האם חיילי כיפת ברזל ויחידות אחרות במערך ההגנה האווירית של צה"ל חולים יותר בסרטן בגלל החשיפה לקרינה מהמכ"מים והמערכות האלקטרוניות?
המחלוקת בשאלה הקריטית הזו עולה בימים אלה מדרגה ומגיעה לבמות אקדמיות מוכרות ולמחקרים רשמיים. לאחרונה פרסמו חוקרים מהאוניברסיטה העברית והטכניון מחקר בכתב העת המדעי Environmental Research בו הם קובעים כי לחיילי כיפת ברזל סיכוי של פי-8 לחלות בסרטן לעומת צעירים בני גילם בכלל האוכלוסייה.
לאחרונה פרסמו חוקרים מהאוניברסיטה העברית והטכניון מחקר בכתב העת המדעי Environmental Research בו הם קובעים כי לחיילי כיפת ברזל סיכוי של פי-8 לחלות בסרטן לעומת צעירים בני גילם בכלל האוכלוסייה
מנגד, מערך הרפואה של צה"ל עומד לפרסם בקרוב תוצאות מחקר רחב היקף בכתב העת המדעי Military Medicine שהמסקנה שלו הפוכה לחלוטין, ולפיה אין כל תימוכין לטענה שיש תחלואת יתר בקרב חיילי כיפת ברזל.
את הדוקטורט שלה באוניברסיטת בר-אילן מורן דיטש אמנם עושה בתחום אחר – יחסים בינלאומיים – אבל ניתן לומר שהסיפור האישי שלה התניע את כל ההתרחשות הזו.
בתחילת העשור הקודם, בגיל 24, היא חלתה בסרטן אלים. "כשהגעתי לבית חולים אמרו לי שיש לי חודשיים לחיות", היא מספרת, "התחלתי להיפרד מאנשים. בגלל שעבדתי בביטוח הלאומי אנשים במחלקה התחילו לפנות אליי עם שאלות ועזרתי להם במימוש זכויות.
"בהדרגה הגיעו עוד ועוד אנשים והחלטתי להפוך את זה למשהו מסודר והקמתי ארגון בשם זוה"ר (זכויות והטבות רפואיות לחולים אונקולוגיים). מאז עזרנו כבר לכ-6,000 חולי סרטן, הכול בהתנדבות מלאה. אני עצמי החלמתי ואני בסדר גמור היום".
במהלך הזמן דיטש שמה לב לתופעה מטרידה: "הגיעו אליי עוד ועוד חיילים שחלו בסרטן מכיפת ברזל ויחידות ההגנה האווירית האחרות – קלע דוד, הוק, חץ. הרגשתי שמשהו קורה.
"פנינו לצה"ל, ביקשנו נתונים, ביקשנו לבדוק את זה בעבודה משותפת, לא היה עם מי לדבר. מסמסו אותנו, התעלמו מאיתנו. חלק מהחיילים הגישו תביעות להכרה בנכות ממשרד הביטחון ונדחו בטענה שאין שום קשר בין הדברים. חלקם פנו להליכים משפטיים שעדיין מתנהלים. שישה מהם נפטרו".
הפרשה עלתה לכותרות לפני כשנתיים, כש"ידיעות אחרונות" פרסם כתבה גדולה ב"7 ימים" עם כמה מהחיילים המדוברים. מבקר מערכת הביטחון נכנס לעובי הקורה ובחן את הממצאים, ולפני כשנה פרסם דוח בו קבע חד משמעית שאין קשר בין השירות ביחידות ההגנה האווירית לסרטן שבו לקו החיילים. "הסיכויים לפגיעה בריאותית נמוך מאוד", כתב המבקר, "בין השאר בשל מקדמי הזהירות הרבים".
לפני כשנה פרסם דוח בו קבע חד משמעית שאין קשר בין השירות ביחידות ההגנה האווירית לסרטן שבו לקו החיילים. "הסיכויים לפגיעה בריאותית נמוך מאוד", כתב המבקר, "בין השאר בשל מקדמי הזהירות הרבים"
הקרינה שאליה חשופים חיילי כיפת ברזל היא קרינה בלתי מייננת שנפלטת גם מהטלפונים הסלולריים שלנו, מאנטנות סלולריות, מויי-פיי ומבלוטות', רק בעוצמות הרבה יותר גבוהות. השאלה אם הקרינה הזו פוגעת בבריאות נחקרת כמעט מיומם הראשון של הטלפונים הסלולריים, ולעולם המדע עדיין אין תשובה חד-משמעית.
בתחילת העשור הקודם קבע ארגון הבריאות העולמי שמעמדה של הקרינה הלא מייננת הוא "מסרטן אפשרי", ומאז ההגדרה לא שונתה.
בשנים האחרונות תשומת הלב של החוקרים נדדה למקומות אחרים, משום שרוב האוכלוסייה כבר לא מדברת עם הטלפון צמוד לאוזן שעות רבות ביום כמו בעבר. המחקרים מתמקדים בהשפעות ההתמכרות למסכים, ההשפעה על הראייה והקשב של ילדים והשלכות חברתיות. הקרינה הפכה לנושא שולי יחסית.
עם זאת, כשמדובר במערכות הצבאיות, החשש הוא מחשיפה לרמות קרינה גבוהות הרבה יותר. "קרינת הרדיו משמשת למטרות רבות, כמו תקשורת סלולרית המוכרת לכולנו", כותבים החוקרים, "עם זאת, בתחום הצבאי החשיפה הממוצעת לקרינה גבוהה הרבה יותר – בערך פי 50 מהתקנות האזרחיות בישראל – וכוללת פולסים בעלי עוצמה פי-1,000 מהרמה הממוצעת בכל רקמות הגוף".
"בתחום הצבאי החשיפה הממוצעת לקרינה גבוהה הרבה יותר – בערך פי 50 מהתקנות האזרחיות בישראל – וכוללת פולסים בעלי עוצמה פי-1,000 מהרמה הממוצעת בכל רקמות הגוף"
לפני מספר ימים דיווח דורון קדוש, הכתב הצבאי של גלי צה"ל, על פרסומו של המחקר החדש בהובלת פרופ' אליהו ריכטר ופרופ' אליוט בארי מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית ופרופ' מיכאל פלג מהטכניון. את הבסיס למחקר סיפקו 46 חיילים ממערך ההגנה האווירית שחלו בסרטן ופנו לארגון של דיטש במהלך השנים.
2011, שבה היה מספר גדול יחסית של חיילים חולים, סומנה כשנת מפתח במחקר, שכן החיילים ששירתו באותה שנה ידעו לומר לחוקרים שבכיפת ברזל שירתו אז 250 חיילים. החוקרים השוו את אחוז החיילים החולים לנתונים של רשם הסרטן הלאומי, והגיעו למסקנה שתחלואת הסרטן הייתה גדולה פי-8 בקרב חיילי כיפת ברזל באותה שנה לעומת בני גילם בכלל האוכלוסייה.
"זה מתחבר למחקרים שמצאנו בספרות מהצבאות של פולין, צרפת וגרמניה, שמצאו תחלואה עודפת בקרב חיילים שנחשפים לציוד קורן בחילות כמו חיל האוויר וחיל הקשר", אומרת דיטש.
במקביל למחקר האזרחי, גם בצה"ל חוקרים את הסוגיה במרץ בשנים האחרונות. בחיל הרפואה לקחו את כל החיילים ששירתו בכיפת ברזל בין השנים 2009 ל-2018, וכקבוצת ביקורת לקחו אלפי חיילים מפיקוד העורף והגנת הגבולות שהן יחידות בעלות אפיון דומה (שירות מעורב של חיילים וחיילות) ובדקו את הנתונים ברשם הסרטן הלאומי.
התוצאות: על פני עשור, רק 13 ממשוחררי כיפת ברזל חלו בסרטן, לעומת 28 מקבוצת הביקורת (שהייתה גדולה יותר). כלומר, 1 מכל 330 ממשוחררי כיפת ברזל לקה בסרטן, לעומת 1 מכל 400 ממשוחררי היחידות האחרות.
על פני עשור, רק 13 ממשוחררי כיפת ברזל חלו בסרטן, לעומת 28 מקבוצת הביקורת (שהייתה גדולה יותר). כלומר, 1 מכל 330 ממשוחררי כיפת ברזל לקה בסרטן, לעומת 1 מכל 400 ממשוחררי היחידות האחרות
בצה"ל טוענים בתוקף שמכיוון שמדובר במספר חולים כל כך קטן, זהו נתון שאין לו כל מובהקות סטטיסטית ומשמעות רפואית, ושאם הייתה השפעה בריאותית לקרינה אזי באוכלוסייה של אלפים (המחקר כלל 4,000 חיילים) הייתה נוצרת מובהקות סטטיסטית חד-משמעית.
עד לפרסומו של המחקר בזמן הקרוב מעדיפים בצה"ל שלא להתראיין בסוגיה, אבל לגורמים בצבא יש ביקורת קשה על המתודולוגיה של המחקר של ריכטר ושות'.
בצה"ל טוענים שנתון המפתח שעליו מתבסס החישוב של החוקרים – לפיו ב-2011 שירתו בכיפת ברזל 250 חיילים – כלל אינו מוכר לצבא ואינו מדויק, ושמאוד בעייתי לבסס מחקר על מה שנדמה לחיילים שהם יודעים. גם המידע על החשיפה לקרינה התבסס על מה שהחיילים סיפרו – אבל מטבע הדברים אין להם נתונים מוסמכים על היקפי הקרינה שהם נחשפו אליהם.
החוקרים מודים שהם נאלצו להסתמך על דברי החיילים בהיעדר נתונים רשמיים מהצבא, אבל מצד שני עולה השאלה מדוע בצה"ל לא משתפים פעולה עם החוקרים ולא מוסרים להם נתונים.
החוקרים מודים שהם נאלצו להסתמך על דברי החיילים בהיעדר נתונים רשמיים מהצבא, אבל מצד שני עולה השאלה מדוע בצה"ל לא משתפים פעולה עם החוקרים ולא מוסרים להם נתונים
על דבר אחד כולם מסכימים: הנושא צריך להמשיך להיחקר, מכיוון שתקופת החביון (הבשלה) הממוצעת של סרטן עומדת על כ-15 שנה, בעוד מערכת כיפת ברזל הפכה למבצעית רק ב-2011.
החוקרים האזרחים סבורים שאולי זה דווקא מעיד על התפרצות מהירה של הסרטן בגלל השפעות הקרינה. גיל האבחון הממוצע של החיילים שלקו בסרטן עומד על 23.7, מיעוטם חלה לקראת סוף השירות והשאר כשנה-שנתיים אחרי השחרור. מנגד, ייתכן כמובן שמדובר בהתפרצות של מחלה שדגרה בהם עוד מגיל הנעורים.
בצה"ל מתכוונים להמשיך את המחקרים ולהמשיך לבדוק את הנתונים מול קבוצות ביקורת ומול רשם הסרטן בפרקי זמן קבועים על מנת לראות אם יש שינוי במגמה.
השאלה היא מה עושים בינתיים. "אנחנו לא נגד כיפת ברזל", אומרת דיטש, "זו אחת ההמצאות החשובות בהיסטוריה של ישראל שהצילה המון אנשים וברור לנו שאי אפשר להפסיק להשתמש בכיפת ברזל. ואנחנו גם לא נגד צה"ל וחשוב לנו שיבינו את זה.
"אנחנו רק חושבים שצריך לעשות הכול כדי להגן על החיילים מפני הקרינה, ואם צריך להקים סוללת עפר שתפריד בין איפה שהחיילים ממוקמים רוב הזמן לבין המכ"מים, אז שיקימו סוללת עפר.
"אנחנו רק חושבים שצריך לעשות הכול כדי להגן על החיילים מפני הקרינה, ואם צריך להקים סוללת עפר שתפריד בין איפה שהחיילים ממוקמים רוב הזמן לבין המכ"מים, אז שיקימו סוללת עפר"
"וצריך להגביר מאוד את המודעות בקרב החיילים. ראיינו את כל החיים שחלו, שאלנו אותם אם הם היו מודעים לזה שהם חשופים לקרינה, רובם אמרו שלא דיברו איתם ולא הזהירו אותם ולא היה להם ציוד מיוחד. אני יודעת מה הם עוברים, אני יודעת מה זה לחלות בסרטן בגיל הזה, עברתי שנתיים של כימו, זה הגיהינום בהתגלמותו".
"ההמלצות שלנו כוללות יישום תקני עיצוב והתאמה במערכות המתבססות על קרינת רדיו", אומר פרופ' אליהו ריכטר, "כולל אמצעי מגן, מעקב רפואי והדרכות בטיחות מקיפות, שיספקו הגנה על בריאות החיילים. חייבים לשמור על החיילים ששומרים עלינו".
בצה"ל טוענים שכל מה שריכטר, דיטש וחבריהם מציעים בתחום הזהירות המונעת נעשה כבר מזמן: הקרינה ביחידות הרלוונטיות מנוטרת באופן רציף, האזורים עתירי הקרינה מגודרים ומשולטים ולחיילים ברור לאן אסור להיכנס ואיפה מותר לשהות.
אמצעי הזהירות, אגב, ננקטים לאו דווקא בגלל החשש מהשפעה ארוכת טווח של הקרינה, אלא בגלל החשש מהשפעה אקוטית, מיידית, של קרינה רבת עוצמה על רקמות הגוף. הסכנה הזו, לפחות, אינה שנויה במחלוקת.
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "גורמי המקצוע בצה"ל השלימו עבודת מחקר רצינית ומקיפה, שלא נמצא בה קשר בין שירות בכיפת ברזל לתחלואה עודפת בסרטן. העובדה אושרה על ידי טובי המומחים, כולל בחינה חיצונית של הממצאים על ידי מומחי משרד הבריאות והמשרד לאיכות הסביבה. עמדת צה"ל זכתה לתימוכין גם בדוח מבקר מערכת הביטחון שפורסם זה מכבר באותו הנושא.
"לאחר עיון מעמיק במאמר, עולה כי שיטת איסוף הנתונים של החוקרים מבוססת על הסקת מסקנות על דברי חיילים משוחררים שפנו מיוזמתם. המחקר פורסם ללא תימוכין של נתונים מדויקים, ושיטת איסוף הנתונים עלולה להביא בסבירות גבוהה להטיות משמעותיות במהימנות המחקר ובתוצאותיו".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
פרופ' ריכטר ופרופ' בארי הם אנשי בריאות הציבור חוקרים ותיקים ורציניים מאוד! הם גם השתתפו בחקירת פרשת הקישון שגם בה הצבא התנער מהקשר בין חולי הסרטן לצלילה במים המסוכנים. נראה שצה"ל עושה זאת שוב. חייבים לתת להם לחקור בצורה מסודרת ומעמיקה. לתת ציוד מגן מקרינה לחיילים. לא יתכן שיפקירו אותם למרות שיעור התחלואה הגבוה יותר אצלם. אין לי ספק שיש פה מובהקות שמנסים לפסול. עצוב ולא אחראי. על חשבון הילדים שלנו.
שני המאמרים נדונים במאמר השוואה קצר הנגיש כאן:
https://doi.org/10.13140/RG.2.2.30521.75364
M. Peleg, E. M. Berry, M. Deitch, O. Nativ, E. Richter: On two papers analyzing carcinogenicity of radio-frequency radiation, Preprint, June 2023, https://doi.org/10.13140/RG.2.2.30521.75364
(1) ברור שצריך לקחת כל מחקר של הצבא – בערבון מוגבל לאמינות שלו –
כי יש להם אינטרס להיות מוטים לצד שיגיד "שזה לא מסרטן"
(2) לא תמיד זה אפשרי לייצר מגוון מחקרים עם כל מיני תוצאות (בגלל שבעלי האינטרס שולטים על הכל וקשה לצאת מגבולות הקנוניה/האינטרס)
אבל אם זה אפשרי – רצוי שיהיו כמה מחקרים אם תוצאות שונות
כדי שיבינו שיש אפשרויות גם שהצבא לא צודק
(3) יחידה כזאת שיש ספק לגבי המסוכנות שלה – בגלל הסרטן
צריכה להיות בחירה של החיילים ולא חובה /כפיה.
ואם חייל בוחר להיות ביחידה כזאת – זה אומר שהוא מודע לזה שיכול להיות שיש סיכון לסרטן והוא בוחר להסתכן