הבמאי היהודי־קנדי בארי אבריץ' עסק בסרטיו התיעודיים בכול הטיפוסים – מהצדקני ועד למבחיל. אולם, הוא מעולם לא נתקל במישהו כמו אלברט רוזנברג.
רוזנברג – שזכה לכינוי "הנוכל מיורקוויל" על שם השכונה האופנתית בטורונטו, שבה, על פי החשד, ביצע את הונאותיו – מככב בסרט החדש של אבריץ', "The Talented Mr. Rosenberg" ("הכישרון של מר רוזנברג"). הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל הקולנוע היהודי של מיאמי בחודש שעבר ויופץ בקרוב לשירותי הסטרימינג על־ידי האחים וורנר.
"נראה שזאת תקופה טובה לסרטי הונאה", אומר אבריץ' לזמן ישראל. "זה נושא כיפי ואוניברסלי". בתחילת הסרט מתמקדים באומני הונאה אחרים בני זמננו כמו ברני מיידוף המנוח, נוכל הטינדר והיורשת בעיני עצמה, אנה סורוקין. רוזנברג – החובב מכוניות פורשה ויצירות של רותקו – הוא תוספת הולמת לז'אנר.
"אנשים סקרנים", אומר אבריץ', כשהוא מתייחס לפופולריות של סרטי דוקו־פשע בהוליווד ובשירותי הסטרימינג. "הם סקרנים לגבי פרשת מיידוף, סקרנים לגבי אנה סורוקין, הם סקרנים לדעת איך אנשים אחרים מצליחים לעשות את זה".
אבריץ', לעומת זאת, חי לפי כל הכללים. הוא גדל בבית שומר כשרות במונטריאול והיה קרוב לסבא שלו – קצב מקומי ידוע שאפשר לנזקקים לקנות בהקפה. בכל סוף שבוע אבריץ' התלווה אליו לסיבוב הגבייה. עוזר הקצב גדל להיות יוצר קולנוע תיעודי מהולל. "הכישרון של מר רוזנברג" זיכה אותו בחמש מועמדויות לפרסי הקולנוע הקנדי.
בשנת 2013, בעודו גר בפנטהאוז יוקרתי ביורקוויל, נעצר רוזנברג בעקבות חקירת הונאה בשווי מיליון דולר. שנתיים אחר כך, העיתונאית הקנדית קורטני שיאה פרסמה עליו כתבת פרופיל למגזין טורונטו לייף
לפי הסרט – שאורכו קצת יותר משעה – רוזנברג היה נוכל סדרתי שאימץ זהויות שונות לאורך השנים, ביניהן של ברון שוויצרי ומיליארדר – תוך שהוא מונה נשים לשעבר, גלריות לאומנות, עמיתים עסקיים ורבים אחרים. גיליון ההרשעות שלו מתחיל בסוף שנות ה־80 כולל מספר מאסרים.
בשנת 2013, בעודו גר בפנטהאוז יוקרתי ביורקוויל, נעצר רוזנברג בעקבות חקירת הונאה בשווי מיליון דולר. שנתיים אחר כך, העיתונאית הקנדית קורטני שיאה פרסמה עליו כתבת פרופיל למגזין טורונטו לייף, שלא רק שהעניקה לנוכל את הכינוי שלו – אלא גם הביאה אותו לתודעתו של אבריץ'.
שיאה הצטרפה לסרט כשותפה בהפקה ובכתיבה. אבריץ' ראיין את רוזנברג, שהגיע בסוודר ורוד ובג'ינס כחול, באולם אודיטוריום מלא בכורסאות עור. רוזנברג התייחס לשלל נושאים, ביניהם לשורשיו המצריים, לשני ספרים שכתב לכאורה – ואפילו לטיול לישראל, שם פגש לטענתו את מי שהיא היום אשתו לשעבר קארין רוזנברג – יורשת ילידת שוויץ, שושלת למשפחה שעשתה הון ממשקה אובלטין.
רוזנברג הוא גבר "גבוה, מאוד מרשים… לבוש היטב", אומר אבריץ'. "הוא בהחלט עושה רושם… של עושר, אלגנטיות, כבוד. הוא נכנס לחדר בראש מורם. הוא לא מישהו שחי בצללים". הוא לא מרכין את ראשו גם כשהוא נשאל על עברו, אף שהדברים שהוא מספר אינם בהכרח האמת – ובכל אופן, לא כל האמת.
"האמת היא שביצעתי את הפשעים האלה. אתה לא יכול פשוט להסתובב ולהגיד 'לא עשיתי את זה', משום שכן עשיתי את זה", אומר רוזנברג בסרט ומוסיף: "אבל לא כמו שאנשים חושבים או אומרים".
רוזנברג טוען שנולד בקהיר להורים בעלי אופי מובחן: אביו, סלמן רוזנברג, היה "אחד הגרמנים הקשוחים האלה", ואימו, מרסל (קיי) רוזנברג, הייתה לדבריו אינטלקטואלית ואקדמאית "ישרה וחרוצה". המשפחה, לדבריו, נמלטה ממצרים אחרי ההפיכה ב־1952, בה הודח מכיסו המלך פארוק ועלה לשלטון גמאל עבד אל נאצר.
יחד עם זאת, לדברי שיאה, לרוזנברג אין תעודת לידה והוא מסר דיווחים סותרים על ילדותו, בין היתר על שבילה אותה בשוויץ או בקנדה. בסרט מסביר רוזנברג איך הגיע לטורונטו: ההורים שלו התגרשו, אימא שלו נישאה מחדש והוא עבר עם הזוג הצעיר לטורונטו, שם הקימה אימו עסק חדש ואופנתי, "לה בל בוטיק".
רוזנברג מתייחס ל"צד ההרפתקני" שהיה בו מילדות, בין היתר לנסיעה לישראל אחרי סיום לימודיו, אף שהוא לא מציין היכן סיים ללמוד. אבריץ' התקשה לאמת את אמינות התעודות האקדמיות הנוצצות שיש לו לכאורה מאוניברסיטת טורונטו, הרווארד ואוניברסיטת ציריך.
"כשסיימתי את הלימודים", אומר רוזנברג, "החלטתי לנסוע לישראל כי רציתי לראות איך הם חיים ורציתי ללמוד עברית". אולם, אחת מבנותיו מוסרת גרסה שונה: "אלברט נשלח מקנדה כדי לברוח מאיזו הסתבכות משפטית"
"כשסיימתי את הלימודים", אומר רוזנברג בסרט, "החלטתי לנסוע לישראל כי רציתי לראות איך הם חיים ורציתי ללמוד עברית". אולם, אחת מבנותיו, שמתראיינת לסרט בפנים מטושטשות, מוסרת גרסה שונה: "אלברט למעשה נשלח על־ידי מרסל מקנדה לישראל, כדי לברוח מאיזו הסתבכות משפטית".
וזה לא הכול: אבריץ' מצא הודעה על אירוסיו של רוזנברג משנת 1964 בבית הכנסת בית צדק בטורונטו (הסרט לא מציין בכוונה את הזהות הדתית של רוזנברג או של בני משפחתו). אך הנישואים הסתיימו בתוך חודשים ספורים, והבמאי אומר מול המצלמה: "זה היה הזמן של אלברט לעזוב את העיר".
ככל שרוזנברג ציין יותר פרטים, כך נדרשה בדיקת עובדות מעמיקה יותר. "המפיקה השותפה קייטלין צ'די כל הזמן העבירה לי פתקים", מספר אבריץ'. "המספרים אף פעם לא הסתדרו לגבי שנת לידתו, מקום הלידה, בתי הספר הפרטיים של ילדיו. הוא הניח שהוא צודק בכול. הוא לא אוהב שסותרים אותו".
במהלך הניסיון להגיע לחקר האמת, יוצרי הסרט דיברו עם שתיים מנשותיו לשעבר של הנוכל, עם אחת משלוש בנותיו, עם נציגי משטרה ועדה מומחית – העיתונאית המוערכת והסופרת דיאנה ב. הנריק, שדנה בחשיבות האמון במערכות היחסים הבין־אישיות – ועל הקלות שבה ניתן לנצל את האמון הזה.
הנריק יודעת היטב איך לתקשר עם נוכלים. היא לא רק ראיינה בעבר את ברני מיידוף המנוח, היא גם כתבה על זה ספר, "The Wizard of Lies", שעובד ל־HBO. לדברי אבריץ', הנריק מאמינה שרוזנברג גרוע יותר מברני מיידוף במובנים רבים: "לא בסכומי הכסף", הוא מבהיר.
"במובנים רבים, רוזנברג ניצל את אהבת האנשים. הפשעים של ברני היו פשעים פיננסיים", אבל אלה של רוזנברג "הרסו אנשים, לא רק כלכלית אלא גם רגשית"
"במובנים רבים, רוזנברג ניצל את אהבת האנשים. הפשעים של ברני היו פשעים פיננסיים", אבל אלה של רוזנברג "הרסו אנשים, לא רק מבחינה כלכלית אלא גם מבחינה רגשית". הסרט מתעד חלק מהכאב הזה. קשה לצפות בסצנת המעצר של רוזנברג על־ידי משטרת טורונטו ב־14 באוגוסט, 2013.
בשלב הזה הוא וקארין היו כבר גרושים תקופה ארוכה – והוא גם נישא מחדש. אשתו החדשה האשימה אותו אז בתקיפה אחרי שיצאה איתו לבית קפה כדי לדון במצבם הפיננסי. כעת, כשהם גרושים, היא התראיינה וסיפרה שהוא ניסה לשלוט בחייה ומכר את ביתה בזמן תקופת החיזור.
"האיזון, מבחינתי, מאתגר", אומר אבריץ'. "קשה להבטיח שהטון של הסרט לא ייראה סלחני או מקל". אבריץ' מספר כי נתקל בלא מעט אתגרים לאורך הקריירה הממושכת שלו. אף שתיעד בסרטיו אנשים בולטים כמו בן פרנץ, התובע האחרון ששרד מנירנברג ("להעמיד את הרשע לדין: עולמו יוצא הדופן של בן פרנץ") – הוא תיעד גם כאלה שהגיעו מעולמות הסקנדל.
אל הקטגוריה הזאת משתייכת ההפקה של נטפליקס "נראה טוב: סיפור אמיתי על אומנות מזויפת", בנושא הונאת האומנות הגדולה בהיסטוריה האמריקאית, שקורבנה היה גלריית נודלר ההיסטורית בניו יורק.
אבריץ' גם יצר שני סרטים שונים על הארווי ויינשטיין: "לא־אורתודוקסי: הפרויקט של הארווי ויינסטין" שפורסם ב־2011, וביוגרפיה קולנועית שנוצרה אחרי עידן ה־Metoo#: "החשבון: הסוד הגרוע ביותר של הוליווד".
"אני חושב שיצרנו את הסרט התיעודי הראשון על הארווי ויינשטיין אחרי מי טו", אומר אבריץ'. "כנראה זה קרה מוקדם מדי. אף אחד לא רצה לגעת בסרט. הוליווד לא ממש אוהבת סרטים מהסוג הזה"
"אני חושב שיצרנו את הסרט התיעודי הראשון על הארווי ויינשטיין אחרי מי טו", אומר אבריץ'. "כנראה זה קרה מוקדם מדי. אף אחד לא רצה לגעת בסרט. הוליווד לא ממש אוהבת סרטים מהסוג הזה – על איך אנשים בתעשייה נראים באמת".
אחד הפרויקטים שאבריץ' נטש היה תחקיר על ג'פרי אפשטיין, אחרי מותו. כשנשאל אם מותו של אפשטיין הוביל לביטול הסרט, עונה: "הוא נגמר הרבה, הרבה, הרבה לפני מותו. זה היה משהו שרציתי לעשות, אבל אף אחד לא ידע מי הוא כשניסיתי למכור אותו.
"ניסיתי לחשוף את העובדה שהוא עדיין צד נערות. אף אחד לא ידע מי הוא. ככל שחשפתי יותר, יותר נגעלתי. החלטתי לנטוש את הפרויקט הרבה לפני שהוא התאבד, הרבה לפני שהוא הואשם".
גם "הכישרון של מר רוזנברג" כמעט שלא התממש. אבריץ' תיאר את המעורבות של רוזנברג כהכרחית. ובכל זאת, ההצהרות הסותרות של הנוכל תסכלו את הבמאי. לפי הסרט, היחסים ביניהם הפכו מתוחים – ורוזנברג סירב להמשיך.
"הוא אומר בסרט שהוא השאיר מאחוריו את כל המעשים הפליליים שלו", אומר אבריץ'. "קשה להאמין לזה. אולי כן, אולי לא. אלה החיים היחידים שהוא מכיר"
בין לבין פנה אבריץ' לאחרים כדי לנסות ולאמת את הדיווחים שלו, בין היתר לאשתו האחרונה, שכבר הייתה גרושתו. לא רק שאלה סייעו להשלים את הפערים, אלא שייתכן שבעקיפין גם הובילו להשלמת הסרט אחרי שאבריץ' סיפר לרוזנברג על השיחות האלה.
"אני חושב שהוא היה סקרן, בסופו של דבר, לשבת ולדבר איתי ולהשלים את הריאיון", אומר אבריץ'. אחת ההצהרות של רוזנברג מול המצלמה הותירו את הבמאי בפה פעור. "הוא אומר בסרט – ואני אוהב את זה – שהוא השאיר מאחוריו את כל המעשים הפליליים שלו", אומר אבריץ'. "קשה להאמין לזה. אולי כן, אולי לא. אלה החיים היחידים שהוא מכיר".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו