מטע של עגבניות בקדש ברנע. אילוסטרציה (צילום: גילי יערי/פלאש90)
גילי יערי/פלאש90

עגבניות ירוקות מחושמלות

ברמת נגב גדלות עגבניות שרי נהדרות, אבל הן גם מייצרות אלף טון פסולת גזם בחודש ● במועצה הדרומית הבינו שאין טעם להמתין לפתרונות מהמדינה, ומשיקים פיילוט להפיכת הגזם הזה לחשמל ● זה רק חלק ממגמה באזורים מרוחקים להפסיק לסמוך על התשתיות של השלטון המרכזי, למשל באמצעות הקמת מיקרו גריד - רשת חשמל אזורית אוטונומית

בדרך לפתחת ניצנה משתלטת תחושה של קצה המדינה. רק שעה וארבעים דקות מתל אביב (בכפוף לפקקים), אבל הנוף החולי, הסמיכות לגבול מצרים ודלילות היישובים חוברים להרגשה שמדובר בפינה המנותקת ביותר בישראל.

למיקום בירכתיים המדבריים של המדינה יש יתרונות – כאן באמת אפשר לראות את הכוכבים ולשמוע את השקט – אבל גם חסרונות. החקלאים ביישובי המועצה האזורית רמת נגב מגדלים את עגבניות השרי הטעימות בעולם, אבל בתום כל מחזור גידול, כשמחליפים את השיחים בחממות, הם ניצבים בפני בעיה.

שיטת הגידול של העגבניות מבוססת על הדלייה ומשיכת השתילים כלפי מעלה. הגזעים מתארכים מאוד, וכשמגיע זמנם – החקלאים צריכים לפנות קילומטרים של גבעולים וענפים. פסולת חקלאית היא בעיה קשה בכל מדינת ישראל – בקצה של המדינה, הבעיה הזו חמורה שבעתיים.

"כשהייתי באגף שפ"ע", נזכרת הילה קפלן, מנכ"לית מועצה אזורית רמת נגב, "החקלאים היו מתקשרים אליי ואומרים 'הערב אני שורף פסולת, בואי לתת לי קנס'.

הילה קפלן, מנכ"לית מועצה אזורית רמת נגב (צילום: עמוד הפייסבוק של מועצה אזורית רמת נגב)
הילה קפלן, מנכ"לית מועצה אזורית רמת נגב (צילום: עמוד הפייסבוק של מועצה אזורית רמת נגב)

"לפי החוק, חקלאי צריך לפנות את הגזם שלו ולהעביר אותו לאתר הטמנה מוסדר. בין אם זה לאתר 'אפעה' (אתר ההטמנה הגדול בישראל, הסמוך לערד – א"ל) או אתר אחר במרחק של 200 קילומטר. אז החקלאים אמרו 'עדיף לי לקבל את ה-720 שקל קנס מהפקח שלך, זה הרבה יותר זול'".

בהיעדר פתרון במרחק סביר ובעלויות הגיוניות, במועצת רמת נגב – שמבחינת שטח היא המועצה הגדולה בישראל (כ-4 מיליון דונם), אבל מתגוררים בה רק 8,800 תושבים – פשוט השליכו את הגזם לתוך בור.

"רק מהעגבניות נוצרים כאן מדי שנה 11-12 אלף טון גזם", אומרת קפלן, "אז מביאים הכול לתחנת מעבר ליד היישוב קדש ברנע, מקצצים ומשאירים בשטח. יש חממות שעובדות ככה 20-30 שנה. הגזם נערם בלי שום פתרון. פעם קראנו לו בור פסולת, היום זה סוג של הר".

"רק מהעגבניות נוצרים כאן מדי שנה 11-12 אלף טון גזם. אז מביאים הכול לתחנת מעבר ליד היישוב קדש ברנע, מקצצים ומשאירים בשטח. הגזם נערם בלי שום פתרון. פעם קראנו לו בור פסולת, היום זה סוג של הר"

המבוי הסתום, ההר ההולך וגדל והריחוק הגאוגרפי, גרמו לאנשי רמת נגב להבין שאין טעם להמשיך לחכות לתשובות מהמדינה. הם פנו לחפש פתרונות שאפשר ליישם סמוך לשטחים החקלאיים, בתוך המועצה, בלי צורך לשגר משאיות עמוסות לנסיעות של מאות קילומטרים.

המועצה התחברה לאלעד טופול, יזם ויועץ בתחום האנרגיה, שמנסה למצוא פתרונות גם למועצות פריפריאליות עם מאפיינים דומים כמו ערבה תיכונה.

טופול הביא מגרמניה מתקן גזיפיקציה (הנפקת גז) ובימים אלה נשלמות ההכנות האחרונות לקיום הפיילוט. המתקן הוצב בצמוד למתקן טיהור השפכים של מועצת רמת נגב, ואם הכול יעבוד לפי התוכניות – המתקן הקטן הזה יהפוך את הגזם של עגבניות השרי לגז שיספק את האנרגיה להפעלת המט"ש. "גם אם לא נצליח", אומרת המנכ"לית קפלן, "לפחות נדע שניסינו".

מתקן הגזיפיקיציה ברמת נגב (צילום: אביב לביא)
מתקן הגזיפיקיציה ברמת נגב (צילום: אביב לביא)

התהליך כולל כמה שלבים: תחילה הגזם יקוצץ ויעבור ניפוי וניקוי משאריות ניילונים ופלסטיק ומעפר וחול. בשלב הבא הגזם הנקי יהפוך לבריקטים – ריבועי עץ דחוסים – שיוכנסו לתוך מתקן תרמי (גזיפייר), שם, בטמפרטורה של 1200 מעלות, הם יהפכו לגז שכאמור יוזרם למערכת החשמל של מתקן טיהור השפכים.

בתהליך הזה, לפי נתוני המתקן, נפלטים 6% מגזי החממה שנפלטים בתהליך הפקת חשמל מגז טבעי ומאית מהפליטות של שריפת פחם. ובעיקר, כאמור, הוא מהווה פתרון קצה לכמויות הגזם האדירות וחוסך את הצורך לשגר אותן במשאיות לאתר הטמנה מרוחק.

המימון לפיילוט מגיע ממשרד האנרגיה ומקק"ל הולנד. משרד החקלאות מממן מחקר על הפיילוט. בשלב הראשון הוא יספק פתרון לכמות צנועה של גזם – 30 טון בחודש בלבד.

המימון לפיילוט מגיע ממשרד האנרגיה ומקק"ל הולנד. משרד החקלאות מממן מחקר על הפיילוט. בשלב הראשון הוא יספק פתרון לכמות צנועה של גזם – 30 טון בחודש בלבד

אם זה יצליח, אומרת קפלן, "נביא כמה מערכות ומתקנים. יש כאן הרבה פוטנציאל וביקוש לחשמל – למשל בכלא קציעות הסמוך, בלולים, אצל החקלאים.

חקלאי במועצה האזורית רמת הנגב. למצולם אין קשר לנאמר בכתבה
חקלאי במועצה האזורית רמת הנגב. למצולם אין קשר לנאמר בכתבה

"האתגר העיקרי הוא ההרכב של הגזם. בגרמניה זה עובד טוב עם שבבי עץ שהופכים לחשמל. אבל הגזם של העגבניות שלנו הוא חומר יותר מורכב. אנחנו בניסוי וטעייה כדי להגיע להרכב הכי נכון".

פיילוט הפקת הגז והניסיון לחתור לפתרון מקומי ועצמאי לטיפול בפסולת חקלאית, מתחבר לרעיונות נוספים בכיוון של הפחתת התלות במערכות הלאומיות.

ברמת נגב, כמו גם באזורים מרוחקים אחרים, מגלגלים בימים אלה מחשבות על הקמת מיקרו-גריד – מערכת חשמל שמתנהלת באופן אוטונומי מהרשת המרכזית, צורכת את החשמל שהיא מייצרת ומחוברת לרשת החשמל המרכזית בעיקר למטרות גיבוי וחירום.

ברמת נגב, כמו גם באזורים מרוחקים אחרים, מגלגלים בימים אלה מחשבות על הקמת מיקרו-גריד – מערכת חשמל שמתנהלת באופן אוטונומי מהרשת המרכזית

לרשת החשמל בישראל יש בעיה קשה של קווי הולכה ארוכים ומיושנים. קווים של מאות קילומטרים סופגים מפגעי אבק ומזג אוויר, התחזוקה שלהם מאתגרת מאוד והבלאי רב.

מבט על תחנת הכוח אשלים, תחנת כוח סולארית, במדבר הנגב (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
מבט על תחנת הכוח אשלים, תחנת כוח סולארית, במדבר הנגב (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אזורים מרוחקים שתלויים בהם סובלים מהפסקות חשמל תכופות, ותושבים בדרום שמבקשים להתקין פאנלים סולאריים ולהתחבר לרשת מקבלים סירוב מחברת החשמל בגלל שהקווים עמוסים ואינם יכולים להכיל עוד מצטרפים. יש תכנית לשדרוג קווי ההולכה בהשקעה של מיליארדים, אבל המימוש שלה יארך שנים והפתרונות דרושים עכשיו.

הפתרונות האלה יכולים להיות מקומיים: אין סיבה שאזור שטוף שמש כמו הנגב לא ייצר חשמל לעצמו. בביקור שערך לאחרונה במועצת רמת נגב, סיכם היטב דב חנין, ראש פורום האקלים בבית הנשיא, את המגמה: "הכיוון הוא לייצר את החשמל במקום שבו משתמשים בו, ולטפל בפסולת במקום שבה מייצרים אותה".

בביקור שערך לאחרונה במועצת רמת נגב, סיכם היטב דב חנין, ראש פורום האקלים בבית הנשיא, את המגמה: "הכיוון הוא לייצר את החשמל במקום שבו משתמשים בו, ולטפל בפסולת במקום שבה מייצרים אותה"

כשסיפרתי על כך למכר שמתגורר באחד היישובים באזור, הוא אמר בחיוך עצוב: "כשאנחנו רואים מה קורה בירושלים, זה רק מגביר את המוטיבציה שלנו להיות יותר עצמאים".

עוד 840 מילים
סגירה