חרף יחסי הציבור הגדולים שהתקשורת מעניקה לעמלות הבנקים, פערי הריבית שאנחנו מקבלים מהבנק על הפיקדונות לבין הריבית שאנחנו משלמים על ההלוואות – הם מקור ההכנסה העיקרי של הבנקים.
כשהריבית הייתה אפסית, הנתון הזה פחות עניין את הציבור, למעט הבלחה פה ושם בזמן פרסום דוחות הבנקים. עכשיו, כשעליית הריבית במשק מתורגמת בעיקר להעלאת הריבית על ההלוואות, בזמן שהעלאת הריבית על הפיקדונות איטית הרבה יותר – מתחיל כבר להצטבר זעם ציבורי.
בדיוק לסוגיה זו נדרשים שוב ושוב ראשי בנק ישראל. ההסברים שלהם לחוסר המעש של הבנק כנגד העוול הצרכני הזה הם רבים ומגוונים. חלקם, אגב, נכונים ומוצדקים. התערבות ישירה של בנק ישראל בקביעת הריבית של הבנקים תהווה התערבות ישירה בפעילות העסקית העיקרית שלהם.
מכאן זה עלול להתגלגל לפגיעה באמון המשקיעים בבנק ויכול אפילו להסתיים בהורדת דירוג האשראי של הבנקים – לא מצב נעים ולא מומלץ. אלא שההסבר שנתן בשבוע שעבר נגיד הבנק הפרופסור אמיר ירון היה מההסברים היותר מופרכים לסוגיה. הוא טען שהוא לא יכול להתערב כי אנחנו נמצאים "בשוק חופשי".
ההסבר שנתן בשבוע שעבר נגיד הבנק הפרופסור אמיר ירון היה מההסברים היותר מופרכים לסוגיה. הוא טען שהוא לא יכול להתערב כי אנחנו נמצאים "בשוק חופשי"
אז עד כמה האמירה הזו מופרכת ומנותקת מהמציאות? נתחיל מזה ששוק הבנקאות, בין אם הוא תחרותי או לא, הוא לא שוק חופשי בשום צורה ותחת שום הגדרה. בנק הוא העסק היחיד במשק שבעליו נהנים מרווחי עתק בזמן שגשוג כלכלי ומרשת הגנה ממשלתית – באמצעות מיסי האזרחים – בזמן הפסדים.
רק הפרמטר הזה מנוגד לעקרונות השוק החופשי, המבוסס על היצע וביקוש של שוק הפועל ללא התערבות ממשלתית או עם התערבות מינימלית. בישראל המצב אפילו גרוע עוד יותר כי חוץ מזה ששוק הבנקאות לא נופל תחת ההגדרה של "שוק חופשי" – הוא גם לא תחרותי.
רבים מתבלבלים, אבל הבעיה היא לא שבנק ישראל לא פועל להגברת התחרות, זה לא מתפקידו של הבנק כרגולטור לדאוג לתחרות במערכת הבנקאית – והוא אפילו נמצא בניגוד עניינים בנושא זה. הבעיה היא אחרת. לאורך כל השנים האחרונות לא רק שבנק ישראל לא קידם תחרות אלא עשה הכול כדי למנוע אותה.
כך, למשל, המפקחת על הבנקים הקודמת חדוה בר, יצאה בנחרצות נגד החלטת רשות התחרות למנוע את מיזוג הבנק התחרותי האחרון שעוד נשאר אז (בנק איגוד) לבנק מזרחי. מיזוג, שאגב, יצא בסוף לפועל בהוראת שופט.
בנק ישראל נלחם ללא הצלחה בציפורניו ובשיניו בוועדת הרפורמות בכנסת נגד העברת החוק להגברת התחרות במערכת הבנקאית. גם אחרי שהחוק עבר, הבנק לא יצא מכליו כדי לעמוד בלוחות הזמנים שלו
בנק ישראל נלחם ללא הצלחה בציפורניו ובשיניו בוועדת הרפורמות בכנסת נגד העברת החוק להגברת התחרות במערכת הבנקאית. גם אחרי שהחוק עבר, הבנק לא יצא מכליו כדי לעמוד בלוחות הזמנים שלו, וחלק מסעיפי החוק הושמו באיחור ניכר.
נוסף על כך, הפעילות בשוק הבנקאות, בניגוד לכל פעילות עסקית אחרת, היא לא פעילות שוק רגילה. בנקאות מספקת שני מוצרים ציבוריים עיקריים הקשורים זה לזה: ייצור כסף חדש באמצעות מתן אשראי ושירותי תשלום.
בשביל לתפעל את שני הגורמים האלה צריך רישיון מבנק ישראל. בכל 40 השנים האחרונות הבנק הנפיק רק רישיון אחד כזה לאיש העסקים אמנון שעשוע, שיזם את הקמת בנק וואן זירו. לא מדובר בדיוק בתפוקה שעונה להגדרה של "שוק תחרותי" או "שוק חופשי".
אגב, גם במקרה הזה במקום לפתוח לשעשוע את הדלת לתחרות אמיתית, בנק ישראל השאיר לו אדמה חרוכה עוד לפני אפילו שהבנק קיבל את רישיונו. זה קרה אחרי שהפיקוח על הבנקים אפשר לבנק לאומי להשתלט על מרבית הלקוחות הפוטנציאלים של וואן זירו עם הקמת בנק פפר הדיגיטלי שלו.
בנק ישראל אפילו אישר ללאומי לשלם כסף מזומן לאזרחים כדי שיפתחו חשבון בבנק בפפר, בתנאים סופר אטרקטיביים. לזכותו של הנגיד הנוכחי יאמר שהוא מקדם שקיפות
בנק ישראל אפילו אישר ללאומי לשלם כסף מזומן לאזרחים כדי שיפתחו חשבון בבנק בפפר, בתנאים סופר אטרקטיביים. לזכותו של הנגיד הנוכחי יאמר שהוא מקדם שקיפות מערכתית, שהיא תנאי חשוב לתחרות.
בין השאר הוא עודד את השקפת מסלולי הריביות של הבנקים לציבור על בסיס חודשי; הוא הניע את שינוי מתווה העמלות כך שכל לקוח יוכל ליהנות כברירת מחדל מהמסלול הזול ביותר של עמלות העו"ש; וגם יישם לבסוף את תוכנית הניוד הקל בין הבנקים.
כל זה יפה מאוד על הנייר, אבל במבחן התוצאה הצעדים הללו לא הועילו לתחרות. דוח מבקר המדינה האחרון מציין במפורש שאף שהבנקים עברו לדיגיטל, סגרו סניפים, הפחיתו בכוח אדם ורשמו שיאי רווח – הם עדיין לא גלגלו את החיסכון לצורך ביצוע הורדה במרווח האשראי.
בכלל, ביחס לצעדים אחרים שנקט הבנק, רובם בתקופת ההנהלה הקודמת, התחרות בין הבנקים נקברה וכעת נראה שרק מנסים למזער נזקים. מה שכן אמור לעזור להורדת מרווח האשראי בין הפיקדונות להלוואות – הוא יצירת תחרות אמיתית על ידי פירוק הריכוזיות במערכת הבנקאית ולא רק זריקה של עוד פירורים מצד בנק ישראל. מי שאחראי על זה היא הממשלה ורשות התחרות.
מה שכן אמור לעזור להורדת מרווח האשראי בין הפיקדונות להלוואות – הוא יצירת תחרות אמיתית על ידי פירוק הריכוזיות במערכת הבנקאית ולא רק זריקה של עוד פירורים מצד בנק ישראל
אולי עכשיו כשתהיה ממשלה יציבה ושר אוצר שלא דופק חשבון לטייקונים, יהיה שינוי. לגבי מיכל כהן, ראש רשות התחרות, היא מעדיפה להימצא מתחת לרדאר התקשורתי, כך שבכל פעם שמגיע לשולחנה תפוח אדמה לוהט בסוגיה בנקאית – היא זורקת אותו בחזרה לטיפולו של בנק ישראל.
בנוגע להכרזה על הבנקים הגדולים כקבוצת ריכוז – הס מלהזכיר. אפילו מתאם חריג וחשוד במיוחד שהתגלה בחודשים האחרונים בין גובה ריבית ההלוואות שגובה בנק הפועלים לזה שגובה בנק לאומי זכה ממנה עד כה לשתיקה רועמת, אף על פי שהדבר הובא לידיעתה. לידיעת שר הכלכלה הבא.
מרשות התחרות נמסר בתגובה: "אנחנו לא חולקים את כוונותינו העתידיות ביחס לאכיפה מנהלית או פלילית עם התקשורת".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם