכל הנוגע לילדי מבקשי המקלט החיים בישראל, התשובה לשאלה זו היא חד-משמעית לא.
על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, בישראל ישנם כיום כ-8,000 ילדי מבקשי מקלט. רובם המוחלט נולדו בארץ. חלקם סובלים מפערים התפתחותיים, לימודיים ושפתיים של שנתיים ואף שלוש לעומת בני גילם שהוריהם אזרחים ישראלים.
בית ספר שבח מופת היה מיועד לתלמידי תיכון. אז איך ב-1 לספטמבר נכנסו לשם מאות ילדים בגילאי כיתה א' וב', כשהריהוט והמבנה מוזנח ולא מתאים לגילם? אולי זה קשור לעובדה שהם ילדי פליטים https://t.co/oHWbYHOZpg
— המקום הכי חם בגיהנום (@ha_makom) October 6, 2019
פערים אלו נובעים ממגוון סיבות, כמו למשל השנים בהן שהו הילדים בתת-תנאים במסגרות פיראטיות ומסוכנות לגיל הרך (ה"בייביסיטרים"), וכן מחיים ללא מעמד קבע, ללא הזכויות הנלוות למעמד זה, ובמצוקה כלכלית קשה.
האם היום, 33 שנים לאחר כינון האמנה, ו-31 שנים לאחר אשרורה ע"י ישראל, ניתן לומר כי לילדים החיים בארץ מובטחות הזכויות? בנוגע לילדי מבקשי המקלט פה, התשובה היא חד-משמעית לא
לכך מתווספת ההפרדה מילדי ישראלים במערכת החינוך של תל אביב. רובם המכריע של ילדי מבקשי המקלט בעיר תל אביב (92%) לומדים בהפרדה מוחלטת מילדי אזרחים ישראלים, באחד מארבעה בתי ספר ועשרות גני ילדים שבהם 100% מהתלמידים הם מבקשי מקלט (רובם ממוצא אריתראי או סודני) – כלומר בהפרדה גזעית מוחלטת.
"האחיינים שלי באירופה ובארה"ב יודעים את השפה, משתלבים בחברה בקלות. ורק פה בישראל מפרידים אותנו".
במערכת החינוך בתל אביב יש הפרדה שיטתית, לא חוקית, בין ילדי מבקשי מקלט לילדי אזרחים. הילדים צוברים פערים עצומים ונשארים מאחור.https://t.co/xjcnmj7ykN
— א.ס.ף – סיוע לפליטים (@assaf_refugees) December 17, 2020
מרחק קטן משם מצויים גנים ובתי ספר המיועדים לילדים של אזרחים ישראליים. בכך מנהיגים משרד החינוך של מדינת ישראל ועיריית תל אביב מדיניות של הפרדה, דבר המנוגד לחובת המדינה והעירייה לספק חינוך איכותי ושוויוני לכל ילדי העיר.
בחודש אוגוסט 2021 עתרו 700 הורים מבקשי מקלט וישראלים ושורת ארגוני זכויות אדם וארגוני פליטים, ובהם ארגון א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט, לבית המשפט המחוזי בבקשה שיורה על הפסקת מדיניות ההפרדה הזו.
בית המשפט דחה את העתירה ובכך הכשיר את קיומם של בתי ספר נפרדים, אך המאבק לא תם. וערעור הוגש השבוע – ב-20 בנובמבר 2022, היום הבינלאומי לזכויות הילד, בתקווה שערכאה גבוהה יותר תהפוך את ההחלטה ותביא צדק לילדים.
נדחתה עתירה נגד הפרדת מבקשי מקלט מישראלים בבתי ספר בת"א https://t.co/h5ojfAzci6
— Haaretz הארץ (@Haaretz) July 26, 2022
חשוב להבין – מעבר לכך שההפרדה מעודדת חוסר סבלנות, היא גם גורמת נזק כבד לילדי מבקשי המקלט, להשפלה, תיוג חברתי, נזקים חינוכיים וקוגניטיביים. ילדים אלו, חווים עוינות וגזענות במרחב הציבורי מגיל צעיר – בגני המשחקים, בבתי הספר, באוטובוס וברחוב. הם חשופים לשלל התנהגויות הכוללות הערות, קללות, כתובות נאצה על קירות בסביבת בתי הספר והמועדוניות, מצד עוברים ושבים, שכנים, פעילים פוליטיים ועוד.
מעבר לכך שההפרדה מעודדת חוסר סבלנות, היא גם גורמת נזק כבד לילדי מבקשי המקלט, להשפלה, תיוג חברתי, נזקים חינוכיים וקוגניטיביים. ילדים אלו, חווים עוינות וגזענות במרחב הציבורי מגיל צעיר
אף שלרוב צוותי החינוך העובדים עם ילדי מבקשי המקלט מחוייבים ומגוייסים לאתגרים החינוכיים והלימודיים הכרוכים בכך, הם מתמודדים עם קשיים רבים הנובעים מאי הכרת הרקע של הילדים ושל מאפייני הקהילה, מהיעדר הכשרה וליווי מקצועיים מספיקים ומהיעדר שירותים מוסדרים של גישור שפתי ותרבותי במרבית מוסדות החינוך.
חינוך לחיים בשותפות ולמניעת גזענות מתחיל בהכרת האחר/ת והשונה ובתהליך אינטרוספקטיבי, אמיץ, של המחנכים והמחנכות – עוד במהלך הכשרתם וגם לאחר מכן – עם הדעות הקדומות והחסמים כלפי האחר הנמצאים במרחב השיח הציבורי הישראלי.
חינוך כזה דורש הכללה של כל קבוצות וגווני הילדים בחברה, ובכלל זה ילדי מבקשי המקלט, כבר מהגיל הרך, וממשיך בשילובם במוסדות חינוך ובפעילויות במסגרות החינוך הלא-פורמלי, לצד ילדי ישראלים.
כפי שעולה גם מהניסיון המצטבר שלנו בא.ס.ף., רק שילוב ופעילויות של היכרות ושיח משמעותי וכן יתחילו לגשר על פערי העוינות והניכור הקיימים כיום כלפי ילדים אלה – דבר אשר יתרום גם לילדי מבקשי המקלט וגם לחברה הישראלית כולה, שכן הכלת ילדים ממוצאים שונים ובעלי צרכים שונים הופכת את חבריהם לספסל הלימודים לסובלניים יותר, לאחראים יותר כלפי זולתם ולבעלי יכולת טובה יותר להצליח בעתיד בסביבה מגוונת מבחינת חברתית, תרבותית ואתנית.
חינוך לחיים בשותפות ולמניעת גזענות דורש הכללת כל גווני הילדים בחברה ובכללם ילדי מבקשי המקלט, כבר מהגיל הרך, ואת שילובם במוסדות חינוך ובפעילויות במסגרות החינוך הלא-פורמלי, לצד ילדי ישראלים
אותם ילדים, אשר רובם נולדו בישראל להורים שחיים כאן באופן חוקי כמי שזכאים להגנה, מגיעים לגיל 16 וביתר שאת לגיל 18, ומגלים שהם זכאים אך ורק לאשרה שלא מקנה להם יציבות או זכויות, שאינם יכולים להוציא רישיון ושנתיבי התפתחות מקצועיים רבים סגורים בפניהם, ללא קשר ליכולותיהם, הישגם או שאיפותיהם.
במועדון הנוער שלנו, בא.ס.ף, אנו פוגשים את בני הנוער, אשר מתמודדים לא רק עם קשיי גיל ההתבגרות אלא גם עם שאלות בנושא זהות, תרבות, הגירה כפויה אובדן וטראומה. יחד עם צוות מדהים של מתנדבים, אנו משתדלים לספק להם אי של יציבות ותמיכה, להוות עבורם מסגרת חברתית וחינוכית מוגנת ותומכת, בה ניתן לשאול שאלות לגבי העתיד ומימוש עצמי, להביע תסכול, וגם לחלום בגדול.
רוח ההתנדבות המרגשת של המתנדבות והמתנדבים בפרויקט היא משב של תקווה במציאות קשה, מורכבת ומתסכלת מאוד של התמודדות עם מערכות הטורקות את דלתותיהן חדשות לבקרים בפרצופם של מבקשי המקלט החיים בישראל.
החברה הישראלית נכשלה כישלון חרוץ ביחסה למבקשי המקלט החיים בה, לא כל שכן לילדים שביניהם – הגדלים לתוך מציאות שבה הם מתחילים את הדרך ממקום נמוך בהרבה מחבריהם בני קבוצת השווים.
במועדון הנוער שלנו, בא.ס.ף, אנו פוגשים את בני הנוער, אשר מתמודדים לא רק עם קשיי גיל ההתבגרות אלא גם עם שאלות בנושא זהות, תרבות, הגירה כפויה אובדן וטראומה
ביטול ההפרדה במוסדות החינוך ותגבור הילדים לשם צמצום הפערים הקשים צריכים להיות צעד ראשון בדרך לתיקון עמוק בהרבה שעלינו לעשות עבורם – כחלק מחובתנו המוסרית, האוניברסלית, האנושית והיהודית. לכל ילד מגיעה הזדמנות שווה – בזכות ולא בחסד. זה לא המאבק שלהם – זאת החובה שלנו.
ניצן פלדשטיין היא עובדת סוציאלית ומנהלת את תחום הנוער בא.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט (צילום: דניאל קוממי)
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בתור ילד, בטוח שעברתי חיים לא פחות דרמטיים מכל ילדי הפליטים. בקיצור, העובדים הזרים, השחורים (וגם הלא שחורים), הם הם בני ישראל האמיתיים של העת הזאת. "עבדים היינו במצרים" זה מטאפורה מעל זמן, תנועה ומקום