מארק דובב זוכר כל דקה בדרך שעבר מאז שיצא מהעיר האוקראינית דניפרו – שבה הוצב כראש המשרד האזורי של "נתיב" – לוורשה, בירת פולין, ששימשה כמרכז החדש עבור המהגרים מאוקראינה לישראל, עד המעבר למולדובה.

"ביום מותי לא אזכור הרבה דברים אבל אני אזכור את יום שבת – 26 בפברואר 2022 – לנצח. זה היה היום שבו עזבנו את אוקראינה לוורשה. אני זוכר כל דקה. כל דקה. אני זוכר את תור המכוניות – באורך 40 קילומטרים – לפני הגבול.

"אני זוכר איך קיללו אותנו, איך אנשים ניסו לתת לנו את התינוקות שלהם כדי שניקח אותם למקום בטוח ואיך הותקפנו בצד השני של הגבול הפולני. אני לא שופט אנשים שהיו במצב כזה", אמר דובב בריאיון לזמן ישראל ממשרדו שבקומה השביעית בקניון בבירת מולדובה, שם גם נמצאת השגרירות הישראלית.

"בחודשיים הראשונים של המלחמה עבדנו 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. היינו חוזרים לחדרים שלנו וממשיכים לענות לשיחות טלפון עד שלוש בלילה. היינו כמעט כמו פליטים בעצמנו.

מארק דובב באירוע של הקהילה היהודית של מולדובה בקישינב, 28 באוקטובר 2022 (צילום: הקהילה היהודית של מולדובה/ פייסבוק)

"אני זוכר איך קיללו אותנו, איך אנשים ניסו לתת לנו את התינוקות שלהם כדי שניקח אותם למקום בטוח ואיך הותקפנו בצד השני של הגבול הפולני"

"כשעזבנו את אוקראינה השארנו את הכול מאחור. לקחתי איתי מזוודה קטנה עם בגדים לארבעה ימים. זה כל מה שהיה לי במשך חמישה חודשים", הוא אומר. מאוחר יותר הצליחה שגרירות ישראל באוקראינה להעביר את תכולת דירתו מדניפרו למולדובה.

במשך כל חייו הבוגרים עבד דובב עבור מדינת ישראל, תחילה כקצין בריאות נפש בצה"ל (הוא עדיין משרת במילואים), לאחר מכן ב"נתיב" – המשרד הממשלתי הממונה על הערכת זכאותם של ילידי חבר העמים לאזרחות ישראלית – ואז במשרד ל"עידוד עלייה" של הסוכנות היהודית.

ב־2020 הוא חזר לעבוד ב"נתיב" מהמשרד בדניפרו עד לפינויו. התפקיד בדניפרו החזיר את דובב לעיר הולדתו, שבה חי עד שעלה לישראל בגיל 18, באמצע שנות ה־90. אף שמשפחתו חזרה לישראל בתחילת המלחמה באוקראינה, אשתו ושניים מחמשת ילדיו חזרו לגור איתו בקישינב.

השלושה האחרים נשארו בישראל יחד עם שני נכדיו. אף שהוא מסור לעבודתו, החיים בקישינב לא פשוטים עבור המשפחה הדתית. ילדיו לומדים בבית ספר אמריקאי חילוני משום שאין אופציה חלופית דתית, והשגת מזון כשר היא מאבק יומיומי.

בניינים שנפגעו מהפגזה רוסית בחרקיב, אוקראינה, 6 בספטמבר 2022 (צילום: AP Photo/Andrii Marienko)

כשהחוזה שלו יסתיים בשנה הבאה, אומר דובב, יהיה לו לכבוד להישאר אבל הוא גם נרגש לחזור לישראל. "אני חצוי בנפשי", הוא אומר. אף שמדובר במשימה שוחקת מבחינה רגשית ופיזית, דובב מחשיב את התקופה שבה סייע להעלאות אנשים לישראל מייד אחרי הפלישה הרוסית כחוויה המשמעותיות ביותר בחייו.

"אני זוכר אישה אחת שהגיעה מחרקיב. בטופס שלה לא היה כתוב כלום על המצב המשפחתי שלה. שאלנו אותה, היא אמרה, 'אני לא יודעת. בעלי מת'. שאלנו אם יש לה תעודת פטירה והיא אמרה, 'לא, הוא מת לפני חמישה ימים'"

"אני זוכר אישה אחת שהגיעה מחרקיב. בטופס שלה לא היה כתוב כלום על המצב המשפחתי שלה. שאלנו אותה, היא אמרה, 'אני לא יודעת. בעלי מת'. שאלנו אם יש לה תעודת פטירה והיא אמרה, 'לא, הוא מת לפני חמישה ימים. היו הפגזות בחרקיב והוא נפגע. הזעקנו אמבולנס אבל הוא לא היה יכול להגיע אז הוא מת'.

"לא היה שום רגש בקול שלה. כלום. היא עדיין הייתה בהלם. זה בלי ספק היה מקרה קיצוני,  אבל זה רק בשביל שתבין עם מה התמודדנו בחודשים האלה", הוא אומר.  "זה היה קשה, אבל היינו שם בשבילם.

"מדינת ישראל הייתה שם בשבילם. חילצנו משם אנשים, הצלנו אנשים. סוף סוף הבנתי את הרעיון של ישראל כמקום מקלט, הרבה יותר מכפי שהבנתי אותו קודם לכן", מוסיף דובב.

אולגה טנדלר (בשחור) מהסוכנות היהודית עם יהודים המעוניינים לעלות לישראל, מולדובה, 17 במרץ 2022 (צילום: סו סורקיס)

עתה קצב העבודה שונה בצורה משמעותית מתקופת פרוץ המלחמה. מדי שבוע מגיעים רק כמה עשרות אנשים ומבקשים לעלות לארץ, לעומת המאות שביקשו בתחילת 2022.

בכל יום מגיעים למשרדי "נתיב" מועמדים לעלייה עם תיקיות מלאות במסמכים סובייטיים ויהודיים: תעודות לידה, כתוּבּות, תעודות  פטירה וכן הלאה. חלקן ישנות ונדירות מספיק כדי להצדיק את הכללתן באוספים מוזיאוניים. דובב נזכר במועמדת שהביאה כתובה מסוף המאה ה־19 אבל משום שלא ידעה עברית לא היה לה מושג במה מדובר עד שהוא קרא את הכתוב בקול והסביר לה.

"אין לי דעה. אין לי עמדה"

יחידת "נתיב" של משרד ראש הממשלה – שאין לבלבל עם תוכנית הגיור לחיילי צה"ל – עלתה לאחרונה לכותרות בעקבות הסכם הקואליציוני המוסר את האחריות עליה לידיו של יושב ראש מפלגת נעם אבי מעוז, שמתנגד בגלוי לעלייה לישראל של מי שאינם יהודים על פי ההלכה.

על פי חוק השבות, שגם מכתיב את מדיניות ההגירה של ישראל, כל נכד של יהודי זכאי לאזרחות ישראלית כל עוד הוא לא קיבל על עצמו דת אחרת. מחוץ לברית המועצות לשעבר, עולים פוטנציאליים יכולים להוכיח את זכאותם לאזרחות ישראלית באמצעות מכתב מרב המאשר את יהדותם או את יהדות הוריהם/סביהם.

ח"כ אבי מעוז ב"ישיבת סיעת" נעם בכנסת, 29 בנובמבר 2022 (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

היות שהמשטר הסובייטי אסר על החיים היהודיים אי אפשר לקבל הוכחות כאלה ברוסיה, באוקראינה, בבלארוס ובשאר מדינות ברית המועצות לשעבר. לרבנים פשוט אין את הידע הקהילתי ההיסטורי המאפשר לקבוע אילו משפחות יהודיות ואילו לא יהודיות.

במקום זאת, עובדי "נתיב" אמונים על קביעת הזכאות לאזרחות של העולים הפוטנציאליים מאותן מדינות על סמך ראיונות ותעודות, שלשניהם יש משקל רב. דובב מדגיש כי למשרדו – האחראי לעלייה מאוקראינה וממזרח אירופה – אין אג'נדה מסוימת בנוגע לעלייה לישראל.

"אין לי דעה. אין לי עמדה. כל מה שאני אמור לקבוע כאן, כמו כל עובד של 'נתיב', זה האם המסמכים המוצגים בפניי מספקים על פי חוק השבות. פועלים על בסיס חוק השבות ובהתאם לנהלים שקבע משרד הפנים"

"אין לי דעה. אין לי עמדה. כל מה שאני אמור לקבוע כאן, כמו כל עובד של 'נתיב', זה האם המסמכים המוצגים בפניי מספקים על פי חוק השבות. מי שמנסה להגיד – ויש כאלה המנסים להגיד – ש'נתיב' נותן אישורים לאנשים מסוג מסוים. 'נתיב' פועל על בסיס חוק השבות ובהתאם לנהלים שקבע משרד הפנים, זה הכול", אומר דובב.

"אנחנו לא הרבנות. אנחנו לא קובעים יהדות. אנחנו קובעים אם אתה עונה לקריטריונים של חוק השבות", הוא אומר. אם מעוז ידרוש ש"נתיב" יפעל על פי סטנדרטים חדשים, מחמירים יותר, כדי לסנן מועמדים לא יהודים או לדחות מקרים גבוליים, אומר דובב, הוא והצוות שלו יצייתו לנהלים החדשים.

פליטים אוקראינים, זכאי חוק השבות, מגיעים לישראל ב־17 במרץ 2022 (צילום: יוסי זליגר/פלאש90)

דובב מדגיש כי "נתיב" ממלא את תפקידו בצייתנות כדי למנוע הונאות. ואכן, בזמן שדיברנו, אחד העובדים פנה לדובב כדי להציג בפניו מסמך חשוד: תעודת לידה מזויפת. זה אפילו לא היה זיוף מוצלח במיוחד, אלא פשוט נייר שהודפס במדפסת צבע ביתית.

דובב צירף אותו לערימה קטנה של מסמכים מזויפים שהייתה מונחת על שולחנו. "לא הייתי אומר שזה קורה לעתים קרובות, אבל זה קורה", הוא אומר. נוסף על עין חדה לזיופים, יש צורך גם בידע על ההיסטוריה הסובייטית.

פליטות מאוקראינה מחכות לאשרת כניסה לישראל, מולדובה, 15 במרץ 2022 (צילום: יוסי זלינגר, פלאש 90)

"אם מישהו בא עם תעודת לידה מקייב של 1942 ואומר שההורים שלו היו יהודים זה הגיוני? לא! ב־1942 היו נאצים בקייב. אם הם היו רשומים כיהודים הם היו נרצחים"

"אם מישהו בא עם תעודת לידה מקייב של 1942 ואומר שההורים שלו היו יהודים זה הגיוני? לא! ב־1942 היו נאצים בקייב. אם הם היו רשומים כיהודים הם היו נרצחים מייד", הוא אומר.

אף שבמהלך השנים נשמעו קריאות לסגירת "נתיב", דובב טוען כי הידע של עובדי הארגון – הן על ההיסטוריה והן על הבירוקרטיה הסובייטיות – הופך אותם לחיוניים כדי להעריך אם אדם זכאי או לא זכאי לאזרחות ישראלית.

"אין עוד ארגון שצבר כזה ידע, יכולת וניסיון בקביעת זכאות לעלייה ממדינות ברית המועצות לשעבר כמו 'נתיב'", אומר דובב. "אבל אני עובד ציבור. כל החלטה שהממשלה תקבל, אני אכבד".