ואז זה קרה, אי שם לתוך תוכנית הבוקר של רשת, או של קשת, מי כבר זוכר. מצד אחד אלמוג כהן, אחד הגסים שבחברי הכנסת של עוצמה יהודית. מהצד השני הדחליל המכונה ניב רסקין, גרסת המנחה לנטול גלוטן, קפאין, סוכר, פחמימות או טעם. חתיכת קלקר בצורת עיתונאי. לצידו לינוי בר-גפן. ההיפך הגמור. עיתונאית שכבר עברה מספיק בחיים שלה בשביל לא לפחד מאף אחד.

מצד אחד אלמוג כהן, אחד הגסים שבח"כים של עוצמה יהודית. מהצד השני הדחליל המכונה ניב רסקין, גרסת המנחה לנטול גלוטן, קפאין, סוכר, פחמימות או טעם. קלקר בצורת עיתונאי. לצידו לינוי בר-גפן, ההיפך הגמור

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כהן, כהרגלו, הטיח האשמות בכל מה שנתפס אצלו "שמאל". על המוקד הפורום למשפחות שכולות שלטענת אלמוג כהן מצרפים משפחות של מחבלים ועושים הקבלה בין מחבלים לקורבנותיהם.

הטענה הזאת ככל הנראה לא נכונה ולינוי בר-גפן העזה ואתגרה את חבר הכנסת כהן. "תן לי שם של מחבל אחד בפורום", ביקשה בר-גפן מחבר הכנסת ההמום שמיהר להגיד: "היא לא נותנת לי לדבר".

לאחר שהתאושש אמר "השם שלהם מספיק כדי לא להכניס אותם לבית הספר".

קטע מדהים:

-ח"כ אלמוג כהן: פורום המשפחות השכולות יוצר סימטריה בין הנרצחים שלנו למשפחות המחבלים.
-בר-גפן: זה שקר! תן שם של מחבל אחד שהמשפחה שלו חברה בפורום.
-ח"כ כהן: לא צריך, השם שלהם מספיק גרוע כדי לא להכניס אותם לבתי הספר
????‍♀️????‍♀️@N12News pic.twitter.com/ycdqdjvK4k

— Lila Odin (@LOdinaev) December 5, 2022

בר-גפן בסך הכל עשתה את העבודה שלה. ברגע ששמעה עובדה מפוקפקת מועלה על ידי מרואיין, אתגרה אותו בכך. א"ב של כל בוגר של דקה לימודי תקשורת. אלא שבמציאות העלובה שלנו, בר-גפן היא גיבורה. זאת כיוון ששנים ארוכות, וביתר שאת מאז כינון ממשלת לפיד-בנט, התקשורת מתעקשת שלא לשאול.

53 מיליארד שקל לערבים, זעקו אנשיו של נתניהו והוא עצמו בכל מקום, והעיתונאים? מילאו פיהם מים. האם מישהו ביקש ממרואיין אחד להביא הוכחה למספר המגוחך והלא נכון? צרצרים.

50 מיליון שקל על ביתו של נפתלי בנט. האם מישהו ביקש מהמרואיינים להביא הוכחה?

53 מיליארד שקל לערבים, זעקו נתניהו ואנשיו בכל מקום, והעיתונאים? האם מישהו ביקש ממרואיין אחד להביא הוכחה למספר המגוחך? צרצרים. 50 מיליון שקל על ביתו של בנט. האם מישהו ביקש מהמרואיינים הוכחה?

חודשים יללו אנשי הליכוד על גל טרור בלתי נשכח בשל מספר פיגועים שאירעו בזמן שלטון בנט ו/או יאיר לפיד. האם מישהו מהעיתונאים ביקש מהמרואיינים להשוות למספרים מתקופת בנימין נתניהו? האם מישהו מהעיתונאים העלה ביוזמתו את המספרים והוכיח את המרואיינים על טעותם? ניחשתם נכון.

מעל כל מיקרופון בכו השופרות על כי לא נותנים להם להשתתף בוועדות הכנסת. הם רק שכחו שהם אלה שמחרימים את הכנסת ולא הכנסת אותם. האם מישהו הקשה על המרואיינים? לא. למה להקשות?

וכך זה ממשיך. שורה של מרואיינים שזורקים רפש בשידור ואיש מהמראיינים אינו חושב לעמת אותם עם המידע שהם מציגים. חמור מכך, לא מדובר על הבעת דעה. הרי מותר להגיד שבנט היה ראש ממשלה טוב, או גרוע או בינוני. זה בסדר, זו דעה. אבל במצב שבו אנחנו נמצאים מורשים המרואיינים לזרוק מספרים, עובדות (לכאורה) ואיש אינו מעמת אותם עם המציאות.

הרי הטענה כאילו נתנו 53 מיליארד שקל לעבאס נכונה כמו הטענה שכדור הארץ שטוח. ובכל זאת, איש אינו מצייץ. למה לשאול כשאפשר לנחור בשידור?

כששופרות נתניהו, הוא עצמו ואנשיו, מדברים על הסתה של "השמאל" נגדם. האם מישהו מזכיר להם מה הם עצמם עשו?

כשהם מדברים על הפגנות כמעשה לא לגיטימי. מישהו מזכיר להם את הימים והלילות הארוכים בהם הפגינו בלי סוף מול ביתו של בנט?

חודשים יללו אנשי הליכוד על גל טרור בשל מספר פיגועים בזמן שלטון בנט או לפיד. האם מישהו מהעיתונאים ביקש להשוות למספרים מתקופת נתניהו, או העלה ביוזמתו את המספרים והוכיח את המרואיינים על טעותם?

כשנתניהו מתייג את ממשלתו כ"ימין מלא" וכולל בתוכה את אגודת ישראל, שהיא לא ציונית ואיש מראשיה לא עשה צבא, האם מישהו מאתגר אותו? בודק? שואל?

יש לחזור ולהגיד. אנחנו נמצאים בעידן בו כלב השמירה של הדמוקרטיה שוכב גוסס על המרבד. העיתונות הישראלית לא מתפקדת. היא יושבת כמקרה הרע כמקדמת בפועל של נתניהו וחבורת הכהניסטים שנמצאים לידו, או במקרה הטוב כמשקיפה לא מעורבת. אתה רוצה לטנף על לפיד, על בנט או על בני גנץ באולפן? תפאדל. תגיע, תטנף, הכל בסדר, אף אחד לא יקשה עליך.

ובמצב הזה, הקשה הזה, הופכת שאלה עיתונאית פשוטה ששאלה לינוי בר-גפן למעשה עיתונאי אמיץ, כמעט חתרני. עד כדי כך שרסקין, מלך מלכי המשקיפים מהצד, יושב המום באולפן ואילו אלמוג כהן מנסה עד עכשיו להבין מי היא החצופה שהעזה לשאול אותו שאלה בזמן דקלום דף המסרים היומי.

אם היה אפשר לשכפל את לינוי בר-גפן, אולי הייתה לנו תקשורת בישראל. במקום זאת, תסתפקו ברסקינים ובצבאות השופרות של נתניהו, שהופכים את התקשורת בישראל לגוף עצוב, מנותק ומפורק, כפי שתיראה בקרוב ממשלת ישראל.

כך הופכת שאלה של בר-גפן למעשה עיתונאי אמיץ, כמעט חתרני. עד שרסקין, מלך המשקיפים מהצד, יושב המום באולפן ואילו אלמוג כהן מנסה עדיין להבין מי החצופה שהעזה לשאול שאלה בזמן דקלום דף המסרים

עד שלא יקום גוף תקשורת איכותי, כן, איכותי, לא שמאלני, לא גנציסט או לפידיסט או מיכאליסט, איכותי. גוף שיודע לשאול את השאלות הקשות, את כולם, מומלץ לצרוך את החדשות שלכם מהטוויטר, שם לפחות עוד יושבים כמה חבר'ה שמקשים.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, חבר הקואליציה לביטחון אזורי. לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.