ב-10 בפברואר 1983 השליך יונה אברושמי רימון אל קבוצת מפגיני "שלום עכשיו" ורצח את אמיל גרינצוויג ז"ל. 40 שנה מאוחר יותר – האם אירוע כזה יכול להתרחש שוב ומי יכול להרוויח ממנו?

ב-10 בפברואר 1983 השליך יונה אברושמי רימון אל קבוצת מפגיני "שלום עכשיו" ורצח את אמיל גרינצווייג ז"ל. 40 שנה מאוחר יותר – האם אירוע כזה יכול להתרחש שוב ומי יכול להרוויח ממנו?

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ביבי נתניהו מאבד שליטה. האדמה רועדת מתחת לרגליו, במקום לאחוז את שותפיו הקיצוניים בחבל, הם משתמשים בו כחבל התלייה שלו עצמו ושל המדינה כולה. בכל יום גוברת האנרכיה ובכל יום נחשפת אוזלת ידה של הממשלה המורכבת מעבריינים ומאנרכיסטים. מסתבר שלעשות סדר יכול רק מי שמאמין בו ולא מי שתמיד פעל כנגדו. כנ"ל לגבי שלטון החוק.

השבוע נרשם שפל נוסף בשיאי האלימות מהצד הימני של המפה הפוליטית, לאחר הפוגרום שביצעו מתנחלים בישוב חווארה בעקבות רצח האחים הלל מנחם ויגל יעקב יניב ז"ל יום לפני כן.

במקום לגנות את האירועים ולהוקיע אותם, בחרו חברי כנסת ושרים ממפלגות הימין לגבות ולחזק את הפורעים היהודים. מה המרחק בין פוגרום בערבים לפיגוע במפגינים יהודים אשר יומיים לפני כן קרא ראש הממשלה להלום בהם באגרוף (או "בשקר" שלהם, הבהיר בהמשך, אחרי שהמסר עבר)? קשה לומר. אם לשפוט לפי ההיסטוריה של אלימות פוליטית בישראל, המרחק כנראה ממש לא גדול.

נזכיר שנתניהו עלה לשלטון בחסות רצח ראש הממשלה יצחק רבין, את שלטונו הנמשך כבר קרוב לרבע מאה הוא מבסס על הסתה של איש באחיו, פילוג העם וזריעת שנאה. זה עובד לו מצוין כבר שנים. לאן ימשיך מכאן?

בכל יום גוברת האנרכיה ובכל יום נחשפת אוזלת ידה של הממשלה המורכבת מעבריינים ומאנרכיסטים. מסתבר שלעשות סדר יכול רק מי שמאמין בו ולא מי שתמיד פעל כנגדו. כנ"ל לגבי שלטון החוק

המחאה החברתית נגד ההפיכה השלטונית, הולכת ומתעצמת בכל שבוע ומרעידה עוד יותר את הקרקע הלא יציבה מתחת לרגליה של ממשלת הימין על מלא והעומד בראשה. ביבי לא ציפה לכזאת מחאה עוצמתית ונחושה, גם לא למהירות של אובדן השליטה בממשלתו.

אם היה מנהיג אמיתי, כמו מנחם בגין, היה מודיע "איני יכול יותר" ומוציא את עצמו לנבצרות. אבל לביבי נתניהו יש רק מטרה אחת, לחלץ את עצמו ממשפט צדק "ושתישרף המדינה" כפי שכבר הצהירה הבוסית שלו.

אניח כאן תסריט דמיוני, לכאורה. דבריו של נתניהו על האגרוף ההולם מגיעים בדיוק למקום ממנו צמחו פיגועים פוליטיים בישראל: השוליים הסהרוריים של מחוזות הימין הקיצוני. המקום ממנו יצאו יונה אברושמי, יגאל עמיר ומבצעי הפוגרום בחווארה. אם בעבר הם באמת השתייכו לשוליים של החברה הישראלית, הרי שהיום, בזכות ביבי, נציגיהם מכהנים כשרים בכירים בממשלה. לא תסריט דמיוני לגמרי.

כבר קרוב לרבע מאה שטקטיקת ה"הסת והתקרבן" עובדת עבור נתניהו באופן מושלם. בדיוק כמו הילד המעצבן ההוא שהיה מקניט ומקלל ובכל פעם שנתפס היה מתחיל לבכות ולילל, רק כדי לחזור ולהקניט שוב. טקטיקה בזויה, אבל יעילה באופן מעורר פלצות. אחרי הכל, זאת לא תהיה הפעם הראשונה שרצח פוליטי ישרת את המטרה שהציב לעצמו.

תסריט דמיוני: דברי נתניהו על האגרוף ההולם מגיעים למקום ממנו צמחו פיגועים פוליטיים בישראל: השוליים הסהרוריים של מחוזות הימין הקיצוני, מהם יצאו אברושמי, עמיר ומבצעי הפוגרום בחווארה

נמשיך עם התסריט הדמיוני. אברושמי מודל 2023 הולם במפגינים באמצעות אירוע טרור, כמה מפגינים נהרגים. עם ישראל נכנס להלם מוחלט. למרות כל הכתובות על הקיר, איש לא ציפה לכך.

התוצאה המיידית היא רבבות אנשים שנוטשים את הרחוב מתוך חשש מוצדק לחייהם. המעטים שיישארו יפוזרו על ידי כוחות הביטחון תחת פקודת חירום שהוכנה מבעוד מועד. מדינת ישראל מודיעה בהקלה על חיסול המחאה.

או אז ינאם לאומה ראש הממשלה הממלכתי בקול הבס המדוד שלו. הוא יקרא לרגיעה ואחדות, אבל בין דבריו יאשים את המפגינים בהסתה, באיומים מדומיינים על חיי משפחתו ועל אשמתם ברצח של עצמם. להקת הקצב שלו תדקלם את דף המסרים שיכתיב להם. מילים פשוטות, מסרים קלים ורדודים, זה עובד תמיד.

"זמן לפיוס" יזעקו כותרות העיתונים ושורת של כתבים נחושים, שבמקום לשאול את השאלות הקשות ולדרוש תשובות יתיישרו עם דף המסרים הממשלתי.

מדינת ישראל כמעט כולה תעצור מלכת.

כמעט, כי במשרדי הממשלה ימשיכו העסקים ביתר שאת ובמהירות מסחררת. חקיקה המגבילה הפגנות והתכנסויות, סמכויות נרחבות לכוחות הביטחון והפלנגות החדשות של איתמר בן גביר, הכל "למען בטחון האזרחים". מי יעז אחרי זה למחות נגד חוקי הדיקטטורה הדוהרים? אם יהיה מי שיעז הוא יטופל לפי צו השעה.

התוצאה המיידית תהיה נטישת רבבות את הרחוב מתוך חשש מוצדק לחייהם. המעטים שיישארו יפוזרו בידי כוחות הביטחון תחת פקודת חירום שהוכנה מבעוד מועד. מדינת ישראל מודיעה בהקלה על חיסול המחאה

ההלם הזה יכול בהחלט לשרת את מטרתו של נתניהו ולהציל את ממשלתו מפני עצמה. הוא גם עשוי להיות חבל ההצלה של החקיקה אותה מובילים יריב לוין ושמחה רוטמן, אשר אחריה כבר לא יצטרכו לעסוק בשטויות האלו של חופש ביטוי, שוויון בפני החוק או זכויות אדם.

שום מפגין לא יעצור בעדם יותר. נתניהו עצמו יזכה לתהילת עולם על יכולתו לשרוד בכל מצב ויזכה אולי להכתרה הרשמית על הממלכה החדשה-ישנה. לפחות עד שחבריו לשלטון יבצעו את ההפיכה שהם עצמם חולמים עליה.
תסריט דמיוני? אולי, לכאורה.

לירז רימון הוא אדם מן הישוב. פועל חברתי, ידידותי לסביבה ומיודד עם החברה. מנהל תוכן ושיווק לפרנסתו וכותב לנשמתו. שואף ליותר ונהנה ממה שיש.