הפסקתי לצפות בחדשות. למה לי? זה כמו לראות תאונה. תאונה למדינה, כמו שאמר עזרא דהן הקבלן. אלה הם חיינו בזמן האחרון. בנימין נתניהו חזר והעיתונות שגם ככה מדשדשת במי אפסיים מתבוססת בקיאה. כלבי השמירה המרוטים קשורים בשרשרת למלונה אחרי שנחטפו ע"י עיתונות "פנאי פלוס" חנפנית. זו משמנת את גלגלי השליט הבא מהמאה שעברה.

הפסקתי לצפות בחדשות. למה לי? זה כמו לראות תאונה. תאונה למדינה, כמו שאמר עזרא דהן הקבלן. אלה הם חיינו בזמן האחרון. עיתונות "פנאי פלוס" חנפנית משמנת את גלגלי השליט הבא מהמאה שעברה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ונתניהו לא מאכזב, בשבילו זה כמו לרכוב על אופניים, הוא וחבורת השלטון הבא משסים איש באחיו ורואים ברכה בהסתה ויראלית. הצדק עבר לרחוב הווירטואלי והוא נעשה בגפרור דולק וסמרטוט טבול בבנזין. וכמו אש בשדה קוצים נדלקת חשיפה, אשמה, עדים, מאמר דעה, טוקבקים משולחים, פנים מפוקסלות, כותרות, פולו אפ בחדשות, משפט שדה, מדורה מתלקחת, להבות.

ככה נראה "רצון העם", אותה ישות-על בשימוש פוליטיקאים צינים תחת השליט שחזר. שוב הוא מקמבן ומחלק, מרומם ומשפיל. צוללות – הדור הבא, בעל הבית השתגע. כל זה מתרחש תחת מוראו של משפט על שוחד, מרמה והפרת אמונים. לא שלמישהו אכפת, בטח לא אצל דני קושמרו את אילה חסון.

אפשר להלחין את המשפט, לשיר איתו ולרקוד איתו. זה כמו פרסומת לטמפון, לא מרגישים אותו. משפט נתניהו? לא נכון, מתי? למה לא מספרים לנו שום דבר ומה זה חדשות?

חלום הימין קם והיה, אחרי שנה בה האשימו את חברי ממשלת השינוי שמכרו שלטון לנפתלי בנט וששת המנדטים שלו, נתניהו מוכר שלטון בכל הכסף שיש לנו בקופה למיעוט דתי חרדי תמורת טיל קרקע-ביטול משפט.

אבל לא מפסיק לקטר.

ונתניהו לא מאכזב, בשבילו זה כמו לרכוב על אופניים, הוא וחבורת השלטון הבא משסים איש באחיו ורואים ברכה בהסתה ויראלית. הצדק עבר לרחוב הווירטואלי והוא נעשה בגפרור דולק וסמרטוט טבול בבנזין

האדם שבטראמפ ניצח אבל הימין עדיין משמר תודעת קיפוח. וזה עובד: רוצים להפיל אותם, לא משלימים עם שלטונם, למה ככה ולמה ככה. עצובים בניצחונם, מתחננים לקצת אהבה אזרחית ואישור שמאלני.

מאשימים את השמאל שאיננו (כל היודע דבר על מקום המצאו מתבקש להתקשר ליצחק רבין) שלא השלים עם התבוסה. אנשי ימין כמעט מבכים את ניצחונם. מה יעשו עכשיו כשהבופה פתוח ואפשר לבלוס מלוא הפה משרות, לפצל משרדים, לבשל תפקידים, ולהשתין מהמקפצה.

לא קל לנצח.

גם לשמאל תסביכים משלו, שמאל זה כמו מזג אוויר, מדברים עליו הרבה ואף אחד לא עושה עם זה כלום. אם היינו מנטרים את כל הפעמים בהן המילה "שמאל" הופרחה לאוויר רק בשנה האחרונה היינו מקיפים איתו את כדור הארץ, בינתיים עשינו ממנו עפיפון.

השמאל שהקים את המדינה נהיה זקן לא רלוונטי שנתקע על עניינים לא מגניבים כמו דמוקרטיה וזכויות פרט. יותר מגניב לגנוב.

האדם שבטראמפ ניצח אבל הימין עדיין משמר תודעת קיפוח. רוצים להפיל אותם, לא משלימים עם שלטונם, למה ככה ולמה ככה. עצובים בניצחונם, מתחננים לקצת אהבה אזרחית ואישור שמאלני

עכשיו חורף ואני עוקבת אחרי הסערות ברשת. העולם טובל בפייק וגם אנחנו, השבח לאל. העם היושב בציון טובל עד צוואר בעלילות בנימין הראשון ויאיר האחרון ומי שיוצא שיסגור את האור. לא יבוא לציון גואל.

אז הפסקתי עם חדשות, אני צורכת אותן במינון מוגבל וגם זה סתם כדי להתמצא אם מישהו מתקיל אותי בשאלה מכשילה כמו "באיזה שנה אנחנו?" שלא ייצא לי בטעות 1984.

נקודת השבר הפרטית שלי הייתה הצעת החוק של ח"כ ניסים ואטורי לפיה בנט ויאיר לפיד לא ייקברו בחלקת גדולי האומה. תנו לזה רגע.

צריך לקרוא את המשפט הזה שוב כדי להאמין. השמחה לאיד רוחשת ברשת כמו שמן טיגון של פלאפל ונקמת המנצחים מגיעה עד הקבר. שום נדיבות מנצחים. "תקפצו לי" ו"לא סופרים אתכם" הם משפטי מפתח.

הגיע הזמן שהשמאל יתרגל למציאות החדשה- לא סופרים אתכם יותר pic.twitter.com/uH9LZzEmX7

— אופיר כץ Ofir Katz (@OfirKatzMK) December 13, 2022

כרגע מתקיימת בעיתונות הלוחמת שלנו תחרות קשה של הצעות חוק, כל אחת בונבון, מונופול משוגע של מוכרים ומוכרים.

זה מזכיר לי את סיפור הילדים "מי יתלה את הפעמון" ובו מנסים העכברים לתלות פעמון על צוואר החתול כדי שיוכלו להימלט בזמן לחוריהם, רק שכאן העכברים יושבים על צוואר החתול השבע וחוטפים ובולעים ככל יכולתם. גם את הפעמון. ואין מי שיצלצל, אפילו במערכת המשפט יעברו להתאמן על חליל, למה לא לרקוד אם השר לביטחון לאומני איתמר בן גביר מבקש יפה?

אז הפסקתי עם חדשות, אני צורכת אותן במינון מוגבל וגם זה סתם כדי להתמצא אם מישהו מתקיל אותי בשאלה מכשילה כמו "באיזה שנה אנחנו?" שלא ייצא לי בטעות 1984

זה לא שקודם הייתי אופטימית אבל הצעת החוק של ואטורי לשלול מבנט ויאיר קבורה בחלקת גדולי האומה קורעת, אבל יש בה יותר מזה, הרי ניסים שלנו לא התכוון להצחיק, הוא מכוון גבוה יותר.

תחרות הצעות החוק משקפות את עומק הבור שנפלנו אליו ונתניהו רק מתחמם על הקווים ועוד לא בא בלובה, כרגע הוא לכוד עד אבוד בניצחונו ופועל כמו מהמר שיודע ששום רווח לא יצמח לו מכל זה.

ברית הגנבים לא יודעת שובע ושיאים נשברים כאן במין אולימפיאדה מטורפת שכל סאטירה מחווירה מולה. אף תסריטאי לא יכול להיות כל כך מופרך, זה לא אמין מה שקורה לנו מעל לראש.

חוק דרעי, חוק בן גביר וחוקן נתניהו, שזה מה שקורה עכשיו אחרי שרה"מ המיועד איבד שליטה על הסוגרים ומחרבן למדינת ישראל על הראש. פה ושם יש הפוגות קומיות כמו ח"כ ואטורי או שמחת עניים כמו גלית דיסטל אטבריאן. זו שלא קיבלה תפקיד שר (רגע, אני בוכה) אחרי שננעלה בבלקון ע"י אחד מתאומי נתניהו, אוריך או האוריך השני, לוק כמדומני, או ליקקה את דרכה בהשפלה עצמית כששיא דוחה במיוחד היה בראיון ב"גלי ישראל". לו ידעה שישורשר לעייפה הייתה יורה במי שתיעד אותה טובלת את יאיר נתניהו במרק של מחמאות מהסוג שבגללו לא נמשחה לשרת התקשורת או משהו אצל "ביבי חאאאתיך".

חוק דרעי, חוק בן גביר וחוקן נתניהו, שזה מה שקורה אחרי שרה"מ המיועד איבד שליטה על הסוגרים ומחרבן למדינת ישראל על הראש. פה ושם יש הפוגות קומיות כמו ח"כ ואטורי או שמחת עניים כמו דיסטל אטבריאן

אולי שרה ראתה בזוכת פרס סביח איום על נישואיה לקוסא מחשי. סליחה, לקוסם. אחרי שצפתה בה מכנה את בנה: "נסיך בן של קיסר", בכל זאת סופרת, אין גבול לדימויים באמתחת, והגיעה עד המטבוליזם של אבא.

הילד יאיר נתניהו הביט בה כנער מקהלה שנתקל בכומר עם גלימה פתוחה ומלמל "די, תמשיכי". והיא המשיכה. לא סתם שרה עצרה את הסוסים באמצע הרכבת הממשלה וקראה אותה לסדר. עד הילד, גיברת.

והנה גם עירית לינור, עוד ענקית ספרות. "אשכנזים מגיל מסוים השבתות קשות להם", סחה דיסטל אטבריאן הבת. ‏קבלו את הגמל והדבשת, שמישהו יספר לה שכשאומרים בבוז "אשכנזייה" מתכוונים לאחת כמוה. האישה סטראוטיפ מהלך, אם היה מחזמר על הנושא העדתי היו מלהקים אותה לתפקיד אמא של בנצי מ"אסקימו לימון".

אפילו לצחוק כמו שצריך נהיה מעייף מרוב פאנצ'ים. כמה אפשר?

עכשיו כשהחרדים ניצחו, ישתבח שמו, ‏‎‎אני בעד ללכת עד הסוף, אם כבר שומן אז ללקק את האצבעות. כולי תקווה שחוץ מדרישות מופרכות שמתחרות זו בזו, הטירון הפוליטי יצחק גולדקנופף ידרוש מנתניהו לחבוש שטריימל מפרוות השועל שהוא ולרקוד ריקוד מצווה סוער כאילו אף אנרכיסט שמאלני לא רואה. ובמקום להשאיר ידיים על ההגה כמו שאמר נתניהו בראיונות לעיתונות חוץ (המקומית כבר בכיס שלו), להרים את הידיים, להגיד "גולדקנופף אמר…" ולהניף דגל לבן.
שכוייח.

והנה גם לינור: "אשכנזים מגיל מסוים השבתות קשות להם". שמישהו יספר לה שכשאומרים בבוז "אשכנזייה" מתכוונים לאחת כמוה. האישה סטראוטיפ מהלך. במחזמר על הנושא העדתי הייתה מלוהקת כאמא של בנצי

כי אם כבר הגענו עד הלום לפחות שיהיה מצחיק, כי אם לא נצחק – נבכה. הרי כל הקומדי קלאב הזה שלנו, תוצרת הארץ. אז למה לי פוליטיקה עכשיו? קחו את המדינה, עשו בה כבשל ביבי, תגמרו לה את הצורה אם בא לכם. אנחנו נחכה בחושך.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת