הממשלה החדשה עוד לא הושבעה אבל באיחוד האמירויות ובבחריין כבר מחכים לביקור הראשון של בנימין נתניהו. לכשנתניהו יעמוד בראשות הממשלה ה־37, נסיעותיו למדינות "הסכמי אברהם" יהיו עבורו סיבוב ניצחון ופרס עצום.
הוא חתם על ההסכמים בקיץ 2020 ועתה – אחרי כשנתיים וחצי – יגיע לקטוף את הפירות ולהתענג על זרם המחמאות, הטקסים והגינונים שלבטח יכינו עבורו. באבו דאבי יודעים שכל מנהיג אוהב שטיחים אדומים, רכבי יוקרה ונופים מרהיבים ממרפסות של מלונות יוקרה.
הם יודעים לפנק ולהחמיא – ובמשפחת נתניהו כנראה יתענגו על כל מחווה. בניגוד לנסיעה לוושינגטון, שם חלקים ממשלתו עשויים להתקבל בחמיצות (או לא להתקבל בכלל) – במדינות "הסכמי אברהם" לא מוטרדים מנושא תמונת ברוך גולדשטיין, שהייתה תלויה בסלון של איתמר בן גביר.
מהיממה בבחריין ובאיחוד האמירויות עם הנשיא יצחק הרצוג אפשר להתרשם כי מנהיגי מדינות האיחוד לא נזעקים למשמע הרכב הממשלה ה־37, עם השרים הקיצוניים שצפויים להוביל את נושאי הביטחון והכלכלה בישראל.
מנהיגי מדינות האיחוד לא נזעקים למשמע הרכב הממשלה ה־37, עם השרים הקיצוניים שצפויים להוביל את נושאי הביטחון והכלכלה בישראל. אחרי הכול, מנהיג האזור, יורש העצר הסעודי, עשה דברים גרועים בהרבה
מה זה בסך הכול עוד כמה גזענים עבורם? אחרי הכול, מנהיג האזור, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, עשה דברים גרועים בהרבה – תכנן רצח עיתונאי, הגביל זכויות אדם, עקב אחר עיתונאים. פוליטיקאי שהורשע בהסתה לטרור, לשם השוואה, זה הרי כלום ושום דבר.
בפגישות רמות דרג בין ההנהגה הישראלית להנהגת בחריין ואיחוד האמירויות אפשר היה להתרשם מכך שהם גם לא לחוצים על הנושא הפלסטיני. נמאס להם לחכות עד שהרשות הפלסטינית תחליט מה היא רוצה.
כששר החוץ של בחריין עבד א־לטיף א־זיאני התיישב לשיחה פתוחה עם עיתונאים מישראל, הוא ידע שיישאל שאלות על התוכניות של ממשלת נתניהו, והעדיף לחמוק ממתן תשובות ספציפיות בשביל העברת המסר הכללי: עשיית שלום היא הדבר החשוב, מצופה מישראל להתקדם עם הפלסטינים כי אחרת כולם יפספסו הזדמנויות.
רבים מניחים כי הרשות הפלסטינית עומדת בפני חילופי משמרות, לקראת הנהגה חדשה. אף אחד לא יודע עוד כמה זמן זה ייקח ואיך זה יתרחש, אבל הם בטוחים שבשל גילו של מחמוד עבאס והאפשרות שחילופי הדורות ברמאללה יתבצעו באמצעות זריקות אבנים במקרה הטוב, וירי חי במקרה הרע – אין מה לעשות איתם כרגע.
יחד עם זאת, מהמפגש עם שר החוץ הבחרייני ביום ראשון עולה בבירור כי חברות החדשות של ישראל לא ישמחו לראות את אישור 60 המאחזים הבלתי חוקיים או את שינוי הסטטוס קוו בהר הבית.
הם עוקבים אחר כל הסכם קואליציוני שנחתם ויורדים לעומק, אפילו ברמת הסעיפים (למשל, סעיף 21) הקטנים של ההסכם בין מפלגות הליכוד והציונות הדתית.
מי ישלוט בשטח C? מה ישראל מתכננת לעשות עם אישור המאחזים הלא־חוקיים? האם כספי המיסים של הרשות הפלסטינית יעברו אליה כסדרם ומה יקרה עם האסירים הביטחוניים בתוך ישראל? הכול נמצא על השולחן, כל הזמן.
כפי שצוין לעיל, מצד אחד הם לא מבליטים את הנושא בשיחות בילטרליות אך מצד שני, הם יושבים עם מיקרוסקופ על כל ההצהרות של הפוליטיקאים הישראלים. ביומיים האחרונים שוחחנו עם כמה דיפלומטיים מקומיים כדי להבין למשל, מה יכול להניע את ערב הסעודית להצטרף "להסכמי אברהם".
שמענו מכמה מקורות שערב הסעודית לא תנקוף אצבע בלי פתרון בין ישראל לפלסטינים. התקדמויות קטנות לא יספקו אותם משום שהם חותרים לפתרון כולל
שמענו מכמה מקורות שערב הסעודית לא תנקוף אצבע בלי פתרון בין ישראל לפלסטינים. התקדמויות קטנות לא יספקו אותם משום שהם חותרים לפתרון כולל, אם אפשר על בסיס היוזמה הסעודית משנת 2002.
לכל הצדדים ברור שמהלך גדול לא יכול להתרחש בממשלה ה־37, אך בקרב הדיפלומטים יש מי שמאמין שנתניהו (ואולי הוא ורק הוא בימין הנוכחי) יוכל לשכנע את הציבור הישראלי שעבור נרמול היחסים עם ערב הסעודית שווה לעשות ויתורים גם מול הפלסטינים.
איך זה יכול לקרות? לא עם בן גביר, בצלאל סמוטריץ' ושאר הפוליטיקאים ברשימות עוצמה יהודית והציונות הדתית. משום שבמצב הפוליטי הנוכחי אין היתכנות להרכב קואליציוני אחר – הסיכוי להתקדמות בנושא הפלסטיני נמוך ביותר.
יחד עם זאת, מצביעים אותם דיפלומטים על שנת 2020, בה הוצגה תכנית השלום של נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ. נתניהו עמד אז לצדו של נשיא אמריקאי והסכים לוויתורים בשליטה הישראלית־צבאית בגדה המערבית.
לפי המתווה דאז, הוויתור על השליטה אומנם לא היה אמור להיות מיידי, אבל לקונספט נתניהו הסכים. בהמשך נתניהו השליך לפח את פנטזיית הסיפוח וחתם על הסכמים היסטוריים עם בחריין ואיחוד האמירויות, בזמן שהתחייב לא לספח שטחים בגדה המערבית שלוש שנים. הנכונות של נתניהו נמצאת שם, אך התנאים בשטח אינם בשלים.
הדיפלומטים מאמינים שבעתיד נתניהו ישמח לזנוח את הימין הלאומני ולטפח קבוצות שיחפשו נתיב אחר לפתרון הסכסוך הישראלי–פלסטיני. כדי שזה יקרה צריך נתניהו אחר
הדיפלומטים מאמינים שבעתיד נתניהו ישמח לזנוח את הימין הלאומני ולטפח קבוצות מרכז־ימין שיחפשו נתיב אחר לפתרון הסכסוך הישראלי–הפלסטיני. כדי שזה יקרה צריך נתניהו אחר – לא זה שעומד להיכנס בפעם השישית ללשכת ראש הממשלה.
לפי שעה, הנשיא הרצוג, מלך בחריין חמד בן עיסא אאל ח'ליפה וגם נשיא איחוד האמירויות השייח' מוחמד בן זאיד יודעים שנתניהו הנוכחי לא יתווה את הדרך לשם. אם כך, למנהיגי מדינות "הסכם אברהם" יש סבלנות – והם יחכו שנתניהו ישלים את הסיבוב הפוליטי הנוכחי ויחזור בהמשך עם רצונות להביא יותר שלום לישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם