יחסית למועצה אזורית קטנה – כ-22 אלף תושבים שגרים ב-24 יישובים, סדר גודל של שכונה בתל אביב או ירושלים – עבר על מועצה אזורית מנשה חודש דרמטי למדי, עטור פרסים: מקום ראשון בתחרות הקיימות והאקלים מטעם מרכז המועצות האזוריות, ומקום שני בתחרות החדשנות של מרכז השלטון האזורי.

כשצוללים אל הפרטים שמאחרי התארים, מתגלה תמונה מעוררת אופטימיות: בתוך ים המחדלים שמסביב, מועצה אלמונית למדי עבור רוב הישראלים מוכיחה שאפשר גם אחרת.

בעשור הראשון של המאה מועצת מנשה נקלעה למצוקה קשה: כרשות המשתרעת על 112 אלף דונם, רבים מהם שטחים חקלאיים, השנים השחונות שפקדו את ישראל פגעו בה מאוד. הגשמים לא ירדו, והמים מ"מקורות" היו יקרים מדי עבור החקלאים. מטעים נעקרו, שטחים חקלאיים ננטשו. חלק מהיישובים לא היו מחוברים למערכת ביוב מודרנית, והביוב זרם לנחלים ולמי התהום וזיהם אותם.

"הגעתי לחקלאי", מספר עזרא סידרנסקי, מנכ"ל החברה הכלכלית של מועצת מנשה, "והוא מראה לי את בור הביוב ליד הבית שלו ומתגאה בזה שהוא לא שאב ממנו את הביוב 50 שנה. אחר כך הוא מראה לי 50 מטר משם את הבאר שממנה הוא שואב את המים. אמרתי לו שהוא יכול להשתין ישר לתוך הפה".

מט"ש מועצה אזורית מנשה (צילום: מועצה אזורית מנשה)

ההבנה החלה לחלחל: הביוב הוא מפגע אבל גם משאב, והטיפול בו יכול להיות הפתרון לבעיות הסביבתיות והכלכליות כאחד. אילן שדה, ראש המועצה, החליט לשנות כיוון. "מצוקת המים הייתה קשה, והבנו שהתפקיד שלנו הוא לא רק לספק שירותי חינוך ובריאות אלא גם פרנסה", אומר סידרנסקי.

במנשה לא המציאו את הגלגל: מדינת ישראל היא אלופת העולם בהשבת מים לחקלאות. כמעט 90% מהביוב בישראל מטופל במכוני טיהור שפכים – הגדול בהם הוא השפד"ן בחולות ראשון לציון שמטהר את הביוב של גוש דן – ומשם מועבר לחקלאים. הבאה בתור אחרי ישראל היא ספרד, עם פחות מ-20% מים מושבים. במונדיאל של ניצול מושכל של מים, מסי זה אנחנו.

מדינת ישראל היא אלופת העולם בהשבת מים לחקלאות. כמעט 90% מהביוב בישראל מטופל במכוני טיהור שפכים ומשם מועבר לחקלאים. הבאה בתור אחרי ישראל היא ספרד, עם פחות מ-20% מים מושבים

ובכל זאת, במנשה לקחו את המיומנות הישראלית בטיהור מים עוד כמה צעדים קדימה: רוב מכוני טיהור השפכים בישראל מייצרים מים באיכות שמאפשרת שימוש מוגבל. משרד הבריאות אוסר להשקות באמצעותם גידולי שדה כמו עגבניות או עלים ירוקים, והם משמשים בעיקר להשקיית עצים ומטעים.

במט"ש (מכון טיהור שפכים) של מועצת מנשה, שממוקם ליד קיבוץ עין שמר, התקינו מערכת ממברנות מתקדמת שמטהרת את המים לרמה המקסימלית של תקן ענבר, הקרוי על שמו של ד"ר יוסי ענבר, בעבר מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, שישב בשעתו בראש ועדה שהגדירה קריטריונים לאיכות מים.

מט"ש מועצה אזורית מנשה (צילום: מועצה אזורית מנשה)

אחרי הסינון באמצעות הממברנות המים עוברים הכלרה. התוצאה: מים שאפשר להשקות איתם כל גידול, והם מותרים אפילו לשתייה אקראית.

כל טיפת ביוב מיישובי המועצה נאספת, מטוהרת ומוזרמת לחקלאים, אבל מעגלי ההשפעה רחבים יותר. כיום גם רוב הביוב של חריש, העיר הסמוכה שגדלה במהירות, מנוקז אל מכון הטיהור של מנשה.

כל טיפת ביוב מיישובי המועצה נאספת, מטוהרת ומוזרמת לחקלאים, אבל מעגלי ההשפעה רחבים יותר. כיום גם רוב הביוב של חריש, העיר הסמוכה שגדלה במהירות, מנוקז אל מכון הטיהור של מנשה

למפגעי סביבה וביוב אין גבולות, בוודאי לא מוניציפליים, ובשיתוף פעולה בין מנשה לשכנים נאסף גם הביוב של רוב יישובי ואדי ערה – סך הכול כמה מאות אלפי תושבים בחברה הערבית.

מערכת היחסים הזו משקפת במידה רבה את הגישה של אילן שדה, ראש המועצה הוותיק (מאז 1992), שגם בתקופות הקשות והאלימות ביותר התרחק מהתלהמות וידע לשמור על ערוצי הידברות ושכנות טובה עם הרשויות שמסביב.

ראש מועצה אזורית מנשה, אילן שדה (צילום: מועצה אזורית מנשה)

"אנחנו שותפים במט"ש עירון יחד עם מי עירון, תאגיד המים של אום אל-פחם, כפר קרע, ערערה וברטעה", אומר סידרנסקי. "לא יכולנו לאחל לעצמנו שותפים טובים יותר. מוסר תשלומים, קבלת החלטות, גיבוי. אם היה כזה שת"פ בכל המדינה, אולי דברים היו נראים אחרת".

קצת יותר מעשור אחרי שהתוכנית יצאה לדרך, המועצה מוצאת את עצמה במצב מוזר – יש מספיק מים לכל דורש. סידרנסקי: "נכון להיום כל דונם במועצה שיכול להיות מעובד – מעובד. אין מקום, אפשר אולי לגדל בקומה שנייה.

"השנה, למשל, לא יורד גשם. פעם, בשנים כאלה היו אומרים לחקלאים 'תצטמצמו', אבל שחררנו את החקלאים מהדאגה הזו. יש להם ודאות וביטחון שיהיו להם מים. בדיוק מישהו התקשר אליי, אמר שיש לו חלקה של 40 דונם שהוא רוצה לשתול בהם אבוקדו ורוצה לוודא שתהיה לו אספקת מים. אמרתי לו שלא יבלבל לי את המוח וילך לשתול".

"השנה, למשל, לא יורד גשם. פעם, בשנים כאלה היו אומרים לחקלאים 'תצטמצמו', אבל שחררנו את החקלאים מהדאגה הזו. יש להם ודאות וביטחון שיהיו להם מים"

לצד המים, האתגר הגדול בתהליך הטיפול בביוב היא הבוצה. אחרי שהחיידקים מסיימים להסתער על הנוזל ולפרק את החומרים האורגניים, ואחרי שהממברנות מסננות את כל מה שניתן לסנן, נותרים מה שמכונים "המוצקים" – שזה בדיוק מה שזה נשמע.

יש כמה טכנולוגיות לפירוק ולטיפול בבוצה, כולן יקרות ודורשות זמן, וברוב המט"שים בגמר התהליך הבוצה משונעת באמצעות משאיות לאתרים מרוחקים בבקעת הירדן או בנגב.

מט"ש מנשה בפעולה (צילום: מועצה אזורית מנשה)

במנשה החליטו לטפל בבוצה בתוך המט"ש, ולהפוך גם אותה ממטרד למשאב. זה נעשה בשילוב הגזם שנאסף גם הוא מהחקלאים ויישובי המועצה.

"אנחנו מערבבים את הגזם עם הבוצה", אומר סידרנסקי, "החומר עובר תהליך של חימום שמנטרל את הפתוגנים. ב-72 השעות הראשונות החומר נמצא בתוך מכלים כדי לנטרל את הריח, אחר כך התהליך ממשיך עוד שבועיים. בסוף מקבלים קומפוסט שמסווג כקלאס A, דשן שכל חקלאי שמעוניין מקבל אותו מאיתנו בחינם עד ראש החלקה שלו.

"בשנה הבאה הם כבר יצטרכו לשלם על ההובלה, כי העלויות קצת כבדות, אבל הקומפוסט עצמו ימשיך להיות בלי עלות. אנחנו מנסים להרגיל את החקלאים להשתמש בקומפוסט במקום לפזר בשדות זבל עופות כמו שהם רגילים, שיוצר מפגעי ריח".

"הקומפוסט עצמו ימשיך להיות בלי עלות. אנחנו מנסים להרגיל את החקלאים להשתמש בקומפוסט במקום לפזר בשדות זבל עופות כמו שהם רגילים, שיוצר מפגעי ריח"

לאורך זמן המים והדשן מייצרים רווחה כלכלית, אבל המתקנים והטכנולוגיות דורשים הרבה השקעות. אתם לא מועצה עשירה במיוחד, דירוג 7 בסולם הסוציו-אקונומי, מאיפה הכסף?
"מענקים, הלוואות, גיוס כספים. אנחנו לא בחובות".

מבט אווירי על מכון טיהור השפכים של מועצה אזורית מנשה (וידיאו: אייל בר-טוב)

גם הפרסים האחרונים לא יהפכו את מועצת מנשה לקטאר של השלטון האזורי בישראל. את הפרס הראשון בוועידת המועצות האזוריות מועצת מנשה חלקה עם המועצה האזורית עמק יזרעאל, וכל אחת קיבלה 10,000 שקל.

"זה פרס סימלי שאולי יאפשר ליחידה הסביבתית במועצה לעשות כמה דברים נחמדים", אומרת הילה אקרמן, ראש תחום קיימות במרכז השלטון האזורי.

תחרות הקיימות התבססה על שאלון עם 49 נושאים שהמועצות נדרשו למלא, בתחומים כמו ניהול פסולת, חינוך לקיימות, אנרגיה ועוד. רק 24 מתוך 54 המועצות האזוריות נענו לאתגר ומילאו את השאלון, מה שאולי מעיד על מצב איכות הסביבה ברחבי ישראל.

תחרות הקיימות התבססה על שאלון עם 49 נושאים שהמועצות נדרשו למלא, בתחומים כמו ניהול פסולת, חינוך לקיימות, אנרגיה ועוד. רק 24 מתוך 54 המועצות האזוריות נענו לאתגר ומילאו את השאלון

"הפרויקט של מנשה הוא דוגמה טובה לכלכלה מעגלית", אומרת אקרמן, "משהו שכדי שהוא יקרה, המועצה צריכה להחליט שזה בראש מעייניה, וגם לדעת לבצע".

מט"ש מועצה אזורית מנשה (צילום: מועצה אזורית מנשה)