במהלך המחצית השנייה במשחק בין פרוטוגל ואורוגוואי פרץ אוהד למגרש כשהוא נושא את דגל הגאווה ועל חולצתו סיסמאות תמיכה באוקראינה על החזה ונשות איראן על הגב – שלושער של מחאות צודקות במהלך אחד, שזכה לחשיפה בכל העולם החופשי.
הפולש הפגין אומץ שרבים אחרים נמנעו ממנו בטורניר: אלו שבחרו לא להביע תמיכה גלויה ולא עלו למגרש עם סרט זרוע "אהבה אחת", למשל; ולהבדיל – לא מעט שחקנים ומאמנים שמשחקים בפחד.
מקסיקו הייתה הדוגמה הבולטת ביותר של קבוצה שלא מנסה דבר, אנגליה היא סיפור אחר. שם הפחד משתק את הנבחרת כמעט בכל פעם מחדש ומוביל למשחקים איומים כמו זה נגד ארצות הברית. גם אצל אורוגוואי נראה שישנו גורם פסיכולוגי שגורם לקבוצה להראות קטנה בהרבה מסך חלקיה.
אורוגוואי היא אומה קטנה אבל כוח גדול בעולם הכדורגל, אך היא בדרך כלל מעדיפה לשחק כנמושה. ב-2010 היא חרגה מהתבנית הזו והגיעה לחצי גמר המונדיאל, אבל ארבע שנים מאוחר יותר היא חשפה את רגשי הנחיתות המפלצתיים שלה אחרי תקרית בה נשך שחקן הנבחרת לואיס סוארס שחקן אחר מנבחרת איטליה.
מנהלי, שחקנים ואוהדי אורוגוואי טענו אז למזימה בראשות "האנגלים" שהתנכלו לשחקן, משום מה. לא משנה שסוארס היה נערץ באנגליה וזכה לתואר שחקן השנה, לא חשוב שהתקרית צולמה ולא היה מקום לספק שאנגליה לא הייתה קשורה כלל לסיפור. הם החליטו שהאנגלים המתנשאים התנכלו לשחקן ולאומה האמיצה. תמיד זו "התנשאות", תמיד "האנגלים" אשמים.
אמש מול פורטוגל, אורוגוואי שוב שיחקה כקבוצה קטנה שניצבת מול מעצמה. שחקני הנבחרת שיחקו באופן הגנתי עד שספגו שער מרגלו של ברונו פרננדס – שער שכריסטיאנו רונאלדו חגג וטען שהובקע על ידו. מעניין מי האיש האמיץ שבישר לו שפיפ"א העניקה את השער לעמיתו לקבוצה ומה שלומו.
היכולת של רונאלדו שיקפה את פערי האיכות בין ליגת הפרמיירליג האנגלית למונדיאל. רונאלדו כבר לא ברמה ראויה לצמרת האנגלית וגינוני המלכות שלו בלתי נסבלים. במונדיאל אחרון במדי הנבחרת, הגינונים עדיין שם אבל הוא עדיין יכול לתרום. ובכל זאת, זו הנבחרת של פרננדס.
במרכז הגנת פורטוגל משחק פפה בן ה-39, רונאלדו כבר לא יכול לתרום למשחק הקבוצתי אבל אורוגוואי לא איתגרה את הגנת פורטוגל עד שלא נותרה לה ברירה. ואכן, עם שלושה חילופים התקפים וגישה אגרסיבית, הגיעה הנבחרת למספר מצבים מצוינים.
במרכז הגנת פורטוגל משחק פפה בן ה-39, רונאלדו כבר לא יכול לתרום למשחק הקבוצתי אבל אורוגוואי לא איתגרה את הגנת פורטוגל עד שלא נותרה לה ברירה
למה הם לא שיחקו בגישה כזו כל הזמן? מה הטעם להגיע למונדיאל ולבזבז את הרגעים הספורים האלו של פעם בארבע שנים על משחק מול יריבה שוות כוחות שבמקרה הטוב יסתיים בתיקו אפס? יש לקוות שעיתונאי ואוהדי אורוגוואי שואלים את השאלות האלו ולא נתלים בפנדל שנשרק לחובתם.
פרננדס הוסיף שער שני בפנדל נוקדני במיוחד לקראת הסיום. התוצאה: 0:2 לפורטוגל, שהבטיחה עלייה לשלב הבא – בעוד שאורוגוואי תהיה חייבת לנצח את גאנה ולקוות שדרום קוריאה לא תפתיע את פורטוגל.
ישנם גורמים רבים שמשפיעים על אופי המשחק: איכות השחקנים, מאמנים, מערכים, קהל, ביתיות, ועוד. וישנו גורם נוסף: מה כל קבוצה צריכה להשיג, למה היא שואפת ואיך היא מקווה להגיע לתוצאה הזו.
בשני המשחקים הראשונים, ארבעת הקבוצות היו חייבות ולכן ניסו לנצח את המשחקים. זה הוביל לשני משחקים מאוד נדירים באליפות: משחקים שכיף היה לראות. הנאה פשוטה משערים, חלקם מצוינים וחלקם מטעויות (או גם וגם).
בשני המשחקים הראשונים, ארבעת הקבוצות היו חייבות ולכן ניסו לנצח את המשחקים. זה הוביל לשני משחקים מאוד נדירים באליפות: משחקים שכיף היה לראות
היו יכולות התקפיות שניתן היה להעריך ומשגים בסיסים שגורמים למאמנים לאבד שנות חיים. היו דרמות, הנראטיב השתנה ממהפך למהפך ולעיתים באופן חסר הגיון. זה היה כדורגל בצורתו הבסיסית, עם 11 שערים בשני משחקים.
במשחק השלישי, בין ברזיל לשווייץ, האלמנט הזה – של סכנה מוחשית ומיידית – היה חסר. שתי הקבוצות יכלו לחיות עם תיקו, ברזיל רצתה יותר לנצח, והתוצאה הייתה משחק משעמם. ברזיל ללא ניימאר הפצוע נראתה חזקה הגנתית, והחילופים והגברת הלחץ הביאו בסופו של דבר לשער ניצחון מאוחר של קאסימרו. המשימה הושלמה בהצלחה, גם אם זה לא היה מרהיב במיוחד לצפייה.
בתים מוקדמים מטבעם גוררים משחקים כאלו, בהם הקבוצות משחקות עם עין על טבלת הבית. ברוסיה לפני ארבע שנים, רוח המונדיאל הייתה שונה. מול יציעים מלאים, השאיפה הייתה בראש ובראשונה להבקיע ולנצח. בקטאר, המוטיבציה היא לעיתים קרובות מדי לעבור בשלום עוד 90 דקות. אבל, שוב, זהו חלק מטורניר ובסיבוב המשחקים השלישי כמעט כל משחק יחרוץ גורלות.
מונדיאל של 32 הוא שיטה סבירה שגם מאפשרת ייצוג גלובלי בלי פגיעה אנושה באיכות. מה שרצוי לעשות הוא לא להרוס את השלב הזה עוד יותר. וזה בדיוק מה שיקרה בעוד ארבע שנים במונדיאל בצפון אמריקה.
מונדיאל של 32 הוא שיטה סבירה שגם מאפשרת ייצוג גלובלי בלי פגיעה אנושה באיכות. מה שרצוי לעשות הוא לא להרוס את השלב הזה עוד יותר. וזה בדיוק מה שיקרה בעוד ארבע שנים במונדיאל בצפון אמריקה
16 בתים של שלוש קבוצות עם שתי עולות, כלומר 48 נבחרות ו-80 משחקים יהפכו את הטורניר לארוך מידי, לא ספורטיבי בשלב הראשון, ועמוס בנבחרות גרועות. תמיד אפשר לסמוך על פיפ"א שיקבלו את ההחלטה הרעה ביותר.
לכן כדאי להנות ממה שנותר מהאליפות הנוכחית. ואכן, שני המשחקים הראשונים אתמול היו בין ארבע נבחרות שכנראה לא יגיעו לשלבים המתקמים, אבל לפחות העניקו לאוהדים את התחושה שהם באו, הבקיעו, ניסו לנצח ועשו את המיטב.
קמרון וסרביה סיימו בתיקו 3:3 חסר היגיון. סרביה נראתה כצועדת לניצחון קל כשהובילה 1:3 מול נבחרת שזרקה את שוערה הבכיר בבוקר המשחק. ואז קמרון הבקיעה שני שערים תוך שתי דקות, כולל שער של וינסנט אבובקר בהקפצה מתוקה מעל השוער הסרבי. למקסיקו אין רגע כזה במונדיאל. בקמרון יראו את השער הזה גם בעוד עשרות שנים.
ואז קמרון הבקיעה שני שערים תוך שתי דקות, כולל שער של וינסנט אבובקר בהקפצה מתוקה מעל השוער הסרבי. למקסיקו אין רגע כזה במונדיאל. בקמרון יראו את השער הזה גם בעוד עשרות שנים
לנבחרת גאנה יש בעיה באגף ימין שלה. במשחקה הראשון מול פורטוגל היא הסתגרה, הפסידה 3:2 והותירה טעם של מה היה קורה אם היינו משחקים אחרת ולא מחכים למחצית השנייה בכדי לנסות להבקיע.
מול דרום קוריאה, גאנה שיחקה באופן משוחרר יותר, ניצחה 2:3 ומוחמד קודוס, שחקנה בן ה-22, הבקיע צמד והציג יכולת מצוינת במשחק שני ברציפות. החור בהגנה איפשר לקוריאנים לחזור ולהשוות ל-2:2 לפני שער הניצחון של קודוס בדרמה שנייה ברציפות. עכשיו יש לגאנה יותר נקודות מלאורוגוואי, סיכוי טוב יותר להמשיך לסיבוב הבא, ואין-ספור יותר זכרונות חיובים מקטאר 2022.
וגם כבוד לאדם שפרץ למגרש.
משחקי היום
סיבוב המשחקים השלישי יחל היום, שני משחקים ייערכו במקביל וארבע עולות ייקבעו היום. אקשן!
אקוודור – סנגל והולנד – קטאר. הולנד צפויה לעלות לשלב הבא אבל עד כה איכזבה והציגה כדורגל משמים. זו ההדמנות של המאמן לואי ואן חאל לשחק כדורגל יותר הולנדי, יותר זורם ומשוחרר מול יריבה חלשה. במשחק השני סנגל חייבת לנצח את אקוודור (בהנחה שהולנד לא תפסיד). יחסי הכוחות שקולים והרבה תלוי בכשירותו של אנר ולנסיה, חלוצה והמבקיע של נבחרת אקוודור.
איראן – ארצות הברית ואנגליה – ויילס. לא רק שני כרטיסים לשלב הבא על הפרק אלא גם רגשות לאומיים ועוינות רבת שנים. אנגליה תפגוש את השכנה הקטנה ממערב למפגש כל-בריטי. למשך 90 דקות פלוס תוספות זמן נדמה יהיה שכל וולשי דובר את השפה ותומך בעצמאות למרות ששליש משחקני ויילס נולדו באנגליה ורוב תושבי הנסיכות אינם מעונינים להפרד מאנגליה.
כדורגל מאפשר גאווה וזהות מבלי לשבור כלים פוליטים, אבל פערי הכוחות על המגרש גדולים מדי. אנגליה, אם רק תשחק בביטחון, ללא פחד – עם כלים התקפים כמו פיל פודן וג'יימס מדיסון – אמורה לנצח.
שאר העולם יצפה בקרב הגדול בין איראן לשטן הגדול או בין מנהיגת העולם הדמוקרטי והשטן האסלאמי. על המגרש המשוואה ברורה: ארצות הברית חייבת לנצח את איראן בכדי להעפיל לשלב הבא. יהיה רועש מאוד, ייצרי וייתכן שדווקא הנבחרת שתשמור על ראש צלול וקור רוח תנצח.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הלכו אתמול 7 פחיות בירה על המשחק של ברזיל; לפני זה, בבוקר, נסעתי ברכבת מנתניה לבית שמש פעם ראשונה, לבד כמובן, והדרך פשוט מ-ה-מ-מ-ת. הטבע הפשוט והיפיוף מהרגע שעוברים את כפר חב"ד ועד בית שמש – משגע ת'נשמה: שדות שדות של פרא וגם גידולים חקלאיים והכל מהכל – פשוט תענוג צרוף. אוהבים את רכבת ישראל! אאח