1
"זה סיפור לסרט", אומר עודד רהב, שהוא עצמו דמות שכמו נלקחה מסרט, אוהב סביבה בלי גבולות שפעם שחה מקפריסין לישראל כדי לעורר מודעות למצבו העגום של הים ולזיהום הפלסטיק שממלא אותו, ועל הדרך נכנס לספר השיאים של גינס.
"לפני בערך 15 שנה הגעתי למושב", מתאר רהב את הנחיתה שלו במאור, מושב קטן באזור מנשה שבו הוא מתגורר עד היום. "אני רץ הרבה, מקיף את המושב, והולך אל הוועד ואומר 'תקשיבו, יש פה נחל'. הם אומרים לי 'לא, לא, זו תעלת ניקוז'.
"הראו לי מפה שכתוב בה 'תעלת ניקוז'. מחקתי את המילה ניקוז וכתבתי 'נחל מאור'. אמרתי 'מהיום זה נחל מאור. יש פה קרפדות, יש טריטונים, יש בעלי חיים'. ואז ראש הוועד אלדר אמר 'באמת כשהייתי ילד אמא שלי כל הזמן אמרה שפעם היו פה מים'. מאותו רגע התחלנו ללכת על פרויקט נחל מאור".
"הראו לי מפה שכתוב בה 'תעלת ניקוז'. מחקתי את המילה ניקוז ואמרתי 'מהיום זה נחל מאור. יש פה קרפדות, יש טריטונים, יש בעלי חיים', ומאותה נקודה התחלנו ללכת על הפרויקט"
התעלה העצובה שרהב פגש עוברת בלב המושב הוותיק, שקם שנים אחדות אחרי קום המדינה. למעשה מדובר ביובל של נחל חדרה. הערוץ האכזב יוצא מכיוון באקה אל-גרבייה השכנה, חוצה את המושב במרכזו וממשיך לכיוון חדרה.
שנים רבות התעלה סבלה מאותם תחלואים שמאפיינים נחלים רבים בישראל: "זה היה פח", משחזר רהב, "תעלת ניקוז מלאה בקוטלי עשבים רעילים. הלכנו לראש המועצה ולרשות הניקוז והתחלנו לדבר על נחל מאור".
זה כמובן לא קרה ביום אחד. אט אט הלבבות נפתחו לרעיון: אפשר להחזיר את התעלה להיות נחל, להפוך את הנטל לנכס. אפיק הנחל נוקה, כוסח וטופל. מבנים שהתקרבו מדי אל הנחל הורחקו.
זה כמובן לא קרה ביום אחד, אבל אט אט הלבבות נפתחו לרעיון: אפשר להחזיר את התעלה להיות נחל, להפוך את הנטל לנכס. אפיק הנחל נוקה, כוסח וטופל. מבנים שהתקרבו מדי אל הנחל הורחקו ועצים נשתלו
"גייסנו 900 אלף שקל מקק"ל, מ'נטפים' ומרשות ניקוז ונחלים שרון", אומר רהב. "שתלנו עצים. יצרנו משחק קלפים 'רביעיות' של בעלי חיים מהנחל. פתאום יש גם צבים וברכיות ומה לא".
"עשינו מפגשים עם חבר'ה מערערה וממוסמוס והוזמנתי להרצות בבאקה אל-גרבייה כי נחל מחבר אנשים. ביום גשום אחד בריכת החורף שסמוכה לנחל התמלאה ושחיתי פרפר מגדה לגדה. בט"ו בשבט נערך טקס פתיחה חגיגי. הנחל הזה קורה".
וגם גדות הנחל קורות. הוועד סידר מדשאה על הגדה ועל הגדה השנייה הוקמה בצל העצים עגלת קפה מקסימה. "בעלת העגלה דואגת לניקיון הנחל והסביבה", אומר רועי כהנא, רכז חינוך וקהילה ברשות ניקוז ונחלים שרון. "לפני זה אף אחד לא שם על הנחל. מחצר אחורית הוא הפך למרכז קהילתי. זה הלב של המושב".
עגלת קפה מקסימה הוקמה בצל העצים על גדת הנחל. "לפני זה אף אחד לא שם על הנחל. מחצר אחורית הוא הפך למרכז קהילתי. זה הלב של המושב"
בקיץ יש בערוץ קצת מים ממזגנים ומהשקיית החלקות החקלאיות בסביבה, ואחרי הגשמים אירופה זה כאן, כולל גישרון חמוד שעובר מעל הערוץ. "בקיץ הנחל בעיקרון יבש וזה בסדר", אומר רן פרחי, מנכ"ל רשות ניקוז ונחלים שרון. "נחלים צריכים לפעמים להיות יבשים, אבל בחורף יש פה זרימה חגיגה".
רשות הניקוז מפעילה בקרב תלמידי הגן במושב את תוכנית "שומרי הנחל", שבמסגרתה הם יוצאים אל מקווה המים הסמוך לביתם כדי ללמוד על החי והצומח. הם בעיקר לומדים שלפעמים הטבע נמצא ממש מתחת לאף, כלומר מתחת לבית, צריך רק להסתכל.
2
בעולם הספורט אומרים שלהפועל ירושלים בכדורסל יש יותר אוהדים בתל אביב מאשר בירושלים. זה קצת מצחיק אבל בעיקר עצוב: הקהל של הקבוצה מאופיין כליברלי, מהסוג שבשנים האחרונות נוטש בהמוניו את ירושלים. אפשר להוציא אותם מירושלים, אבל אי אפשר להוציא את הפועל ירושלים מהם.
הפקקים המחמירים בכביש מספר 1 הפכו את העלייה לבירה לפרויקט מאתגר, ובשנים האחרונות האוהדים ארגנו הסעות אוטובוסים משותפות למשחקים בארנה, ההיכל החדש שנבנה בסמוך לאצטדיון טדי של הכדורגל. מאות אוהדים מגיעים כך מדי משחק מתל אביב לירושלים, לפעמים אלפים.
לקו החדש של הרכבת הקלה יש תחנה ב"קריית הספורט", סמוך לאצטדיוני הכדורגל והכדורסל הגדולים, אבל בימים של משחקים גדולים, עתירי צופים, התחנה תבוטל והאוהדים יתבקשו לצעוד כ-850 מטרים לתחנה הבאה
לקראת תחילת העונה הנוכחית נפל דבר בתחבורה הציבורית בירושלים: לקו החדש של הרכבת הקלה, 3L, יש תחנה ב"קריית הספורט" – סמוך לאצטדיוני הכדורגל והכדורסל הגדולים.
האוהדים כבר שקלו לוותר על האוטובוס ובחנו אפשרות לשלב נסיעה ברכבת ישראל וברכבת הקלה עד פתח המגרש, אבל אז הגיעה הודעה מצננת: בימים של משחקים גדולים, עתירי צופים, תחנת קריית הספורט תבוטל והאוהדים יתבקשו לצעוד לתחנה הבאה, משהו כמו 850 מטר. רבים מהאוהדים, אלה של הפועל בכדורסל ושל בית"ר בכדורגל, זעמו: בשביל מה יש תחנה אם ברגע שבאמת צריך אותה היא מושבתת?
בניגוד לרושם הראשוני שנוצר, ב"תחבורה לירושלים", החברה שאחראית על כל פרויקטי התחבורה בבירה וכפופה במשותף לעירייה ולמשרד התחבורה, מבהירים שלפני המשחקים התחנה תפעל כרגיל, כלומר ההגעה תתאפשר עד פתח האצטדיון. הבעיה היא בפיזור.
אחרי שלמדו את אסטרטגיות הפיזור של רבבות צופים בתום אירועים גדולים ברחבי העולם, הגיעו למסקנה שהסתערות של אלפי ורבבות אוהדים על רכבת שתעמוד בסמוך לאצטדיון – גם אם הרכבות יגיעו ויתמלאו בזו אחר זו – עלולה להסתיים באסון. הצעידה לתחנה הבאה אמורה לדרג את ההגעה לרכבת, כמו טיול שנתי שבו נפתח פער בין ראשוני הצועדים במסלול לאחרונים שמשתרכים לאיטם.
ב"תחבורה לירושלים" הבהירו כי לפני המשחקים התחנה תפעל כרגיל. לדבריהם, הבעיה היא בפיזור, משום שהסתערות של אלפי ורבבות אוהדים על רכבת שתעמוד בסמוך לאצטדיון עלולה להסתיים באסון
האמת היא שהעולם מלא דוגמאות משני הסוגים. לפני כשנה צפיתי במשחק של הניו יורק ניקס במדיסון סקוור גארדן שבמנהטן. האולם היה מלא בכ-20 אלף צופים, ושום תחנה של הרכבת התחתית לא בוטלה.
זה קורה גם בהופעות עם רבבות צופים באירופה וגם תחנת בלומפילד של הרכבת הקלה בתל אביב לא מבוטלת אחרי משחקי דרבי. זו, אגב, ההשוואה הרלוונטית היחידה בישראל, משום שאלה שתי הרכבות הקלות היחידות שפועלות בארץ.
מנגד, אוהדי כדורגל שנוסעים למשחקים בחו"ל מעידים שהצעידה לתחנות מרוחקות יחסית רווחת יותר ויותר, כך שבתחבורה לירושלים לא המציאו את הקונספט. השאלה היא אם מה שטוב לאירופה טוב לישראל.
למרבה האירוניה, תחבורה לירושלים מתמודדת עם שני אתגרים שלכאורה סותרים זה את זה: איך לגרום לכמה שיותר אוהדי ספורט להגיע למשחקים ברכבת הקלה, ואיך לפזר אותם בבטחה ובמהירות אחרי המשחק.
היעדר תחבורה ציבורית ראויה הפך במהלך השנים את החיים ברחובות ובשכונות הסמוכים לקומפלקס הספורט הירושלמי לסיוט. בערב של משחק אלפי מכוניות חונות בכל מקום, והתושבים נצורים
היעדר תחבורה ציבורית ראויה הפך במהלך השנים את החיים ברחובות ובשכונות הסמוכים לקומפלקס הספורט הירושלמי לסיוט. בערב של משחק אלפי מכוניות חונות על המדרכה, על הכביש ובכל מקום, והתושבים נצורים. פניות למשטרה ולעירייה לבצע אכיפה נענות במשיכת כתף.
הרכבת הקלה אמורה להיות הגיים צ'יינגר, הדבר שיגרום לאוהדים להשאיר את המכונית הפרטית בבית ולהגיע למשחקים בתחבורה ציבורית. האם זה באמת יקרה? זו שאלה אפילו יותר חשובה מהשאלה מי תזכה באליפות בכדורגל או בכדורסל.
3
המראה הייחודי של גבעת נפוליאון הוא חלק מנוף ילדותי. פעם בשבוע היינו יוצאים מבית הספר ליום עבודה בחווה החקלאית "תלמי אביב" הסמוכה לפארק הירקון, על קו הגבול שבין תל אביב לרמת גן.
בביקורים שבהם נחה הרוח על המורה לחקלאות, הוא היה מתיר לנו בתום משימות השתילה והעישוב לטפס על גבעת הכורכר הסמוכה. היה בה שילוב מסחרר בין שיחי צבר עתירי סברסים שמנמנים ובוגנוויליות לוהבות, ומהפסגה שלה – בגובה כ-38 מטרים – יש תצפית נהדרת לקו הרקיע של תל אביב ורמת גן.
נדמה שהזמן בגבעת נפוליאון עמד מלכת. השבוע ביקרתי שם כדי לגלות שהסברס, הבוגנוויליות, הנוף והבריזה עדיין שם. וגם ההחמצה
נדמה שהזמן בגבעת נפוליאון עמד מלכת. השבוע ביקרתי שם כדי לגלות שהסברס, הבוגנוויליות, הנוף והבריזה עדיין שם. וגם ההחמצה.
במקום לחבק את הגבעה בעלת ההיסטוריה העשירה מתקופת הברונזה ועד נפוליאון, במקום להפוך אותה לאתר טבע עירוני רשמי, עם שילוט, ניקיון, סיורים מודרכים, אולי ספסל פה ושם, עיריית תל אביב – השטח נמצא בבעלותה למרות שבפועל השכנים הם תושבי רמת גן – הציבה שלטי אזהרה שמתריעים מפני טיפוס על הגבעה, כי מי יודע אילו סכנות ממתינות שם למעלה.
הגבעה מקסימה אבל מוזנחת, ואם לא תנוקה ותישמר מצבה ילך ויידרדר. בסוף העלייה מתגלה מקבץ מרשים של חצבים זקופים וגם קרעי ריפוד של ספה שמישהו השאיר כאן. אולי כדאי לעיריית תל אביב לקפוץ למושב מאור ולקבל סמינריון מרוכז בטיפול באוצר הטבע שנמצא בחזקתה.
4
עוד קצת, וארקדי דוכין כבר לא יוכל לשיר "הירקון זורם ונשפך לים" בלי להפיץ פייק. אחרי קיץ ארוך ויבש הירקון בקושי זורם, ומגיע בזחילה אל הים בקילוח דקיק.
עוד קצת, וארקדי דוכין כבר לא יוכל לשיר "הירקון זורם ונשפך לים" בלי להפיץ פייק. אחרי קיץ ארוך ויבש הירקון בקושי זורם, ומגיע בזחילה אל הים בקילוח דקיק
במקום שפעם היה שפך רחב יש עכשיו שרטון חול עצום, ומישהו ניצל את המצב כדי לנטוע על היבשת החדשה אוהל ולהעביר שם את יום כיפור בבדידות מזהרת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו